"את לא תזהי את פולה כשהיא תבוא", מזהירה אותי הילה, פקידת הקבלה ואחותה של פולה, ומתקנת את השפתון. "בכל פעם שמיכל הקטנה כאן, היא אומרת שאני נראית כאילו באתי מאירוע. פולה לא נראית כמוני". האוויר דחוס בקליניקה של פולה בליק-דיין ברמת אביב. אני סופרת ידוענים בתמונות שעל הקיר שמולי ומחכה שהאסיסטנטית שנכנסת בטרנינג, חלוק לבן וקליפס בשיער תיקח אותי אל בליק, שבטח אזהה מכל התמונות. לוקח לי זמן לקלוט שלה חיכיתי. זו פולה.
"זה בסדר, אני רגילה", היא צוחקת, "בכל בוקר כשאני נכנסת בדלת הילה נוזפת בי, למה את לא משקיעה קצת? אבל זה לא מעניין אותי. אחותי יכולה שעה לבחור את הנעל ואת האיפור, לי זה נראה כמו בזבוז זמן. אני מעדיפה לעבוד בפיג'מה".
לפולה אין משרד. היא מכניסה אותי לחדר לבן קטן, מורה לי לשבת על מיטת טיפולים ומתיישבת על שרפרף מולי. "אומרים שהקליניקה מכוערת, אני יודעת", היא נאנחת, "אנחנו לפני שיפוץ, אבל בכל מקרה אין אצלי פוזה. כשמתגייסים לצבא כולם עם אותם מדים, נכון? אז ככה זה אצלי: לא משנה מאיפה באת, אם את מפשוטי העם או אם יש לך פוזה - בסוף הטיפול כולן פולה. להיות פולה זה להיות פשוט".
אפשר לקבל הצצה לא רעה לרשימת הקליינטורה של פולה גם ללא הדלפה של יומן המטופלים המלא שלה: מיטב המי ומי מקפידים להעלות לרשתות החברתיות עדויות לביקורים התכופים אצל האדמו"רית מרמת אביב. הקליניקה קיימת בסך הכל שמונה שנים, וההצלחה הייתה די מיידית. הסלבריטאית הראשונה שלה הייתה אורלי ויינרמן, שהביאה את סנדרה רינגלר, שהביאה את ציפי רפאלי שהביאה את בר רפאלי ("ציפי לא הייתה מביאה את בר לפני שהייתה בודקת בעצמה"). השנה האחרונה, שהעלתה את בשורת הסטוריז באינסטגרם – הפכה אותה לכוכבת. כולם רוצים תמונה עם מסיכה אצל פולה.
"אני לא מבקשת מאף אחד להעלות סטוריז, אבל הן אוהבות את זה", פולה אומרת. "זה מצחיק, בהתחלה בכלל לא הכרתי את הסלבס שבאו אליי. הילה הייתה לוחשת לי באוזן מי זו מי. ידעתי מי זו בר ומי זה ביבי, אבל זה לא שהייתי רואה גיא פינס כל היום".
ובכל זאת, לא סתם הופכים למותג ברנז'אי. מכוונים לשם, לא?
"תראי, כל אחת הייתה רוצה שבר תלך אליה. סלבס לא הולכים לאיפה שלא טוב, הם הראשונים שיגידו מה טוב ומה לא. יש להם אופציות וניסיון והם מוזמנים להרבה מקומות, הם החברה המובילה, אז ברור שזה מועיל לי. אבל יש לזה גם צד שלילי. אני אוהבת את האנשים הרגילים, הם לא מבינים כמה. יש כלפיי הרבה כעס באינסטגרם, אנשים כותבים לי שאני מטפלת בסלבס ואין לי זמן אליהם, וזה ממש לא נכון. אני מקבלת את מי שיש לי זמן בשבילו. לא רק אנשים מפורסמים".
נועה קירל לקוחה. איך היא?
"היא באה לכאן הרבה. כשהיא באה בפעם הראשונה הפנים שלה היו במצב אחד, היא ניסתה הרבה דרכים לשפר ואנחנו עזרנו לה להגיע למצב אחר לגמרי. היא באה אחרי כל האיפור והזיעה שפוגעים בפנים, ונוסיף על זה את הלחץ של החיים, להתמודד עם כל מה שהיא - אחרי הכל אין לה חיים רגילים. לפעמים היא באה עם הבן זוג שלה, ברק שמיר. הוא מדהים, בוגר, גם אצלו יש הרבה נזקים של המקצוע כי גם אותו מאפרים".
טיפלת גם בשרה נתניהו, נכון?
"אני רוצה להגיד לך משהו על שרה. סנדרה רינגלר הביאה אותה לכאן וטיפלתי בה באהבה. אני מכירה אישה אחרת ממה שהעם מכיר".
אישה אחרת מזו שצעקה שהיא פסיכולוגית?
"אני לא באה להגן עליה, ההקלטה אמיתית, אני יודעת, אבל בואי תשגעי בן אדם ותראי מה ייצא ממנו. היא אמיתית. מה, אנחנו לא צועקות אף פעם?"
דיברת איתה על ההקלטה?
"לא ראיתי אותה מאז, אבל בפעם הבאה שהיא תבוא אולי אשאל אותה על זה. מבחינתי שרה היא כמו מטופלת שלי מהפריפריה, אני מסתכלת על הנשמה, לא על שום דבר אחר. כשאני אדקור מישהי וייצא לה דם כחול אולי ארגיש שהיא שונה מהשאר, אבל זה עוד לא קרה".
שרה שילמה על הטיפול?
"כן, שרה משלמת, אבל אני נותנת הנחות סלב. אין מה לעשות, כשסלב נכנס למקום, תגידי מה שאת רוצה -זה עושה את זה".
המחירון הרגיל שלך יקר. טיפול ממוצע עולה 800 שקל.
"אני יקרה, נכון, אבל אני רובין הוד, אני לוקחת מהעשירים כדי לתת לעניים".
אל תקראו לה דוקטור
היה זה צילום באינסטגרם של בר רפאלי עם פנים מגואלות בדם שהפך את פולה לשיחה ערה בעולם היופי. "זה טיפול הקזה", היא מסבירה, "שילוב של כוסות רוח והקזת דם. זה יכול לטפל בדלקות, פריצת דיסק, הצרת היקפים. הכוס מזיזה ומפרקת משהו בפנים". מילה נוספת ששומעים כאן היא "גיהוץ": מבהיל קצת, אבל פולה ממהרת לבאר: "גיהוץ עור אני עושה עם מכונה שיונקת את העור ועושה עיסוי לימפתי".
מה זו מסיכת זהב?
"זו מסיכת זוהר, אני שמה אותה אחרי טיפול. זה טרנד שיפה להצטלם איתו באינסטגרם, אבל אני מעדיפה מסיכת פנינים".
מה הטיפול הכי מבוקש אצל הסלבס עכשיו?
"הטרנד היום זה מסיכה ירוקה או כתומה. כל מי שבאה לכאן רוצה את אחת מהן, אבל חשוב גם להתאים את המסיכה לפנים שלך".
זה נכון שאת מזריקה ויטמינים?
"לא, להזריק זה רק רופא. אני עושה פילינג עם ויטמין סי, לא זריקות. יש כאלה שבאות לכאן וחושבות שאני אזריק להן בוטוקס, אבל אני לא עושה את זה, אני יכולה לשלוח אותן לרופאה שכן".
לפולה יש יחסים טעונים עם המילה "דוקטור". אמנם מעריצותיה אוהבות להרים לה ברשתות עם "ביקור אצל הדוקטור", אבל מי שתמיד רצתה להיות רופאה והסתפקה בקורסים ברפואה משלימה מרגישה עם זה לא בנוח. "זה לא נעים לי כשהן קוראות לי דוקטור", היא טוענת, "את יכולה לקרוא לי רופאה סינית או נטורופתית, למרות שהתואר שלי לא מוכר באוניברסיטה בארץ, רק בחו"ל. אני נורא מקפידה. אם תבוא אלי מישהי חולת סרטן אני לא אגיד לה שאני ארפא אותה, אין דבר כזה אצלי".
אני טיפה מבולבלת. חשבתי שאנחנו במכון יופי, אבל אני רואה במחירון גם "דיקור לפריון".
"מה שאני עושה זה שילוב מאוד עתיק של רפואה טבעית עם קוסמטיקה. הנשים של הקיסר בסין השתמשו בדיקור כדי לשמור על היופי שלהן, הן שמו מחט בתוך הפנים כדי לחדש את תאי הדם. אני משלבת את זה עם קדמה".
ההילה ההוליסטית הזו היא בהחלט חלק מהמיתוג, אולי כי "הקוסמטיקאית של הסלבס" נשמע פחות טוב מ"מומחית הרפואה הטבעית" שלהן. טבע הוא מושג שיחזור כאן הרבה, וזה מעניין בהתחשב בעובדה שעולם היופי נשלט על ידי טיפולים פולשניים בהרבה מאלה שפולה מציעה. ידועניות מתוחות פנים ומכחישות-הזרקות יצטלמו עם מסיכת פנינים ויפיצו ארומה טבעית, והציניקנים יצקצקו; פולה עצמה דווקא לא רוצה לשים מסיכות ומעדיפה להיות גלויה בנושא. בגיל 47 היא מרשה לעצמה לעכב את הטבע עד כמה שרק אפשר: "כבר שנתיים אני מזריקה קצת בוטוקס באזור של העיניים, אני לא נגד זה. אבל חומצה הילארונית לא. אני בעד ניתוחים, אני חושבת שניתוח עפעפיים זה דבר נהדר. אני מעדיפה ניתוח ממילוי כי זה מראה טבעי יותר ולא נפוח".
למה המפורסמות בישראל כל כך מפחדות לדבר על הזרקות?
"כנראה שאין להן ביטחון, אבל כולן עושות. אלה שמכחישות הן אלה שהכי רואים עליהן. זה כמו ילד קטן שמפחד שיתפסו אותו. הנכון הוא לדעת להיות מדויק, באמצע. קצת הזרקות, קצת טיפולים טבעיים. הטיפול הטבעי שומר על ההזרקה".
"בסוף התאהבתי בו יותר משהוא אהב אותי"
הפער בין טבעי למזויף הוא תמה חוזרת בחייה של פולה. הסיפור שלה מעולם לא היה שגרתי, החל בנישואי סינדרלה וחיי יוקרה במילאנו, דרך החזרה לארץ לבדה ועד ההחלטה להמציא את עצמה מחדש בגיל 40 כקוסמטיקאית טבעית. "הייתה לי ילדות רגילה וכיפית בבת ים", היא משחזרת, "גדלתי עם 3 אחיות לאמא אשת חינוך ואבא קבלן שיפוצים. אחרי הצבא גרתי בתל אביב ועבדתי במרפאת שיניים בתור משווקת מוצרים. רק התחלתי את החיים. בגיל 25 הכרתי את בעלי, איש העסקים האיטלקי מוריס דיין, והכל השתנה".
איך הכרתם?
"חברה שלי הייתה שוחה בהילטון והכירה שם גבר איטלקי והתחילה לצאת איתו. כשהיא ביקרה אצלו באיטליה היא הראתה לחבר שלו, מוריס, תמונה שלי. הוא נדלק עליי והחליט לבוא לארץ לחפש אותי".
בגלל תמונה? בלי לדבר איתך בכלל?
"כן, הייתי מאוד חתיכה", היא צוחקת, "מוריס הוא יהודי והוא היה מבקר בארץ לפעמים, היה לו בית בהרצליה פיתוח. מיד אחרי שראה את התמונה שלי הוא הגיע בסוף השבוע וקבע איתי. הלכתי לאסוף אותו באוטו יונדאי של אמא שלי, חשבתי הוא ייצא בג'ינס, פתאום הוא יוצא לי בחליפה. הוא היה חתיך אבל לא רציתי אותו. לא ידעתי לאן לקחת אותו כשהוא לבוש ככה, לחתונה? חיפשתי מקום שבו אף אחד לא מכיר אותי. נבהלתי".
דיין היה אז כבן 30, דמות מוכרת בעולם האופנה האיטלקי כבעליהן של כמה חנויות בוטיק במילאנו. הוא היה נחוש למצוא כלה יהודייה מושלמת, ולא ויתר על ההחלטה שפולה היא האחת. "יומיים אחרי הדייט הראשון הוא התעקש לבוא להכיר את אמא שלי. לקחתי אותו למסיבת יום ההולדת של אחותי, והוא נתן לה עגילי זהב. רציתי שהיא תחזיר אותם. לא רציתי את כל זה, רציתי שהוא יחזור לאיטליה וששם זה ייגמר. לא חשבתי שיכול לצאת מזה משהו רציני".
אז מה קרה בסוף?
"הוא חזר לאיטליה וכתב לי משם מכתב ארוך. הוא חיפש בכל איטליה מישהו שיתרגם לו אותו לעברית. קיבלתי את זה בדואר עם הקדמה מהמתרגם, שכתב שהוא לא ראה כזה דבר רומנטי בחיים שלו ושהוא חייב לדעת מה קורה בסוף עם הסיפור שלנו. זה היה כמו רומיאו ויוליה. אז אמרתי, טוב, אולי אתן לו עוד צ'אנס. הסכמתי לנסוע לשם, ובסוף הכל התהפך, והתאהבתי בו יותר משהוא אהב אותי. עד היום אני מרגישה ככה".
פולה מצאה עצמה נשואה, איטלקייה ועשירה, שלושה דברים שלא היו בכלל בתכנון המקורי שלה. שני הילדים הראשונים – עמנואל ויונתן - הגיעו בזה אחר זה. למושג "קריירה" לא היה מקום. "פתאום אני חיה חיי מותרות, יש לי אופר בבית, אני כל היום יושבת עם חברות בבתי קפה. כשהאחיות שלי מהארץ באו לבקר אותי הן לא האמינו שהן רק מוציאות בגד מהמזוודה וכבר יש עוזרת שמקפלת ושמה אותו בארון".
לא רצית לעבוד?
"עשיתי מה שבעלי רצה, כי אהבתי אותו נורא. זה לא שהוא פרימיטיבי, אבל ככה זה תוכנן, שהוא יהיה הצד הכלכלי ואני בבית. עד היום אני אוהבת את המנטליות של מילאנו, יש שם רוגע אחר. כיף לגור שם, אין את הלחץ הישראלי, לא מתעסקים במה שלא צריך, כל אחד עסוק בעצמו, פחות קנאה".
היית פאשניסטה?
"כן, מאוד. היו לי פרוות, גוצ'י, פראדה, הכל עדיין בארון שלי. זה לא מעניין אותי היום. שם זה חלק מהחיים. בשבת כולן הולכות לבית הכנסת וכל היום את דואגת מה תלבשי, איך הילדים יתלבשו, את עסוקה באופנה מעצם זה שאת חיה שם. הייתי רזה ב-25 קילו מהיום, מתוקתקת על עקבי סטילטו. היום יש לי קצת עצב על זה".
למה?
"כי אני לא מבינה איך העזתי כל היום ללכת לי ככה בלי לחשוב על הפנימיות שלי. היה לי חשוב להשתייך לסטייל ולרמה מסוימת. לא הייתי שמחה כמו שאני היום".
ההרפתקה האיטלקית הסתיימה בטוויסט בלתי צפוי של החיים. כמעט עשור חיה פולה במילאנו, עד שילדה את בנה השלישי, מיכאל. מיד לאחר הלידה הובהל התינוק לטיפול נמרץ, ואובחן כחולה במחלת מעיים קשה בשם הירשפונג. מיכאל היה צריך לעבור ניתוח מסובך, ופולה החליטה שזה לא יקרה באיטליה. היא לקחה את הניובורן ואת שני אחיו הגדולים בני הארבע והחמש ונסעה עם כרטיס בכיוון אחד לנתב"ג. "נסענו ישר לאיכילוב לניתוח, ועם המצב שלו היינו צריכים להישאר בבית החולים שנה שלמה", היא מספרת. "הבנתי עם הזמן שאני לא חוזרת לאיטליה. כשמיכאל התחיל להתאושש, החלטתי שעכשיו אני מטפלת ביונתן. הוא אובחן באיטליה כחרש והיה עם מכשיר שמיעה, אבל אני רציתי אחת ולתמיד להבין מה קורה איתו, למה הוא מתנהג לא רגיל, כל הזמן צועק עליי ולא מדבר. בארץ גיליתי את מה שבאיטליה לא אמרו לי - שהוא אוטיסט".
איך זה?
"זה בלבול נפוץ, מסתבר, ובאמת הייתה ליונתן סתימה באוזן והיינו צריכים ניתוח - אבל כשזה נגמר, התחלנו אבחון נוירולוגי. אוטיזם זה מלידה, הוא נולד ככה, אבל אולי אם היה מאובחן בזמן הוא היה יותר מתקדם".
איך קיבלת את העובדה שהוא אוטיסט?
"היה לי קשה לשמוע את זה. כבר הייתי מעדיפה שיישאר חרש, רק רציתי לדעת אם הוא ידבר, יגיד את המילה 'אמא' אי פעם. התחלנו לטפל בו והבנתי שאני לא חוזרת לאיטליה, כי כאן בארץ יטפלו בשניהם יותר טוב. התקשרתי לבעלי ואמרתי לו - 'אתה רוצה, תבוא לארץ. אני לאיטליה לא חוזרת, אפילו לא בשביל להתגרש ממך'".
והוא לא בא.
"לא, הוא לא יכול לחיות בישראל. אנחנו עדיין נשואים ואוהבים, הוא מגיע בתדירויות שונות, פעם-פעמיים בחודש, לפי מה שהחיים מאפשרים. לא הייתה ברירה אחרת. הוא הבין שהוא הרוויח את הילדים שלו, שרק כאן אני יכולה לטפל בהם כמו שצריך".
נשמע מאוד קשה ובודד לטפל לבד בשני ילדים עם צרכים מיוחדים.
"לא היה לי זמן להרגיש לבד וגם לא הסתכלתי על חצי הכוס הריקה. הייתי מוקפת במשפחה שלי, יכולתי להחליט הכל בעצמי, זה הכי טוב שיש. ילד עם צרכים מיוחדים צריך דמות אחת חזקה בחייו - וזו אני".
היום הילדים מכסים את כל הטווחים של גיל ההתבגרות - עמנואל כבר בן 17 וחצי, יונתן בן 16 ומיכאל בן 13. פולה גרה איתם ברמת אביב, כשאמה מגיעה לספק עזרה יום-יומית. "המחלה עוד נוכחת בחיים של מיכאל אבל הוא לומד איך להסתדר איתה, הוא ילד עם המון בטחון", היא מספרת, "ויונתן לומד בכתה מיוחדת בבית ספר רגיל. הרבה דברים שאמרו לי שלא יקרו, קרו: הוא מדבר ברמה גבוהה מאוד, בשלוש שפות. האוטיזם שלו מוגדר היום כקל".
הוא יוכל לחיות חיים רגילים?
"לא. אני רוצה שהוא יחיה איתי עד גיל 30, ואז יעבור לאיזו מסגרת שמתאימה לו, עם בנים ובנות ברמה שלו, כי אחרת הם מאוד בודדים. אני לא אוהבת את ההוסטלים בישראל, יש הרבה מקום לשיפור. הייתי רוצה לעשות קיבוץ לכל הילדים האלה, לקדם אותם, לעטוף את כל האימהות ולהגיד להן - אתן מבורכות. בזכות הבנים שלי אני מי שאני היום".
למרות הנסיבות המורכבות, בישראל פולה הרגישה את הדגדוג לצאת לחירות ולפרוח בזכות עצמה. היא התחילה בחנות בגדים שפתחה עם אחותה בהרצליה פיתוח, המשיכה ללימודי נטורופתיה והתגלגלה לפתיחת מכון היופי שלה. "כשהגעתי ללמוד נטורופתיה היו שם צעירים אחרי צבא שחשבו שאני איזו עשירה מצפון תל אביב שבאה ללמוד בשביל הכיף. אמרתי להם שאני רוצה להיות הצלחה מסחררת. ובאמת מאוד הצלחתי".
איך מוריס קיבל את זה?
"היה לו קשה עם זה. פתאום הוא בא לביקורים ואני פחות זמינה, לא נמצאת כל הזמן. הוא עוקץ אותי לפעמים, אבל אני מתמודדת בהומור".
"ציפי רפאלי היא אדם שמח שחי את החיים"
ציפי רפאלי, לקוחה שהפכה לחברה בלב ובנפש, היא בין הבודדות שמצליחות לגרור את פולה מחוץ לקליניקה ומסוגלות לגרום לה להוריד את הקליפס מהשיער ולדפוק הופעה באירוע. שתיהן חולקות את אותו חיוך מאני, את גישת ה"בואו נטרוף את החיים" של בואכה גיל חמישים, וגם - פולה לא מכחישה - התמודדות עם משקל.
"אני הייתי חלק מתהליך ההרזיה של ציפי", היא מספרת. "גם אני עצמי לא רזה, אבל אלה החיים, משמינים ויורדים. הייתי מאוד רזה פעם אבל אחרי הלידות עליתי במשקל. התאפסתי שזו אני וזהו".
ובכל זאת, את מטפלת במשקל עודף. את חלק מתעשיית הרזון והיופי.
"אני מביאה את כולן להיות שמחות מול המראה. ממרדף סביב דיאטה והצרת היקפים לא תהיי שמחה ושלווה. ההווה הוא עכשיו, צריך ליהנות ממה שיש".
לפי האינסטגרם של ציפי, אתן אכן נהנות.
"ציפי מהממת, היא אדם מדהים. אנחנו חברות הכי טובות, מדברות בטלפון, היא באה אלי לערבי שישי. היא אדם פשוט, לא משנה מה יגידו. היא אדם שהגיע לנחלה, הילדים שלה עצמאיים, אז במקום לשקוע בדיכאון של הקן המתרוקן היא בוחרת בחיים המאושרים והכיפיים. להיות איתה זה להיות שמח ולא להיות עצוב לעולם, זה לחיות. היא חיה את החיים. אבל אי אפשר לחיות פה, בארץ ישראל. אי אפשר".
מה זאת אומרת?
"יום אחד הלכתי עם בר וציפי לאורבאניקה, תקשיבי, בר לא יכולה אפילו לבחור טישרט בלי שכולם יקיפו אותה וירצו להצטלם. אבל היא בן אדם, היא לא רצתה, וציפי הייתה צריכה להרחיק את כולם ואנשים התחילו לדבר לא יפה. בלוס אנג'לס היא הולכת חופשי, לא עושים לה את זה שם".
אולי כי היא לא מפורסמת שם?
"בסדר, יכול להיות. אבל אנחנו יוצרים לה את הדימוי הבעייתי, זה לא היא. את בר שאני מכירה אני רואה רק בנעלי ספורט, קוקו וטייץ ולא מאופרת. היא הכי פשוטה, היא לא משדרת שום פוזה".
הכרת את אמיר פרישר גוטמן.
"כן. ינאי פרישר הוא חבר קרוב, הוא גילה אותי ואז הביא את אמיר, כדי שאעזור להביא אותו למצב של בריאות אחרי הטיפולים שהוא קיבל. טיפלתי באמיר כשינאי היה בחדר, אי אפשר היה לגעת באמיר בלי ינאי, הוא היה האנרגיה של הטיפול. לקח לנו עבודה להגיע למקום נוח, גם מבחינת מראה חיצוני זה לא היה פשוט, ופתאום הכל נקטע. היום אני צריכה להכריח את ינאי לבוא בכוח כדי לטפל בעצמו. זו טרגדיה נוראית, ואנחנו נשארנו חברי נפש. אם אני צריכה לספר סוד למישהו, זה יהיה לינאי".
גם אופירה אסייג חברת נפש שלך?
"אופירה אסייג היא החיים שלי. היא אצלי לא מהיום, זה שנים, היא עברה אצלי תהליך נדיר בגוף ובפנים. אני פשוט אוהבת אותה. היא חברה אמיתית, מאוד ישרה, היא תגיד מה שהיא חושבת לפנים, אין לה צביעות והיא פותרת דברים באותו רגע. אני יודעת שיש אנשים שהתכנית שלה עושה להם רע, אבל הרוב נהנים. אני מעדיפה את זה על הניג'וז של החדשות".
מדברים על זה שאת רוקמת כאן עסקאות ענק. זה נכון ששידכת בין ג.יפית לבין מיכל גרייבסקי, מקורבת של רון לאודר ודירקטורית בערוץ 10, כשיפית התעניינה לגבי רכישת חלק מהערוץ?
"לא, זה לא יצא לפועל", פולה צוחקת, "הכרתי ביניהן אבל זה לא קרה. שידוכים אמיתיים אני כן עושה, וגם עוזרת ללקוחות שלי עם בעיות בזוגיות. אם מישהי רוצה להתחתן, אני אומרת לה - בואי נשנה את ההסתכלות, בואי נבין דברים בתת מודע. אנשים מוציאים הרבה כסף על הטיפולים שלי, אבל בסוף הם אומרים ש-90 אחוז מהטיפול של פולה זה בכלל הטיפול הפסיכולוגי".
צילום: רונן פדידה | סטיילינג איפור ושיער: גילי אלגבי במוצרי לייבל M ומאק | ע איפור: לורן רחום | בגדים: חליפה אפורה –זארה, גופית בסיס –דלתא, חליפה כתומה- דנה סידי, חליפה ורודה- אוסקר דה לה רנטה מאדאם פומדיור, חליפה אדומה ושמלה שחורה- מאדאם דה פומיפדור. התמונות צולמו במלון בראון ביץ האוס, הירקון 64 ת"א.