על פי הריטואל הקבוע, אם כי באיחור של שנה שלמה, הגיעו קובעי המדיניות הכלכלית לוויכוח המסורתי על גודל ההוצאה הממשלתית והיקף הגירעון. בזמנים כתיקונם, צריך להודות, יש חשיבות לא קטנה לוויכוח זה, גם מהפן של דמוקרטיה ואזרחות, וגם כהזדמנות לבחון את "אמיתות היסוד" של הגישה אשר שולטת בממשלה מזה שנים לא מעטות.
אלא שהשנה, ספק רב אם יש תועלת רבה בדיון כזה, והיה עדיף לרכז את הביקורת, או התמיכה, בממשלה בסוגיות החשובות באמת.
פורמלית, הדיון ביום א' היה על מסגרת התקציב, ועל הגדרת תקרת הגירעון, ולא על הגדרות מדויקות של יעדים וכלים של המדיניות הכלכלית או של סדרי עדיפויות.
אלא שעל פי אמירות מפורשות של שר האוצר, יובל שטייניץ, אותו קיצוץ ב-14 מיליארד שקל, אותו שהממשלה ליישם, יכול לקטון אם תיחתם "עסקת חבילה". בתרגום לשפת בני אדם, התנאי למניעת קיצוץ גדול, ברובו רוחבי, בתקציב המדינה, היא הסכמת ההסתדרות והאיגודים המקצועיים לקיצוץ או הקפאת שכר במגזר הציבורי, וגם בחלקים של המגזר הפרטי הנתון למרות ההסתדרות.
במלים אחרות, הנושא המרכזי של המדיניות של ממשלת נתניהו בתחום הכלכלה, כפי שעולה מאופן הצגת התקציב, היא העברת חלק מהנטל התקציבי לשכירים במשק, במיוחד בתעשיות בהן יש הסכמים ענפיים ובמגזר הציבורי. מכיוון שלעופר עיני, יו"ר ההסתדרות, יש מעין זכות וטו על הצעות אלה, האוצר מנסה להציג את הצורך בקיצוצים רוחביים. היה וההסתדרות לא תסכים לקיצוצי שכר, השירותים החברתיים ייפגעו.
שתי הערות
שתי הערות יש להעלות להצעות אלה. הראשונה היא בתחום הסמלים, והשנייה בתחום המהות.
בכל מה שקשור לסמלים, ממשלה מנופחת בה מכהנים 40 שרים וסגני שרים, לא יכולה לדרוש מאיש כל קורבן או קיצוץ. אין לה הסמכות המוסרית הדרושה לכך.
בעניין המהות צריכים לשאול במה עדיף העיקרון של אי העלאת מסים על העיקרון של מתן שירותים חברתיים בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה לאוכלוסייה? למה, מנקודת ראות של הצמיחה הכלכלית, מס שולי מירבי בשיעור 46%, במקום 50%, עדיף על מקורות להרחבת תשתיות במשק?
למעשה, אם הימים אינם ימים רגילים, צריך לשאול למה לא לפתוח את הדיון התקציבי לאפשרויות אחרות, כולל ביטול פטורים ממס לא מוצדקים והעלאת שיעור המס השולי, אפילו כמהלך זמני, כדי למנוע את התרחבות הגירעון.
השאלה איננה מה הגירעון הרצוי, אלא מי צריך לשלם את עלות מניעת התרחבותו. אם אפשר לדון על הקפאה או קיצוץ שכר של שכירים, אפשר גם לדון על שיעורי המס המרביים, ולהכניס למשוואת האיזון התקציבי גם שכבות אחרות באוכלוסייה.