כשיש שקרים והכפשות, הצד השני חייב לנקות את השם שלו

על האמה השמאלית של יולי מאנה יש צלקות בהירות, מטושטשות, בקווים רוחביים, כמעט סימטריים. ביניהם חרוט קעקוע עם המילה Mommy. השילוב הזה, האגבי, הכמעט בלתי נראה, מספר הרבה על הבחורה בת ה-26 עם העיניים הכחולות הגדולות שיושבת מולי. "לפני שנה וחצי, אחרי שילדתי את בני השני, החלטתי שאני צריכה לעשות קעקוע של המילה אמא, להזכיר לעצמי כמה המילה הזו משמעותית עבורי. זה עליי, לא על אמא שלי, כן? יש לי עוד קעקוע עם השמות שלהם, ריף וסאן, שעוד מעט חוגג שלוש. הצלקות שאת רואה הן ממכונת טורטיות ב'קרנף'".

סליחה?
"בגיל 14 עבדתי שם, גלגלתי רולים, לאפות, וכל הידיים שלי סימניים מהטורטיות", היא צוחקת. "אחר כך שנתיים מלצרתי בשיפודי התקווה, הייתי מסתובבת עם כל המגשים על הידיים. בגיל 17 טסתי עם אבא לפגישת עסקים בלונדון, ישבנו בקזינו מאוד מפואר לארוחת ערב פלצנית ויוקרתית, מאלה שאפילו המפיות בהן עולות מיליון דולר. הבן אדם שאיתו הוא נפגש שאל אותי 'יולי, במה את עוסקת?' וכשעניתי 'אני מלצרית בשיפודי התקווה'. הוא קיבל חום".

הוא או אבא?
"שניהם. ואז אבא שלי אמר לו 'לא לא, מה פתאום. יולי לומדת'. זה הביך אותו".

הוא לא ידע שאת ממלצרת בשיפודייה?
"הוא ידע, אבל לקראת הסוף, כשכבר הייתי קשורה למקום. אם הוא היה יודע בהתחלה אני לא יודעת אם הוא היה מסכים, בגלל המעמד שלו. אני תמיד אהבתי להיות חלק מהעם, לא הלכתי למלצר במסעדות יוקרה, הלכתי לעבוד במקומות הכי עממיים".

זה אולי פשוט המרד שלך באבא, שהוא במקרה גם רוני מאנה.
"זה היה מרד. רציתי לעמוד בזכות עצמי. אנשים מצפים לשמוע ממני שיש לי תואר, שלמדתי, שטיילתי בעולם, שגרתי שנתיים בניו יורק. זה כאילו מתבקש, אבל לא. רציתי להיות אני. חשוב לי להוכיח גם לעצמי וגם לסביבה שאני הרבה מעבר לשם המשפחה שלי".

לא פשוט לזרוח בזכות עצמך כשאבא שלך הוא איש עסקים שמככב במדורי הרכילות לא פחות מאשר במדורי הכלכלה (בעבר בשל חיבתו למלכות יופי ומערכת היחסים הקרובה עם משפחת נתניהו, קשר שעלה על שרטון ב-2009 והוליד מאז אינספור ציוצים בטוויטר כנגד המשפחה. כיום זה גם בגלל הליך גירושים מתוקשר מאשתו השנייה, הדוגמנית ג'ני צ'רוואני). זה לא פשוט גם כי אמא שלך היא מלכת היופי לשנת 1989 ניקול הלפרין. הילדות ברמת אביב הייתה אמורה להיראות כמו פוסטר של הריץ' אנד פיימוס, בטח כשהחיים שלך שזורים בחיי הנתניהוז. "עד שהגיע הנתק בין אבא שלי לביבי ושרה, הייתי מלא עם אבנר ויאיר", היא משחזרת, "אבא התייחס אליהם כאילו הם הילדים שלו. היה לוקח את כולנו ללונה פארק, קונה לנו בגדים בקסטרו".

למי התחברת יותר מבין השניים?
"לאבנר. אבנר נסיך. הוא תמיד היה מחונן, וכל כך נעים. עם יאיר פחות היה לי חיבור. הוא מאוד אהב את עצמו. יאיר מאוד 'אני ואני ואני'. גם ביבי ושרה היו מאוד נוכחים בחיים שלי. לביבי הייתי מוכרת צמידים קבוע. הייתי עושה צמידים מחוטים וכל פעם הוא היה מזמין ממני 3 של בית"ר ירושלים. הייתי מכינה לו את הצמיד העבה, השווה".

והוא שילם?
"ברור".

אנשים אומרים שבעשורים האחרונים הוא לא מסתובב עם ארנק.
"אז הנה, אני מוכיחה אחרת. הוא קנה ממנה 3 צמידים, 20 שקל כל צמיד".

מלבד ההתחככות בחוגי הסילון במגדלים הגבוהים, החיים של מאנה הצעירה הפגישו אותה גם עם לא מעט תהומות. "מילדות הרגשתי שאני בצל של ההורים שלי", היא מודה. "הייתי ילדה ביישנית, שמנה, תמיד עמדתי מאחוריהם והם היו תמיד הפרונט, הכוכבים, המרכז. לא הרגשתי שאני שווה משהו בלעדיהם. היו המון דלתות שנסגרו בפני, מקומות שלא הסכימו שאעבוד בהם, ואם קיבלו אותי למקום עבודה תמיד הרגשתי שזה בזכות העובדה שאני 'הבת של', שמפחדים מאבא אז רוצים לקבל אותי".

הכתבה תישאר והילדים יקראו

אחרי 13 שנות נישואין פירקו רוני וניקול את החבילה בטונים צורמים, משאירים לשני ילדיהם המשותפים יולי וסער (כיום בן 24) ערימה של כביסה מלוכלכת שכובסה בפרהסיה. "הם נפרדו ברע מאוד. כשהלכתי לאמא שמעתי דברים לא טובים על אבא, וכשהלכתי לאבא שמעתי דברים לא טובים על אמא. זה לא שהם דיברו איתי על זה, את שומעת אותם מדברים עם אחרים, ואת רק בת 7 אבל מבינה הכל. הרגשתי מאוד בודדה ופיציתי על זה באוכל, אכלתי כל מה שראיתי. בולמוסים, מאוד אהבתי פחמימות. אמא לא הכניסה הביתה אוכל משמין, אז הייתי דופקת צלחות של אורז. לאבא היה עובד שדאג לנו, הוא היה אוסף אותנו מבית הספר עם האשראי של אבא ושואל 'מה אתם רוצים לאכול? סושי?'. אז אני זוכרת שהייתי אוכלת שלושה רולים ושלושה קונוסים, קינוח ודיאט קולה. היום אני מבינה שהייתי לוקחת הכל ובגדול בשביל לפצות את עצמי על הפרידה. אני זוכרת את זה כתקופה מאוד שחורה בחיים שלי. אני זוכרת שאבא עזב את הבית, זו תמונה שלא יוצאת לי מהראש בחיים. ידעתי שהוא ישן באוטו תקופה. כאב לי עליו, הייתי מאוד מחוברת לאבא וכשאת רואה כמה הוא בוכה וכמה הוא בודד, הרגשתי שאני צריכה להיות שם בשבילו".

ובנוסף כל הפירוק הזה יצא לתקשורת.
"כן. המורים היו מדברים איתי על זה, ההורים של חברים דיברו איתי על זה, את בשיעור אמנות והמורה לאמנות מביאה לך את השער של אמא שלך לאיזה מגזין ואומרת 'תראי, הנה השער של אמא שלך. מה קרה עם אבא? איך עם אבא? איך בבית? הם בסדר?'. הם היו ממש מפורסמים. זה כאב, אבל יותר כאב מה שבאמת היה בבית. כי בעיתונים עוד מייפים את המציאות. היום אני יכולה להגיד לזוגות מפורסמים אל תעשו את זה בחוץ, אל תנסו להוציא כותרות בזכות גירושים. דברו ביניכם אם באמת צריך ללבן דברים, אבל אל תנסו להוציא החוצה את הלכלוך כדי לקבל כתבת שער כי זה חרטה. הכל יעלם ויהיו כתבות חדשות, ויהיו אנשים חדשים, אבל הכתבה תישאר והילדים יקראו את זה. וזה סתם להוציא לכלוך החוצה".

אז אולי את יכולה לזרוק איזה טיפ לבן אל תבורי ולאורטל עמר.
"מה שמשמח בסיפור שלהם זה שהילד שלהם מאוד קטן. הוא לא ידע מה זה משפחה מאוחדת, הוא פשוט יגדל לאבא ולאמא בנפרד. אני למדתי לא להיכנס לאייטמים כי ידעתי שזה יכאב לי. גם הוא ילמד לא להיכנס לדברים האלה, הוא פעם אחת ייכווה ויידע לא להיכנס. אין מה לעשות, האייטמים באמת נשארים. אני אגיד לך מתי אין ברירה אלא להוציא דברים החוצה. כשיש שקרים והכפשות אני חושבת שהצד השני חייב לנקות את השם שלו".

כמו במקרה של הפרידה של אבא שלך מג'ני צ'רוואני?
"אבא ממש ביקש ממני לא לדבר על הנושא שלו ושלה ואני מאוד מכבדת אותו. הוא מעדיף שאני לא אתעסק בו, זה שלהם, זה ביניהם, זה עדיין טרי ויש להם ילדות".

זה אמנם טרי, אבל אחרי הפרידה יולי פרסמה סטורי שיצר הרבה מאוד תהודה תקשורתית. שם נכתב בין היתר "חבל לי על כל השנים שבזבזת, שהיית עיוור, בדיכאון, על כל השנים שבהן במקום להיות אבא וסבא היית עסוק בלהיות בשקט בבית שלך, להתבודד, לא להדליק את האור, לא לשים חלילה כפית בכיור בלי לשטוף אותה, לא להיפגש עם הילדים שלך…סוף סוף אני יכולה להיכנס אליך הביתה אחרי שנים שהיה לי ולילדים שלי אסור, סוף סוף נוכל להיפגש בלי להסתתר, בלי הגבלת זמן… צריך לחגוג את זה שיצאת לחירות".

אלה האשמות לא קלות.
"שמעי, אין מחלה יותר חזקה ממחלת האהבה. זו מחלה שאין לה תרופה. הוא היה כל כך מאוהב בה ונתן את כל כולו. גם אם זה בא על חשבוננו אני לא שופטת כי זה היה כבר מטורף כמה שהוא אהב אותה".

ניכר שנפגעת מזה.
"כן, הייתה תחושה של אי נוחות כשהיינו באים אליהם, הייתי מרגישה חוסר נעימות לעשות דברים, אם זה להכין לי קפה או לפתוח את המקרר. היה צריך לדבר בשקט, לא להפריע חס וחלילה. לא הרגשתי בנוח לבוא אליהם עם הילדים, תמיד פחדתי שיזיזו איזה משהו בבית, שיעשו לכלוך, שיעשו בלאגן, שאחד מהם יבכה. לא הרגשתי בבית".

חשבת שהסטורי שלך יעשה כזה באז?
"הופתעתי, לא חשבתי שזה יגיע למקום כזה כי לא היה לי הרבה עוקבים. מי כבר עקב אחריי? פשוט רציתי שהוא יראה את זה. הכוונה שלי הייתה נטו לחזק אותו. רציתי להגיד לו אל תהיה עצוב, אני אוהבת אותך, אתה האבא הכי טוב בעולם. זאת הייתה הכוונה שלי. זה בשנייה הפך ויראלי וכולם ראו את זה ושיתפו את זה ועשו מזה משהו שהוא לא היה אמור בכלל להיות. עשו מזה מלחמה".

בכל זאת הטחת בצ'רוואני האשמות לא פשוטות.
"כן. אבל הרגשתי שאבא יוצא לחופשי, שקיבלתי אותו בחזרה. שאני רואה בנאדם שמח, וחי, ולא מפחד לעשות דברים. עושה מה שבא לו. ואם בא לו לעשות על האש, הוא יכול לעשות על האש. ואם בא לו לראות איזשהו סרט או תכנית שהוא אוהב הוא יכול לראות".

לפני זה הרגשת שאלה דברים שהוא לא יכול לעשות?
"הוא לא היה חופשי. זה לא שהחזיקו אותו בקולר ורצועה, אבל הוא לא הרגיש בנוח להיות הוא. הוא לא אמר לי את זה, ככה אני מרגישה. בתור הבת שלו הרגשתי שהוא לא היה נינוח, שלא הייתה לו שלווה, שהוא תמיד ניסה לעשות דברים כדי לרצות".

את לא חושבת שקל להפיל את זה על אשתו לשעבר, בעוד אולי גם לו יש יד בדבר, בנתק הזה?
"הצד שלו בדבר זה שהוא היה חולה במחלת האהבה. זה היה המצב".

צפית באייטם בגיא פינס שבו הוא פלירטט עם דנית גרינברג?
"כן. זה הוא", היא צוחקת, "זו הדמות, זה אבא שלי. זה היה בקטע של צחוק. יכול להיות שאחרים לא מפרשים את זה כצחוק, אבל אני מכירה אותו. אנשים חושבים שהוא איזה פלייבוי מבוגר. זה לא נכון. אבל הוא באמת עושה את זה מצחוק, בקטע של 'מה, מי לא רוצה אותי? כולן רוצות אותי. אני רוני מאנה'. פעם הוא היה יוצא עם מלכות יופי, עם כל המי ומי. אז עכשיו הוא קצת יותר מבוגר, אבל אני עדיין חושבת שהוא יכול להשיג את מי שהוא רוצה. הוא חתיך, הוא נראה טוב, יש לו צ’ארם. בנות מתאהבות בו".

את מעודכנת בשמועות לפיהן יש לו כבר חברה חדשה?
"כן, וזה שטויות. אבא שלי הוא איש נשוי, וכל עוד הוא נשוי בחיים לא תהיה לו חברה חדשה או קשר חדש. הוא מאוד מכבד את המעמד של להיות נשוי. לפרק משפחה זה הדבר הכי עצוב בעולם, ואם מתחתנים צריך לעשות את זה כמו שצריך ולא להתפשר, ולהתחתן מהסיבות הנכונות, לא לחשוב על סיבות כלכליות".

את חושבת שג'ני ואמא שלך התחתנו איתו מסיבות כלכליות?
"אני חושבת שהיום כמעט כל זוג שני מתחתן מסיבות כלכליות. יש הרבה שוויתרו על האהבה של החיים שלהם בשביל כסף. אני יכולה להתייחס רק לאמא שלי ולאבא שלי, ושם שמעתי שהייתה אהבה מאוד גדולה, אבל אני לא שוללת, יכול מאוד להיות שכן. כי אבא שלי, זה חלק ממה שהוא מציג, וזה מושך אישה. תחשבי שבתור אישה צעירה יש לך הבטחה שאת תהיי מסודרת, והילדים שלך יהיו מסודרים, ותוכלי לקנות מה שתרצי, ושלא יהיו לך חששות מפרנסה. זה מפתה, אבל אני חושבת שהרבה נשים לא מאושרות בגלל זה וככה נוצרות הרבה בגידות, וככה מתפרקות משפחות. אני חושבת שצריך להתחתן נטו מאהבה".

אם את באה עירומה לכל מקום את תגנבי את הפוקוס

בגיל 22 התחתנה יולי על פי האג'נדה שלה, נטו מאהבה, עם שחקן הכדורגל ברק לביא - כיום קפטן מכבי הרצליה. בשל הייחוס המשפחתי המאורע היה עמוס בחברי כנסת, אנשי עסקים ודוגמניות, אך הגולשים התמקדו בעיקר בשמלה של צ'רוואני, שלפיהם ניסתה 'לגנוב את הפוקוס מהכלה'. "אם את באה עירומה לכל מקום את תגנבי את הפוקוס, אבל בסדר", מגלגלת מאנה עיניים; "מה שכן, אני לא הרגשתי בנוח עם עצמי, אין לי תמונות מהחתונה כי לא אהבתי את איך שנראיתי בה. יש תמונות מכוערות שתמצאי בגוגל". בגיל 23 כבר הפכה לאמא לסאן, ושנה וארבעה חודשים לאחר מכן גם לאמא של ריף. 

בשביל להבין את הפער הזעיר הזה בין הילדים לא צריך לאחוז בתואר בפסיכולוגיה: בגיל 18, כשהכירה את לביא, אמה עלתה על מטוס לארה"ב, גם היא בעקבות האהבה. כיום היא חיה בפורטלנד עם בעלה השני עופר ושני ילדיהם המשותפים, ועוסקת בתיווך. הממשק בינה לבין הבת נעשה בעיקר דרך מסך הסמארטפון, ובביקור חד שנתי בישראל, שגם בו אין פרצי רגש גדולים מדי. "אין לנו הרבה חיבוקים, גם בילדות לא הרגשתי שחיבקו אותי מספיק" היא מודה; "עד היום כשאני רואה את אמא אין לנו את זה. אני מאוד אוהבת אותה אבל אני לא פתוחה איתה, לא מספרת לה כמעט כלום, לא מרגישה בנוח לחבק אותה. יש לנו את החיבוק של הקבלה, ויש את חיבוק העזיבה. כשהייתי בהיריון עם סאן והיא באה ללידה שלי, שכבתי והרמתי רגליים ואז היא אמרה לי 'שימי עליי ראש'. לא הרגשתי בנוח לשים עליה ראש. ואז שמתי, והרגשתי שאני צריכה להרים אותו. זה לא היה לי טבעי, הרגיש לי מוזר".

לא פשוט לא לדעת להניח ראש על אמא.
"שמעי, זה מה יש. למדתי לשחרר. אין מה לעשות. אמא לא תחזור לארץ והשלמתי עם זה שהיא לא מאוד נוכחת בחיי. היה לי קשה לקבל את זה בהתחלה, והיו לי המון כעסים על זה. כאילו לפחות תשקרי לי, תגידי שכן תחזרי לארץ מתישהו, אבל אין מצב. היא חיה באשליה שאנחנו נעבור לגור שם. זה לא יקרה בחיים".

היא לא נטרפת מגעגועים? בכל זאת יש לה שני נכדים קטנים.
"אני לא חושבת שהיא נטרפת מגעגועים. עם כל הכבוד לנכדים, יש לה פה שני ילדים שהיא גידלה עד גיל 18 ו- 16. אז אם היא מצליחה אותנו לא לראות, קטן עליה לא לראות את הנכדים".

ואבא שלך הוא סבא נוכח?
"אבא, כמו אבא, מתעניין בחייו שלו. זה אבא שלי ובחיים לא הייתה לי ציפייה למשהו אחר. הוא כוכב מאז שנולדתי, סופרסטאר, ואני אוהבת את זה כי זה מה שאני מכירה. הוא לא יכול להיות סבא שמוציא מהגן או לוקח לגן שעשועים. אני מסתכלת על סבים אחרים שמוציאים ועוזרים, ואני אומרת 'יו, זה כזה לא אבא שלי'".

אז איך היית מגדירה את הסבאות שלו?
"הוא סבא רוני. הוא דמות. הוא קודם כל רוני מאנה. לפני שהוא אבא, לפני שהוא סבא. כשסאן נולד הוא אמר לי 'שיקרא לי רוני', כי זה גרם לו להרגיש זקן והוא נבהל מהטייטל. עכשיו הוא קורא לעצמו סבא, והוא מאוד שמח לראות אותם. הגדול שלי מת עליו, כל הזמן שואל איפה סבא רוני. יש ביניהם חיבור מאוד חזק. לא יודעת איך להסביר את זה".

נשמע שמהצד של הורייך, אין לך ממש עזרה.
"אין לי, אבל זו לא העזרה שחסרה לי כמו הנוכחות. את רוצה להגיד לאמא שלך 'בואי תראי את הילד, הוא התחיל ללכת צעדים ראשונים, בואי תראי איזה יופי הוא מתחיל לדבר, הוא נגמל מטיטולים'. אני עוברת את זה לבד, וזה קשה לי. היא רואה אותם פעם בשנה בערך, וכל פעם אני מרגישה שהיא כבר רואה ילד אחר. כי את רואה תינוק בלידה שלו, ואז את רואה אותו כבר אחרי שהוא הולך. דווקא לאחרונה היא הבטיחה שהיא תתחיל לבוא יותר, ואז הגיעה הקורונה וזה לא ממש התממש".

כשאנחנו הופכות לאימהות אנחנו מגלות שאימהות היא דבר מאוד בודד, גם אם את מוקפת באנשים. אז אני מניחה שזה לא פשוט כשאמא לך לא פה וכשאבא שלך חי את חייו.
"נכון. למדתי שאם אין אני לי מי לי. לא סתם אני בת 26 שמדברת כמו בת 40. אני עברתי תהליכים בחיים שגרמו לי להתבגר מהר".

יש כעסים על ההורים?
"היו המון כעסים והמון ריבים. עם אבא היו לי נתקים, והיו המון מצבים שלא הייתי בקשר עם אמא, אפילו שנה שלמה. ביקשתי ממנה לא להגיע ללידה של ריף כי כעסתי עליה מאוד. היא הגיעה בכל זאת, והרגשתי שאני חייבת לארח אותה ולכבד אותה, לשים הכל בצד. אבל גם הבנתי שעץ עקום לא מתיישר ושאי אפשר לחנך בן אדם מבוגר. וזה או שאת מקבלת אותו ככה, עם כל הבעיות, או שאין בכלל. וכשאין בכלל זה יותר קשה, אז אני מעדיפה את המצב ככה. הבנתי שזה מה יש. החלטתי שבגלל הבדידות הזו אני רוצה משפחה חזקה, כמו שלא הייתה לי. רציתי שיהיה לי את הסלע החזק הזה, את המקום לחזור אליו. כי אמא שלי במקום אחד, אבא שלי במקום אחר, ולי יש את עצמי ואת בעלי והילדים. חוץ מהם אני לא צריכה אף אחד. כל השאר זה בונוס".

מאנה לוקחת עוד לגימה מהקפה השחור, לא נוגעת בטוסט שמולה, מדי פעם מנשנשת עגבניית שרי. "גם היום אני נאבקת בהפרעות אכילה" היא אומרת; "אני עובדת על זה, אני איפשהו בנקודת יציאה. היום אני מכינה לעצמי ארוחות בלי שאני רעבה, אומרת לעצמי, יולי, את צריכה להרגיש טוב בשביל הילדים".

מתי התחיל העיסוק במשקל?
"בעקבות הגירושין של ההורים והפיצוי העצמי שלי דרך אוכל, הפכתי לילדה שמנה. בבית הספר הייתי בדיחה, בכיתה ה' הלכתי לשומרי משקל וירדתי ירידה מתונה, ואז בכיתה ח' התחלתי להרעיב את עצמי, ירדתי וירדתי וירדתי ואהבתי את מה שראיתי, עד שזה הגיע לתת משקל. הפסקתי לאכול. חייתי רק על שומר ביום. כל היום, וכל יום חדר כושר. בצבא זה התאזן לי, וזה החמיר שוב אחרי הלידה השנייה. לא אהבתי את איך שנראיתי אחרי הלידה הראשונה, ואחרי הלידה השנייה אמרתי 'אין תירוצים, את חוזרת לסובב ראשים'. אמרתי נמאס לי לא להיראות טוב, נמאס לי לא לאהוב את עצמי, נמאס לי להתבייש בגוף שלי. אני מתחילה דיאטה. והבעיה התחילה שוב מאמא שלי".

תסבירי.
"היא באה אליי ללידה של ריף, ישנה אצלי וראיתי מה היא אוכלת. היה איזה מצב שהיינו לבד אני והיא, והיא הכינה סלמון. אמרתי לה 'אמא, תעשי עם זה אורז' אז היא אמרה 'לא צריך אורז. רק סלט'. אני זוכרת שרציתי אורז ואמרתי טוב, אני רוצה לרצות את אמא שלי וראיתי שזה השביע אותי, שהצלחתי להסתדר בלי האורז. אכלתי קצת יותר דג. ואז היא נסעה, וזה נשאר. התחלתי לחשוב 'מה אמא שלי הייתה עושה עכשיו? היא לא הייתה אוכלת את הלחם הזה, היא לא הייתה אוכלת עוגייה עם הקפה. את לא רואה שאני עם קפה שחור בשביל לחסוך את הקלוריות של החלב? לקחתי את זה לרמה של קיצון".

קשה להיות בת של מלכת יופי, שמייצגת סטנדרט נוקשה שמצפים נשים להתיישר על פיו.
"כן, ותמיד משווים אותי לאמא. אמא שלי היא הכי יפה בעולם, וכשאומרים לי את לא דומה לה זה מעליב".

אז איך תצאי מהלופ הזה?
"הבטחתי לברק שאני אלך לטיפול. אני עדיין מחפשת מישהו מספיק טוב שיוכל לעזור לי". 

לא יכולה להתנתק מהמאנה הזה

ועכשיו היא מגיעה ל"הביוטריות", תכנית הריאליטי שמחפשת את הביוטרית הבאה של ישראל ומשודרת בימי שני ורביעי ב-19:30 ב-HOT בידור וב-HOT VOD. זו הפעם הראשונה שהיא אמרה 'כן' למלהקים, שמחזרים אחריה כבר שנים מהסיבות המובנות. "תמיד הציעו לי ריאליטי. האח הגדול, המרוץ למיליון, הישרדות. אמרתי שזו לא הדרך בה אני צריכה להתפרסם, כי יש לי מקצוע שאני מאוד אוהבת. מה שאני עוסקת בו מבוקר ועד ערב זה ביוטי. תמיד ציירתי ופיסלתי, אז לפני 7 שנים החלטתי ללמוד ציפורניים. ניסיתי, פתחתי סטודיו בבית ולא התחברתי, אז הלכתי ללמוד איפור. שם היה בינגו. מבחינתי איפור זו אמנות, והלכתי לכיוונים של אפקטים מיוחדים כי אני חושבת שלשים צללית חומה רגילה כל אחת יודעת. ראיתי שאני יכולה לעשות דברים מטורפים. אבל אחרי הכל צריך לחשוב כלכלית, אז ברור שאני עושה איפור ערב ואיפור כלות. לפני הקורונה היו לי כמה כלות ומלוות בשבוע, וגם איפורי ערב ושיעורים פרטיים, אבל הקורונה פגעה בפרנסה. כשהציעו לי להגיע לאודישן ל"הביוטריות" החלטתי ללכת על זה כי רציתי לקבל הכרה מקצועית, לא לקבל 15 דקות תהילה וביי. קיבלו אותי, ומפה נפתחה דרך שאני מקווה שתגרום לאנשים לראות אותי בתור מי שאני, לא בתור הבת של. אפילו בדרך לראיון איתך, הנהג מונית אמר לי 'השם משפחה שלך מאנה, אז את הבת של רוני? אז את מסודרת'. כאילו מה, כל החיים יחשבו שאני מסודרת בגלל אבא שלי? או שאני יכולה להיות מסודרת כי אני אישה קרייריסטית ומצליחה שמפרנסת את עצמה?".

ובכל זאת לא שינית את שם המשפחה כשהתחתנת.
"חשבתי על זה, אבל אני לא יכולה להתנתק מהמאנה הזה. זה כל כך אני. בעלי קיבל את זה באהבה, הוא לא פרימיטיבי. בתעודת זהות כן אני רשומה מאנה לביא. אבל מאנה זה כל הילדות שלי, כל מה שעברתי, ככה מכירים אותי".

אולי גם קצת קשה לוותר על השם הזה, על המותג הזה.
"נכון. אני אוהבת אותו, התרגלתי אליו ואולי איפשהו אני גם מפחדת לאבד אותו. אבל בתכנית שפטו אותי רק ממקום מקצועי, לא כי אני הבת של רוני, ולא כי אני הבת של ניקול. לא היו הנחות. אגב, אם עכשיו לא הייתה התכנית הזו, שגרמה לי להרגיש שאני חייבת להשקיע בעצמי, סביר להניח שכבר הייתי שוב בהיריון. אני רוצה להיות אמא לחמישה. אנשים חושבים שאני משוגעת בקטע הזה, אבל זה החלום. ילדים, ולפתוח מכון יופי מהסרטים. להיות גורו בתחום שלי".

אגב, איך מתווכים לילדים שלך את העובדה שלסבא שלהם יש שתי בנות בגילאי 6 ו-7, לא רחוקות מגילם?
"הם עוד לא מבינים, הם פשוט אוהבים אותן מאוד, הם לא מבינים עדיין שהן גם דודות שלהם".

טוב, נראה לי שהריאליטי הבא שתצלמי יהיה על המשפחה שלך, שהם למעשה הקרדשיאנס.
"אנחנו נצלם תכנית כזו בטוח, אבל אני חושבת שהתכנית הבאה שהולכת להיות זה 'הרווק עם רוני מאנה'. את יודעת איזה רייטינג זה יעשה? הוא ירצה לעשות את זה".

את תרצי שהוא יעשה את זה?
"אין לי בעיה. כל כך הרבה שנים ראיתי את אבא לא מאושר, שאני רוצה שיעשה כל מה שיעשה אותו מאושר, גם אם זה אומר לעשות בושות. אני מאחוריו".

צילום: חלי פרידמן | סטיילינג, איפור ושיער: גילי אלגבי | ע' איפור ושיער: נוי סויסה | מוצרי איפור: סופר פארם | מוצרי שיער: טרזמה | ארט ורכב: פרחי היסמין