"הרבה זמן שלא התראיינתי", פותחת ג'ני צ'רוואני את השיחה שלנו בחשש מסוים. "בשנים האחרונות התעסקתי בתכלס של החיים, אז לא היה זמן להוציא דברים החוצה ולדבר על זה. ארבע השנים האחרונות היו מלמדות מאוד בשבילי, מצמיחות, הן הפגישו אותי עם עצמי. קיבלתי על עצמי אחריות גדולה, הייתי במאבק לא פשוט. אבל בסופו של דבר אני מרגישה שאני עדיין עומדת על הרגליים".
צ'רוואני מתייחסת, כמובן, למאבק המשפטי הממושך שניהלה בארבע השנים האחרונות עם בעלה לשעבר, רוני מאנה. אחרי 14 שנים של זוגיות, מתוכן תשע שנות נישואים, ושתי בנות משותפות, בינואר התגרשו הדוגמנית ואיש העסקים באופן סופי.
את מרגישה תחושת ניצחון עם סיום המאבק הזה?
"אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה ניצחון, זה יותר כמו להרגיש שעשיתי משהו שלא חשבתי שאני מסוגלת לעשות. דבקתי בעקרונות שלי, ניסיתי לפגוע כמה שפחות בסביבה שלי. זו תחושת הניצחון שלי".
המחשבה על הפרידה התבשלה בך במשך הרבה זמן?
"חשבתי שזאת תהיה החלטה משותפת, אבל היא לא הייתה. מי שהייתי בגיל 24 כשהתחלנו להיות יחד הייתה שונה ממי שהייתי בגיל 30 פלוס שתי ילדות. כשאני השתניתי והדרישות שלי השתנו, נהיה פער. צריך להוסיף לזה פער גילים גדול מאוד של 24 שנים בינינו, וזה כבר משהו שהיה בלתי אפשרי להדביק. כשיש פער גילים גדול בין בני זוג, לא משנה מה, תמיד אחד יהיה חזק יותר מהשני, מהמקום של הניסיון. תמיד הוא יהיה צעד אחד לפנייך וזה יוצר פער, זה יוצר מרחק, זה יוצר משהו שאי אפשר להדביק כי אנחנו רק גדלים".
הפער בין בני הזוג לשעבר, חייבים לציין, לא התבטא רק בהפרשי הגילים ביניהם (היא בת 42, הוא בן 66). מיד אחרי הפרידה, ב-2020, שיתפה צ'רוואני באינסטגרם שהיא חרדה ש"לא תוכל לעמוד בתשלומים של הגן". מאנה, מצדו, הבהיר שהילדות "לא צריכות לדאוג כי הן מסודרות לכל החיים".
השיקול הכלכלי בוודאי הובא בחשבון בהחלטה להיפרד, נכון? זה בטח היה מלחיץ מאוד, הבחירה לוותר על הנוחות.
"מאוד. הרגשתי כמו נסיכה שיצאה עם השמלה המפוארת החוצה, ותוך כדי שאני הולכת ברגל אני מבינה שאני צריכה להשיל ממני את השמלה המפוארת הזאת, להוריד את כל התכשיטים, להתחיל לקבל את האחריות לדברים שלי ולבנות הכל מחדש. מזלי שלא נולדתי לתוך זה, נולדתי במדינה אחרת, עליתי לארץ, בניתי את עצמי במו ידיי. התקופה עם בעלי לשעבר הייתה לעתים יפה, לעתים לא, אבל אחרי שזה נגמר זה נגמר, אין לי על מי להישען חוץ מעל עצמי. הבנתי שזה מה יש ועם זה אני אנצח". 
כמה החשש הכלכלי ניהל אותך בהחלטה להיפרד?
"חששתי יותר להיות במקום שבו לא טוב לי. הצד הכלכלי פחות הפחיד אותי, כי הבנתי שלא משנה כמה כסף יש לך, אם לא טוב לך שום כסף לא יפצה על זה".
כשהתמונה התבהרה ניגשתי ועשיתי את מה שהיה צריך לעשות
במהלך ארבע השנים האחרונות לא הסתירו מאנה וצ'רוואני מהציבור שתהליך הפרידה ביניהם לא הולך חלק, בלשון המעטה. שני הצדדים פרסמו זה על זה אמירות קשות ברשתות החברתיות: מאנה כינה את גרושתו "שקרנית ובוגדת", וצ'רוואני הבטיחה בתגובה ש"יום אחד תספר את הסיפור האמיתי". בשלב כלשהו גם הצהירה בריאיון שהיא מסורבת גט; בינואר, כאמור, הצליחו הצדדים להגיע להסכמות. "עו"ד רות דיין וולפנר אמרה בפודקאסט שלה משפט מאוד מעניין: שבכל פרידה יש צד אחד שפחות רוצה", מסבירה צ'רוואני כיצד היא רואה את הדברים היום. "גם אם בסוף מגיעים להסכם שאפשר היה לקבל מההתחלה – צריך לעבור איזשהו תהליך רגשי של פרידה, שהניתוק, הכאב והאגו מונעים אותו. גם אני וגם עורכת הדין שלי ידענו שזה תהליך וצריך לחכות לזמן ולמקום הנכונים, כדי שהכעס ישקע והתמונה תתבהר. כשזה קרה ניגשתי ועשיתי את מה שהיה צריך לעשות".
למה החלטת לשתף בנושא הזה את העוקבים באינסטגרם?
"זה היה חלק מהמאבק המשפטי". 
הבת של רוני, יולי מאנה, פרסמה עלייך כשנפרדתם פוסט קשה מאוד שבו האשימה אותך שאמללת את אבא שלה ושהרחקת אותו מהמשפחה שלו.
"זה היה מזמן, ואני מניחה שהיא כאבה את הכאב של אבא שלה ולכן אני לא מייחסת לזה יותר מדי חשיבות. כמובן, כל מה שהיא כתבה היה מנקודת המבט הסובייקטיבית שלה. הדלת של הבית שלנו תמיד הייתה פתוחה, עשינו לא מעט ארוחות שישי יחד וארוחות משפחתיות חגיגיות וגם הייתי לצדה ביום הגיוס שלה. את הקשר שלהם – היום הם לא בקשר בכלל – אני משאירה להם, שיפתרו לבד".
כשהיא מסתכלת לאחור על תהליך הפרידה בן ארבע השנים, צ'רוואני יודעת למצוא בו גם את נקודות הצמיחה. "בשנים האלה ניסיתי בכל מאודי ליצור לעצמי בסיס, ולהבין מה אני רוצה בחיים האלה. כל אישה שנכנסת לחיי נישואים חושבת ש'הנה, יש איזשהו בסיס שממנו אני בונה את החיים שלי', והכל התערער. שלפו לי את השטיח מתחת לרגליים, נפלתי על הברכיים והייתי צריכה לקום. אם זה היה קורה כשאין לי בנות, אז בסדר, יאללה, קמה מהר, מתנערת וממשיכה. אבל לא, יש לי גם אחריות גדולה לשתי ילדות קטנות, אז הייתי צריכה למדוד כל הזמן צעד אחד קדימה. זה תהליך של למידה. אני לא מאחלת לאף אחת לעבור מאבקים כאלה, עם זאת, יש דברים שהם פשוט בלתי נמנעים ושצריך לעבור אותם". 
מה למדת בתהליך הזה?
"למדתי המון על היכולות שלי, שאני בן אדם נטול אגו לחלוטין ותמיד אראה את טובת הילדות שלי. כל מה שאני אעשה זה כדי שיהיה להן טוב, זו האחריות האימהית שלי. כשקמתי והלכתי ממקום שלא היה לי בו טוב, ולא משנה למה, נתתי לילדות שלי דוגמה. הן מסתכלות עליי ומבינות שיש דרך אחרת, וזו בשבילי גולת הכותרת".
היו רגעים קשים במיוחד במשך השנים האלה, או ששמרת על עצמך כל הזמן עם הראש מעל המים?
"היו נפילות לא פשוטות בכלל, של כאב ובכי. כל תביעה שהייתי מקבלת הייתי גמורה בבית במשך יממה. בא אלייך שליח עד הבית עם מעטפה, ואת לוקחת נשימות לפני שאת בכלל פותחת אותה, כי אין לך מושג מה יש בפנים. ויש שם 12, 13, 14 דפים של כיתוב, רק זה יכול להפיל בן אדם".
הצלחתם להשאיר את הבנות מחוץ לדרמות ביניכם?
"תמיד יהיו טוקבקים וילדים שידברו בבית הספר, אבל כל עוד יש בבית שיח פתוח, ואני כמובן נעזרת בפסיכולוגים, אז אני משתדלת כמה שיותר לתווך להן את המציאות בצורה מתאימה, לא לשקר ולא להסתיר".
הבנתי שאף אחד לא יבוא לעזור לי
יש רגע שצ'רוואני זוכרת שבו אחת הבנות דווקא כן נחשפה לקושי. "קיבלתי תביעה, הייתי לבד עם הבת הקטנה ולא הצלחתי להחזיק את הדמעות. היא ראתה את אמא נשברת ואני בכיתי עוד יותר, לא הצלחתי לעצור את זה. הפצלוחה הקטנה הזאת באה ומחבקת אותי ואומרת, 'אמא, תבכי, זה בסדר לבכות, זה בסדר'. התביישתי שאני, האמא החזקה, מתפרקת, אבל הקואוצ'ר שלי אמר, 'את נתת לילדה שלך את השיעור הכי טוב, הראית לה שזה בסדר לבכות. זה לא אומר שאתה חזק פחות, זה אומר שאתה אנושי'".
איך הצלחת לשרוד נפשית את התקופה הזאת, לקום עבור הילדות שלך בכל בוקר?
"הבנתי שרק אני שם, שאף אחד לא יבוא לעזור לי, והילדות היו הכוח שלי. הסתכלתי עליהן ואמרתי שאני הדוגמה שלהן, שאם אני אצליח זה ייתן להן כלים לעתיד".
היו מצבים שהרגשת שאת בלחץ כלכלי?
"עזבתי את הבית בקורונה, כשהיה סגר. פתאום העבודה נגמרה, הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש. אז מצטמצמים".
הבנות הרגישו את זה?
"חד-משמעית, עם זאת, אני לא חושבת שהיה להן יותר מדי חסר. אני אף פעם לא פינקתי אותן יתר על המידה, גם כשהיה אפשר, ממקום חינוכי. כל עוד יש קורת גג, כל עוד הבגדים נקיים, כל עוד לא חסר להן אוכל, אז או-קיי – יש פחות פינוקים, הנסיעות לחו"ל לא כמו שהיו פעם, אבל יש המון זמן איכות שלנו יחד וזה חשוב יותר".
מתי הרגשת שאת מתאזנת כלכלית ומתרגלת למצב החדש?
"קודם כל זה שהיה לי בן זוג נתן לי איזשהו ביטחון שאני לא לבד, וכמובן המשפחה המושלמת שלי, רוסים חמודים שגרים בעכו ואחותי באשדוד. התקרבנו מאוד בשנים האלה, נהייתה משפחתיות – זה שונה, אבל זה מהמם לא פחות וזה נותן לי נחת".
איך רוני ואת היום?
"בשיתוף פעולה מצוין. ברגע שזה נחתם, שמנו את הדברים מאחורינו. אנשים לא משתנים, אבל אני קיבלתי על עצמי החלטה ואמרתי לו, 'אני לא רבה איתך יותר, לא משנה מה'. יש לנו שתי ילדות והן צריכות להיות מאושרות גם כשאמא ואבא לא יחד, שלאבא טוב ולאמא טוב, וזה לא בא אחד על חשבון השני. אני מאחלת לו שיהיה מאושר, שבכל בוקר יקום ויהיה לו טוב, כי יש ימים שהילדות שלי אצלו ואני רוצה שיהיה להן טוב".
יש בך כעס?
"לא. היה לי כעס ושחררתי אותו, כי זה רגש שמכניס צל לתוך הגוף שלי ואני לא רוצה אותו. אני לא צריכה עוד דבר שיחליש אותי".
מה הרגשת ביום שבו קיבלת את הגט?
"לא האמנתי שזה קורה. עכשיו רגע, מי אני? עד עכשיו הייתי ג'ני במאבק, ג'ני עם איזושהי תקרת זכוכית שלא יכולה לעשות יותר מדי דברים כי זה יכול להתפרש כך או כך, שלא יכולה להתפתח, כי אין לי זמן לזה. מה אני עושה עכשיו? אני צריכה להתחיל את החיים שלי מחדש. וזה בדיוק מה שאני עושה היום, בונה את עצמי צעד אחר צעד". 
הוא יודע שאני איתו ואני יודעת שהוא איתי
למרות שהמאבק המשפטי העסיק אותה מאוד בשנים האחרונות, צ'רוואני לא קפאה על השמרים. היא למדה אימון אישי אצל אלון גל והיום היא זכיינית בחברה, ובנוסף למדה נטורופתיה. סדרת פורמולות של שמנים אתריים שפיתחה הצליחה לסבך אותה, כשהרשות להגנת הצרכן הטילה עליה קנס של 210 אלף שקל בטענה שהציגה את המוצר כבעל יכולת ריפוי ללא ביסוס. "אלה היו שמנים בהרחה שפיתחתי בשביל עצמי כשהייתי צריכה להתחזק, שאלו אותי מה זה ונתתי למי ששאל לנסות, ככה זה התפתח", אומרת צ'רוואני. "הסיפור היה שהנגשתי את זה לא נכון".
ושילמת על זה?
"ברור. זה היה בדיוק בשיא הבלגן המשפטי, ואמרתי, 'מה עוד ייפול עליי?'. אבל עברתי את זה. בקרוב אני מוציאה פורמולה לשיער, כל השנים של הסטרס הובילו אצלי לנשירה וגרד אז פיתחתי מוצר ועכשיו אני בתהליך האישורים של משרד הבריאות לפני היציאה לשוק. יחד עם הפורמולות בהרחה זה הבייבי שלי, זה קסם שעובד. אני מקבלת על זה פידבקים, אנשים אוהבים את זה".
את עדיין מדגמנת?
"המילה 'לדגמן' עברה טרנספורמציה, היום זה כבר לא לדגמן, היום זה יותר שיתופי פעולה ברשתות, פרזנטורית. יש בזה שילוב, את צריכה להכניס את עצמך. הפרנסה מגיעה מכמה מקומות, אני אוספת קצת מכל דבר ובסופו של דבר זה מתאסף למשהו טוב".
זה מספר שנים שהיא בזוגיות עם גיל גרוסמן, אדריכל גרוש פלוס שניים החי על קו תל אביב – אמסטרדם. "הוא התחיל לחזר אחריי אחרי שעזבתי את הבית, אחרי שכבר הכל היה בחוץ וכולם ידעו. לקח זמן לעשות את זה רשמי".
חששת מהתגובה של הצד השני?
"בוודאי, הכל היה מהול בזה. אבל אין ברירה, אם הייתי אומרת שזה לא נכון זה היה מעורר יותר סערה, אז שחררנו את זה".
הוא בטח עזר לך מאוד בכל התקופה הקשה הזאת.
"הוא לא רק עזר לי, הוא פשוט היה שם. לא הרגשתי לבד, וזה שונה מאוד".
זה לא עיכב את הגט, לדעתך?
"יכול להיות, אבל אלה הנתונים שהיו".
אתם גרים יחד?
"לא. אנחנו מתחזקים מודל זוגיות מופלא שבו לכל אחד יש את הספייס שלו. אני מודה שבהתחלה, כמו כל אישה שמתחילה פרק ב', רציתי מאוד את מודל הקן המשפחתי, ואני מודה לגיל שהוא עיכב את זה מספיק זמן כדי שאני אבין שזה לאו דווקא הדבר הנכון. לבנות יש את האבא שלהן וכבודו במקומו מונח, ולא בהכרח נכון להכניס עוד צלע נוספת לחיים שלהן. הזוגיות שלנו היא חברית מאוד, בשותפות, וזה מה שחשוב".
אין לך חלום על מגורים משותפים, חתונה?
"אני כאן ועכשיו, ואני לוקחת יום ביומו ושעה בשעתה ואומרת תודה על כל מה שיש".
במה את שונה בזוגיות שלך היום מאיך שהיית בזוגיות הקודמת?
"היום חשוב לי יותר שיהיו חברות, הבנה ויכולת לדבר. כשהוא לא נמצא לידי הוא יודע שאני איתו ואני יודעת שהוא איתי. הוא בן אדם שטס המון לחו"ל, ואני סומכת עליו בעיניים עצומות. זו מתנה, קיבלתי ממש מתנה".
את מרגישה שמערכת היחסים הקודמת הותירה בך טראומה כלשהי, שמקשה עלייך להיות תלויה בגבר?
"לחלוטין. התלות היא לא רק כספית, כסף זה כלי. מאחורי זה עומדות מסוגלות, יכולת ושליטה. וכאשר אני יודעת לפרנס את עצמי אז המסוגלות, היכולת והשליטה נשארות בידיים שלי. אני לא אומרת שבן הזוג שלי לא עוזר לי כשצריך או אם קורה משהו, זה הביטחון שלי, אבל זה לא אומר שאני אפסיק לעבוד. תחושת העצמאות חייבת להישאר אצלי, המסוגלות חייבת להישאר אצלי. זה גם גורם לו לכבד אותי יותר. אני לא חושבת שיש בן אדם, אם זה גבר או אישה, שאוהבים שמישהו אחר תלוי בהם. זה מוריד את הערך. 'היא לא תלויה, היא בוחרת'".
את מגדירה את עצמך כאדם חזק?
"מאוד חזק. המאבק המשמעותי, הגדול והמחנך ביותר שלי הסתיים, אז יש לי תחושה שכל מה שיבוא בעתיד – אני אוכל להתמודד איתו".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: הילה ג'רבי | איפור: נגה תמיר | שיער: לירז אגם | הפקה: טל פוליטי