אם שנת 2009 תתפתח בדמות ימים אלה שבפתחה, אנחנו בצרות גדולות. והצרות, כידוע, באות בצרורות והרבה יותר קל להיכנס אליהן, מאשר לצאת.
צרה ראשונה
ראשונה בצרות היא המשבר הכלכלי העולמי שנותן את אותותיו הברורים גם בישראל. המחשה מרה לכך היא תיק הנכסים הכספיים שבידי הציבור, אשר לפי נתוני בנק ישראל היה שווה באוקטובר בשנה שעברה, 603 מיליארד שקל והגיע ל-278 מיליארד שקל באוקטובר 2008. כלומר, ירידה בחצי ויותר.
צרה שנייה
אם לא די בכך, באה הצרה הכלכלית שנייה: "העופרת היצוקה". כבר ברור שההשלכות הכלכליות של המבצע או המלחמה הזאת לא יהיו קטנות מאלה של מלחמת לבנון השנייה.
עבור עיירות הפיתוח בדרום, שבלאו הכי מצבן הכלכלי והחברתי רע, עלולה "העופרת" להיות מכה איומה. אין לי ספק שכשהחליטו על המהלך הצבאי הזה, בקבינט ובצמרת המדינה, לא עשה איש חשבון כלכלי כיצד זה ישפיע על כושרנו להתמודד עם המשבר הכלכלי הגדול.
כל יום לחימה עולה למשלם המסים הישראלי כ-300 מיליון שקל. סכום זה כולל עלות של פעילות צבאית ישירה (הפעלת חיל האויר וכוחות היבשה) וכן תשלום פיצויים לתושבים שביתם ועסקיהם ניזוקו. צריך עוד להוסיף על כך את עלויות המיגון שיתרחבו על שטח גדול יותר מזה שאושר תחילה.
ברור לפיכך שתקציב הביטחון יגדל בקרוב ובמידה ניכרת, וזאת במציאות שהכנסות המדינה ממסים יורדות בקו תלול. במלים אחרות, ישראל צריכה להתמודד עם המשבר הכלכלי העולמי כאשר חצי גופה שקוע בהוצאות ביטחון הגדולות.
למבצע "עופרת יצוקה" יש, אפוא, השלכות כלכליות וודאיות גם על הפעילות הכלכלית שתואט בעקבותיו, גם בעירור נוסף של שוק ההון וגם בהגדלת הגירעון התקציבי והגרעון במאזן התשלומים. החוק הבסיסי של כלכלת שוק הוא ש"אין ארוחות חינם".
צרה שלישית וחמורה
ואם כל זה לא די, באה צרה שלישית: ישראל נכנסת לשנת 2009 בלי תקציב המדינה - הכלי המרכזי של מתווי המדיניות הכלכלית בניסיונם להניע את גלגלי המשק הנעצרים. לפברואר נקבעו בחירות חדשות, ומועדן עוד אפשר שידחה. לכן, סביר להניח שלממשלה החדשה לא יהיה תקציב חדש במשך כל המחצית הראשונה של 2009.
על פי הנוהל המקובל, ענייני המדינה והוצאותיה יתנהלו על פי תקציב 2008 מחולק ב-12 חודשים. להוצאה ממשלתית בהיקף כזה אין שום קשר למציאות. שהרי תקציב שנת 2008, אשר אושר בראשיתה, שיקף עדיין את הגיאות הכלכלית, בעוד שכיום המשק הישראלי מצוי בתוככי מיתון ההולך ומעמיק.
אנשי האוצר, המתנהגים כסומא בארובה, שבעי רצון מן המצב הזה. הרי הם שומרים לכאורה על מסגרת תקציב ווירטואלי. כל הצרות האלה באות בעת ובעונה אחת ולכן יש להם השפעה מצטברת. מעין ריבית דה ריבית.
למלחמה יש מחיר כלכלי ואותו ישלמו לא רק עזה, חאמס ואנשיו. עונשו של המתעלם מהמחיר - לא יאחר לבוא.
