לפני כחודש וחצי סיימה מיכל ויצמן, היא מיכל הקטנה, הצגה – והרגישה כאבי שיניים חזקים. כשחזרה מהמרפאה חיכו לה בבית שישה ילדים; לקטנים הבטיחה שתחזור להשכיב אותם לישון, הגדולה הזמינה חברות לחגוג איתה יום הולדת. אלא שכל התוכניות האלה הוטלו בספק, כשבחדשות דיווחו על מטען דמה שהונח בפתח דירת המשפחה באחד ממגדלי היוקרה בתל אביב. "ביקשתי מלא זריקות הרדמה אצל רופא השיניים", מספרת ויצמן היום, "ופתאום המהדורה נפתחת עם הכותרת הזאת. אומרים את השם של בעלי, והוא הכי לא יודע איך להתמודד עם הדברים האלה, הוא היה שבור".
ויצמן ובעלה, ניר ויצמן, איש עסקים ומבעלי רשת מלונות "בראון", הכחישו את האירוע מכל וכל. "אני מגיעה הביתה עם הריסים המודבקים והנצנצים וכל הפנים שלי רדומות", היא ממשיכה, "ופתאום כל העולם מתקשר אליי, גיא פינס רוצה תגובה דחוף. אמרתי לו, 'תן לי רגע להרדים את הילדים שלי'. יולי אומרת שהחברות שלה לא רוצות לבוא למסיבה שלה, הבן שלי שולח לי הודעות, שמאיימים עליי ברצח. כל העיתונות הייתה עליי, בלי לרגע לחשוב שיש פה ילדים. נראה לך שקרה לי דבר כזה? איך אני קשורה לסיפור הזה? אני גרה בבניין עם המון דיירים, אני לא מכירה אף אחד פה. זה לא קשור אליי".
הדיווחים אמרו רימון, מטען חבלה. לא היה כלום?
"אני מכירה רימון רק מראש השנה".
הייתי חייבת את זה לנפש שלי
כמה שבועות אחרי האירוע המטלטל הזה יצאה ויצמן (40) לחופשה בתאילנד עם ריף, ריי ואלי, 50% מסך ילדיה, וללא בעלה. "פתאום קלטתי שרק סיימתי חנוכה וכבר אני מתחילה פורים, חמש הצגות ביום, אני לא יודעת איך עושים את זה", היא אומרת, "אז סגרתי שבועיים ביומן ונסעתי לתאילנד. ניר לא קפץ על הנסיעה, כי יש לו עסקים בארץ, אבל אני הייתי חייבת את זה לנפש שלי. חזרתי באמצע הלילה ולמחרת בתשע בבוקר כבר הייתי בחזרות".
תוך כדי החזרות למופע פורים המתקרב שלה, "אופס, הילדים התחפשו", שבו משתתפות גם חני נחמיאס ועינת שרוף, מתמודדת ויצמן עם ילדה מתבגרת (יולי, 15), נער צעיר (ליאו, 14), זוג תאומים (ריף וריי, 5) ושתי ילדות קטנות (אלי, 3, ונאיה, שנה וחצי) – ומקפידה לומר בכל הזמנות שזה מחדל שהיא לא בהיריון כרגע. "אומרים שצריך לתת חצי שעה בשבוע אחד-על-אחד לכל ילד. אני נותנת חצי שעה לכל ילד פעם ביום. לא כי הם צריכים את זה, כי אני צריכה את זה", היא אומרת, "הילדים שלי הם הדלק של חיי, אני ניזונה מהם. בגיל 24 הפכתי לאמא ומבחינתי זה היה מאוחר. אני מהאנשים של פעם, של סירים, ג'חנון. זה ב-DNA שלי, זה הייעוד שלי. הגעתי הביתה – הגעתי ליעד".
לא ששת הילדים, לא מעמד כוכבת הילדים ולא המעריצים – שום דבר לא הגיע בקלות לוויצמן, מאגר אנרגיה בלתי נגמר שנדחק לגוף בגובה מטר שישים. "את כל מה שרציתי השגתי בדרך הכי קשה וסיזיפית", היא אומרת, "באתי מבית מאוד מבוסס, אבל מגיל 14 אני עובדת כאילו אין לי שקל. כשרציתי ד"ר מרטינס, אבא שלי אמר לי, 'מעולה, את צריכה להביא ארבע מאיות, לנקות את השולחן אחרי הקידוש ולשמור על אחיך הקטן'".
"אין מטבח שלא עבדתי בו, מקדונלד'ס, מק דויד, עבדתי בקפה-קפה בקניון ערים. במשך שנה עבדתי בקסטרו וקיפלתי בגדים, ולא הבנתי למה לא מקדמים אותי. התקשרתי למשרדים וקבעתי פגישה עם גבי רוטר, הבעלים. הוא לא הבין מאיפה נפלתי עליו, ואמר לי, 'הטייטל לא עושה את האדם, האדם עושה את הטייטל'. זה משפט ששינה לי את החיים".
היא לא גויסה לצבא בחסות סעיף עודף בנות (כן, היה סעיף כזה פעם, כשנשים שירתו בעיקר בתפקידים פקידותיים ומעת לעת היה עודף של פקידות), ובגיל 18 כבר הכירה את ניר. "כשהתחתנתי עם ניר הייתי כל הזמן מצלצלת אליו, והוא תמיד היה עסוק. עד היום הוא אף פעם לא יכול לדבר. אמרתי לעצמי שגם אני רוצה להיות אדם כזה עסוק, עם פגישות".
אז מה עשית?
"בשלב הזה עשיתי את מה שגבי רוטר אמר, וכבר הייתי זכיינית של שלוש חנויות 'קסטרו' בכפר סבא. יום אחד היה גשום נורא, ורק חיכיתי לתשע וחצי לסגור את החנות ולבוא הביתה, ואז אני מקבלת מייל, שמחר בבוקר מתחילה מכירת סוף עונה ועכשיו לילה לבן וצריך לקודד את כל המחירים. זה שבר אותי. אמרתי לעצמי, 'די, אני סיימתי עם האירוע הזה. אני יוצאת לדרך עצמאית'".
בהתחלה ניסתה ויצמן תפקידי משחק קטנים, ובמקביל למדה פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. "רציתי להיות אמא במשרה מלאה, אבל ידעתי שאני לא יכולה לשבת בבית יותר מארבע דקות, אז חיפשתי קריירה שהאימהות תהיה בעליונות כל הזמן. אני אוהבת אנשים, לדבר ולהקשיב, דמיינתי קליניקה במדרגות מתחת לבית, בין לבין עולה, מעמידה סירים, רואה את הילדים".
אז איך לא הפכת לפסיכולוגית בסוף?
"יום אחד ישבתי בקפטריה עם אחד המרצים, ואמרתי לו, 'תגיד, תוך כמה זמן אני פותחת קליניקה בבית? תן לי זמן, 15 שנה? אף פעם לא? רק שאדע מה חלון הזמנים'. הוא אמר לי שמסיימים את התואר הראשון, ואחר כך יש מבחן גדול ורק מי שעובר אותו ממשיך לתואר שני, ואז סטאז' שמרוויחים בו גרוש וחצי, ואחרי זה מקבלים דוקטור ואז אולי לקליניקה. בקיצור, בגיל 40. למחרת כבר לא הגעתי ללימודים. אני אדם של סיפוקים מיידיים, אני סובלת בתהליכים".
שהילדים לא יראו בי שטר מהלך
הכיוון החדש נולד די במקרה. "יולי כבר הייתה בגיל של DVD, ואני הייתי אמא מתלהבת שקונה לה את כל הדיסקים. ואז יום אחד אמרתי, 'אולי גם אני אוציא קלטת ילדים'. זה לא היה חלום ילדות שלי, אבל תמיד אהבתי ילדים ואמרתי, 'נתחיל משהו, נראה אם גם הילדים אוהבים אותי'".
אז איך מתחילים?
"הדבר הבא שעשיתי היה להתקשר לחנוך רוזן, איזה אומץ. הוא אמר לי, 'חמודה, אני לא עושה דברים כאלה', והפנה אותי לאבי דור, שאליו כבר צלצלתי עם הרוח הגבית של 'חנוך רוזן הפנה אותי אליך'. דור כל כך האמין בי, שכבר באותו הלילה הוא שלח לי סקיצה ל'מיכל הקטנה'. נורא התחברתי לזה".
איך ניר הגיב?
"הוא חשב שאני בדיכאון אחרי לידה או משהו. כבר היו לי שתי חנויות של קסטרו, הרווחתי יפה, הייתה לי שותפה, 30 עובדים, הוא חשב שמשהו השתבש לי במוח. אמרתי לו שזה החלום שלי. רציתי שיראו אותי. יש לי בור כזה, חשוב לי לתת ולקבל אהבה, וילדים זה משהו בלי אינטרסים, רק לב". 
עם שלושה שירים מוקלטים יצאה ויצמן לחפש ניהול שיטיס את מיכל הקטנה קדימה. "עברתי משרד משרד, וכולם אמרו לי 'לא'. אבל כשאומרים לי 'לא' זה הדרייב הכי גדול שלי להצלחה", היא מספרת.
היא אכן הצליחה. כבר יותר מעשור שהיא שולטת בעולם כוכבי הילדים וחולשת על אימפריה שכוללת הצגות, תוכניות טלוויזיה, בובות, פאזלים ואפילו ליין של מוצרי איפור לילדות שייצא בקרוב. הצלחה מסחררת שמיתרגמת גם למזומנים, אבל ויצמן מקפידה לחנך את הילדים שלה באופן שבו גדלה. "בירושה אני משאירה לילדים שלי מינוס עשרה שקלים", היא אומרת, "מה אני צריכה, שהילדים שלי יריבו על כסף? יש דבר יותר נורא מזה?".
אבל את מרוויחה יפה, וגם לבעלך יש רשת בתי מלון מצליחה. מה אתם עושים עם הכסף?
"קניתי נכסים, יש חסכונות, אבל אני בעיקר נהנית מהחיים. אני עובדת קשה וחיה יפה. אני מחנכת את הילדים שלי לעצמאות, שלא יראו בי שטר מהלך. יולי רוצה מניקור-פדיקור? בבקשה, תשלמי על זה. היא עובדת בבייביסיטר. אני הדוגמה והמופת לילדים שלי, הם נולדו לאמא עובדת. לא כוכבת, לא מפורסמת, אני אמא, והילדים שלי ילמדו גם הם להגשים את החלומות שלהם".
איך?
"חשוב לי שהם יכירו את החיים האמיתיים ויידעו להתמודד איתם. אני לא יכולה להציל אותם מכל דבר. כשיולי הייתה בת 13 נשבר לה הלב. הלב שלי נשבר לשניים רק מלראות אותה, את רואה את הילדה שלך שבורה, מדממת, פגעו בה, ואת לא יכולה לקחת את הכאב הזה ממנה. את עוברת הרבה דברים מאתגרים כאמא".
הפכתי להיות אישה עצובה
הורות היא תמיד מאתגרת, אבל במקרה של ויצמן, היא מאתגרת פי שישה. "אנשים לא קולטים כמה קשה אני עובדת. יש לי חמש הופעות ביום, שישה ילדים, ועם כל העזרה שבעולם, אמא זו אמא, יש דברים שרק אמא יכולה לעשות. אני מופיעה אחרי הצהריים בדרך כלל, אז אני לא מגיעה הביתה אחרי שבע וחצי בערב. אני נכנסת הביתה ויולי רוצה לדבר, את הקטנים צריך להשכיב, ויש לי גם OCD לסדר וניקיון. ניר לא מעורב בשום דבר שקשור לילדים, החינוך זה 100% שלי. זה ההסכם בינינו. אני מגיל אפס רציתי להיות אמא, ולו הספיקו שני ילדים".
ובכל זאת יש שישה. איך עשית את זה?
"כשהיו לנו שני ילדים ואני רציתי עוד, הוא לא רצה. הוא אמר, 'כל ילד זה עולם, צריך להקדיש לו אמצעים', כל הסיסמאות האלו. אמרתי לו, 'שומע, אנחנו בכלל לא באותו קו. זה מה שאני רוצה, זו המהות שלי, אתה לא תחרוץ את גורלי'. פתאום אני תלויה במישהו, זה לא הולך לפי התוכנית שלי. הפכתי להיות אישה עצובה".
ואז הוא שינה את דעתו?
"הוא אמר, 'את יודעת מה, בואי ננסה, אם יתפוס, נביא עוד ילד אחד, וזהו'. אמרתי, 'או-קיי', הייתי על זה. בדקתי מחזור ביוץ, זקיקים, ונכנסתי ישר להיריון. הייתי כל כך מאושרת, רק נפגשו הזרע והביצית ואני כבר מספרת לכל העולם שאני בהיריון, לא היה אדם שלא ידע ואני כולה בשבוע 5, עוד אין דופק. ואז, בהשקה של סדרה חדשה שלי, הלכתי לשירותים וראיתי דם. הרופאה אמרה לי שיש דופק, אבל שזו הפלה מאיימת – לא הבנתי מה זה, כן או לא? מה עושים? תפילות. ואז בשבוע 14, יום שישי בערב, ניר בחו"ל, ואני מרגישה לא טוב, הולכת לבדוק ואין דופק".
איזה שבר.
"אין שברים אצלי. אני יכולה להיות בדיכאון 24 שעות, זהו. אני עם הפנים קדימה. עשיתי גרידה, זה היה אובדן קשה. כשיצאתי מהניתוח, ניר חיכה לי עם ורד אדום ולחש לי באוזן, 'אני מבטיח לך שעד שלא תאחזי ילד ביד, לא נעצור'. כנראה היינו צריכים לעבור את מה שעברנו כדי שהוא ישחרר".
"אבל משהו שם השתבש, ופתאום לא הצלחתי להיכנס להיריון. פחדתי נורא, היה לנו משבר. ניר בחו"ל והוא עסוק, ואני רודפת אחריו, כי יש לי ביוץ. זה הלחיץ אותו, אז הבאתי לו כוס, אמרתי לו, 'תביא את הזרע שלך ואני כבר אתמודד'. הלכתי לבד ועשיתי את כל הפעולות, הזרקות, שאיבות, הייתי מסתובבת בהופעות עם צידניות, עושה כל מה שצריך. רציתי את זה כל כך, שלא הרגשתי את ההורמונים ולא כלום עד שהיו 18 עוברים".
ויצמן עברה הליך של החזרת עוברים, ובחרה לנסות להיכנס להיריון עם תאומים. "בבדיקה אמרו לי שיש שני שקי היריון, אבל שרק לעובר אחד יש דופק. מה לא עשיתי כדי שזה ישרוד. תפילות, טבלתי במקווה, הדלקתי נרות, שמרתי חמישי-שישי-שבת, אני בן אדם משוגע. הקלטתי מחדש את השיר 'תפילה' של עופרה חזה, כל הופעה אני אומרת לקהל לשיר איתי ואני בוכה, מתפללת לאלוהים, לשערי שמיים. עד שאמרו לי שהרב הכי גדול נמצא בניו יורק, סגרתי שלושה ימים ביומן וטסתי, אין קבר של צדיקים שלא הייתי בו. בסוף אנחנו מגיעים לסקירה בשבוע 14, והרופא אומר, 'הכל בסדר, תהיי חזקה, תשמרי על עצמך, יש לך שני בנים'. ואז עם האוכל בא התיאבון, הבנתי שאני חייבת עוד בת. מה, יולי תגדל בלי אחות? ומפה השמיים הם הגבול".
יש לי 100% מודעות עצמית
הציבור לא חס על ויצמן. הכסף, ההצלחה שלה ושל בעלה, העובדה שאחרי חמישה הריונות אין לה ולו סימן מתיחה אחד על הבטן אלא קוביות משורטטות – כל אלה מעוררי קנאה, וּויצמן עצמה לא מתביישת לחגוג את ההישגים שלה, להרים הפקות גרנדיוזיות לימי הולדת ולצאת לחופשות מנקרות עיניים. "תמיד מבקרים אותי", היא אומרת במודעות, "אמרו שאני מגלומנית, אבל אני בסך הכל רציתי תשומת לב. עכשיו ליאור סושרד עשה לעצמו מסיבה ענקית, מישהו אמר משהו? שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. למה חיים של אנשים אחרים מעניינים אנשים?".
כי יש משהו קיצוני בחיים שלך. שישה ילדים, כסף. זה מעניין אנשים.
"אנשים מוציאים עליי תסכול ומרמור, היום אני מבינה את זה. אני אדם מטופל, יש לי 100% מודעות עצמית. אני כל הזמן לומדת. אני רוצה להיות אמא טובה יותר, אדם טוב יותר, ואני תמיד משתדלת לראות את הטוב".
גם כשהיא מדברת על משברים, ויצמן אוהבת להמתיק את הטון. זו אינה רק אג'נדה מסחרית אלא אמונה כנה שבזכותה, כנראה, היא שורדת עומס כמעט בלתי אפשרי. השערוריות נוטות לפקוד את חייה לעיתים תכופות. בחנוכה האחרון סיפרה בריאיון לפאולה וליאון שהזמינה לעצמה אמבולנס במהלך ההופעות, כי חשה שהיא עומדת להתמוטט; בינואר הגיעו הדיווחים על מטען הדמה. והייתה גם הביקורת הציבורית עליה, כשיצאה עם בעלה לבילוי שעות ספורות אחרי שילדה את בתה הצעירה, או כשעלתה לבמה למופע באורך מלא, חמישה ימים אחרי הניתוח הקיסרי שבו נולדו התאומים. "אני לא יכולה לבטל הופעות, גם אם אני גוססת. אז עליתי על הבמה חמישה ימים אחרי קיסרי. הרי גם אם לא הייתי מגיעה היו אומרים, 'איזו חצופה, לקחה כסף ולא הגיעה לשמח את הילדים'".
אישה אמיצה.
"אחרי הניתוח, עם הסיכות בבטן, חשבתי על האנשים שקנו כרטיסים כדי לראות אותי. הרצתי את כל החיים שלי בראש, כמו בקומה, וחשבתי כמה רציתי להיות בפסטיגל ולהוביל אותו, ומה עברתי כדי להביא את התאומים האלה לעולם. אז אני אתלונן על כמה תפרים בבטן?".
קשה לקום אחרי לידה.
"אם תשאלי אותי מה הטיפ שלי לאישה אחרי לידה – שעה אחרי שהיא יולדת להביא מאפרת ומעצב שיער ושתפנק את עצמה. את מרגישה כמו מכונה, הגוף, הציצי, הכל נורא, את מסתכלת במראה וזה נורא, ובעלך לידך שם בושם כאילו כלום, ומישהו בא לבקר אותך ואומר לך שאת נראית כאילו עוד לא ילדת, כל המשפטים האלה שלא מעודדים את המצב. ברגע שאת נראית טוב, את מרגישה טוב".
לך זה עזר לחזור לעצמך.
"אם לא הייתי חוזרת לעבוד ישר אחרי הלידה, הייתי נכנסת לדיכאון שאין מחלקה שהייתה יכולה לשרוד אותו. זה שעליתי ישר על הבמה זה מה שהציל אותי. רצו שאשב בבית עם התפרים ועם הטיטולים, אבל אני מכירה את עצמי ויודעת מה נכון לי ומה לא. אני לא מעוניינת בחופשת לידה, מה הבעיה בזה? הרבה נשים עושות עכשיו 'מיכל הקטנה', את יודעת כמה נשים כתבו לי, 'בזכותך קמתי אחרי לידה, אם מיכל הקטנה קמה אחרי ניתוח גם אני יכולה'? אני פורצת דרך וזה מהמם".
אין לנו ריבים בבית
לפני קצת יותר משנה עברו מיכל וניר ויצמן טלטלה נוספת. העובדה שניר יצא למשך תקופה מסוימת מהבית דלפה למדורי הרכילות. השניים התייצבו יחד מול המצלמות ושידרו עסקים כרגיל, ובריאיון במגזין סוף השבוע של mako סיפרו בכנות על המחלוקות ביניהם. עכשיו מוכנה ויצמן סוף-סוף להודות כמה עמוק היה המשבר הזה. היא מספרת על שחיקה ועל פער גדול בין האהבה שקיבלה מהקהל שלה בחוץ לבין ההרגשה שחיכתה לה בבית, כאילו לוקחים אותה כמובן מאליו, ואומרת שהבינה שאין ברירה אלא לזעזע את הספינה.
"זה לא נעים לקרוא, בעיקר לילדים שלי, במיוחד ליולי, היא ילדה שאי אפשר לערבב אותה", היא אומרת, "המזל היה שניר כבר חזר הביתה כשזה התפרסם, אז היה לי יותר קל להתמודד עם זה. ניר ואני ביחד 25 שנים, אין לנו ריבים בבית. במבחן התוצאה את מבינה שאין כלום ושום דבר. אבל מה לא אמרו עלינו, אמרו עליו הכל ואמרו עליי, אמרו שאני לסבית, אמרו הכל".
איך את מתמודדת עם זה?
"כשאתה מפורסם אתה שק האגרוף של כולם. במשברים הכי גדולים שלי אני לא מזינה את התקשורת, אני נעלמת. אני לא לוקחת יועץ תקשורת ולא עורכי דין, אני מאמינה שככל שאת מערבת יותר אנשים זה נהיה אש בשדה קוצים. תקשורת זה לא רק מה שהקהל רואה. הקהל בבית לא יודע שיש סלבס שמזמינים לעצמם פפרצי, או שיש דילים עם אתרים, 'תביאי לי ידיעה על מישהו ואני אפרגן לך'. להילחם בזה זה בזבוז זמן, אי אפשר לשמור על שפיות אם מתייחסים לכל דבר כזה".
אבל לא הכחשתם שהיה משבר.
"יש מישהו בעולם הזה שלא עבר משבר בזוגיות? זה לא קיים. אז היה לנו משבר, הוא יצא וחזר הביתה, זה לא שהכל היה מושלם, זה היה תהליך שבסוף חיבר בינינו. פתאום ניר היה בכותרות, והוא בן אדם שלא מעוניין להיות בכותרות. הוא בא לעסקים שלו וכולם שואלים, והוא כזה ביישן וצנוע. מצד שני, הוא למד שאלה הם החיים שלי ואני אוהבת את זה, ואם אתה רוצה להיות לידי, כמו שאני מתפשרת על דברים, כי אני רוצה להיות איתך, אלה החיים. הכי קל לקום ולהתגרש".
האמת היא שוויצמן מציבה מודל נשי לא שגרתי שראוי לכל הפחות לכבד אותו. אין דבר העומד בפני הרצון שלה, ובכל מה שקשור בילדים שלה, היא תלך רחוק מאוד. "אני מאוד-מאוד רוצה עוד ילדים", היא מזכירה שוב, "אני מרגישה שאחרי כל השנים שהשקעתי ולמדתי, עכשיו אני מתחילה להניב פירות. אני גם מאוד אוהבת את העבודה שלי, אני מלאת תשוקה, ואני מתמקדת בזה. אני חושבת שכל עוד אני לא עושה משהו פלילי, אפשר להישאר בתחום הזה עד גיל 80, כמו ציפי שביט. אני עובדת בלשמר את המקום הזה, ואת הילדים ואת המשפחה שלי. אני עובדת מסביב לשעון, גם אחרי שהילדים נרדמים אני בזומים וישיבות פיתוח על מוצרים חדשים כמו מוצרי האיפור החדשים שלי. זה הכל 100% אני".
את עוצרת לפעמים להגיד "הצלחתי", או שתמיד ממשיכה לשעוט קדימה?
"העבודה זו השפיות שלי, התרפיה שלי. אני עובדת 24 שעות בלשמור על עצמי ועל הנפש שלי, וברגע שאני שומרת על עצמי, אני מצליחה לשמור גם על הזוגיות שלי עם ניר. ברגע שאנחנו מאוחדים, אנחנו לא ניזונים מרעשי רקע. אני מבינה היום שאישה חייבת להיות 'אדון' לעצמה, חייבת להיות חזקה מול החלומות שלה, הקריירה והעצמאות הכלכלית שלה. אני מאמינה שבמשפחה – הכל מתחיל ונגמר באישה. בית זה אישה".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: יולי סגרדה | שיער: דקל בן ציון | איפור: הלנה לוי | הפקה: אור-אל רבינוביץ