גילוי נאות: כותב שורות אלה התנייד בתחילת העשור באמצעות פיג'ו מדגם 309, שנת ייצור 1992. זה בעצם היה "השדרוג", אחרי סיאט איביזה שנת 87 עם מנוע יומרני שזכה לכינוי "סיסטם פורש". המנוע באמת היה משובח, כל השאר התפרק.
אלה היו ימים סטודנטיאלים יפים אך עניים, בין עבודה במלצרות לכתיבה במקומון. תקופה של חוויות שהשתיקה יפה להן, ולא מסיבות ביטחוניות. כל מי שלא נולד עם "המפתחות של אבא", זוכר את הפיג'ו הראשונה שלו, או את הפורד אסקורט, הקורטינה או אפילו ה"סובארו פשע". כמה אלפי שקלים ויש לך הגה בידיים.
עכשיו, אולי במידה של צדק, משרדי התשתיות, התחבורה וההגנה על הסביבה, עושים הכל כדי להוריד את המכוניות האלה מהכביש. הם רואים בהן גרוטאות מזהמות שרק מסכנות את הנהג ואת סביבתו.
בשקט בשקט ומבלי לשים לב כמעט, מחר (ג') יוסר רשמית הפיקוח על מחירי הדלק מסוג בנזין אוקטן 96, אותו צורכים כ-90 אלף כלי רכב משנת ייצור 1994 ומטה.
למעשה, תחנות הדלק לא יחויבו לשווק סוג זה של דלק ואפילו בתי הזיקוק לא יחויבו לייצר אותו. תחנות שיבחרו להמשיך למכור בכמות זו או אחרת אוקטן 96, ישווקו אותו מעתה ללא תוספת אשלגן (שהחליפה את העופרת), שאמורה להגן בין היתר על שסתומי המנוע וחלקיו השונים.
על פי נתוני משרד התחבורה, ישנם 3,000 כלי רכב שחייבים להמשיך לתדלק באוקטן 96. עבורם, חויבו תחנות הדלק למכור בנפרד תוסף אשלגן, אותו ניתן לרכוש במחיר שנע כיום בין 25 ל-30 שקל, וגם לגבי מחירו אין פיקוח. יתר בעלי כלי הרכב הישנים מתחלקים לשתי קבוצות: כאלה שיכולים לעבור לאוקטן 95 ללא בעיה, וכאלה שיכולים לעבור לאוקטן 95 רק אם יוסיפו אחרי כל תדלוק את תוסף האשלגן. קבוצה קטנה של כלי רכב, אגב, תצטרך לבצע כיוונים מסוימים במערכת ההצתה, בעלות של 100-200 שקלים.
"אנחנו מעודדים את הפסקת השימוש בדלק המיושן, הגורם לפליטת חלקיקים המזהמים את האוויר באופן ניכר", אמר בשבוע שעבר שר התשתיות, בנימין בן אליעזר. לדבריו, "הפסקת השימוש בו, יחד עם פעילותנו למעבר לשימוש בדלקים נקיים יותר וכן כניסתם של ביו-דלקים, תביא להפחתת זיהום האוויר בלב הערים".
סגן ראש מנהל הדלק במשרד התשתיות, עמרם אזולאי, היה ישיר יותר בשיחה עם "גלובס". האחרון מסביר כי במשרד התשתיות סבורים שעליית המחירים כתוצאה מהסרת הפיקוח יחד עם הצורך ברכישת תוסף מיוחד, תביא "מסה של אנשים" כדבריו, שיעזבו את הדלק הישן.
אולי במידה של צדק, משרדי התשתיות, התחבורה וההגנה על הסביבה, עושים הכל כדי להוריד את המכוניות האלה מהכביש. הם רואים בהן גרוטאות מזהמות שרק מסכנות את הנהג ואת סביבתו.
אבל בינתיים, מי שישלם על המהפכה הירוקה, הם רובם ככולם בעלי הכנסות נמוכות. למעט קומץ של אספנים וחובבי מכוניות קלאסיות בעלי ממון, הנפגעים העיקריים מהמהלך הם סטודנטים, בעלי משפחות בשכר נמוך ועובדים שלא זכו ליהנות מהלוקסוס של רכב צמוד ממקום העבודה.
מצטרפים לאירופה
עכשיו הם צפויים לשלם ביוקר פעמיים: תחנות הדלק צפויות להעלות את מחירי אוקטן 96 משום שהוא מהווה נתח קטן יחסית בצריכת הדלק הכללית, ובנוסף הם ייאלצו לרכוש תוסף מיוחד. אם הם לא ירכשו את התוסף הם עלולים לגרום נזק למנוע, שיעלה להם כמובן בהוצאה ניכרת במוסך. לחלק מבעלי כלי הרכב הישנים הוצע, אגב, פתרון במסגרת תקציב 2009: תנו לנו את האוטו הישן, וקבלו 3,000 שקל. הבעיה היא שהתקציב כידוע עדיין לא אושר, ובכל מקרה הסכום נמוך מהמחירון.
במשרד התשתיות לא לקחו בחשבון שהמהלך נכנס לתוקף דווקא בזמן משבר כלכלי עמוק. במקום להקל על בעלי ההכנסות הנמוכות, אלה ייאלצו כעת להגדיל את ההוצאות שלהם. ספק אם הדבר יעודד אותם לרכוש מכונית חדשה יותר.
במשרד התשתיות מציינים כי באירופה נאסר השיווק של אוקטן 96 כבר בשנת 2000, כך שישראל לכאורה מיישרת קו באיחור. אולם, המיסוי הכבד על מכוניות חדשות בארץ מביא לרמת מחירים גבוהה יחסית גם בשוק המשומשות, כך שההשוואה לאירופה איננה במקום.
בנוסף צריך לזכור כי התחבורה הציבורית באירופה היא לא התחבורה הציבורית של ארץ הקודש, קשה שלא לחשוב האם על רקע המיתון הנוכחי, לא מוטב היה להניח לרכבים הישנים לדעוך בטבעיות, מבלי לגרום לחלשים בחברה שוב לחוש שהרפורמות של הממשלה תמיד באות על חשבונם.
