פנייה לא נכונה באחת הסמטאות של טייבה, אני אומרת ללאון שניידרובסקי שיפתח את החלון, שאשאל את שני הנערים שיושבים שם איך להגיע. "מה פתאום. השתגעת?", הוא מזדעזע. "אנחנו בכל זאת בטייבה".
אנחנו מגיעים לבית החדש של אחייניתו של שניידרובסקי, עדן בת ה-20. ברחוב הערבי היא אדן עם שני קמצים. היא צוהלת לקראתנו מהדלת, שמחה שדוד לאון בא לבקר. בבית מחכים חמודי בעלה הטרי של עדן, מנהל חדר אוכל במלון "רמדה" בחדרה ואמא שלה ענת, אחותו של שניידרובסקי.
כשאני שואלת את ענת אם התאסלמה, לאון עונה בהחלטיות 'לא'. ענת פונה אליו 'מה לא, איך התחתנתי? בטח שהתאסלמתי'. שניידרובסקי רוצה בכל מאודו לנרמל את העניין הזה שאחותו ענת נשואה כבר מגיל 16 למקומי, בן לחמולה הגדולה חאג'יחיא, שאין אישיו. הוא מספר בשטף כמה כולם ליברלים וכמה המשפחה בקשר טוב עם ענת והילדים. אבל הפסאדה מדי פעם נסדקת כשהוא מבין שהמציאות קצת יותר מורכבת.
עדן האחיינית התחתנה לפי כללי החברה הערבית. או כמו שאומר שניידרובסקי, "ענייני השידוך שלה התנהלו ביי דה בוק. אסור כלום עד שמתחתנים".
"מותר להתחבק ולהתנשק לאהוב. אסור יחסי מין", עדן מסבירה לו. עדן התארסה בגיל 17 וחצי לאחר שחמודי ביקש את אישור אביה, והוכיח רצינות ויכולת פיננסית בדמות הבית שבנה מעל בית אמו. בדיוק ביום הולדתה העשרים, התחתנו בשתי חתונות כפי שמקובל. הבית חדש ונוצץ. שנדלירים תלויים לאורך כל הסלון. על קיר הכניסה תלוי כקישוט דקורטיבי מברזל פסוק מהקוראן של ברכת הבית. "התבאסתי שהחמצתי את החתונה", מספר שניידרובסקי. "בדיוק הייתי בצילומים לגולסטאר בברזיל".
עדן צמה ברמדאן. היא גם החלה להתפלל חמש פעמים ביום בשנה האחרונה. שניידרובסקי בולע את הרוק כשהוא שומע. מסרב להאמין עד שעדן מביאה מהחדר השני את הבד הארוך שמשמש אותה בתפילה ואף מתעטפת להראות לנו. "לא ידעתי שאת מתפללת. זה מעצבן אותי", הוא אומר לה. "תיזהר לך אם אתם מתאסלמים לי", שניידרובסקי פונה לחמודי הבעל. "זה בגללך, זה מאז החתונה".
"זה לא אני", חמודי (24) מתגונן. "אתמול היא תפסה אותי וביקשה שאני גם אקפיד יותר על התפילות".
בדרך חזרה, לא לפני שפתח את הגריינדר לראות את ההיצע בטייבה וסביבותיה, אומר שניידרובסקי: "אני בהלם. היא הוציאה את החיג'אב או מה שזה לא יהיה והלם. זה מוזר לי. הילדים של אחותי היו מאוד חילוניים. כנראה מאז הנישואים עדן התחזקה. אני מכבד אותה ואת הדעות שלה אבל אמאל'ה, זה מפחיד אותי. אני אדם שלא אוהב קיצוניות. לא חרדים לא מוסלמים. אני חושב שבדת זה יש דברים מקסימים ויפים ומסורת ויש גם את הצד הקיצוני שמטריד ומפלג. אם פתאום אחותי ועדן יהפכו לדתיות, פחד אלוהים".
הכרנו בקפה, הוא אמר 'בואי לטייבה, אלינו, תראי איך אנחנו חיים'
לאון אף פעם לא הסתיר שאחותו ענת התחתנה עם ערבי מטייבה ושיש להם שלושה ילדים. רק לאחרונה העלה סטורי לאינסטגרם ממסיבת יום ההולדת של אחותו בחצר ביתה בטייבה. בסרטון: שניידרובסקי בגופיה מרקיד את חברותיה ושכנותיה הדתיות - מכוסות בחיג'אב - של אחותו שזרמו איתו. אבל הסיפור מורכב קצת יותר. אחותו פרודה מבעלה כבר כמה שנים. למרות שלא התגרשו, הוא התחתן בשנית ונולד לו ילד שהיום בחטיבת הביניים. לאורך השנים ריצה הבעל תקופות מאסר ארוכות. ובקיצור, סיפור קשוח. "אנחנו מעדיפים להשאיר אותו אנונימי. אנחנו לא אוהבים לדבר עליו. שיחייה את החיים שלו ואנחנו את שלנו", מסביר שניידרובסקי.
זה התחיל אחרת לגמרי, כמובן. חתונה ערבית מפוארת, בגיל 16, למרות התנגדות ההורים. "זה פיפי החתונה. זו הייתה חתונת השנה", משחזר לאון, "בעלה דמות מוכרת בעיר, אז זו הייתה חתונה גדולה של 1500 איש. הכל לפי המסורת. אחותי הייתה נראית זוועה. ככה שמנה. בובת חרסינה. ככה סומק, שפתון אדום. שמלה מאל ג'זירה. באמת, משהו מחריד. תסתכלי על התמונות תהיה בהלם. כולנו היינו בחתונה. חתונה הזייתית. יריות באוויר".
איך בכלל הכרתם?
ענת: "ישבתי הרבה בבית קפה ברעננה כי חברה שלי עבדה שם. הוא היה יושב שם וככה הכרנו. הוא לקח מהחברה שלי את הטלפון שלי. אמר 'בואי לטייבה, אלינו, תראי איך אנחנו חיים'. הגעתי לבקר ונהיינו ביחד. החום שלו משך אותי. זה ושכל המשפחה ביחד".
לאון: "מי שהגיע מרוסיה לא הבין את הדבר שנקרא ערבים. את הפערים. הרוסים לא גדלו על הסכסוך. זו תודעה של ילידי המקום. מבחינתם מרוקאיים וערביים זה היינו הך. אמא שלי הייתה ליברלית אז לא היו התנגדויות לכך שהחבר של ענת ערבי. כן הפריע לה שענת מאוד צעירה בשביל קשר רציני וחתונה".
אז מה היא עשתה?
ענת: "היא התקשרה לאבא שלי שבינתיים עבר לארצות הברית. סיפרה לו שאני כל הזמן עם החבר שלי, ושייקח אותי אליו ושלא יחזיר אותי".
והסכמת?
"טסתי. לא התנגדתי. אבל כל הזמן הייתי בקשר טלפוני איתו. זה סינוור אותי. אבא שלי כל הזמן עבד, הוא שם אותי אצלו בבית. לא למדתי ולא כלום. ביקש שאנעל את הדלת ולא אפתח לאף אחד. אמר שמסוכן פה".
לאון: "זה היה ניו יורק שלפני ג'וליאני".
ענת: "הייתי שם חודשיים ואז אמרתי 'די אני רוצה לחזור'".
לאון: "אמא שלי סיפרה שענת הייתה בוכה כל היום בטלפון 'תחזירו אותי'. היא נורא סבלה שם".
חזרת ואז מה?
"עברתי לבעלי וזהו. התחתנתי בגיל 16 ובגיל 17 ילדתי את הבן הבכור שלי".
הבנת את המשמעות, ידעת למה את נכנסת?
ענת: "לא הייתי מודעת מה זה בדיוק לצאת עם ערבי. הכל היה נראה לי סבבה. אם הייתי מבינה את המשמעות, את הפערים המנטליים. לפעמים אני מרגישה בכלא. אסור לצאת בלילה, לא מקובל לשבת בלילה בבית קפה. בהתחלת הנישואים לא הרגשתי את זה. מתי את מרגישה? בגיל 30, מה פתאום יגידו לי, אשה בוגרת, מה לעשות?".
היינו מאוד עניים. הייתה פעם שאמא שלנו גנבה אוכל ונתפסה
שניידרובסקי, 33, הוא אחיה הקטן של ענת בת ה-43. יש להם אם משותפת, סוניה, שנפטרה לפני שנה וחצי מסרטן אלים. אביה של ענת לא היה בתמונה רוב השנים. האם התגרשה ממנו כשענת הייתה ילדה והתחתנה עם בעלה השני, עימו הביאה לעולם את לאון ואחיו התאום בוריס. "אמא שלי ניהלה עם אבא שלי רומן מחוץ לנישואים ואז התגרשה והתחתנה איתו", מספר שניידרובסקי. "היא תמיד סיפרה לי על אבא של אחותי, איגור, שהוא היה בחור מקסים. נוצרי מנומס ושאבא שלנו היה פושטק. אני יהודי משני הצדדים. ענת יהודיה אצל היהודים ונוצריה אצל הנוצרים. פגשתי את אבא שלה, איגור, לפני שנתיים בניו יורק. הוא נשוי פעם שנייה עם ילד. זה היה הזוי. ישבנו במסעדה של רוסים ואכלנו בורשט. הרגשתי שהוא עדיין אוהב את אמא שלי. הייתי מאוד מנומס אבל יש לי כעס. איך הוא לא היה בקשר עם הבת שלו, איך לא הגיע לבקר אותה בארץ. איך לא היה בחתונה של הנכדה שלו".
ענת לא מבזבזת זמן על כעס. גם מאוחר יותר בשיחה, יהיה זה לאון שיכעס בשבילה. הוא מכביר מילים, רגשני. ענת לקונית, אסופה, משוכנעת שהעולם לא חייב לה דבר.
לאון: "אחותי לא אוהבת ליצור בלגנים. אני הייתי מעיף אבא כזה על טיל".
ענת: "זה קטע של אבות רוסים, הקרירות הזו. לא דיברתי איתו על זה שהוא לא תיפקד כאבא".
משפחת שניידרובסקי עלתה לארץ והתמקמה ברעננה. לאון: "לאבא שלי יש הרבה מעלות אבל הוא לא הצליח להכיל את זה שיש ילדה מנישואים אחרים. לענת היה לא פשוט. תוסיפי לזה שבבית הספר קיללו אותה זונה רוסיה או רוסיה מגעילה. כל ילד רוסי עבר את החרמות ואת העלבונות האלה. אחותי הייתה חוזרת הביתה בוכה".
ענת: "נכנסתי לכיתה ב'. שמים ילד בלי שפה בלי כלום, ישבתי בכיתה כמו טמבל".
לאון: "אמא שלי הצטערה עד הסוף שלא הקדישה מספיק זמן לענת. היא עלתה בגיל 35 עם אמא חולה בסרטן, ילדה בכתה ב' ושני תינוקות. היא נפלה לתוך מציאות שאין כסף, בעל שלא מוצא את עצמו, מנקה בבתי חולים ושוטף קברים. היינו מאוד עניים. הייתה פעם שאמא שלנו גנבה אוכל ונתפסה. יש לי תמונה בראש שאני פותח את המקרר ויש שם רק גבינה צהובה. ואמא שלי עדיין רצתה שנגור ברעננה, לתת לנו איכות חיים. זה היה נגד כל הסיכויים. בשביל זה צריך לעבוד כל הזמן ואחותי התפספסה. אני לא רוצה להוציא את אמא שלי רע, אבל זו הייתה המציאות. ענת התגלגלה למקומות כאלה כי לא הייתה לה מספיק תשומת לב. היא לא תגיד את זה בקול רם אבל אני שחופר בדברים ומסתכל על מורכבויות, יכול להגיד את זה". כששניידרובסקי אומר 'מקומות כאלה' הוא מתכוון לחבר שענת הביאה כשהיתה בת פחות מ-16 והפך לבעלה.
ענת מספרת שכשהכירה את בעלה הוא עוד לא היה מסובך עם החוק. הוא התפרנס מקניית מכוניות, שיפוץ שלהם ומכירתם במחיר גבוה יותר. הבלגן הגיע אחר כך. כשישב בכלא, ענת החלה לעבוד במשק בית בבתים בשרון כדי להתפרנס.
לאון: "אני זוכר אותו כבחור מאוד עשיר. להורים שלי לא היה כסף לקנות לי תחפושת לפורים ואני זוכר אותו מוציא סטיפה מהכיס, שטרות מגולגלים בגומיה וקונה לי בטויס אר אס. לימים למדתי מאיפה הסטיפה הגיעה".
מהתחלה הקשר בין ענת ובעלה אליכם היה טוב?
לאון: "כל השנים היא הייתה איתנו בקשר טוב. ארגונים דתיים היו מתקשרים לאמא שלי עם 'חטפו לך את הבת, בואי נעזור לה, בואי נחזיר אותה'. אמא שלי ראתה את זה כבדיחה. זה לא שענת נעלמה לכפר ולא ראינו אותה. אמא הייתה מתקשרת אליה קבוע. היינו נוסעים אליהם, היא הייתה באה אלינו. מה שכן, היה קשה לתקשר עם הילדים של ענת. הם לא ידעו עברית בכלל עד גילאים מאוד מאוחרים. אמא שלי לא הייתה קרובה לילדים, לנכדים שלה. הם לא ידעו את השפה, המנטליות שלהם הייתה שונה. הילדים התחילו ללמוד עברית רק בבית ספר. אמא כל הזמן הייתה אומרת לה, 'תדברי איתם עברית'. ענת הייתה עונה 'אמא אין לי זמן. אמא אין לי יכולת, תעזבי אותי'".
ענת: "עבדתי המון. היו לי הרבה קשיים. אני גידלתי אותם לבד".
ליאון: "כשעדן נולדה, הוא היה בכלא. הוא יצא רק כשהיא הייתה בת 3".
ענת: "לא דיברתי איתם עברית כנראה כי גם רציתי שייכנסו לתרבות המוסלמית. הבן שלי עכשיו טס לרוסיה לטייל עם חברים. הוא שאל אותי 'למה לא לימדת אותי רוסית?'. אין לי תשובה. מה שחשבתי בגיל 20 זה לא מה שאני חושבת היום".
לאון: "כולם בהלם כשהיא מדברת ערבית. נשמעת ערביה לגמרי. תגידי, את יודעת לכתוב ולקרוא"?
ענת: "לא".
לאון, לא חשבת ללמוד ערבית?
"לא עלה בדעתי. לא בא לי ללמוד ערבית. סורי".
כבר 14 שנה שענת פרודה מבעלה. היא ממשיכה להתגורר בבית שבנה והוא גר עם משפחתו החדשה בשכונה אחרת בטייבה. "בהתחלה הוא היה חוזר הביתה, לא חוזר הביתה. איפה היית? 'נתקעתי עם האוטו'".
עדן: "עד ששמענו בטייבה שאבא שוב מתחתן. לא ידענו. הייתי קטנה אז. גדלתי לתוך זה שלאבא יש אשה חדשה. אני איתו היום בסדר גמור, אוהבת אותו מאוד. אם אמא תחליט להתגרש זו ההחלטה שלה".
לאון: "תמיד היה הפחד הזה שיקרה לענת משהו. גם אמא שלי פחדה שאם תרצה ללכת, יעשו לה משהו. יש סיפורים כאלה. אבל הפחד נגוז. כבר אין מי שיעמוד לה עם סטופר, תחזרי הביתה".
להתגרש זה על השולחן?
לאון: "זה הרבה יותר מורכב מלקום וללכת. מה שמעצבן אותי שזו תהיה פרידה סטייל טייבה, לא סטייל תל אביב. היא תצא עם גרביים. היא לא תקבל חמישים אחוז. היא לא תקבל את הדירה. היא גם לא תילחם. היא תסיים בלי כלום. זה הדבר היחיד במה שנקרא החברה הערבית שמעלה לי את הסעיף. עשרים שנה, אשה מנהלת בית, מגדלת ילדים ובסוף יוצאת בלי כלום. זו בעיניי הסיבה שהיא לא עוזבת, היא מפחדת להישאר בלי כלום. עכשיו נוח לה. כביכול, הוא לא מציק לה. היא גרה בבית עם הילדים והוא במקום אחר".
ענת: "לא יכולתי לקום ולעזוב כשהילדים היו קטנים. אני לא אקח ילדים ערבים ואשים אותם בבית ספר ברעננה שיעברו את המשבר שאני עברתי כשהגענו לארץ, שיגידו להם ערבים. גם התרגלתי לטייבה. אני מכירה פה כל חור. היום יש בטייבה מלא גרושות או פרודות. גם הילדים יישארו פה ואני לא רוצה לעזוב אותם לבד".
לאון: "אמרתי לה יותר מפעם אחת בואי לגור אצלי תקופה עד שתסתדרי. היא יודעת שיש לה מלא מלא גב. אנחנו מדברים על איך החיים היו יכולים להתגלגל אחרת. בחורה שנראית כמוה ומוכשרת כמוה, יכלה בקלות למצוא בחור מהמם, לגור בהרצליה פיתוח ולגדל ילדים לתפארת מדינת ישראל. החיים התגלגלו ככה שגרה בטייבה. אנשים יקראו ויגידו נו הנה, יהודיה מסכנה התחתנה עם ערבי, ברור שיהיה זבל. אבל יש ערבים נהדרים".
לא רצית למנוע מעדן להתחתן צעירה, שלא תחזור על הטעויות שלך?
ענת: "היא גדלה על חינוך ערבי. זה לא כמוני. הבת שלי הכירה מישהו טוב. מה היא יכולה לראות בגיל 30 יותר טוב? הבנים אני לא רוצה שיתחתנו מוקדם. הילדה, בתור רווקה אסור לה הרבה דברים. למה שלא תחיה חיים כיפיים מאשר 'אל תחזרי מאוחר'".
לאון: "הבעל של עדן מדהים. נותן לה מה שהיא רוצה. משחרר אותה ללמוד, משחרר אותה להתפתח. עדן גדלה בזכות אחותי להיות אשה חזקה שיודעת מה היא רוצה. היא בלבוסטע. היא לא תיתן לאף אחד לדרוך עליה".
יודעים בטייבה שאני גיי, לא?
אם חייזר היה יורד מחללית בלב טייבה זה כנראה היה פחות משונה וגורר מבטים מכניסה של לאון למסעדת "הסולטן" בטייבה. לא בכל יום מתיישב שם גבר מחומצן עם כובע בוי ג'ורג', חולצה חצי שקופה, מכנסי שבע שמיניות מחויטים ומוקסינים עם מעט עקב. עוד במכונית שניידרובסקי אומר "אוי, התלבשתי מאוד גייז. ככה הלכתי לעבודה ושכחתי להחליף בגדים. אני תמיד בלחץ כשאני יוצא מהבית של אחותי שיסתכלו בעין עקומה, שיגידו לי משהו, שיצעקו, שירביצו".
מה ענת אומרת על החששות האלה?
"שטויות, לא יקרה. עצם היותי גיי אף פעם לא היה עניין. גם בעלה תמיד קיבל אותי. יודעים בטייבה שאני גיי, לא?"
ענת: "בטח".
לאון בחיוך: "קשה לפספס את אומרת".
לעדן גם לא אכפת מהמבטים. היא מבסוטה על הדוד שלה, כוכב הרשת ומטאור טיקטוק. ערוץ יוטיוב עם מעל שישה מיליון צפיות ומופע בכיכובו. "תגידי לו שיקח אותי גם להצטלם", היא אומרת לי. כשיש שיר ברקע, לאון מצטרף בקול וענת אומרת לו 'ששש, די'. עדן חותכת אותה 'שיעשה מה שבא לו. תני לו לשיר'. "אני לא מסתכלת אם הוא גיי או לא", היא מסבירה. "כשאני מעלה תמונות שלנו ביחד שואלים אותי מי זה ומה הוא הומו? ואני אומרת 'כן, למה אתה שואל?'".
איך את מסתכלת על הסיפור המשפחתי שלך, שאת חצי יהודיה-חצי ערביה?
עדן: "יש לי שתי משפחות. יש במשפחה בטייבה ומשפחה ברעננה".
לאון: "האחים שלה והיא לא חיים בקונפליקט עם עצמם. אני לא חושב שאי פעם עדן שאלה את עצמה לאן היא שייכת. טייבה זה הבית שלה ופה החברים שלה".
לא זרקו לך 'יהודיה' אף פעם?
עדן: "אמרו לי פעם 'את בת של רוסיה'. שידברו".
ענת: "יש פה מלא רוסיות וגרמניות שהתחתנו עם אנשים מטייבה שנסעו ללמוד רפואה בחו"ל. הם רואים אותי פה גם כרוסיה. אני יכולה לספר לך שיצא לי לעבוד אצל בעלת בית שאמרה לי שהיא בחיים לא תעסיק ערביה. היא לא ידעה שאני נשואה לערבי".
חמודי: "בהלוויה של אבא שלי, מנכ"ל רבנות תל אביב בא לנחם אותי. נתן לי כבוד. דו קיום אפשרי בלי הפוליטיקה. הפוליטיקאים מפרידים בין האנשים. כשהכרתי את עדן והגעתי אליהם הביתה, ראיתי שענת מבשלת יותר טוב מאשה ערביה ושומרת על הבית יותר טוב מאשה ערביה".
בבית קפה בתל אביב גם ענת נראית כמו דג מחוץ למים. כשהיא רואה טרנסית, היא שולפת את הסלולרי, רוצה לצלם. לאון אומר לה "מה את עושה? למה?". היא רוצה לצלם לאנשים בכפר. "לא יפה'". ענת עונה לו: "אני לא כל יום רואה את זה. גם כשאני עובדת בשרון, אין שם דברים כאלה".
הדינמיקה בין האחים מתוקה נורא. לאון מקניט אותה פה ושם בשיחה, אך גם עוזר לה להתנסח. היא לא לוקחת אותו קשה. לאון: "רק כשאמא נפטרה הבנו שצריך להתקרב. זה לא תמיד היה ככה. אבל כשאין אמא, נורא פחדתי שהקשר בין שלושתנו יתנתק. אתה מבין שאם לא תיזום ולא תייצר, זה פשוט לא יהיה. עכשיו, אנחנו רוצים לנסוע ללונדון לטיול גיבוש".
ענת: "לאון, מה עם ילד, אתה רוצה?".
לאון: "לא דחוף לי עכשיו. אבל כשאחליט להביא, כנראה אעשה הורות משותפת עם מישהי".
ענת: "מה זאת אומרת?"
לאון מסביר לה: "כמו הורים גרושים, אני והיא נגדל את הילד בבתים נפרדים".
אז כמה יוצא לכם להיפגש?
לאון: "ענת באה אלינו פעם בשבוע-שבועיים. היא באה אלינו לארוחות שישי. חגים היא עושה איתנו, ראש שנה ופסח. לפעמים הילדים באים איתה וזה נורא כיף. לאח שלנו בוריס נולד תינוק וענת מאוהבת בו. מגיעה רק כדי לראות אותו. אנחנו תמיד שמחים גם לבוא אליה, זה אקזוטי. יאללה, על האש בטייבה. אחותי מכינה אורז מקלובה עם עוף וסלטים. זה כיף. אני אוהב את הכנסת האורחים. מספיק שצייצתי שאני קצת רעב ובעלה של עדן מביא סלטים ושיפודים".
אז לאן החיים הולכים מפה, ענת?
לאון: "כשהעליתי עכשיו את הסרטון של היומולדת שלה קיבלתי מיליון תגובות. שאלו אותי למה אני מעודד התבוללות. אני מעודד כל דבר שהוא אותנטי. אם זו אהבה טובה, אני בעד. אם תשאלי אותי היום אם אני ממליץ ליהודיה ללכת עם ערבי, אין לי תשובה. בא לי להגיד לא. זה קשה מדי, הפערים גדולים מדי, זה קשה לילדים. מיליון ואחד דברים. מצד שני, יצא לאחותי מזה שלושה ילדים מקסימים. זו שאלה נורא מסובכת. אין לי תשובה לזה. אני מת שאחותי תתחיל דף חדש. אני רוצה שהיא תלך ללמוד. היא רצתה להיות דוגמנית כשהייתה ילדה ולא הגשימה אף פעם. היא גם רצתה להיות אחות. כל החיים עשתה בשביל אחרים. הילדים גדלים, והיא הגיעה עכשיו לצומת כזו, של עכשיו לחיות בשביל ענת".
ענת: "בדיוק. אני חושבת ללמוד משהו. 20 שנה לא היה לי רגע לנשום ועכשיו אני מגלה מה אני רוצה ומה אני לא רוצה".