ב-30 באפריל השנה נתן בית המשפט העליון פסק דין היסטורי: פסק דין ורד פרי, המכיר בהוצאות טיפול בילדים, כהוצאות לייצור הכנסה. היישום שלו, שנסגר סופית השבוע בוועדת הכספים, לאחר הסכמות שגישרו על המחלוקות - היסטורי הרבה פחות.
ממהפכה אמיתית, שיש בה פיצוי ממשי וריאלי לאמהות עובדות, כפי שנהוג במדינות מפותחות, קיבלנו תוספת של נקודת זיכוי לאמהות עובדות, המוגבלת לאמהות שילדיהן לא מעבר לגיל 5 שנים; איחור בתחולת מתן ההטבה; כדי לסתום פיות, הכניס האוצר תוספת סבסוד למעונות יום, בגובה של כ-300 מיליון שקל.
אי-אפשר להתייחס למה שהושג כאילו מדובר בכלום; יחד עם זאת, אם משווים את מה שהתקבל, למה שהיה יכול להתקבל לו היה האוצר מיישם עקב בצד אגודל את פסד דין ורד פרי - ברור שיש כאן פער עצום.
באוצר אומרים שהפער הגדול בא לביטוי רק לגבי בעלות ההכנסות הגבוהות, שאותן ממילא אין צורך לדרבן לצאת לעבודה, ואין מקום להשתתף משמעותית בהוצאות הטיפול בילדיהן. לגבי בעלי ההכנסות הנמוכות, הפער מתבטא רק בחצי. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך ששכבה שלמה של אמהות עובדות, בעלות הכנסות גבוהות ונמוכות כאחת, לא נהנית מההטבה, בשל ההגבלה לילדים עד גיל 5.
משק כנפי ההיסטוריה לא נשמע כאן. פסק דין פרי גסס פחות או יותר מהרגע שנולד, ואם שואלים את שדולת הנשים, בסוף הוא גם נפח את נשמתו.
