חמש שנים חלפו מאז שוועדת טרכטנברג המליצה להחזיר את הפיקוח על מחיר גז הבישול (גפ"מ) וליישם רפורמת עומק בשוק הריכוזי שלו - לאחר שמצאה כי כשלי התחרות בו גובים מהציבור 150 מיליון שקל עודפים מדי שנה. חוק ההסדרים שיוגש בקרוב לאישור הממשלה מתיימר ליישם חלק מההמלצות האלה - אך הנזק שנגרם מדי שנה למשק כבר יותר מהוכפל.

במשרדי האנרגיה והאוצר נמנעו בחלוף השנים להטיל פיקוח על הגפ"מ. הם העדיפו לקדם תיקוני חקיקה ותקנות שיגבירו את הכוח הצרכני מול חברות הגפ"מ, אך אלה הצליחו רק לגרד את העוצמה הריכוזית של ארבע חברות הגפ"מ הגדולות - פזגז, אמישראגז, סופרגז ודורגז.

עוד ב-mako כסף:

החברות ירדו מנתח שוק של 90% ל-85%. במקביל, התברר כי הקנס שמשלם ציבור צרכני הגז הביתי בגין הפקעת מחירי גז הבישול ואספקתו הכפיל עצמו ל-300–400 מיליון שקל בשנה.

במשרדי הממשלה מודים כי תחרות אמיתית עדיין לא התפתחה. האינדיקציות לכישלון הרפורמות מוצאות ביטוי באפליה גבוהה של מחירים, פערים עצומים של עד 384% בין ספקים שונים ובין רשויות מקומיות שונות - וכן ניוד מוגבל ומצומצם של לקוחות בין הספקים - מה שמעיד על ריכוזיות גבוהה ויציבה.

הממונה על התקציבים באוצר, אמיר לוי (צילום: אמיר לוי, TheMarker)
הממונה על התקציבים באוצר, אמיר לוי|צילום: אמיר לוי, TheMarker

אם לא די בכך, מתברר כי נפילת מחירי הנפט בשנתיים האחרונות לא באה לידי ביטוי במחירי הגפ"מ למגזר הביתי. לא רק שהצלילה לא הביאה לירידה תואמת במחירים, אלא להפך - בפועל המחירים האמירו באופן אבסורדי, בעיקר בשכונות שבהן קיים ביקוש נמוך יחסית לגפ"מ, ולכן הם נעדרים תחרות.

לא פחות משלושה צוותי עבודה כוננו מאז הגשת המלצות ועדת טרכטנברג כדי לפתור את חסמי התחרות בשוק הגפ"מ - במשרדי האנרגיה והאוצר וברשות ההגבלים העסקיים. כולם זיהו ארבעה כשלים עיקריים שמונעים את התחרות: קושי בהחלפת ספקים, היעדר מידע מספק (למרות השקת אתר השוואות המחיר של משרד האנרגיה), הפעלת עוצמה ריכוזית (דחיקת מתחרים וחלוקת גזרות) ואדישות צרכנית.

ואולם בהצעת חוק ההסדרים ל–2017–2018, שתונח בקרוב על שולחן הממשלה, האוצר עדיין נמנע מלהחזיר לפיקוח ממשלתי את מחיר גז הבישול הקמעוני והסיטוני (בשער בתי הזיקוק או ביבוא) — ונותר דבק באמונתו כי ניתן יהיה ליצור תחרות גם בשוק הביתי, ולא רק בתעשייתי.

תחת זאת, מוביל המשרד לסבב תיקונים נוסף, במטרה להגביר את התחרות על המחיר והשירות לצרכן. זאת, באמצעות פישוט הליך החלפת ספקי הגז, החלשת המנופים שבהם משתמשים הספקים לכבילת צרכנים ביתיים, סיוע לספקי גז קטנים להתחרות - וכן הטלת פיקוח על מנגנוני ההצמדה של מחיר הגפ"מ ללקוחות הביתיים.

שלל שינויי החקיקה והתקנות, יש להזכיר, מתווספים על שני סבבי תיקונים לפחות שיושמו מאז 2008, ושנועדו להתמודד עם הסרת הפיקוח על מחיר הגפ"מ ב-2007. מכיוון שהביקוש השוטף לגפ"מ נותר גבוה מההיצע - מרווחי השיווק המפלצתיים מאפשרים לארבע החברות הגדולות למכור ללקוחות פרטיים גפ"מ שרכשו מבתי הזיקוק, או שייבאו, בסכום גבוה עד פי ארבעה. זאת, תוך ניצול המורכבות שבמעבר בין ספק לספק, היתרון המשמעותי לגודל בתמחור ובאחסון - ותוך ניצול אוזלת ידם של גורמי האכיפה.

קונים את ועד הבית, וישנים בשקט

כבעבר, גם הפעם הקושי הראשון שזוהה הוא במעבר בין ספקים - ובעיקר בבתים משותפים. חורים שאותרו ברפורמות הקודמות, לצד פרצות שספקיות הגז זיהו ומצאו איך לנצל - הביאו לשיעורי ניוד נמוכים של לקוחות, גם בקרב אלה שהתעניינו בכך.

בבנייני מגורים, למשל, נקבע בעבר כי נדרשת הסכמה בכתב של לפחות מחצית מבעלי הדירות כדי להחליף את מערכת הגז המרכזית. כפי שהתחוור לרגולטורים בשוק הנדל"ן, גם כאן התברר בחלוף הזמן כי מדובר בחסם בעייתי נוכח דיירים סרבנים או אדישים, שוק שכירות פורה וכדומה.

לכן, חוק ההסדרים הקרוב יציע לתקן את חוק המקרקעין, כך שיאפשר החלפת ספק גז בהסכמת רוב מבין הנוכחים באספת דיירים כללית. כלומר, קולם של הנעדרים מקיום האסיפה לא ייספר.

תופעה נוספת שזוהתה בבתים המשותפים היא ספקי גז ש"קנו" את הדייר הבעייתי מבחינתם, והביאו לסיכול היוזמה להחלפתם, באמצעות הצעת הנחה פרטנית לדייר המסוים בלבד (למשל, ראש ועד הבית). התברר כי בכמה מהשכונות החדשות זכו חלק קטן מהדיירים לקבל הנחה ניכרת מספקי הגז, כדי ליצור בלוק חוסם מפני יוזמות עתידיות להחלפת ספק הגז. זאת, כשההנחות האלה נמנעות דווקא מהצרכנים הלא מודעים והחלשים יחסית מבחינה כלכלית, כמו עולים חדשים, קשישים או שוכרי דירות, שכוח המיקוח בכלל הופקע מידם.

משכך, חוק ההסדרים יציע לאסור אפליה בין לקוחות צובר משותף, ולחייב את ספקי הגז בהאחדת המחיר שמוצע לכלל דיירי הבניין או הבניינים המשותפים - לאחר חשיפתו באסיפה הכללית של הדיירים.

ומה לגבי מקור הבעיה? בבניינים חדשים, למשל, שבהם משדך הקבלן לדיירים העתידיים שלו ספק גז מטעמו?

כאן מוצע כי הקבלן יחויב להציע שתי חלופות לדייריו העתידיים: עריכת מכרז בין חמישה ספקי גז לפחות - שינוקדו לפי פרמטרים קבועים מראש ושידורגו על ידי הדיירים; או לחלופין, המשך בחירת ספק הגז עבור הדיירים - אך בתנאי שהקבלן יישא בדמי החיבור של כל דייריו, ובתנאי שהמחיר הסופי לא יעלה על המחיר הממוצע באזור המגורים.

הבלון עולה 150 שקל; הפיקדון - 100 שקל

חסמי התחרות בשוק הגפ"מ לא נעצרים מן הסתם בצד הצרכנים, וגם לחברות הגז יש חלק לא מבוטל בכשלי השוק. בין היתר, כשהן מנצלות את דמי הפיקדון שהן גובות בעבור בלוני הגז.

במשק מסתובבים כיום 3 מיליון מכלי גז (12 ק"ג או 48 ק"ג), שלפי הוראות משרד האנרגיה חייבים לשאת בזיהוי החברה שסיפקה אותם. משכך, גובות החברות דמי פיקדון, שלא תמיד מוחזרים לצרכנים, שחלקם שכחו מהפיקדון הזה כשהחליפו את מקום מגוריהם.

לא פחות מ-300 מיליון שקל מוחזקים כיום כפיקדון בידי חברות הגז. מעבר לעוול הצרכני שטמון לעתים באי־השבתם, חוסר ההלימה שבין הצרכן שעל שמו רשום הפיקדון - לבין הצרכן שגר בדירה המסוימת ומשתמש בו - משחק לטובת החברות גם בכל הקשור לסיכול התחרות. זאת, מכיוון שאלה מערימות קשיים על צרכן שמגיש בקשה להחלפת בלון, ודורשות הוכחה לבעלותו על הבלון, לפני שיוכל להחליף אותו ולקבל לידיו חזרה את דמי הפיקדון.

בעוד הפיקדון בעבור בלון קטן מוערך ב–100 שקל, ואילו מחיר בלון חדש הוא 150 שקל - מעדיפים לרוב הלקוחות לוותר על החלפת הספק ולהישאר עם הקיים. משכך, מציע חוק ההסדרים להקל על הצרכנים ומחייב את חברות הגז להסתפק בהצהרת צרכן חתומה על בעלותו. אלא שדמי הפיקדון, כך מצאו בממשלה, הם עדיין כסף קטן ביחס לתרגיל התמחור שחברות הגז מפילות בו את הצרכנים.

בממשלה מצאו כי ספקי גז שהתקשרו עם צרכנים פרטיים כללו בחוזי האספקה אותיות קטנות, שבהן הופיעה הפנייה לטבלאות ההצמדה למחיר הגז שהובטח במעמד הרכישה. זאת, באופן שמבטיח את המשך האמרתו באופן חד־צדדי, ובמנותק ממחירי הנפט בעולם או ממחירי היבוא. וכל זאת, תוך שחברות הגפ"מ סומכות על כך שהצרכן הפרטי לא יעקוב באופן רציף אחר שינויי המחיר בחיובים השוטפים.

משכך, יציע חוק ההסדרים להנחות את ועדת הפיקוח על המחירים לקבוע כי שינויי מחיר הגז הביתי ייעשו לפי נוסחת הצמדה נורמטיבית, שתשקלל את מחיר יבוא הגפ"מ ואת מדד המחירים לצרכן.

3 מיליארד שקל בשנה - 38 ספקים

לצד ההתערבות בממשק שבין ספקי הגפ"מ ללקוחותיהם, מצאו משרדי הממשלה כי עליהם להתערב בשוק הספקים, שבו נמשכת הדומיננטיות הבלתי־מעורערת של חברות הקרטל לשעבר. בשוק הגז הביתי - שמגלגל מדי שנה כ-3 מיליארד שקל - פועלים 38 ספקי גז, אך ארבע החברות הגדולות עדיין שולטות בו. בין היתר, בזכות יכולתן לייבא גפ"מ ובזכות שליטתן במתקני האחסון המוגבלים (בעיקר בקצא"א), אבל לא רק בזכות אלה.

כך, למשל, מצאו בממשלה כי הקצבת הגפ"מ על ידי בתי הזיקוק נעשית בהתאם לכמות הגז שמכר כל ספק בתקופות קודמות. לכן, ספקים מתקשים להשיג הקצבת גז נוספת כשכמות הלקוחות שלהם גדלה בשנה מסוימת — מה שגורר תמריץ לשמירת הסטטוס־קוו. בנוסף, ספקים קטנים, שנעדרים יכולת יבוא, נותרים תלויים לחלוטין בבתי הזיקוק ואינם מסוגלים להתרחב. בהיעדר גמישות תפעולית הם אף נתקלים בקושי לשרת את קהל הצרכנים הקיים, בעיקר בחורף.

לפי חוק ההסדרים, משרד האנרגיה יידרש לקבוע תקנות שיאפשרו הגדלת הקצבות לספקים קטנים שיוכיחו תרומה לתחרות, וכן יאפשרו העברת הקצבה מספק לספק, במקרה של איבוד או רכישת לקוחות. זאת, תוך קביעת נהלים לחלוקת עודפי ייצור או הקצבות, שינטרלו יתרון לגודל או זיקה עסקית (כמו בין בית הזיקוק של קבוצת פז באשדוד, למשל, לחברה בת פזגז).

באשר לכושר האחסון המוגבל - החסם התפעולי העיקרי בפני תחרות, מוצע כי במכרז שעתיד משרד האנרגיה לפרסם לאחסון מלאי החירום הלאומי, ישוריין מראש מיכול ייעודי עבור ספקיות גפ"מ קטנות.

התמריץ האחרון שנועד לעודד את ספקי הגפ"מ להתחרות יהיה כרוך אף הוא בהפעלת ועדת המחירים המשותפת לאוצר ולאנרגיה. לפי הצעת חוק ההסדרים, תידרש הוועדה לקבוע מחיר נורמטיבי לצוברי הגז. זאת, כדי למנוע מציאות שבה ספק שמוחלף מפקיע את מחיר הצובר שלו, מונע מהספק המחליף לרוכשו - ואז גורר אותו לנשיאה בעלויות גבוהות ומיותרות של החלפת צובר, שמגולגלות לבסוף על ציבור צרכני הקצה.

יש לכם תלונה צרכנית? כתבו אלינו money@mako.co.il

הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker

כתבות נוספות:
"מירי רגב לא עושה שום דבר כדי לעזור למזרחים - היא רק מדברת ומפיצה שקרים"
הדקאנים למשפט נגד איילת שקד