בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביטל את צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגד ארקדי גאידמק, לבקשת איש העסקים יוסי טרוים. זאת, לאחר שנקבע שהעיקולים שהטיל טרוים על נכסיו של גאידמק מהווים בטוחה מספקת לכך שטרוים יוכל לפרוע את פסק הבורר.
עם זאת, צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגד גאידמק לבקשת המדינה עדיין עומד בתוקפו, וגאידמק יידרש להפקיד ערבויות בסך 5 מיליון דולר כדי לצאת לחו"ל.
כזכור, פסק הבורר חייב את גאידמק לשלם לטרוים כ-54 מיליון שקל בגין הפרת הסכם לרכישת מפעל כימי בקזחסטן. שני הצדדים ערעורו על הפסק לערכאת בוררים. הרשם אבי זמיר קבע שאין ספק כי הפסק מהווה ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה.
באשר לחשש שגאידמק יימלט מהארץ קבע, כי "אכזבות בתחום העסקי או הפוליטי אינן מלמדות בהכרח על 'חשש סביר' ליציאה לצמיתות או לתקופה ממושכת. חשש מסוים קיים והוא מרחף בחלל האוויר, אך לא השתכנעתי כי חשש זה עולה כדי רמת הוודאות הנדרשת על מנת לפגוע באופן כה קשה בזכות החוקתית לחופש תנועה".
גם אם גאידמק יימלט, הוסיף, לא הוכח שהדבר יכביד על ביצוע פסק הבורר, וזאת לאור העיקולים שהטיל טרוים על "קשת רחבה ולא מבוטלת של נכסים מסוגים שונים". לדברי זמיר, "גם אם מוטלים עליהם שעבודים או עיקולים נוספים, קשה להגיע למסקנה הנחרצת שלא יהיה בהם להבטיח ולו את חלקו של הפסק".
ייתכן כי ההיפך הוא הנכון, ציין הרשם, ואי-עיכוב יציאתו מהארץ של גאידמק תקל על מימוש הפסק, משום שבלאו הכי נכסי גאידמק בארץ מוקפאים, וכך הוא יוכל לפחות להעלות את שווי נכסיו בחו"ל.
בצעד יוצא דופן, הטיל זמיר ספק בחוקתיות תקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת להורות על עיכוב יציאה מהארץ, בהיותה מנוגדת לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זאת, משום שמדובר בחקיקת משנה שלכאורה אין לה הסמכה ראשית בחוק. לאור השלכות קביעה בנושא זה, הוא המליץ ליועץ המשפטי לממשלה להתייצב בהליך, והורה למדינה למסור את עמדתה בתוך 20 יום, בטרם יכריע בה. זמיר עיכב את ביצוע החלטתו בחמישה ימים, כדי לאפשר לטרוים לערער. (בש"א 20365/08).
