האורות דלקו לילה אחר לילה. שר האוצר יובל שטייניץ, שאמש נצפה משקיע במעמדו הפוליטי והציבורי וזולל מופלטות נוטפות דבש בחולון, בית שמש וגם ראשון לציון, עסק כל השבוע, חול המועד פסח, בתקציב הדו-שנתי, 2009-2010 ובתוכנית הכלכלית שהוא והבוס בנימין נתניהו התחייבו לפרסם 30 יום לאחר החג.
מתאים להם לעשות את זה ב"יום ירושלים", עוד ארבע שבועות בדיוק. התוכנית הכלכלית כוללת טיפול במשבר: מחנק אשראי (בנקאי, חוץ-בנקאי והסדרי מיחזור אג"ח קונצרני), תעסוקה (לעצור הידרדרות האבטלה לפני 9% ולהורידה מיד) ופרקי הרפורמות המבניות, מקרקעין, חשמל, נמלים, חינוך ועוד.
לביתו יוצא השר מצויד בשיעורי בית, דו"חות ומסמכים מאוגדים שהוכנו עבורו באגפי המשרד, וגם חוברות נאות אריזה שנשלחו אליו על ידי גופי דעה ומרכזי כוח. הד"ר והמרצה לפילוסופיה שטייניץ אמר שזה מזכיר לו את ימי האוניברסיטה, מאמרים מורכבי שפה, לוגיקה ומשמעות.
בין לבין, שבועיים וחצי בתפקיד, ואחרי שהפתיחה היתה קצת כבדה, נפגש שלוש פעמים עם סטנלי פישר, פעמיים עם עופר עיני ואין ספור עם נתניהו. הם החליטו שהתוכנית הכלכלית תהיה משותפת ומקובלת על כולם.
ולא, שר האוצר החדש לא נפל לבור השמנת המזויף של הבורסה שעלתה ולא למחלק-הטריליונים ברק אובמה שדיבר על "ניצוצות של תקווה". שטייניץ כבר קלט שהוא מקבל מצבור קטלני של "אחרי החגים". מקבל מדינה בשבר ריאלי ופיננסי עמוק ביותר, שהתעכב, נדחה ונמרח במשברים פוליטיים ואישיים, מלחמת עזה, פריימריז, בחירות, הקמת הממשלה.
שטייניץ כבר יודע שהאחרים כבר השתמשו בכל התירוצים וימי החסד, ולו לא נשארו. השבוע גם קלט, מה שנתניהו הבין מזמן, שההתנהלות המאופקת של האוצר בימי רוני בר-און, הפה הכלכלי של קדימה שהולך לתקוף את שטייניץ ונתניהו בבוטות ובלעג בכל רגע ופינה, היתה נכונה ומצילת חיים.
שטייניץ, שדי פונק עד היום, הולך לחטוף גם מבפנים, במאבקי הכוח שכבר מתבשלים להם על אש קטנה בין האוצר לבנק ישראל, האוצר ומשרד ראש הממשלה, האוצר ומשרד הביטחון, ועד עובדי חברת החשמל, והנמלים והמורים, וגם מבחוץ, כל מי שהוא בעל עוצמה ולא יקבל את מה שהוא רוצה. הוא יחטוף גם מהאופוזיציה, ציפי לבני ושות', וגם מהקואליציה ה"חברתית" - שלי יחימוביץ', אופיר פינס ואנשיהם.
הוא עושה רושם של איש שמתנהל בנינוחות, לא מלכלך בפומבי, לא משמיץ, ממעט (בינתיים) לרדוף אחר האגו. שיקול הדעת הפרטי והפוליטי שלו, נאמנות מובהקת לאינטרסים ולעמדות של נתניהו, הוכיח את עצמו, עובדה. יובל שטייניץ הוא שר אוצר בהפתעה. בלי אינטרסים, בלי מחויבות למקורבים עסקיים, בלי אג'נדות - אלא זו של הגורו הכלכלי נתניהו, ובעיקר בלי אמוציות. הוא לא שונא ולא אוהב.
אין לו במי לנקום ואין לו עם מי לסגור חשבונות כלכליים כספיים. הוא נכנס נקי, לומד, הגיוני וענייני. הוא עלול להיות כישלון גדול, להיות נגרר וחסר משמעות, ויכול להיות הצלחה אדירה. רק "תן לי את השלווה להשלים עם הדברים שאיני יכול לשנות/ את האומץ לשנות את הדברים שאני יכול/ ואת התבונה להבדיל ביניהם" (וויליאם ג'יימס).
