"זה לא רק הכסף, זאת גם ההגשמה העצמית. יש תחושת סיפוק כשאתה עושה יש מאין", כך מספר שמעון אקהויז בן ה-63. אקהויז הוא יו"ר סינרון, חברה העוסקת בפיתוח מוצרי היי-טק רפואיים לתחום הטיפולים הקוסמטיים. מאחוריו מספר אקזיטים מוצלחים, הגדול שבהם הוא עם חברת ונטור, אותה מכר לפני שלושה חודשים בסכום של 325 מיליון דולר, דווקא באמצע המשבר הכלכלי הגדול בהיסטוריה.
אקהויז, יזם סידרתי המעורב בחברות סטארט-אפ רבות, מכונה על ידי אנשים בענף "האיש בעל ידי הזהב" או "מנוע הצמיחה של הכלכלה הישראלית". הוא הגשים כבר את החלום של כל סטארטאפיסט ישראלי מתחיל, אותו חלום של למכור את החברה שלך במיליוני דולרים ולפרוש בגיל צעיר. אלא שלמעשה אקהויז הגשים רק חצי חלום: הוא לא פרש, וגם לא מתכנן לפרוש. "הייתי בן 46 כשנכנסתי לעסקי הסטארט-אפ", הוא מגלה, "זה כבר היה מעבר לגיל שבו חולמים לפרוש".
כנגד כל הסיכויים
אחרי שנים בחברת היי-טק בארצות הברית, החליט אקהויז בשנת 1991 לפתוח סטארט-אפ בישראל. בשוק המקומי של אז היה קשה להשיג מימון ורק לאחר חודשים רבים הצליח לגייס הלוואה קטנטנה של חצי מיליון שקל, סכום שנשמע היום מגוחך. ללא קרנות מממנות, בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, עם עלייה המונית ואבטלה גואה, הוא הלך נגד הסיכויים וייסד את חברת ESC מדיקל, לימים חברת לומניס.
לאחר מספר שנים, במהלך שתיאר כ"השתלטות עויינת", הוא נדחק החוצה מהחברה על ידי איש העסקים אריה גנגר. אקהויז בתגובה הקים את חברת סינרון המתחרה. "יש יריבות אישית", הוא מספר היום, "לא אוהבים להודות בזה, אבל אגו זה מנוע שדוחף אותנו קדימה. לכולנו יש אגו שאנחנו רוצים לספק, והיבלות על הידיים עוזרות לא לחזור על אותן שגיאות". זאת הייתה יכולה להיות סיבה מצוינת לכך שאקהויז, למרות הכסף שעשה, המשיך לפתח את עסקיו. אלא שלאקהויז יש עוד סיבות, עמוקות יותר.
אתגר אינטלקטואלי
החבר'ה בסדרה "מסודרים", בדומה לשמעון אקהויז, הרוויחו מיליונים ממכירת מוצר שהם פיתחו. אבל כאן נגמר הדמיון ביניהם. אצל אסי כהן ואסף הראל הסיפוק מגיע מהכסף הגדול שהם הרוויחו, אצל אקהויז הסיפוק מגיע מהעשייה, מ"האתגר האינטלקטואלי", להגדרתו. לא שלכסף אין משקל, חלילה, אבל ממש כמו שאומרת הקלישאה: כסף הוא לא הכל בחיים.
"נסעתי לאינדונזיה ופתאום ראיתי שם מכונה שאני פיתחתי. זה סיפוק עצום", מתוודה אקהויז. "מעבר לזה, יש הנאה בלשפר חיים של אנשים אחרים: בין אם אתה מציל את חייהם על ידי פיתוח של שסתום לב, או בין אם אתה עושה אותם יפים יותר, על ידי פיתוח של מכשירים לטיפולים קומסטיים".
אנחנו נגד העולם
מלבד הסיפוק שבעשייה, אקהויז נהנה גם מן האווירה בחברות הסטארט-אפ, ההתגבשות של קבוצת עובדים קטנה לכדי יחידה מלוכדת, אל מול השוק העוין שבחוץ. "בהחלט נוצרת אווירה של אנחנו נגד העולם", הוא מתאר. לעיתים, האווירה הקבוצתית חשובה אפילו יותר מהיכולות המקצועיות. אקהויז מסביר: "פיטרתי עובדים סוציומטים, למרות שהם היו מאוד מוכשרים. בסופו של יום, הנזק שעובד כזה עושה גדול מהתועלת שהוא יכול להביא".
בשביל לקבל מושג נוסף על האווירה בעולם הסטארט-אפ צריך לזכור את החששות הקיומיות שהאנשים האלו מתמודדים איתם מדי יום: הכסף שעלול להיגמר; המשקיעים שעלולים לא להגיע; דרישות השוק הכל כך דינמי הזה, שעלולות להשתנות בן לילה ולהפוך את המוצר ללא רלוונטי; ומעל הכל, תמיד קיים חשש שהחברה לא תצליח לפתח את המוצר הסופי.
חששות אלה גורמים לעבודה בלחץ מתמיד, מסביב לשעון ובאינטנסיביות גבוהה. נשמע קשה ומתיש, אבל במבט לאחור, מסביר אקהויז, מדובר בהנאה. "זה כמו בצבא - כשאתה שם קשה לך, אבל כשאתה נזכר בה אחרי כמה שנים היא נראית לך תקופה כיפית".
אקזיט? לא בכל מחיר
ממרום ניסיונו, אקהויז דווקא לא ממליץ על יציאה מהירה לאקזיט. "משקיעים זרים תמיד באים בהבטחות להשקיע במחקר ופיתוח בארץ, אבל אחרי שהם קונים את החברה הם מעבירים אותה לחו"ל ושוכחים מההבטחות". הוא מעדיף, כשניתן, את המודל של הנפקה בבורסה: "בדרך זו אתה גם מרוויח כסף וגם שומר על מקומות העבודה".
ועדיין, היזם הוותיק לא שולל מכירה של חברות, במקרים מסוימים. "יש חברות שפשוט נכון לעשות להן אקזיט ולהעביר אותן לידיים זרות. הן לא בנויות בצורה מספיק יציבה", הוא מסביר, "לא כל חברה אפשר וצריך להנפיק בבורסה".
קפיטליסט חברתי
באופן אירוני, דווקא האיש שמפתח טכנולוגיות לתחומי מותרות כמו החלקת קמטים, לא חושש לצאת בביקורת נגד תרבות הצריכה המוגזמת של העולם המערבי. לתפיסתו, המרוץ המטורף אחר עוד ועוד קניות הוא שהביא את המשבר הכלכלי הנוכחי. "90% ממה שאנחנו צורכים הוא מיותר, אנחנו לא צריכים את כל זה", מציין אקהויז.
אקהויז סבור שהבעיה הגדולה ביותר במשק הישראלי היא האבטלה הגואה, במיוחד לאור המשבר הנוכחי. "אם נגיע לכמות של 400 אלף מובטלים, זו יכולה להיות סכנה אמיתית", הוא מזהיר. ואפרופו המשבר, אקהויז שותף להערכות במשק ומעריך שעוד לא עברנו אותו לגמרי. "אנחנו עדיין לפני תקופה קשה", הוא אומר.