לינדון ג'ונסון, הנשיא האמריקני (1968-1963) שהסתבך בהחלטה אסטרטגית שהיתה גדולה עליו (מלחמת וייטנאם), נהג לומר על ג'רלד פורד, היורש של ריצ'רד ניקסון, שהוא שיחק יותר מדי פוטבול בלי קסדה על הראש. אפשר בהחלט ליישם את החוכמה הזו על שר האוצר האמריקני הנוכחי, ולמזלנו היוצא, הנק פולסון. הבחור המקריח הזה, בעבר מנכ"ל גולדמן זקס, שיחק יותר מדי טניס בלי כובע מצחייה מתאים.
בספטמבר החליט פולסון, בעצה אחת עם מיודענו בן ברננקי, יו"ר הפד, שלא לחלץ את ליהמן ברדרס כי המנכ"ל שלו דאז (דיק פולד) שחצן מדי ומגיע לבנק אחד ליפול בגלל הסיכונים שהוא לקח. התוצאה הראשונה היתה קריסה של בנק השקעות אשר לו וותק של 160 שנה והתחייבויות בסך 613 מיליארד דולר את השלכותיה מרגישים כולנו: משבר פיננסי שהיה בשליטה התדרדר במהירות עצומה למשבר אמון כללי בכל שוקי ההון (כולל שוק הכספים קצרי המועד, שנחשב כמו שוק המק"מים שלנו להשקעה בטוחה כמו מזומנים) ולמשבר כלכלי שהוא בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה.
יותר מאשר חסר לצרכן אשראי לצריכותיו, חסר לו התיאבון לבצע אותן. וכמובן, ממשלות, בנקים מרכזיים ברחבי העולם וקרן המטבע השקיעו (ליתר דיוק התחייבו להשקיע) במערכות הפיננסיות ובכלכלות שלהם סכום של 2 טריליון דולר, ביחד עם התוכנית הכלכלית הסינית שפורסמה ביום א' השבוע, 586 מיליארד דולר, ותוכנית החילוץ האמריקנית בסך 700 מיליארד דולר.
אלא שאיש לא שיער שמנכ"ל העל של הכלכלה העולמית, הנק פולסון, יחזור בו מעיקרי תוכנית החילוץ שארגן בחיפזון מעורר השתאות עד הערצה בסוף ספטמבר. החילוץ המקורי היה אמור לקנות ממוסדות פיננסיים את הנכסים הרעים שלהם, אלו שבגללם הם הפסידו טריליון דולר עד כה ויפסידו עוד כמה מאות מיליארד דולר בהמשך הדרך. כך הוצבה רצפה למחירי הנכסים הללו, והשוק יכול היה להתאושש בהדרגה, ולייצב את אמון הצרכנים, לא רק המשקיעים.
אך פולסון החליט אתמול שזהו זה, המשבר כבר גלש להוצאה הצרכנית ואין צורך מיוחד לטפל במגזר הפיננסי. הוא יפנה את כספי החילוץ לעידוד הלוואות לרכב, הלוואות לסטודנטים ואשראי צרכני כללי. לך ספר לו שהדיבורים על המיתון נובעים מביצועי שוק המניות, שהצרכן הקטן חשוף אליהן שעה שעה ויום יום, ולא מחנק מוחלט של אשראי צרכני ועסקי.
המשבר בשלב פוסט-ליהמני הוא משבר אמון חריף, למעשה פאניקה. כולם מתחילים לחשוב על מקומות העבודה שלהם או על הבונוסים שהם לא יקבלו, או על בתיהם שיעוקלו. באווירה כזו, איש לא חושש לאשראי צרכני. כמעט לאף אחד אין חשק לקחת היום עוד הלוואה לרכישת רכב, אפילו כשההלוואות נוחות והמחירים בשפל.
ההודעה אתמול על העתקת הדגש בתוכנית החירום לימדה את השווקים דבר ברור אחד: הקברניטים שלו נעים עם הרוח ואינם יודעים באמת מה הם רוצים. המיקוד התחלף בבלבול. השווקים הגיבו כמו שהם יודעים בימי פאניקה, בירידות של 5% במדדים האמריקניים.
אולי פסגת מנהיגי 20 המינות המפותחות והמתפתחות מחר בוושינגטון תעזור במשהו, אך סביר יותר שהנזק שגרם פולסון התזזיתי לא יתוקן במהירות. ועוד לא שמענו מי יהיה שר האוצר של ברק אובאמה. נקווה שיהיה מישהו מהקליבר של תימוטי גייתנר, נשיא הפד בניו יורק, שאוהב פרטים קטנים וביצועים עקביים.
