משרד החקלאות מכניס לכיסו מדי שנה כ–107 מיליון שקל מאגרות ודמי שירות שהוא גובה מהציבור, כאשר 87% מסכום זה נותרים בקופת המשרד - כך עולה מדו"ח של המבקר הפנימי של משרד החקלאות, שהגיע לידי TheMarker.
בדו"ח, שמשתרע על פני 23 עמודים תחת הכותרת "הליכי אישור, גבייה ובקרה של אגרות ודמי שירות", נמתחת ביקורת על התנהלות משרד החקלאות בכל הנוגע לקביעת דמי שירות (סכום שנגבה מהאזרח בגין מוצר או שירות שהוא בחר לרכוש מהממשלה אף שעמדו בפניו אפשרויות נוספות, בניגוד לאגרה; עד"מ). לפי הדו"ח, בסך הכל משרד החקלאות גובה כ-400 אגרות וכ-600 טובים ושירותים שבגינם נגבים דמי שירות. עוד נאמר כי יש לפעול לצמצום הרשימה, שכן מספר האגרות הרב "גורם לנטל ביורוקרטי כבד על האזרחים שנזקקים לשירות ממשרדנו".
עוד ב-mako כסף:
האגרות האלה מאושרות על ידי ועדה בין־משרדית, שכוללת נציגים של משרדי האוצר והמשפטים. הוועדה מקבלת את הנתונים מהוועדה המשרדית של משרד החקלאות. לפי הדו"ח, "ועדת האגרות ודמי השירות במשרד החקלאות, שמטפלת בין היתר באישור דמי שירות וקביעת תעריפים, אינה נוהגת לבקש מהפונים נתונים אודות ההכנסות הצפויות מהאגרות ודמי השירות לפני מתן אישור, והנתונים הללו אינם מצויים אף בידי מרכזת הוועדה, ולפיכך החלטות הוועדה מתקבלות בלי להתייחס לנושא. יתר על כן, הוועדה המשרדית אינה מבצעת מעקב אחר האגרות ודמי השירות שאושרו בעבר".
אחת הדוגמאות המקוממות לאגרות שמשית משרד החקלאות על הציבור היא אגרת החיסון נגד כלבת - שמגלמת מתח רווחים של מאות ואלפי אחוזים למשרד החקלאות ולרשויות המקומיות, ומכניסה לכיסם מיליוני שקלים מדי שנה מכספי הציבור.
המבקר הפנימי של משרד החקלאות פנה למנכ"ל המשרד, שלמה בן אליהו, במכתב שהגיע לידי TheMarker, ובו כתב: "אודה ולא אבוש כי נותרתי המום מהממצאים ואני מוצא לנכון להביאם לידיעתך. משרד החקלאות רוכש את תרכיבי החיסון נגד מחלת הכלבת מחברת מריאל באמצעות הסוכן בית ארז בשני סוגי אריזות: בקבוקונים שמכילים מנה אחת במחיר 2.41 שקלים פלוס מע"מ, ובקבוקונים שמכילים 10 מנות במחיר של 0.95 שקל למנה פלוס מע"מ. את תרכיבי החיסון מוכר משרד החקלאות לרשויות המקומיות, ואלה מוכרות אותו לרופאים הווטרינריים הפרטיים במחיר של 14.5 שקל עבור תרכיב חיסון לכלב מסורס או כלבה מעוקרת ו-29.5 שקל עבור תרכיב חיסון לכלב לא מסורס או כלבה לא מעוקרת".
הרשויות המקומיות רוכשות את התרכיב באפסנאות השירותים הווטרינריים. הרופאים הווטרינריים הפרטיים, שרוכשים את התרכיב ברשויות המקומיות, מגלגלים את המחיר ישירות אל האזרחים.
"אם נניח כי מחיר הרכישה הממוצע הוא 1.5 שקל למנה, מדובר במתח רווחים בלתי נתפש", כותב המבקר הפנימי.
פער תיווך של מיליוני שקלים
ההכנסות מהתעריפים הגבוהים של תרכיבי החיסון מגיעות למשרד החקלאות, בעוד שההכנסות מתעריפי הרישיון מגיעות לרשויות המקומיות. מחישוב שערך TheMarker, עולה כי במקרה הטוב, אם משרד החקלאות רוכש את התרכיב במחיר הגבוה ביותר של 2.41 שקלים למנה, ומוכר אותו במחיר הנמוך ביותר של 14.5 שקל — שיעור הרווח הוא 414%. אם המשרד רוכש את המנה במחיר הנמוך ביותר, של 0.95 שקל למנה, ומוכר אותו בתעריף הגבוה של 29.5 שקל, שיעורי הרווח מגיעים ל–2,500%.
העובדה שמשרד החקלאות בוחר להטיל על הציבור תשלום אגרה בפער כה גדול מהעלות בפועל של המוצר מעלה סימני שאלה, שכן מדובר בפעולה שהינה לתועלת הציבור ולכן יש לכאורה עניין למדינה לסבסד אותה, ובוודאי שלא צריך לגבות עליה פרמיה גבוהה שאף עלולה להרתיע חלק מהציבור.
בנוסף, מציין המבקר הפנימי כי "התרכיב שבו עושים שימוש בארץ יעיל למשך שלוש שנים, ובמדינות אחרות נוהגים לחסן את הכלבים בהתאם להתוויה זו. בנוסף, המרכז לבקרת מחלות קובע כי אף נתון שהתקבל ממעבדות או מידע אפידמיולוגי לא תומך בדרישה לחיסון שנתי או דו־שנתי אחרי סדרת החיסונים הראשונית. למרות זאת מחוסנים הכלבים בישראל אחת לשנה. אם נביא בחשבון כי בישראל יש כ–300 אלף כלבים, מדובר בפער תיווך של מיליוני שקלים".
עוד כותב המבקר כי "לפי הערכות, בשל התעריפים הגבוהים, נמנעים אלפי אזרחים לחסן את כלביהם, על כל המשמעויות החמורות שנובעות מכך. זאת, בלי להזכיר את מצב החיסונים בקרב אוכלוסיית הכלבים אצל שבטי הבדואים ובחלק ממגזר המיעוטים".
המבקר מציע לשקול לשנות את השיטה, כך שמשרד החקלאות יאפשר לרשויות המקומיות לרכוש את התרכיב ישירות בשוק החופשי, במחיר העלות אצל היבואן, ובתנאי שהתרכיב יענה לדרישות התקן המחייב שייקבע.
הרפורמה בדרך?
אגרת החיסון נותנת עדיפות לבעלי כלבים מסורסים וכלבות מעוקרות ו"מענישה" בעלי כלבים לא מסורסים או כלבות לא מעוקרות. למעשה, בעל כלב לא מסורס (או כלבה מעוקרת) נדרש לשלם אגרה גבוהה ב–318 שקל מבעל כלב מסורס (או כלבה מעוקרת) - 15 שקל יותר על תרכיב החיסון ו–302 שקל יותר עבור הרישיון.
הפער הגדול במיוחד במחיר קיים מאז 2012, בה נחקק חוק ביוזמת ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני), שקבע שהאגרה השנתית על כלבים וכלבות שלא יסורסו או יעוקרו תעלה 300 שקל יותר מאגרה לכלבים שעברו את הפרוצדורה. החוק נועד לפתור את בעיית ריבוי הכלבים, שתוצאותיה הן אלפי כלבים נטושים כל שנה. גם לפני החוק היה פער, אם כי קטן יותר. לדברי הווטרינר אבי פצ'ו מרמת גן, "חד־משמעית מספיק לחסן כלבים נגד כלבת אחת לשלוש שנים לאחר חיסון הדחף שניתן בגיל שנה, כפי שנהוג בארה"ב. איני יודע למה משמש הכסף עבור האגרה המופרזת, הרי גם כך לכ–90% ממקרי התפרצות הכלבת בישראל אחראיות חיות משק ומשוטטות, בעיקר בצפון, והם לא מחוסנים ברוב המקרים. הגולן מוכה בזאבים ושועלים משוטטים, אבל אם אשה עם צ'יוואווה בן 14 בלי שיניים לא תחסן את הכלב שלה, העירייה תקנוס אותה ב–500 שקל".
מכתבו של המבקר נשלח בהמשך לישיבה שנערכה יום קודם לכן במשרדו של בן אליהו לפני יותר משנה, בדצמבר 2015. הוא מציע במכתב לקבוע כי בעוד שלושה חודשים ייערך דיון נוסף במשרד המנכ"ל, שבו יוצגו ממצאי תמחור האגרות מתוך כוונה ליזום רפורמה בעניין.
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "בשנים האחרונות לא הוגשה למשרד האוצר בקשה לתיקון גובה האגרה. אם תוגש, היא תיבחן בהתאם".
יש לכם תלונה צרכנית? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
למה נתניהו שמע על התכנית של כחלון רק בטלוויזיה?
השקרים שמוכרים לנו בפרסומות
