כשהיינו צעירים ותמימים האמנו שהמתכון הטוב ביותר לשכוח מצרות הוא ערב של שתייה ללא מעצורים או מסיבה מטורפת - ובבוקר שאחרי נתמודד עם תוצאות פיזיות ונפשיות כמו חמרמורת ולמה לעזאזל סימסנו בשעת לילה מאוחרת.
בעקבות טענות שעלו בתקופת שבוע הגאווה, שהתקיים ביוני האחרון, במסגרתו עלו מחירי המסיבות הגדולות כמה מאות שקלים, יצאנו לבדוק כמה באמת יעלה לנו בילוי – בהתאם ללוקיישן ולסוג הערב. מצאנו כמה צדיקים בסדום שהחליטו לקחת את העניינים לידיים ודוגלים בתמחור נמוך ומצד שני גילינו שבהרבה מקומות, בין אם מדובר במסיבה במועדון או בבר משקאות, זו הוצאה לא מבוטלת שלא רק שלא תשכיח את צרותינו אלא תוסיף עליהן עוד כמה פיננסיות. הסיבות לכך רבות, בעיקר מיסוי אלכוהול גבוה והוצאות מטורפות של הפקת מסיבה או שכירות בר. ואם לאמל"ק לכם את כל הסיפור הזה, אפילו שבאמת שווה לקרוא אותו, לא ממש משתלם להיות איש חיי לילה – הם לא מרוויחים מי יודע מה.
"יש הבדל של שמיים וארץ בין התדמית של אנשי הלילה, היחצ"נים והמפיקים – שכאילו עושים המון כסף, אבל בפועל אנחנו לא מקבלים כמעט כלום. אנשים לא מבינים כמה הוצאות יש לנו", מגלה תומאס שמש, יחצ"ן ומפיק, בעל ליין מסיבות הגאווה והפטיש "הביף", שקיים כבר שמונה שנים, "בארץ, להבדיל מחו"ל, רוב בעלי הליינים אינם בעלי המועדונים, הליין שלנו עובר ממועדון למועדון עם השנים. אנחנו שוכרים את שירותי המועדון, והעלויות בהתאם. אני לא מרוויח מההכנסות של המועדון. אני גם משלם את השכירות, גם צריך לעמוד ביעד – מספר בליינים שמגיעים למסיבה, וגם משלם הוצאות נוספות כמו אבטחה, תאורה, סאונד, תפאורה וכמובן פרסום ושיווק".
כמה תעלה לי כניסה למסיבה?
"תלוי איזו - כניסה למסיבה רגילה של הליין יכולה לעלות כ-100 שקלים, בשבוע הגאווה כניסה הגיעה עד 400 שקלים".
בשבוע הגאווה קמו צעקות של בלייני הקהילה על כך שהם "לקוחות שבויים", שיש כמה מסיבות עיקריות – כולן יקרות מאד, ושעושקים אותם רק בגלל שאין להם מגוון אפשרויות כמו לבליינים סטרייטים. "זה הרי אבסורד, אנחנו לא מדברים על סתם מסיבה, זו הפקה אחרת לגמרי – זה שואו מטורף. לשם השוואה, הליין שלי או פוראבר תל אביב או עוד ליינים שמציעים חוויה גדולה כזו – זה כמו לקנות כרטיס להופעה בפארק הירקון. אם קונים כרטיס לבריטני, למה שלא יקנו למסיבה מושקעת בטירוף, חוויה של פעם בשנה. מדובר בעלויות של מאות אלפי שקלים שמוציאים המפיקים ובעלי הליינים, שלא לדבר על ההקרבה האישית – לא מכיר הרבה אנשי לילה שהצליחו לשמור על זוגיות במיוחד בתקופות כאלה. זו עבודה סיזיפית אבל מבחינתי זו נתינה למען הקהילה. המטרה היא לא לדפוק את הבליין, להפך, אני משתדל עד כמה שאפשר להציע להם מחירים נמוכים במכירה מוקדמת – עבור מי שעם האצבע על הדופק ולא קונה כרטיס ביום האירוע. אני לא אשפוט את מי שזה פחות מתאים לו, אבל אני לא עושה קופה מהסיפור הזה".
מה לגבי שתייה?
"אני לא מרוויח שקל מהבר. פעם היינו מקבלים אחוזים ואז היה לנו דרייב שאנשים ישתו. כל מועדון מחליט את המחירים בעצמו, מאחר שהמיסוי על האלכוהול גבוה והרבה מועדונים 'דופקים' מחירים אז אני לא מאשים בליינים שלא קונים שתייה. ככל שאנשים שותים פחות כך עוד יותר מעלים את המחירים וזה מעגל קסמים נוראי".
אז כמה יעלה ערב רגיל?
"כניסה למסיבה – 100 שקלים. מבחינת שתייה – וודקה רד בול עם וודקה פשוטה תעלה 58 שקלים, בקבוק של שליש יעלה כ-30 שקלים. המחירים של האלכוהול לא משתנים בדרך כלל בין הליינים השונים באותו מועדון".
אתה חושב שבעלי ליינים סטרייטים משלמים פחות ממך על שכירות מועדון?
"אני יודע שכן. על בשרי אני יכול לומר שברגע שאני מספר שזו מסיבה של גייז הצעות המחיר של בעלי המועדונים עולות. הם חושבים כמו בשנות התשעים והאלפיים שבמסיבות גדולות מרוויחים יותר, יש איזו סטיגמה בנושא".
"בארץ אוהבים לבכות"
גם שחף סגל, סמנכ"ל רוני ארנון תקשורת וקלאברית אדוקה, עומדת לצד אנשי חיי הלילה של הקהילה הגאה. "זה בדיוק כמו שחושבים שמעצבים ישראלים עושקים את הלקוחות – לא מבינים מה עומד מאחורי זה, כמה עולה לייצר כאן משהו טוב ואיכותי. המסיבות הגדולות של שבוע הגאווה זה משהו היסטרי, לבנות במה משוגעת, להעמיד עמדות בר, מסכי ענק, להביא שמות גדולים כמו עופר ניסים. זה כמו להביא את בריטני ספירס או אמן ענק אחר להופעה בירקון. בארץ אוהבים לבכות, אבל בסופו של דבר זה רק הגיוני לשלם כמה מאות שקלים למסיבות הגדולות. ככה זה עובד גם בשבועות הגאווה בשאר העולם".
סגל מגלה אספקט נוסף בתחום השתייה במועדונים, מעין אפקט ביצה ותרנגולת שנוצר עקב שימוש בסם בשם GHB. "זה סם שעולה מהר ויורד מהר, ובמגע עם אלכוהול הוא הופך למסוכן. אז מי שמשתמש בו קונה רק מים בבר, כך שהמכירות יורדות באופן מטורף. מדובר בתקופה של חמש שש שנים שאנשים כבר לא 'מתדלקים' עם אלכוהול אז המחירים עלו. זה נהיה אבסורד שבקבוק מים עולה 23 שקלים".
ומה קורה בליינים ובמועדונים אחרים בארץ? בעל מועדון מוכר בתל אביב, שבחר להשאר בעילום שם, מספר ששקלול מחירי המשקאות בבר מורכב מלא מעט גורמים. "במחיר של המשקה לוקחים בחשבון מעבר לעלותו גם שכירות, חשמל, מים, ארנונה, מיסים, קנסות – כי עסקים בעיר צריכים להיסגר בשתיים בלילה, תוכן מוסיקלי – די ג'יים יכולים להגיע ללמעלה מ-10,000 שקלים לערב ושאר אנשי הצוות שעוזרים לו להתקיים – אבטחה, יחצ"נים, תאורנים, מנקים וכו'. אנחנו משתדלים לשמור על תמחור שפוי – כניסה עולה אצלנו בין 30-60 שקלים, תלוי ביום בשבוע. שתייה – למשל וודקה עם משקה אנרגיה תעלה 49 שקלים, ערק עם תוספת – 39 שקלים וצ'ייסרים עולים 22 שקלים".
כצפוי, קיים הבדל בין מועדוני המרכז לדרום – מועדון "הפורום" בבאר שבע עובד בימי חמישי ושישי, בכל ערב נכנסים בין 3,000-5,000 מבלים במועדון. "מדובר בקומפלקס שמחולק בין שלושה ז'אנרים מוזיקליים שונים ומתחם צ'יל אאוט. כניסה עולה 50-65 שקלים, ואין דבר כזה 'כניסה חינם'", מצהיר דן לייבל, מנהל התוכן והשיווק של המועדון. "המחירים של הבר נמוכים מאד – וודקה עם תוספת, בירה או ערק אשכוליות נעים בין 16-18 שקלים, צ'ייסרים עולים 9 שקלים. עד 00:45 יש הנחה של כ-30% על המחירים האלו. זה אומר שעלות ערב ממוצעת למבלה היא 70-150 שקלים. בתל אביב אותו בילוי יעלה ככל הנראה 200-400 שקלים", אומר לייבל.
חופשי על הבר
כשניגשנו לתחקיר, האמנו שבכל הנוגע לברים, אופי האוכלוסייה וה"תפאורה" של המקום הוא שיקבע את מחיר המשקה. ולפני שנות דור, או שמונה שנים בערך, הברים באמת היו נבדלים זה מזה כמו שמיים וארץ. המגה ברים היו מפלצת אלכוהול אימתנית, ופחות או יותר את המחירים שמשלמים כיום במועדונים על וודקה ותוספת, היינו משלמים כדי להצטופף בניחותא לצד בנות בעקבים גבוהים וסטודנטים מתחכמים מרייכמן (נו אופנס).
אז גם היו אלטרנטיבות: מקומות "שכונתיים" של היפסטרים, שבאים לשתות ערק במחיר מגוחך, ולאחר מכן החלו ניצנים של ברי קוקטיילים שפועלים עד היום ומציעים קוקטיילים ממיטב הרכיבים ובנראות מושלמת לאינסטגרם – במחירי עתק. אבל נדמה שכיום הברים מסרבים לקטלג את עצמם באופן מובהק ומתערבבים זה בתוך זה, סגנון בתוך סגנון. כך נוצרו שני מחנות: ברים מפונפנים, בדרך כלל בלוקיישן מרכזי ובאווירת שופוני כאשר המחיר בהתאם ולצידם ברים שמשתדלים לייצר אווירה יותר שכונתית ובמחירים נוחים.
לפני מספר שנים התחילה טרפת הצמידים – מודל של שתיה ללא הגבלה לפי מסלולים (למשל, צמיד של 69 שקלים על קאווה, יין ובירה וצמיד של 120 שקלים על שתיה מובחרת). "הימים היו פוסט המחאה החברתית, והבנו שאנשים מחפשים לשתות מבלי לקרוע את הכיס. אז הקמנו את בר 'המזג' עם שיטת הצמידים", מסביר דני הלוי, אחד השותפים בקבוצה שבבעלותה גם בר הדיזי, החוג הצפוני, טנג'יר ועוד, מרבית הברים עדיין פועלים באותה שיטה. "זה לא מגיע משיקולים אידיאולוגיים ומשנה חברתית סדורה, אנחנו פשוט פיירים. אנחנו לא רוצים לעשוק את הלקוח. הרי בינינו, גם כשהוא שותה יותר כוסות עם הצמיד אני עדיין ארוויח. היום הוא שותה יותר, בפעם הבאה שיבוא ישתה פחות. זה דיל משתלם כשגם אנחנו וגם הלקוח מרוצים".
כמה יעלה ערב בבר צמידים שלכם?
"נניח שרכשת בבר הטנג'יר צמיד ב79 שקלים וחלקת נשנוש עם חבר – זה יוצא סביב ה-120 שקלים לערב, ושתית ללא הגבלה".
"הרכיבים להכנת קוקטייל עולים הון"
"בשנים האחרונות עולם הקוקטיילים בארץ עלה רמה. הקהל הישראלי מסתובב בעולם ומבין מה קורה ומצפה שהדרינק בארץ יהיה כמו בשאר העולם", מסבירים צחי בן עמרם ואסף שופי ביר מבר הקוקטיילים "ג'ספר ג'ונס". "כדי להכין קוקטייל 'כמו שצריך' חייבים להשתמש בחומרים טריים – תבלינים, ירקות ופירות והסירופים והספיריטים צריכים להיות ברמה של פרימיום פלוס. הרכיבים עולים הון, זה לא הקוקטיילים שהיו פעם מגישים בחתונות עם מוצרים דמיקולו. בנוסף, האלכוהול בארץ לא זול, ככל שאחוז האלכוהול יותר גבוה המחיר יותר גבוה. אם אני משתמש בשמונה מרכיבים במשקה, וכולם יקרים מאד, אז גם הדרינק יקר. היום את נכנסת לבר קוקטיילים בתל אביב וכמעט תמיד משלמת בין 50-60 שקלים. אידיאולוגית החלטנו שכל הדרינקים שלנו יעלו עד 50 שקלים כי אנחנו רוצים להנגיש את הקוקטיילים לכלל האוכלוסייה".
כמה יעלה לי ערב אצלכם?
"אם תגיעי בהאפי האוור, מדובר בממוצע של 100 שקלים – אנחנו מציעים אחד פלוס אחד על המשקאות. אם תגיעי אחרי, תשלמי 50 שקלים על קוקטייל אחד, אם תקחי שני קוקטיילים תשלמי 100 שקלים במקסימום ואם תוסיפי אוכל – תעשי את החישוב לבד. אגב, מההאפי האוור אנחנו ממש לא מרוויחים. תמיד מסתכלים על אנשי הלילה וחושבים שאנחנו עושים כסף, אבל זה לא ככה".