בעוד זמן מה, אולי כשהפוליטיקאים יחליטו שאין כבר רייטינג ללחימה בעזה, יזכרו כולם, בממשלה ובאופוזיציה, שישראל נתונה במשבר כלכלי, ושעבור מבצע צבאי גדול או קטן יש לשלם ויש למצוא מי שישלם עבור העלויות הישירות והעקיפות של המלחמה בדרום.
בינתיים, אהוד אולמרט יכול לדבר על "נחישות" ועל "יעדים", ואהוד ברק וציפי לבני יכולים להתבונן על מצבם בסקרים. לא שואלים שאלות קשות לגבי עלות המלחמה וכיצד כל זה ישפיע על הביטחון התעסוקתי של רבבות ישראלים.
אנו חיים במדינה בלי תקציב מאושר. הכנסת התפזרה והשאירה אדמה חרוכה בתחום הפיסקאלי. אין, בינתיים, דרך לדעת כמה המלחמה תעלה למשלם המסים ומה הדרכים לשלם עבור המלחמה ותוצאותיה.
בעצם אין לדעת מה יהיה גודל הגרעון של הממשלה, כמה תדרש מערכת הביטחון לספוג, מה יהיה היקף הגיוס בשוק ההון המקומי ועד כמה האוצר יצליח לגייס ממקורות חוץ. יעברו חודשים עד שיהיו תשובות לשאלות אלה, ובינתיים הממשלה הקיימת תאלץ לחיות במסגרת התקציב המאושר המקורי לשנת 2008 ולבצע תרגילים יצירתיים כדי לשלם עבור ההוצאות המיידיות של הלחימה.
המלחמה ממריצה את המשק?
גם אם הבחירות ייערכו במועדן, הכנסת החדשה לא תאשר את התקציב החדש עד לפחות תחילת אפריל ומשמעות הדבר שבפועל לא תהיה קיימת מדיניות ממשית להתמודדות עם השלכות המלחמה, ולא ניתן לקבל החלטות על אופי והיקף המימון של הציבור.
לטובת המשק יש לקוות כי יש במשרד האוצר מי שחושב על שאלות אלה ומנסה לשרטט תוואי של התאמת המשק למצב החדש: בכמה יעלו המסים ובכמה יקוצצו הוצאות הממשלה. באותה הזדמנות, יכול הצוות המתכנן לקחת בחשבון כי ברקע יש מיתון חריף ומשבר כלכלי עולמי.
יש מי שטוען כי דווקא הוצאות המלחמה הגדולות יניעו קדימה את המשק, אך בעניין זה יש יותר משאלת לב מאשר טענות הגיוניות. הפגיעה במשק המקומי נובעת, בראש ובראשונה, מירידה חדה בביקוש לייצוא, במיוחד בתחומי ההיי-טק ומירידה משמעותית בהיקף ענף השירותים הפיננסים. אין בין אלה לבין הרחבת ההוצאות הצבאיות לא כלום. יתר על כן, כאשר כל המגזר העסקי בדרום ישראל משותק, ספק אם ניתן לדבר על "המרצת" המשק על ידי המלחמה.
בסופו של דבר, אי שם בשליש השני של השנה, לאזרחים יוגש החשבון הכלכלי של המלחמה, בדמות מיסוי גבוה יותר, עלייה בתשואות על אג"ח, האצת הפיחות והגבלות שונות של ההוצאה הציבורית, דווקא כאשר היה צורך בהמרצת המדיניות הפיסקאלית.
בכל מה שקשור למלחמה במיתון, המשק יהיה תלוי בהחלטות בנק ישראל ובנכונות להסתכן באינפלציה לא קטנה בטווח הבינוני, מעל ל-3% לשנה. בטווח הקצר המלחמה נותנת תוקף לתחזית בדבר אחוז אחד של צמיחה, אחוז אחד של אינפלציה ואפס אחוזי ריבית.
