"הסם החדש שלי הוא שתייה ובחורות. זה נראה לי בריא"

הקעקוע הבא שטום אביב מתכנן לעשות, הוא הכיתוב 'As long as they know your name' (העיקר שהם יודעים את שמך). אולי זה הסימן הכי אישי לעובדה שזוכה 'מאסטר שף' מרגיש שהוא התבגר. שעכשיו הוא מנוסה יותר, ולאוו דווקא במטבח.  "למדתי שאם השם שלך בפה של אנשים זה טוב. לא משנה מה הם אומרים", הוא מסכם שנה וחצי אחרי אותה הזכייה, עדיין נסער מהתגובות שהוטחו נגדו, ולטענו עד היום מסרבות לדעוך. "חטפתי הרבה קללות באינסטגרם ובפייסבוק. כותבים לי שאני לא יודע לבשל, שאני אפס, שחצן, שלא מגיע לי לנצח. ולמה בכלל עצבנתי? מה כבר עשיתי? ניצחתי רס"ר שהכין סיגרים? בזה חטאתי? ככה יצא. באמת".

אז למה בעצם אתה חוטף?
"בגלל שבאתי לתוכנית עם אבא שמכיר את יונתן רושפלד, טוקבקיסטים מיהרו להגיד שהניצחון היה מכור. אמרו גם שמיכל אנסקי עושה לי עיניים אז בטח יש לי רומן איתה. אני לא יודע איך הצלחתי להיות הזוכה הכי שנוא בהיסטוריה של מאסטר שף. עוררתי אנטגוניזם כי באתי וניצחתי בלי סיפור קורע לב, למרות שעברתי הרבה דברים בחיים והחלטתי לא לשתף אותם".

למה לא? 
"כי אני לא חושב שיש לזה קשר לאוכל. אני מתבל את האוכל שלי עם מלח, לא עם דמעות".

"פתטי לראות אנשים שעושים שורות בגיל 30, עשיתי את זה בגיל 20"

לסיפור של טום אביב, 31, אין שום בעיה להחזיק כמה פרקים טובים בעוד ריאליטי. יש בו הכל: סקס, סמים ואוכל טוב. הוא מתחיל קצת אחרי שהוריו התגרשו ונסעו בנפרד לחו"ל כדי למצוא שם פרנסה. אביב, אז תיכוניסט צעיר, מצא את עצמו גר לבד במרכז תל אביב, מצוי בחופש אינסופי. "אחרי שההורים שלי נסעו הרגשתי שאני יכול לפרוק כל עול. זה היה אחד מהדברים שגרמו לי להתחיל להשתמש בסמים".

נשמע לא קל לחיות לבד בגיל כך כך צעיר. 
"הייתה לי חברה חמש שנים והרגשתי שאני לא לבד. קצת אחרי שההורים שלי נסעו, נפרדנו וזה משך לי את הבסיס מתחת לרגליים. התעוררתי יום אחד והרגשתי בודד". 

ואז את הבדידות פותרים עם סמים. 
"זה התחיל בקטנות, עם חגיגת וסמי פיצוציות. אחר כך כבר הייתי עושה הכל. קוקאין, אם־די, קטמין. זה היה זמין מאוד. זה גרם לי להתנתק ולהירדם פתאום. פעם בזמן נסיעה באוטו, ישבתי ליד הנהג ועישנתי סיגריה. פתאום אני מרגיש ששורפת לי הרגל. קלטתי שנרדמתי והסיגריה נפלה לי על הרגל, כשבכלל הרגשתי ער".

היו עוד נקודות התנתקות כאלה? 
"אחרי הצבא חייתי שנה בקולומביה ובאותה תקופה השתמשתי בסמים באופן יותר מבוקר. ערב אחד, אחרי שהייתי ער המון שעות, לקחתי שלושה כדורי שינה כדי להצליח לישון. בסביבות 23:00 הציע לי חבר לבוא למסיבת בית. הזמנו מונית, נכנסנו וזה הדבר האחרון שאני זוכר מאותו ערב. אחר כך הסתבר לי שהייתי במסיבה חמש שעות, דיברתי עם אנשים, אבל הכל אצלי שחור. הבנתי שהגעתי לנקודה נמוכה ושאני לא רוצה להיות במקום הזה יותר. החלטתי שאני לא עושה יותר סמים אף פעם. גם לא פעם בכמה זמן. אני צריך להיות בשליטה והרגשתי שלקחו לי אותה".

ועמדת בזה? אתה לא עושה סמים מאז?
"אני לא נוגע בזה למרות שהיום זה זמין לי אפילו יותר מאז. מה שאני רואה שקורה בעיר זה מפחיד. קוקאין זה כמו סיגריות. אני יודע לזהות מתי עומד מולי מישהו שלפני שניה עשה, הם בבת אחת הופכים לנורא ורבליים. בעיניי היום זה פתטי לעשות שורות. זה נתפס אצלי כמשהו ילדותי, כי עשיתי את זה בגיל צעיר. זה מתאים לתקופת חיים מסוימת. לראות עכשיו חבר'ה בני 30 מסניפים שורות זה הזוי".

העשור הקודם היה לך מספיק אינטנסיבי.
"אלו היו עשר שנים בהחלט לא קלות. העברתי את הגוף תהליכים לא טובים: הרבה סמים ועוד לפני זה כדורים וסטרואידים. בצבא התחלתי לסבול מכאבי ראש נוראיים שגרמו לי להרגיש שכל הצד השמאלי של הפנים משותק. במשך שלוש שנים עברתי בדיקות אבל אבל אף אחד לא הבין מה קורה לי. עכשיו יודעים שזה היה כאב ראש מצררי - האח הגדול והרע של מיגרנות. בהתקף הראשון חצי ראש היה משותק, העין, הרקה והפה. הרגשתי שמוציאים לי את העין מהמקום. התחלתי לקחת משככי כאבים ולקבל זריקות. התקף יכול להימשך שעות ולקרות גם פעמיים ביום. הסטרואידים הפכו אותי לאגרסיבי ומזיע. רציתי להרוג מישהו". 

ואיך זה בלי סמים? הגוף התאושש?
"יש לי חרדות, אני לא יכול לראות זריחה למשל. זה מבהיל אותי להישאר ער עד מאוחר מדי. אני בחיים לא יוצא יותר ומבלה עד הבוקר. אין סיכוי, זה מזכיר לי את הימים קשים, שבהם יכולתי לא לישון יומיים או שלושה. אפילו כשאני שומע אנשים חוזרים מהבילוי שלהם בבוקר זה הופך לי את הבטן. אני לא מסוגל. אני כן יכול להישאר ער בבית ולראות טלוויזיה עד מאוחר, אבל בחיים לא לצאת בשעות האלה. קשה לי לשמוע את הציפורים מצייצות בבוקר, זה מזכיר לי דברים לא טובים. היום אני מנסה להתנקות מהכל. יש לי מצבי רוח שאני מתמודד איתם. אפים ודאונים. הגוף לא מאוזן. ניסיתי טיפול פסיכולוגי, אבל זה לא החזיק מעמד כי לא הרגשתי שזה זז לשום מקום. היום אני עושה טיפול בשיטת גרינברג ומנסה לשחרר כעסים, להתמודד עם כאבים והדחקות. ברגע שיש מודעות עצמית אפשר להתחיל להחלים".

אז מה הסם החדש שלך? איך אתה מתפרק היום?
"שתייה ובחורות. זה נראה לי בריא".

"כבר שלושה שבועות שאני בלי אף אחת. קשה לי"

אולי אביב נקי עכשיו אבל נראה שבחורות דווקא מכורות אליו. בשנה וחצי מאז הזכייה הוא מחזיק רזומה מרשים של דייטים מתוקשרים. הוא יצא עם ענבר ביטן, בתו של  יו"ר הקואליציה לשעבר דוד ביטן, יצא חודשיים עם הדוגמנית החמה של הרגע עדן פינס, ולאחרונה הסתובבו שמועות על רומן עם אביבית בר זוהר, לאחר שאלה נראו צמודים מאוד בכמה אירועים. יש לו ברזומה גם מערכות יחסים של שלוש וחמש שנים, אבל נדמה שהצורך האמיתי שלו במערכת יחסים נובע, כמיטב הקלישאה, מילדות בבית של הורים גרושים וחווית בדידות.

"אולי כל האישיו שלי מגיע מהפרידה הראשונה ההיא, וזה שנשארתי ממש לבד, גם בלי ההורים. קשה לי לגמור זוגיות, לחוות עוד כאב כזה. אני מאוד מדחיק, מושך זמן במערכת יחסים כדי לא להתמודד עם הבום הזה בבטן שקורה בפרידה. היום אני נמצא במקום שאני מפחד להיקשר. גם עם עדן זה היה ככה והיינו ביחד חודשיים. עדן היא לא רק בחורה שנראית טוב, היא גם בן אדם מדהים. כילדונת בת 21 היא הצליחה להיות החברה של כל החברים שלי לא משנה באיזה גיל הם, ולא משנה אם הם היו מבוגרים ממנה ובשלב אחר בחיים. את יודעת כמה זמן אני כבר לבד? שלושה שבועות שאני בלי אף אחת וקשה לי עם זה. זה הכי הרבה שהייתי לבד. אני איש של מערכות יחסים".

אחרי שנפרדת מעדן פורסם שהיא עם עומר אדם. 
"אני לא בדיוק יודע מה קורה שם.  דיברתי איתה אחרי שעלה האייטם ונראה שיש שם קשר שיש לו פוטנציאל. בכל מקרה אני אומר שיהיה לבריאות. אנחנו בקשר חברי, אולי בגלל זה הקשר לא עבד בינינו. שבועיים אחרי שנפרדו היה אייטם עליי עם אביבית, אז זה בסדר שיהיה גם עליה".

מה עם זה באמת, היה לך משהו עם אביבית בר זוהר?
"שטויות, לא היה בינינו כלום. היא בחורה מקסימה והרבה יותר אינטליגנטית ממה שחושבים. מה שהיא עושה ואיך שהיא ממקסמת את עצמה זה ראוי להערכה, אבל היא לא הטייפ קאסט שלי. האייטם על זה שאני ואביבית יוצאים היה הפעם הראשונה שממש נכוויתי, כי זה פשוט לא היה נכון, ולא ידעתי שזה הולך לקרות. קמתי בבוקר וראיתי ידיעה עליי וזה היה מוזר, הרגשתי חדירה לפרטיות. אנשים קרובים שקראו את זה אמרו לי שאני יוצר לעצמי תדמית של בעייתי, אבל לא עשיתי כלום. אני בקושי יוצא ועד שכבר יצאתי פתאום זה קרה. הידיעה הזו עשתה לי רע. התכווצתי, כי זה היה מוקדם מדי אחרי הפרידה מעדן".

דיברת עם עדן אחרי הפרסום עליך ועל אביבית?
"כן, הרגשתי שהאייטם עלה מהר מדי אחרי שנפרדנו ואני משתדל לא לפגוע באף אחת מהאקסיות שלי. אני בקשר טוב עם כולן. כשהאייטם יצא כולם ראו אותו, המשפחה שלה, החברים. הכבוד שלה נפגע. הדבר היחיד שיכול להציק לי באייטם כזה עליה ועל עומר זה שאני אתפס כמסכן, כי אני מפרגן להם אבל גם ממש לא מסכן".

אולי הקשר עם עדן נפגע כי בסוף יש חיים גם מחוץ לאינסטגרם?
"עד אז הייתי נגד שיתופים בדברים של זוגיות, אבל עדן היא אדם שיותר משתף ממני. באינסטגרם אני בעניינים של ביזנס, אני מחושב עם מה שאני מעלה ומה שלא. לדעתי זה לא הזיק ששיתפנו את הקשר אבל אני גם מודע לעין רעה. זה קורה גם במסעדה, אני מעלה תמונה של תור בכניסה אז אנשים פותחים עין. אולי זה גם נכון לגבי הזוגיות, מי יודע. אני עדיין עוקב אחרי עדן באינסטגרם, היא חברה טובה. היא עדיין לא הייתה במסעדה אבל לא יהיה מוזר כשהיא תבוא. זה לא היה קשר מספיק רציני כדי שזה יהיה מוזר. אני לא פגוע וגמור ממנו".

איך התאוששת מהר? אמרת שפרידות מפחידות אותך.
"בגלל שאני מפחד לחוות את הכאב שבפרידה אני עושה קעקועים. אני לא מסוגל להתמודד עם המועקה בבטן והריקנות של פרידה. עם כאבים של מחט כן. אפילו עכשיו אני מתכנן לעשות עוד אחד כי אני מרגיש שכואב לי".

ובאמת לפי מספר הקעקועים הרב אפשר לנחש את הצלקות של הלב. קעקוע של ציפורים על הצוואר בתקופת הצבא מסמן עבורו את הידיעה שלעולם לא יעבוד במקום עבודה סטנדרטי ("כנראה לא אשב בראיון אצל מישהו שיראה אותם ויחשוב שאני מתאים לעבודה שם"). ויש גם קעקוע של נשר, אריה, שלוש שושנים, פתיתי שלג וגם המספר 18. "זה בגלל השנה הזו, 2018, כי ציינתי שנה של שינויים מהותיים בחיי. יצאתי לעצמאות ופתחתי מסעדה".

"אני מעדיף  להרוויח כסף מאשר לקבל פרס על המסעדה הכי טובה"

בחזרה לקעקוע החדש שאביב מתכוון לעשות, ברור שההצלחה שהוא חווה היום בזכות המסעדה החדשה שלו, היא הסיבה האמיתית מאחוריו. הביקורות הרעות שחטף והספקות שהטילו בכישרונו, אולי פגעו בו אבל גם מיצבו אותו כילד המופרע והמקובל של הסצינה הקולינרית. כמובן גם לוק הדיוויד בקהאם ובנות הזוג המפורסמות. בגדול, נראה שבמקרה שלו המחוג לא עצר ב-15 דקות התהילה המתקצרות שמוקצבות למשתתפי ריאליטי, אביב הצליח לפצח את המתכון להישאר.

לפני חצי שנה פתח באזור כרם התימנים בתל אביב, יחד עם המסעדנים אורי רז ואיתי ביטון, את "קוקו במבינו".  בסטוריז של המקום תמצאו כמעט מדי ערב סועדים רוקדים על שולחנות, ביניהם הרבה פרצופים מוכרים. אבל בזירה המקצועית אביב חוטף. מבקר המסעדות "ביצה עלומה" (מבקר האוכל האנונימי של מגזין זה) כתב ש"האוכל הוא איטלקי עם נגיעות של ברדק קיצוני והפרעות קשב", ושהמסעדה היא "מסעדה לא רצינית". אביב בתגובה כתב פוסט זועם באינסטגרם שלו. "הוא כתב שזה כמו להיכנס לראש של ילד ריטלין, אבל אני באמת לקחתי ריטלין מגיל 15. המסעדה הזו היא ביקור בראש שלי ולבלגן שקורה שם. הגבתי מתוך תוכי וזה התברר כדבר הכי טוב שיכולתי לעשות למסעדה. זה פיצץ אותה באנשים והעלה את הביקוש בצורה מטורפת".

למה כל כך נפגעת מהביקורת? 
"חיכיתי לזה וידעתי שמבקרים יבואו. אני גם יודע איך הם נראים. הבעיה הכי גדולה בביקורות האלה זה ששופטים אותנו כמסעדת שף ואנחנו לא מסעדת שף. לא התיימרו אף פעם להיות כאלה ואנחנו גם לא מתומחרים ככאלה".

לא הבנתי, אתה לא מגדיר את עצמך כשף?
"אני לא שם ז'קט של שף ולא קורא לעצמי ככה. גם לא מגדיר את עצמי כשף באינסטגרם כמו שרוב מי שיוצא מהתוכנית עושה. אני מרגיש שצריך לעבור דרך יותר ארוכה כדי שאוכל להשתמש בתואר הזה. אני טבח שעושה אוכל וכותב את התפריט".

ומה ההבדל בין זה לבין שף?
"יכול להיות שאני עושה את ההפרדה כי לא נעים לי. בכל זאת גדלתי בסביבה של רושפלד ופרנק אזולאי וראיתי אותם כנפילים, אז אני אקרא לעצמי שף אחרי שהכנתי 15 מנות בתוכנית טלוויזיה? אני יודע שברגע שהכתבה תצא אני אראה תגובות קשות אם אגיד שאני שף. יגידו שלקרוא לי שף זו בושה למקצוע. יש גם הרבה קולגות כאלה שמתעצבנים כי הם טבחים מתוסכלים".

ואתה מתעמת איתם? 
"אם אלו קולגות שמעיזים להיכנס בי אני נכנס בהם חזרה, אין לי טולרנטיות. היה איזה קולגה חמודי ששיתף ביקורת שהייתה וכתב הנה 'תרבות האינסטה. המלך הוא עירום'. הבן אדם לא אכל אצלנו בכלל. הסתכלתי אצלו בפייסבוק ואני רואה שיש לו בדרום תל אביב סטודיו לבישול ושהוא עושה מסיבות רווקות. אז נשמה שלי, בוא תוריד. למדת בצרפת ואין לך זוג ביצים לפתוח מסעדה ואתה בא לבקר אותי? אותי, ששמתי את החיים שלי והשם שלי במקום ואני עובד 15 שעות ביום ועומד להתפרק? אתה תבקר אותי? שאפילו לא אכלת אצלי? אתה עושה אוכל לכלום אנשים ועף על האוכל שלך? אין לי בושה להגיד שאני מעדיף להרוויח כסף בסוף החודש מאשר לקבל פרס על המסעדה הכי טובה".

ואתה, מקנא לקולגות?
"אני אדם שכועס מאוד. כמעט על כולם. יש לי אגו למרות שאני אומר שאין לי, ואני כן נעלב, שומר טינה וטיפה נקמן".

מסמנים אותך כיורש של עומר מילר. אותו הוויב, אותם הסלבס, הקעקועים. 
"עומר הוא מנטור מבחינת אינסטגרם ומבחינה ויראלית. הכוח שלו מטורף. הוא עושה מלא. המבורגר, חוף ים ופיצה. זו התפתחות גדולה. אם מישהו אומר שאני יורש שלו אז זו מחמאה גדולה. זו עליית מדרגה מבחינתי".

 אתה רואה את עצמך פותח משהו כמו סוסו אנד סאנס? עוזב את המסעדה שלך לטובת רשת מהירה? 
"להבדיל ממנו אני לא הייתי הולך על כיוון של רשת אני מאמין שמסעדה צריכה להיות וואן פיס. סוסו הוא יותר איכותי ממקדונלס ומהרשתות הגדולות אבל ברגע שאתה רשת מסחרית יותר קשה להוציא אוכל מדויק. אני בגישה שלי מעדיף משהו מצומצם יותר. אבל אני מוריד את הכובע בפניו. הוא גרם לאנשים להבין שיש עוד דרך. הוא נתן תקווה לאפשרות לעשות אוכל מעניין בלי יומרנות להמונים. כשאני מדבר עם פודיז הם יגידו איכס על סוסו אבל התורים מדברים בזכות עצמם. הרי בסופו של דבר אנחנו רוצים למכור אוכל לכמה שיותר אנשים".

"80 אחוז מהבחורות מגיעות בגללי"

לאביב חשוב להציע במסעדה אוכל במחירים נגישים ("לא רצינו לעבור את ה-78 שקלים למנה הכי יקרה"). והקהל, הוא מעיד, מתמסר. בעיקר נשים, הרבה חגיגות ימי הולדת. אביב מסתובב בין שולחנות, מצטלם עם מי שרוצה, יש ימים שהוא במטבח, באחרים הוא על הפלור, בודק מה קורה עם המלצרים ואיך נראות המנות.

 "אומרים לי ש-80 אחוז מהבחורות מגיעות בגללי. אני יודע שזה שאני כאן זה חלק מהעניין אבל אני רוצה לקוות שזה לא רק זה. כן, עושים לי עיניים וזה קורה, לפעמים גם סלפי. אבל אני לא חושב שאני כזה נגיש כדי שיתחילו איתי".

את ההימור שבהשקעה כלכלית במסעדה, אביב מכיר היטב מהבית. אביו, עשי אביב, היה הבעלים של מסעדת "פיאקסו", אחד המקומות המצליחים בניינטיז, שמשכה אל רחוב הירקון קהל גבוה וגם שמות גדולים מחו"ל כמו מדונה, סטיבי וונדר וארנולד שוורצנגר. עסקי המשפחה התרחבו לסניף נוסף בהרצליה פיתוח ובשיא הצלחתם גילגלו מחזור של 18 מיליון שקלים בשנה. ההתרסקות הייתה קשה וקרתה אחרי שנתיים של האינתיפאדה השנייה, משבר בענף התיירות וקהל שחיפש מקומות חדשים. אביב הצעיר לא מודאג מזה. "כל החיים אבא שלי אמר לי לא לפתוח מסעדה וברור שיש לי פחד נוראי אבל זה לא מה שירתיע אותי".

חצי שנה אחרי הפתיחה ואתה רגוע כלכלית?
"אנחנו יכולים לעשות בית ספר למנהל עסקים. זה עסק טוב. כלכלית אני חלק מזה, אבל לא שמתי חסכונות. כמובן שאם נפשוט רגל אני גם בפנים. אם נפסיד אז גם אני מפסיד כי כל חודש המסעדה עולה לנו כסף, אבל הסיכון הכלכלי הוא פחות מהתדמיתי. כמה עוד הזדמנויות יהיו לי אם אכשל בזה? הסיכון שלי הוא הרבה יותר גדול מכסף. אם אכשל אני אתן גושפנקא לכל המלעיזים שמלווים אותי מאז הזכייה".

השבוע ביקרה במסעדה בר רפאלי יחד עם חברות. אביב היה בדיוק בלונדון, אבל גישתו ברורה גם כשמדובר בביקור מלכותי: אין ארוחות חינם. "אין לי 'על חשבון הבית' לאף אחד כי אני לא מאמין בזה. אני לא חושב שמעריכים אותך אם אתה נותן בחינם. בפתיחה החלטתי שכל האוכל יהיה בחינם אבל לא סיפרנו על זה קודם, ורק כשביקשו חשבון גילו שלא צריך לשלם. אבל מאותו רגע הפסקתי עם החינמים. במקרה של בר, הביקור שלה לא תואם עם היח"צ ואף אחד לא היה מעורב בו, שזה משהו שמאפיין את הגישה של המקום. היא שילמה מחיר מלא ובואי נגיד שזה לא היה שולחן זול. אני מפנק, אבל אין בחינם. קיבלתי מלא הודעות מאנשים שרוצים לבוא לארוחה בחינם ובתמורה להעלות לאינסטגרם תמונות מהמסעדה, וזה לא שווה לי".

למה? כולם עושים את זה היום.
"אני מאמין שמי שאכל אצלי בחינם פעם אחת לא ירצה לשלם אחרי זה, כי אז אין ערך לאוכל שלך. מבחינתו האוכל שלך שווה תמונה והאוכל שלי לא שווה רק תמונה. כשג'רמי מיקס ("הפושע החתיך ביותר בעולם") היה בארץ בצילומי הקמפיין עם בר רפאלי הוא רצה לבוא עם בת הזוג שלו קלואי, שהיא הבת של הבעלים של טופ שופ. היח"צנית התקשרה ורצתה שהם יבואו תמורת פפרצי. אמרתי שלא יבואו".

איך היא הגיבה? 
"היא הייתה די בהלם, אבל אצלנו אין דבר כזה שלא משלמים. היא הבת של סר גרין. יש להם מעצמת בגדים, אז היא לא יכולה לשלם לי ב'קוקו במבינו'? לא הבנתי את זה. שלא יבואו. אנחנו לא עושים חינם".

ומה עם קולגות? אם רושפלד בא הוא לא אוכל בחינם?
"מה פתאום. גם כשאכלתי אצלו בפעם האחרונה, במסעדה שלו 'ג'ונתן פוד קלאב' שכבר נסגרה, שילמתי מחיר מלא והיה ברור שזה ככה".

אז אפשר לסכם ולעשות קעקוע חדש: אביב התבגר? 
"אפשר להגיד שעכשיו אני בזכות עצמי. כשפוגשים אותי אומרים לי 'איך אהבנו אותך בתוכנית'. איך אהבתם אותי? על מה אהבתם אותי? שרצתי למזווה? ששמתי בנדנה? בואו תאכלו אצלי, סבבה? אם אהבתם את האוכל אז תאהבו גם אותי".

צילום: ערן אלסטר | סטיילינג: יהלי אביכזר | איפור ושיער : כינרת כהן | בגדים: ג'קט גינס: levis, חליפה סגולה צבעים: במוס, חולצה צבאית: טומי הילפינגר, מכנסיים: סטוסי, חליפה: סטוסי, טישרט לבנה וכובע: סטוסי, גופיה שקופה מנומרת: NOGENDER by Ziv Cohen, תכשיטים: Odeliadesigns.