יכולנו לתאר את שנת 2008 כשנה מדכאת ושחורה: קריסות של בנקים גדולים, משבר בנדל"ן, ירידה בצריכה וירידה בשוק ההון. אך אולי ירידה זו, שיא הירידות מאז ימי השפל הגדול של 1929, היא דווקא נקודת חשובה וחיובית. סטטיסטית, לאחר נקודות שפל, מגיעה תקופה של שנה עם עליות ממוצעות של מעל 35%.
שנת 2008 בכלל, והרבעון האחרון בפרט היו מהקשים שידעה ארצות הברית. אולם, בשנה זו אנו גם עדים למבצע ההצלה מהגדולים של ממשלות העולם והבנקים המרכזיים: הקונגרס והסנאט אישרו תכנית של 700 מיליארד דולר להצלת המערכת הפיננסית; הנשיא הנבחר אובאמה עומד להזרים כמעט טריליון דולר כדי לאושש את הכלכלה האמריקאית; גם ממשלות סין ויפן והאיחוד האירופאי אישרו תכנית על מנת לאושש את מצבן הכלכלי; והבנקים המרכזיים מתחרים ביניהם מי יורד מהר יותר את הריבית.
הלקוח תמיד צודק
הצריכה מהווה 70% מהתוצר, כך שהצרכן הוא הקטר של הכלכלה הגדולה בעולם. השנה, הצרכן האמריקאי הבין שחובות גם צריך להחזיר ושנת 2008 לימדה אותנו שקטר גם יכול לנוע ברוורס.
ומה עכשיו? המכירות הקמעוניות יורדות, הסנטימנט בשפל, מבצעים לחגים גם כשאין חגים והממשל מפזר כסף כדי לעודד צריכה.
אז במקום להביט על חצי הכוס הריקה, נסו להסתכל על חציה המלא: מתי בפעם האחרונה, הממשלה שלחה צ'ק של 1,700 דולר כדי לעודד צריכה, לטובת הדואר של הצרכן? או מתי טלוויזיה 26" בשווי 1000$ שרצית לקנות, נמכרה ב - 300 דולר?
הכי חשוך לפני עלות השחר
בשנת 2008 קרסו בנקים גדולים ומרכזיים כמו ליהמן ברדרס, והמערכת הפיננסית כולה הגיעה לאחת מנקודות השפל הקשות שלה. אבל הבנק המרכזי והממשל בארה"ב נותנים גיבוי מלא למערכת הפיננסית כולה וכולם יודעים שאף בנק גדול לא יקרוס יותר. אז אולי המערכת הפיננסית יציבה יותר מאז ומעולם?
לאור מה שקרה בעולם ובמדינתנו הקטנה בשנת 2008, כל שנוכל הוא לקוות לשנת עסקים וביטחון טובה יותר.
