בשנים האחרונות, בעיקר לאור התגברות הפופוליזם בחיינו הציבוריים וקדושת "כלכלת שוק" ו"תחרות", נשמעים יותר ויותר קולות המאשימים את החקלאים והחקלאות בישראל בעלייה המתמדת ביוקר המחיה. אותם קולות, שרובם ככולם הינם גורמי מסחר לסוגיהם ויבואנים בעלי אינטרס כלכלי מובהק, מיד גם משיאים את "פתרון הקסם": ייבוא מאסיבי ללא הגנה על הייצור המקומי. כך הם הפכו את החקלאים - מגזר חרוץ ומקצועי, שמשכים קום, מעבד ושומר את המרחב הכפרי, מתמודד עם איתני הטבע, עושה לילות כימים - לאויבי הצרכן המייקרים את חייו. גם העובדה שהחקלאים בכלל אינם קובעים את המחיר הסופי לצרכנים "נעלמה".
ניתן לראות בנקל שהמספרים מספרים סיפור אחר לגמרי. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבוחנת דרך קבע את התפלגות ההוצאות החודשיות של משפחה בישראל, עולה כי ההוצאה על ירקות ופירות טריים מסתכמת ב-2.5% בלבד. אחוז זניח ושולי לגמרי מסך ההוצאות המשפחתיות, בוודאי לא מקטע זה בהוצאות הוא שמכביד על הסל המשפחתי.
אז מה כן? אם למשל ההוצאה החודשית של משפחה היא 10,000 ש"ח, ההוצאות על דיור הן 2,440 ש"ח מסכום זה, ההוצאות על תחבורה ותקשורת - 2,020 ש"ח, על מזון (ללא פירות וירקות) 1,360 ש"ח, חינוך, תרבות ובידור – 1,150 ש"ח מההוצאה החודשית, תחזוקת דירה ומשק בית - 920 ש"ח, שירותי בריאות כ-570 ש"ח. מדהים להיווכח שגם על כל אחת מהקטגוריות הבאות, בנפרד, כמו מוצרי ניקיון וטואלטיקה, ריהוט וציוד לבית, הלבשה והנעלה, ההוצאה החודשית גדולה מזו שעל פירות וירקות. חלקם של הפירות בהוצאה החודשית הוא 90 ש"ח בחודש ושל הירקות 160 ש"ח כך שההוצאה על שניהם יחד היא כ-250 ש"ח בלבד. לאור זאת, ברור שזה אבסורד מוחלט להצביע על המגדלים כמחוללי יוקר המחיה. לא הם שמייקרים לאזרחי ישראל את החיים.
מדוע אם כן האצבע מכוונת אליהם דווקא? מדוע הפכו את המגדלים לסמל ליוקר המחיה? נראה שגורמי מסחר מתוחכמים ויבואנים הרואים את כיסיהם מתמלאים בקלות מהייבוא, חברו לגורמים פוליטיים ומפעילים זה מכבר קמפיין מתואם וממומן. הם שמפנים אצבע מאשימה כלפי החקלאים, רק כדי להצדיק את הרחבת הפעילות הרווחית שלהם בייבוא. ערכים כמו התיישבות, פריפריה, עיבוד הארץ עד התלם האחרון - לא מדברים אליהם ולכן הם מעדיפים - בשביל הפרש של 0.50 ש"ח לק"ג - לייבא את העגבנייה מטורקיה של ארדואן, ומותירים את העגבניות של מגדלי עוטף עזה לקמול בשדות.
בימים אלה, כאשר מדינת ישראל מתמודדת עם ההשפעות הכלכליות החמורות של וירוס הקורונה ודווקא לאחר שהוכח עד כמה חשוב שמדינת ישראל תמשיך לייצר בעצמה ולו רק חלק מהמזון הטרי שצורכים אזרחיה, אסור לנו ללכת שבי אחרי קמפיינים פופוליסטיים הנוגדים את האמת ואת השכל הישר. פגיעה בציונות, בחקלאות ובחקלאים הישראלים אינה התרופה ליוקר המחיה. להיפך: מדינות כבריטניה שלפני עשרות שנים טעו לחשוב כך, צמצמו אצלן את גידול הפירות והירקות, בהנחה שייבוא "הוא ידידו של הצרכן" אך גילו מהר מאוד שהם נתונים לחלוטין בידיהם של היבואנים והסוחרים וחווים רמת מחירים גבוהה משמעתית מזו של מדינות המייצרות פירות וירקות בעצמן.
הכותב הוא מנכ"ל מועצת הצמחים