טוריה, מכוש, בגדי עבודה וכובע טמבל. בקיצור, חלוצים. ככה רוצים החקלאים הישראלים שתציירו אותם בדמיונכם. בפועל, מאבק עיקש שהם מנהלים בתקופה האחרונה מזכה אותם בתדמית הבלתי מחמיאה של קבלני כוח אדם, שהתרגלו לעובדים זמינים וזולים.
ממשלת ישראל החליטה לאחרונה לצמצם את מספר העובדים הזרים המועסקים בענף החקלאות. החלטות כאלה היו אינספור בשנים האחרונות, אבל יישום? לא ממש. אדרבא, בשנת 2007 נענתה הממשלה לתחנוני החקלאים והוסיפה עוד 2,500 עובדים זרים לענף, מעבר ל-26 אלף הקיימים. בתמורה, הבטיחו החקלאים להעסיק 2,500 עובדים ישראלים בענף עד אפריל 2008, כלומר על כל זר נוסף ייקלט ישראלי נוסף. מיותר לציין שהחקלאים לא עמדו בהבטחה עד עצם היום הזה, אבל עכשיו הם נלחמים בכל הכוח כנגד החלטת הממשלה.
החקלאים טוענים כי מכסת הזרים בחקלאות צריכה לעמוד על 44 אלף, כלומר דרושה לכאורה תוספת של כ-15 אלף זרים נוספים. מסתבר שהממשלה והכנסת ידעו מראש שההבטחה לקליטת ישראלים לא תקוים. מעיון בפרוטוקול ועדת הכנסת לעניין בעיית העובדים הזרים, מיום 29 לאוקטובר 2007, אפשר למצוא את דבריו של אברהם דניאל, מזכיר איגוד מגדלי הפרחים, שאמר כבר אז: "אנחנו נעבור את אפריל ואני מודיע לכם שכולם יקלטו ישראלים אבל רק פיקטיבית. זה לא יהיה אמיתי וזה לא יהיה במציאות, אלא זה יהיה בסיפורים. הם יעשו את זה כי זה התנאי שייתנו להם". במילים אחרות, עבודה בעיניים, "ישראבלוף".
עובדים עם לובי חזק
החקלאים נעזרים במשרד עורכי הדין "הרצוג פוקס נאמן", בראשי רשויות שמהווים לובי משמעותי ובשורה של חברי כנסת נאמנים, בעיקר כאלה שנאמנותם ניתנת קודם כל למי שבחר בהם - הקיבוצים והמושבים. אבל את הלובי הפעיל ביותר, על אף שהוא ניתן חינם אין כסף, מספק לחקלאים שר החקלאות - שלום שמחון.
כך למשל, כשמנכ"לית שירות התעסוקה דאז, אסתר דומיניסיני, ציינה באותה ועדה של הכנסת כי הממשלה החליטה על ירידה הדרגתית במכסת הזרים בחקלאות וכי בכוונת שירות התעסוקה להרחיב את מספר הישראלים בענף, אמר לה שמחון: "את מדברת על מדיניות שלא קיימת". בתגובה היא השיבה: "למה מדיניות לא קיימת? הנציגים שלך יושבים בוועדה".
כשיו"ר הוועדה דאז, רן כהן, שאל את דומיניסיני כמה ישראלים נקלטים באמצעות שירות התעסוקה בענף החקלאות מדי שנה כתגבור עונתי, חשפה דומיניסיני כי מדובר באלפים. "אז מי קבע שאי אפשר לגייס עוד 2,500 עובדים (ישראלים)?", שאל כהן בתמיהה, כאילו הבין שמישהו עובד עליו. והנה התשובה של דומיניסיני: "בוא נגיד שיש מסכת של היסטוריה של כל מיני התנגדויות". מאוד עדינה בניסוח.
עניין של גיאוגרפיה
המאבק התקשורתי של החקלאים מתנהל תמיד על ידי חקלאי הפריפריה, במיוחד אלה המתגוררים בערבה, בנגב או בעוטף עזה. הרבה יותר נוח לטעון שהזרים דרושים במקומות המרוחקים באמת - מקומות שאליהם הישראלים, לרבות הערבים הישראלים, לא תמיד מוכנים להגיע. מסיבה זו, אגב, ועדה מיוחדת שמינתה הממשלה קבעה כי יש להתיר מכסה של 5,000 עובדים זרים בלבד בענף, שיועסקו כולם באזורים מרוחקים במיוחד כמו בערבה.
בפועל, מספיקה נסיעה קצרה בסמוך לשדות סביב הרצליה ורמת השרון, בואכם מעט צפונית עד אבן יהודה וישובי האזור. שם תראו עשרות ומאות תאילנדים קוטפים, גוזמים וחורשים - במרחק קפיצה מתל אביב. קילומטרים בודדים משם נמצאים כפרים ערבים-ישראלים עם אבטלה גבוהה ואלפי נשים שכמהות לעבודה, גם בחקלאות.
עמותת "מען" מנסה כבר שנים להציע לחקלאים לקלוט ערבים ישראלים עם ניסיון מוכח בחקלאות אבל ההיענות לכך דלה. "הנשים הערביות רוצות לחזור הביתה ב-17:00 וזו בעיה", סיפר ל"גלובס" חקלאי מאזור השרון. גם אשתך ודאי רוצה לחזור הביתה בשעה כזו, רצינו לומר לו, אך הבלגנו.
החקלאים הישראלים, מלח הארץ, התרגלו לכוח אדם זול וזמין, כזה שישן אצלם בחצר האחורית, לפעמים אפילו בפחון עלוב. הם קמים לעבודה עם הזריחה ומסיימים רק כשאומרים להם. אין שום סיבה שיעדיפו על פניהם ישראלים ועל האינטרס הזה בדיוק שומר השר שמחון.
זהו אחד מהמבחנים של הממשלה הבאה, במיוחד על רקע התחזיות הפסימיות בשוק העבודה לשנת 2009. האם יצומצם דרסטית מספר הזרים בחקלאות או שגם הפעם הלובי החזק יעשה את שלו?
