גבר קפה ומקלדת (צילום: istockphoto)
פעם באמת היה יותר קל - גם להשיג מימון וגם להגיע לאקזיטים|צילום: istockphoto

תקווה מהביומד? "הדשא שם לא ירוק יותר"


אם קשה בתחומי ההיי-טק המסורתיים, הרי שיש תחום אחד שנראה לאחרונה שדווקא הוא יכול להצמיח אקזיטים ולא קטנים בכלל - הביומד.

דן וילנסקי: "צריך להיזהר שלא לזהות פתאום שוק אחד ולהתרכז בו. מצד שני, צריך לזהות מספר שטחים ולא להשקיע לכל רוחב הסרט. יש לדאוג גם לתעשייה המסורתית, כי אחרת נפתח את הציוד הכי טוב ולא יהיה מי שייצר אותו. כורתים פה את הענף עליו אנחנו יושבים, כי סוגרים את בתי הספר המקצועיים. כדאי שנתעורר לפני שיהיה מאוחר".

איל וולדמן: "תמיד הדשא של השכן ירוק יותר, ותמיד נראה שלאחרים יותר קל. אבל זה לא המצב. לחברות הביומד יש את הבעיות שלהן, כמו לקבל אישור של ה-FDA (הרשות האמריקנית למזון ותרופות) ורגולציה".

יוסי סלע: "ממילא אנחנו מדברים על עסק שיבשיל בעוד חמש שנים. מה יהיה אז? אף אחד לא יודע. לכן, אני אומר שפשוט צריך להשקיע בחברות טובות". 

תרפקות על העבר היא תכונה אנושית שחיה ובועטת גם בהיי-טק הישראלי. התעשייה מלאה בסיפורים על איך פעם חברות חיזרו בלהט אחר סטודנטים שאפילו לא סיימו את התואר וכיצד קרנות הון סיכון דחקו ביזמים לבזבז את הכסף שהשקיעו כדי לממש את כל הנאות החיים שמסביב.

בין אם אלה אגדות אורבניות או לא, הימים הטובים הללו חלפו-עברו. הקרנות התמעטו, היקף האקזיטים הצטמצם ועם פרוץ המשבר יש קושי של ממש בהשגת מימון לחברה בתחילת הדרך.

אבל כולם חוזרים כל הזמן על המנטרה: "בעיתות משבר מומלץ במיוחד להקים חברות. הטובות ביותר צומחות בזמנים כאלה, כמו גוגל או אפל". לכן ראוי לשאול: האם בכלל משתלם היום להקים סטארט-אפ, או שהסטטיסטיקות לא לטובת היזמים באופן מובהק.

איל וולדמן, מייסד ומנכ"ל מלאנוקס, כבר עמד פעמיים בפני התלבטות אמיתית, בה החליט לעזוב חברה מבוססת כדי להקים סטארט-אפ. בפעם הראשונה, הוא עזב את אינטל לטובת גלילאו ובפעם השנייה את גלילאו לטובת מלאנוקס. הוא ממליץ היום ליזמים עם רעיון טוב לנקוט בצעד דומה. "עזבתי כי רציתי לעשות משהו לבד, להתחיל מאפס. זה לא היה המרדף אחרי הכסף. אף פעם לא היה קל להצליח ולהקים חברה, אבל גם היום הייתי עושה זאת, כי דווקא בתקופות טובות יש יותר תחרות".

ומה לגבי מי שבכל זאת חושב מהחור שבגרוש וחולם על רווחים? ד"ר גיורא ירון, לשעבר יו"ר חברת מרקורי, יזם סדרתי שנמנה על מייסדי אקסאנט, קומראנט, פרוליפיי ואיתמר מדיקל ומכר את פנטקום ו-P-Cube שייסד הוא האיש המתאים להשיב על כך. "יהיה קשה יותר, והחלק שיישאר ליזם בעת ההקמה יהיה יותר קטן, כי אי הוודאות יותר גדולה. אם פעם היה אפשר לקבל וולואציה של איקס בגיוס או במכירת החברה, היום זה שבר של איקס. אבל זה חייב להיות כך".

ירון מאמין שהתשובה גם תלויה באיזה תחום מדובר: "יש תחומים שהיו אטרקטיביים, אבל עברו מיזוגים, כמו תחום התקשורת. כיום יש שם גורילה כמו סיסקו, ולא מומלץ להתחרות בה. הייתי בוחן בזהירות כניסה לתחום זה. גם בתחומי החומרה והתוכנה למרכזי מחשוב, כבר קשה יותר לאין ערוך. להקים מין מרקורי כזו, זה לא כמו שהיה בשנות ה-80. אפילו למרקורי בשלב מסוים היה יותר קשה כשלקוחות רצו לעבוד דווקא עם החברות הגדולות. גם האינטרנט והוויירלס בעיתיים. בשביל אחד כמוני זה פשוט קזינו, כי קשה לי לנבא את הצריכה של האירופים והאמריקנים.

עובד מפוטר (צילום: David De Lossy, GettyImages IL)
מי שמחפש את הכסף, שיישאר שכיר|צילום: David De Lossy, GettyImages IL

"מצד שני, נפתחו הזדמנויות באנרגיה נקייה ופוטו-וולטאית, שנמצאת היום היכן שהיה תחום המוליכים למחצה בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, כי אין שם חברות גדולות. מי שעובד שם עדיין נמצא בסבסוד ממשלתי".

המשקיעים דווקא מרוצים מהמצב שנוצר. "פעם באמת היה יותר קל - גם להשיג מימון וגם להגיע לאקזיטים", אומר יוסי סלע, שותף בג'מיני. "פעם העולם היה יותר נחמד. אבל אז גם קמו חברות שלא היו צריכות לקום. אנשים לא חשבו פעמיים אם להקים חברה. היום צריך לחשוב, להתכונן ולקדם את הרעיון לפני שהולכים למשקיעים. זה גורם מזכך. היום צריך לכבד כסף של אחרים, אי אפשר לקחת אותו כלאחר יד. אם אומרים שיהיה קשה, זה רק טוב".

ירון וסלע מצדיקים את העובדה שקשה היום להקים חברות בעזרת עיקרון הברירה הטבעית, ודן וילנסקי, לשעבר יו"ר אפלייד מטיריאלס, מחפש הקבלות על חוף הים: "האם אחרי כל שפל יש גאות? חוקי הים מראים שכן. לכן, כששואלים אם תעשיית ההיי-טק מתה, התשובה שלי היא שלא. אחד הדברים שיקרו זה שחברות שלא היו צריכות לקום, לא ישרדו, ולכן המיקוד שלנו כתעשייה וכמעצבי המדיניות הוא לבחון בדקדקנות גבוהה יותר מהם הרעיונות עם הסיכויים היותר גבוהים להצליח".

במצב שנוצר לא נופלות גם חברות טובות?
"אין ספק. כשניהלתי את קרן Bird הדו-לאומית להשקעות בפרויקטים משותפים של חברות ישראליות ואמריקניות, היה תלוי במשרדי פוסטר עם התשובה שנתנה חברת ההון סיכון לאלכסנדר בל, כשהוא בא אליה עם הטלפון שהמציא וביקש כסף. בחברה הזו שאלו אותו 'מי לעזאזל יהיה מעוניין לדבר עם הקולגה מבלי לראות אותו?'. זה מראה עד כמה אנחנו מוגבלים בשכלנו. אז ברור שלא תמיד מזהים את הטובות".

"היום הכי קשה"

האם זו התקופה הקשה ביותר להיי-טק? ירון מביא עדות טרייה מביקור בארה"ב: "חייתי בארה"ב כילד, כנער וגם עם משפחתי, ואני נוסע לשם הרבה. אף פעם לא ראיתי אותה כך את ארה"ב. אנשים יושבים בחנויות ומפטפטים, כי אין קונים. במלונות אפשר גם לבקש לעשות צ'ק-אאוט ב-16:00 ואף אחד לא יגיד 'לא', כי ריק שם. לא צריך להזמין מקום במסעדות". זה לא רק תיאור רומנטי, ירון טוען כי זה מקרין על פרופיל הצריכה.

"לכן, כשמקימים חברה, הכסף יקר וצריך להשקיע אותו בזהירות. יש אמנם יתרונות בפיתוח עכשיו, כי חברה שקמה וצריכה כסף למו"פ, נמצאת במצב טוב מחברה שצריכה למכור. אבל יש גם את המינוסים והם שההיי-טק הוא תחום שנפגע גם מוול-סטריט וגם ממיין-סטריט. בוול-סטריט הקרנות מצויות באי ודאות כי אומרים להן שלא לקרוא לכסף, כזה שהתחייבו לו בפניהן. אז במקרים רבים, מתברר לקרן שחשבה שהיא יושבת על 100 מיליון דולר, שיש לה רק חלק מסכום זה. במיין-סטריט, בשוק האמיתי, יש לקרנות קושי למכור חברות שבמצב רגיל הן היו מוכרות".

בהשוואה למשבר הקודם, קשה יותר להקים היום חברה?
"כן, היום הכי קשה, כי גם לקרנות וגם למיין-סטריט אין כסף".

וולדמן לא מסכים: "ב-1993, כשהקמנו את גלילאו, היה יותר קשה, כי אז בכלל לא היו קרנות בארץ. הזמינות של הכסף היא מחזורית. הכסף תמיד נמצא, השאלה היא לאן הוא זורם. אנשים ממשיכים להשקיע, וכך גם אני".

במצב הנוכחי, אולי כדאי יותר להישאר שכיר?
ירון: "היתרון בחברות הגדולות הוא שאינך יודע מה קורה עד שהתקרה נופלת על הראש. אני לא בטוח שיש שם יותר ודאות. החברות הגדולות סובלות באותה מידה ונפגעות באותה מידה".

סלע חושב אחרת: "מי שמחפש את הכסף, שיישאר שכיר. פה מחפשים חלום, לא חלום של להביא כסף אלא לעשות משהו חשוב, מעניין. כסף קל זה לא".

האם כדאי למי שמפוטר לנצל את הזמן שהתפנה ולנסות להקים סטארט-אפ?
וילנסקי: "אם יש מישהו מוכשר עם רעיון טוב, אז כן. אבל הזמן הזה הוא דווקא הזדמנות לאנשים לשפר את יכולתם באקדמיה, או לעשות הסבה וללכת ללמד".

על הרקע הזה, תכירו את סאשה אפארצין, יזם שהקים לפני כשנה חברה בשם CloudTuner, שמפתחת ממשק גרפי לחיפוש, וחווה על בשרו את המצב. "ניסינו לגייס ולקדם את הפרויקט. לפני חצי שנה פנינו לכמה קרנות והן כבר היו במצב המתנה והעדיפו שלא להשקיע", הוא מספר.

אפארצין כבר ניסה בעבר להקים סטארט-אפ. היה זה בשנת 2000. אז הוא גייס הון ראשוני אך המשבר חרץ את גורל המיזם. תחושת הדז'ה-וו מובילה את אפארצין להיות די פסימי ביחס להמשך. "אנחנו בהקפאה. קצת קשה לחזות מה יהיה בעתיד, אבל נראה לי שדברים לא יחזרו לאותו מצב. פעם לקרנות היה המון כסף ואפשר היה לגייס בעזרת מצגת של פאואר-פוינט גם עבור רעיון ללא הוכחה ועם הרבה סיכון. המצב משתנה".

המסקנה הסופית אינה מורבידית. "היו הזדמנויות ויש הזדמנויות והעולם תמיד יהיה בנוי על חדשנות", אומר ירון. "בנוסף, תמיד כשיוצאים מהאטה, החדשנות היא זו שדוחפת בכך שהיא יוצרת צריכה גבוהה. בעבר הרחוק, זו הייתה הטלוויזיה הצבעונית ואחר-כך הסלולר עם כל האפליקציות. קיימת גם טענה שאחד הגורמים למשבר הוא שבנו על הננו-טכנולוגיה שתפרוץ. התחום הזה דווקא סיפק לא מעט חדשנות, אבל לא מהסוג התעשייתי, שידחוף את הכלכלה".