"אני יכולה להיות קצת חצופה ועם זאת חמודה ולבקש סיגריה?", שואלת מגי אזרזר את שני הבחורים שיושבים בשולחן לידינו בבית הקפה. בטח שאפשר. היא ניגשת, מקבלת חמצן ואש, מתעכבת עוד כמה דקות שנראות מהצד די מעניינות. הנערה באמת רצתה סיגריה, היא נשבעת, אבל לוותר על הזדמנות לפלרטט, לפטפט, להיקלע לשיחה? בחיים לא. למעשה, בשעתיים שאנחנו יושבות כאן, אזרזר הספיקה לטלטל כמעט כל שולחן בבית הקפה: לגלות שהיא מכירה את ההוא מפעם, לשתף בשיחה מישהי אחרת, לשאול עוברי אורח אם הכל בטוב. גם מי שהגיע לכאן זר, יוצא חבר.

"יש פה חתיכים", היא פוסקת, ודורשת שאסתכל על שני בחורים שהתיישבו בינתיים. "תמיד אהבתי בנים", היא נאנחת, "גברים מרגשים אותי ברמה שאני מסתכלת ואומרת שיואו, איך הוא עושה את זה? תראי את הפעולה, תראי את השכטה, תראי איך הוא מעלה את ההאנדברקס. זה גם מקנאה, אני רוצה להיות גבר. אני אוהבת מישהו שהוא אכבר גבר אבל שיהיה גם מחובר לצד הנשי. אני תמיד רק עם גברים שפורטים על מיתרי הרגש, תמיד".

כמו קותי סבג? דיווחו שאתם ביחד, והשבוע פורסם שאתם כבר לא.
"אין תגובה".

נו.
"אני מסקרנת אותך עכשיו, הדס? זה טוב? זה צבע לכתבה?"

מה הבעיה להגיד שהייתם ביחד?
"אני לא יודעת אם זה נכון אז אני לא יכולה להגיד".

אז אין לך חבר?
"אני לא יודעת מה יש לי, אני מתעניינת בנושא".

אז יש לך חבר?
"יש לי חיים", היא מחייכת.

מגי אזרזר (צילום: דניאל קמינסקי)
"יש לי גוף טוב ובכל זאת אני לא יפה"|צילום: דניאל קמינסקי

טוב, נו, לפחות אתם לא אומרים שאתם רק ידידים.
"נראה לך?", היא מרימה את קולה בחריקה עצבנית, "זה הכי לא אני".

אם מופע היחיד "מגי אזרזר לא סגורה על הסטטוס עם קותי" לא מספק אתכם, יש עוד, הרבה עוד. קשה שלא להבחין שזו השנה שלה, הרגע שבו היא משתדרגת משחקנית משנה מבוקשת לכוכבת של ממש, וזה גם הזמן לתת דרור לכל המגיות שרק חיכתה להתבטא, יוצאת החוצה בטווסיות גדושה בהומור עצמי. השבוע נראה אותה ב"כפולים" (חמישי ב-21:00 בקשת), שם לצד קאסט מכובד היא משחקת כלה שערב חתונתה מסתבכת בפרשת ריגול מלחיצה. עוד לא ברור מה יעלה בגורל הדמות שלה, אבל כבר במבט ראשון ברור כי רק לכאורה היא הכלה הענוגה והסחית. "אני שמחה על ההזדמנות לעשות תפקיד פגיע ועדין", היא אומרת אבל שתינו יודעות שזה לא מדויק. מי שמלהק את אזרזר, יודע טוב מאוד שלא יקבל שחקנית רכה וחולמנית, אלא דיווה בהתהוות שנשענת על עוגנים אחרים לגמרי בדרך להצלחה. לא אחת שמלחששת על התאהבות עדינה, אלא משהו קצת אחר.

"אני רוצה גבר עם ביצים יותר גדולות משלי, ואני מבטיחה שלא אהיה מאוימת מהן", היא מסכמת את הדיון, "אני מעניינת בביצים שלו, אבל אני אבקע אותן. אני לא איזו דייטיונרית. שנתיים הייתי לבד ועשיתי הכל לבד - הזזתי מיטה והחלפתי נורה וסחבתי דברים כבדים, והכל היה בסדר. אבל הייתי מתה שיהיה לידי גבר. כי אני רוצה, לא כי אני זקוקה. אני מחכה שאהיה לגמרי מוכנה לזה, כנראה שלמרות מה שנדמה לי אני עדיין לא בקבלה עצמית מלאה".

"אבא באמבולנס, ואני מתרגשת שיש דרמה"

היא מטפסת למעלה כבר כמה שנים, צוברת עוד ועוד מעריצים אדוקים שמתים על הדרמטיות שמלווה ואתה לכל מקום. ראיתם אותה אולי בהצגת הפרינג' "ליידי טוויסטד", ומאוחר יותר ב"אדיפלית", שתיהן יצירות של חברה הטוב ג'ייסון דנינו הולט. מי שצפה באזרזר שורפת את במות הפרינג' במשחקי מגדר ומיניות, לא התפלא לשמוע שהיא עושה את זה גם בטלוויזיה, עם "נויורק", "בתולות", ובתפקיד של שני, הרווקה הננטשת ב"חברות" של ליטל שוורץ.

כפולים - סדרה חדשה (צילום: קשת)
ב"כפולים". "שמחה על ההזדמנות לעשות תפקיד פגיע"|צילום: קשת

כבר מאז שנולדה, לפני 29 שנים, היא תמיד הייתה קצת גדולה יותר מהחיים. בת שנייה מתוך שישה אחים, "אבל במשפחה תמיד אמרו שלאבא שלי יש רק בת אחת וזו אני", היא מודה. אביה, ויקטור אזרזר המלך, כפי שהיא מכנה אותו, הוא אולי סיפור של מי שחי דרך בתו הדומיננטית: "הוא תמיד רצה להיות בפרונט" היא משחזרת, "הוא זמר מדהים ושחקן מקסים, כל הילדות שלו הוא היה מוכשר בדברים האלה, אבל הוא עלה לארץ מקזבלנקה בגיל 17 וויתר על הכל. הוא הפך לאיש צבא, ואני כבר הכרתי אדם ניהולי ופיקודי. בשלב מסויים הוא נפצע ונהיה נכה צה"ל, עבר תאונה חזיתית בדרך לביקור חיילים שלו, ואז הוא התחיל להשתתף בקבוצת תיאטרון. הייתי בכתה א' כשזה קרה, ותראי מה זה שחקנית מגיל אפס: פאקינג מביאים אותו באמבולנס, כולם יורדים למטה, ואני מתרגשת שיש קהל. אחותי בוכה ואני רק עסוקה בזה שיש דרמה. הייתי בהיי, בתפקיד מטורף, כולם מסתכלים עלי, יש סיפור על אזרזר. זה נשמע לא רגיש?".

זה נשמע כמו חוויה של דרמה קווין. מי שחיה הכל דרך עדשות.
"זהו, שמה שמעניין זה שהרגשתי אותנטית לסיטואציה. כל הילדות שלי הרגשתי אותנטית, ותמיד הייתי מקדימה. לא מלכת הכיתה, אבל זו שתמיד נצמדת אליה. הייתי במקום שני, כי להיות במקום הראשון מפחיד אותי. אני מכוערת אבל יש לי גוף טוב, ובכל זאת אני לא יפה. רואה מה זה? אנחנו משחירות לעצמינו כבר מגיל צעיר. משחירות עצמאיות".

מה שעשתה הילדה ההיא כדי להתמודד עם מקומה כסקנד בסט, הוא לאמץ כל מניירה נשית שאי פעם ראתה בסרטים, ואז להעלות את הווליום. היא לא המציאה את הטכניקה - דראג קווינז עושים את זה, ולא פלא שמגי היא יקירת הקהילה. משהו בתנועות הגוף שלה, בבלבוסטיות המוחצנת ("אבל אני לא באמת מבשלת, אני עושה רק פתיתים ודגים מרוקאים"), בהליכה הזקופה, בפראות שבה היא מסיטה את הפוני המפונפן - כל זה ביחד נרקמים למכלול שאלמודובר היה מחבב. "את כל הפעולות הנשיות שנראה שאני עושה טבעי, אני מרגישה שרכשתי במהלך השנים. קצת מפה וקצת משם. כשאני מכבה סיגריה עם העקב, משרבבת שפתיים, הכל ראיתי בסרט. אני, רק תני לי לשבת עם הרגליים פשוקות כמו גבר".

מגי אזרזר (צילום: דניאל קמינסקי)
"אני לא סלב, אני שחקנית שעובדת"|צילום: דניאל קמינסקי

ואמא שלך? את מחקה גם אותה?
"אמא שלי, אמיליה, לא רואה אותי ממטר בקטע הזה, היא ממש חגיגה. היא מגיעה למקום והכל סובב סביבה, הכל בא אליה. היא קולית ולא אוכלת סרטים. בהתחלה שנאתי אותה, חשבתי שלא אכפת לה ממני כי היא לא חיפשה ודאגה כמו אמהות אחרות. אבל אז קלטתי שהפכתי להיות כמותה".

את מתייעצת עם ההורים שלך על הקריירה?
"כבר לא. אבא שלי לא מעורה, הוא לא יודע ולא בקיא. אני עם הסוכנת (זוהר יעקובסון) באופן יומיומי שהפכה לאמא שלי בתל אביב. לפעמים ההורים גם שומעים על מה שאני עושה מאייטמים בעיתון או בטלוויזיה".

ובנתניה מפרגנים להם? הבת שלהם סלב.
"אני לא סלב, אני שחקנית שעובדת. והם שמחים שאני מתפרנסת מזה".

"כבר לא הייתי מחוברת לעצמי"

הדרך לא הייתה מלאת מהמורות. למעשה, היה למגי די קל. הכשרון שלה שבהק בנתניה הוביל אותה לבית הספר לאמנויות "הבוסתן", ואחרי הצבא נרשמה לסדנה ביורם לוינשטין, משם הגיעה ללימודים בניסן נתיב. העבודות מגיעות בקצב מספק, כשלצד ההופעות הטלוויזיוניות, יש עבודה קבועה בתאטרון בית ליסין ואפילו נגיעות במוזיקה, בדואט "אקוט שרי" עם רותם כהן. אם יש לה עדיין חוסר בטחון, אין מנוס מלהודות בעצב שהוא קשור לחיצוניות שלה, מופרך ככל שזה נשמע. בראיון קודם היא רמזה שעשתה ניתוח להגדלת חזה, הפעם היא לא רוצה להתייחס לנושא.

"יש לי ביטחון ואין לי, באותה נשימה. אני לא מאמינה שיש ביטחון באמת, אין דבר כזה שאתה רק בטוח בעצמך, זה לא אנושי. כשאני רואה אנשים שמלאים בעצמם אני לא מאמינה בזה. תמיד יש לי ענייני וודג', אוכלת סרטים על זה שאני גברית. אני קוף קטן ושחום אבל אני לומדת לאהוב את עצמי מדי יום. קמה בבוקר ואומרת: 'אחלה וודג' מאמי!'. הרי זה מה שיש לנו. זה הגוף, זו הנשמה, זה הריח, זה הכל. אין עוד משהו!".

מתי את מרגישה הכי חסרת ביטחון?
"נגיד אם אני עם גבר מהמם ואני פחות נראית טוב, מבחינתי. אני מעדיפה להיות עם כאלה שנראים כמוני, נוח לי להסתכל עליו ולראות את עצמי. לפני שנה יצאתי עם מישהו ממש ממש יפה פעם ראשונה כי אמרתי די עם זה, מגי, את אישה יפה, די עם השטויות".

מגי אזרזר (צילום: אביב חופי)
בהשקת "כפולים". "בא לי הגיע לאירוע ולשבת בצד"|צילום: אביב חופי

אז אם אגיד לך שאת יפה, לא תתווכחי?
"לא. היום אני רוצה שיגידו לי שאני יפה, זה יביך אותי ואני לא אאמין אבל אני רוצה לשמוע את זה. לא לחשוב שאם מישהו אומר שאני יפה אז הוא משקר, או במקרה אני הטעם שלו, אלא פשוט להגיד תודה. לפעמים אני חושבת שהיום הייתי מרימה לילדה שהייתי קצת יותר, מחזקת אותה. נורא התאמצתי להיות בעניינים, בפרונט, עד שהיום אני כבר סובלת מזה, אני רוצה לנוח. בא לי להגיע לאירוע ולשבת בצד, אבל קשה לי".

אף אחד לא באמת מוכן לפרסום, מסתבר, גם לא מי שתמיד הייתה כוכבת בעיני עצמה. לפני כמה שנים, המודעות העצמית של מגי החלה לסמן לה שהיא מתבלבלת. "הייתה תקופה, בשנייה שהתפרסמתי, שכל מה שעניין אותי זה מה אלבש ואיך אוצג, וכבר לא הייתי מחוברת לעצמי. ניזונתי רק מבחוץ ושאלתי 'איפה מרגלית? איפה את?'. הבנתי שלא צריך להתעסק 24 שעות במה אמרו ומה כתבו ואם זה שוק ושיק ואם נמות ואם נחיה. יש מינון לדבר הזה, גם במקצוע שלי. היום אני מתרכזת בזה הרבה פחות. עוד עיתון ועוד שער זה לא מה שחשוב, אלא להיות שחקנית עסוקה".

לא מעט עבודה עצמית מלווה אותה בדרך לשם. בימים אלה אחראי לה המאמן הרוחני אלון לוי, והוא עוזר לה לשים גבול בין האני לסביבה, "אני מתחילה להבין שכשאנשים באים לי רע, זה קשור אלי. הכל זה בתודעה שלנו. נגיד אני אכנס לסרט שמישהי לא אמרה לי שלום, ואני אחשוב שהיא חושבת שעלה לי, אבל מה אני יודעת מה עובר עליה? אם היא בכלל קיבלה מחזור עכשיו והיא עצבנית? אנחנו בכלא של מה יגידו ומה יחשבו, ויום אחד כולנו נמות".

אבל את אוהבת אנשים, ניזונה מהם. את לא מפסיקה להתייחס למי שמסביבך.
"יש לי חבר ששואל מאיפה יש לי כוח להתחיל לבוא לנהל שיחה ככה עם כל אדם, אבל אני לא מרגישה שזה דורש כוח, יש לי רצון לזה והכוח הוא בילט אין. כולנו רוצים שיאהבו אותנו, במיוחד אנשים שרוצים הכרה".

יש פחד להיות על הגל במקצוע? שמחר יפסיקו להגיע הצעות?
"יש לי תחושה שתמיד אעבוד, אני אדאג שזה יקרה. ברור שיש פחד לשבת בבית שנתיים, וזה משהו שקרה לטובים ביותר, אבל יכול להיות שאלה השנתיים שבהן אני אתחתן ואביא ילדים. או שאהיה מתוסכלת ואצור משהו שלא דמיינתי מתוך המירמור".

מגי אזרזר (צילום: דניאל קמינסקי)
"מי שאיתי הוא אש בעצמו, לא פחות ממני"|צילום: דניאל קמינסקי

פרט מעניין בביוגרפיה שלך - השתתפת בתאטרון ישראלי ערבי. זה מסוג הדברים שמקבלים משמעות עם המציאות של היום, לא?
"אני לא שמאלנית ואני לא ימנית, אני לא אדבר עכשיו על פוליטיקה. אני מאמינה באהבת חינם, זו אם כל הפתרונות בכל מקום ובכל מצב. הייתי בתאטרון היהודי ערבי כדי ליצור ולעשות תאטרון, זה היה לי חשוב. דיברתי בערבית, עבדתי עם מוחמד בכרי, אני חולה על שפות ומגדר ושם שיחקתי ילד ערבי".

והאישיו המזרחי?
"התעסקתי בו פעם אבל לא בא לי יותר. הבנתי שזו לא האמת. יש לנו נשמה והיא לפני צבע. כמו ששייקספיר אמר: מילים מילים מילים, די".

ככה אמר?
"טוב, את ה'די' אני הוספתי. איפה הוא אמר את זה? רגע, בתור שחקנית מניסן אני אמורה לדעת את זה בשלוף, חכי רגע". היא מוציאה את הסמארטפון ומכריזה בצעקה: "המלט! ידעתי".

"מי שאיתי הוא אש בעצמו, לא פחות ממני"

גם היום היא לא מוותרת על התאטרון, עם "לחנך את ריטה" ו"על חברות ואהבה", בביומה של עדנה מזי"א, שם היא מגלמת את השרלילה התורנית, אבל עם עומק. הדיאלוג של מגי עם מיניות מורכב - היא סקסית בעצם הוויתה, אבל זעה בחוסר נוחות אל מול המילה "אג'נדה".

מתוך על אהבה וחברות (צילום: כפיר בולוטין, באדיבות תיאטרון בית ליסין)
מתוך "על אהבה וחברות" בבית ליסין. "יש לי תחושה שתמיד אעבוד"|צילום: כפיר בולוטין, באדיבות תיאטרון בית ליסין

"אני לא חוויתי דיכוי אף פעם. אין לי דיכוי בטריטוריה. בחיים שלי אני לא משתמשת במיניות, אני בוחרת ועושה את הדברים שלי בקפידה, בכל זאת גדלתי בנתניה וזה לא יוצא לי מהראש. מיניות זה אנרגיה טובה בחיים, לא שאני חושבת שכולם צריכים לעשות הכל ביחד, אני מאמינה במונוגמיה. את יודעת, אני עדיין חושבת על כל הנושא של מה שקרה באלנבי 40 על הבר, זה משהו שמאוד נגע לי כאישה. רציתי לדעת מה עבר עליה שהיא הגיעה למצב הזה. אני מרגישה שאולי בגלל שבדת אומרים שסקס אסור, הופך אנשים ללכת לקיצוניות של הצד השני. אם היה כאן דיבור של חופש זה היה ממונן".

גברים מאוימים מכמה שאת סקסית?
"מי שניגש אלי לא. מי שאיתי הוא אש בעצמו, לא פחות ממני. רואה מישהי בטוחה בעצמה ובמיניות שלה וגם הוא כזה, אז בוא נכיר. מי שמאויים אז מתאים לו משהו יותר שקט וסגור. אני מתה על זה שאני מזמנת מי שחושבים כמוני, זה מעולה. אני מפטרת מראש את אלה שלא חושבם כמוני. ומגיל קטן אם אני קורצת למישהו והוא לא קורץ לי בחזרה, זה לא מדליק אותי. אם מישהו לא עונה, נקסט".

רגע, את קורצת?
"לא, נו, התכוונתי בכאילו. בעצם כן, יצא לי. יצא לי גם לקרוץ".

תשובה לגבי מצבה הזוגי, כאמור, לא נקבל כאן. בכל מקרה, אחרי כמה מערכות יחסים רציניות, מגי לא רואה עצמה חותמת קבע ברווקות. "אני אוהבת זוגיות ותמיד יש אצלי איזה עניין. אין לבד. אני אוהבת להכיר את עצמי במערכות יחסים כי אתה מגלה על עצמך דברים, זה גורם לך להתפתחות ועוצמה. אבל עדיין יש לי קריזות, מרוקו שולט בי. ואני יוצאת מדעתי רק במערכות יחסים".

זרקת דברים על בחורים?
"ברור. יצא לי לזרוק כל מה שהיה לידי, אבל אני כבר הרבה שנים לא זורקת. כשאת אוהבת את חשופה ופוחדת ואני פוחדת מאהבה, וכל החרדות עולים מול האדם, אני מרגישה חלשה אבל מציגה את ההיפך, מה שמוציא ממני המון אמוציות שליליות. במקום פשוט להגיד שאני רוצה חיבוק ונשיקה וכפיות כל הלילה. אז אני מתחילה ב'למה לא הבאת למה לא עשית'. ולמה אני עושה את זה? כי אני פוחדת. כי אמאל'ה הוא לא ענה לוואטסאפ, לא התקשר, יש סימון אחד, יש שניים. אבל כשאני אוהב את עצמי מול האיש שאני עמדת מולו, אז זה בטוח לא יקרה".

מגי אזרזר (צילום: דניאל קמינסקי)
"תמיד ש לי ענייני וודג', אוכלת סרטים על זה שאני גברית"|צילום: דניאל קמינסקי

צילום: דניאל קמינסקי | סטיילינג: סיוון חימי | ע. סטיילינג: שיר בדיחי | בגדים: בלמיין ל- H&M, Moschino ל״מרי נעליים״, מאיה גלר, בוטיק "אמור", נתיב יוחאי, Anthony Vaccarello לבוטיק ״אמור״, הלגה עיצובים, ZARA, דיזל בלאק גולד, Chloe לבוטיק ״אמור״ | איפור ושיער: עומר אסף

"כפולים" - חמישי, 21:00, ערוץ 2

לכל כתבות המגזין