סתיו סטרשקו (28) עדיין מרגישה בגוף את הלילה ההוא, והיא אף פעם לא יודעת מאיפה יבוא הטריגר. היא מספרת שכל דבר יכול להחזיר אותה ליד שאחזה אותה בצוואר, לדחיפתה לתוך ניידת, לשיתוק ולחרדה שלפתו אותה. לפעמים זה מגיע מהמקום הכי לא צפוי. "הגעתי למצב שאפילו קשה לי לעבור ליד פיצוציות. אני לא רואה אפילו שיש שם חנות אלא רק את אור הניאון שמזכיר לי ניידת של משטרה. שלא לדבר על לראות ניידת או שוטר, זה ישר לוקח אותי למקום לא טוב", היא אומרת. "שבוע אחרי המעצר הייתי שבורה בבית, היו צריכים לבוא אלי חברים כדי להרים אותי מהמיטה ולהוציא אותי. גם בגלל האלימות המשטרתית וגם בגלל התקשורת שהתלוותה לזה, פחדתי לצאת מהבית".
היא מדליקה סיגריה ביד רועדת, מנסה לשמור על הטון הרגוע והשקט שלה, אבל סערת הנפש ניכרת. בנובמבר האחרון סתיו הפכה לחיפוש גוגל חם כשפורסם כיצד ריב ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב בתל אביב עם בן זוגה, השחקן עמית גיל, הפך לעימות אלים עם המשטרה. סרטונים של סתיו מסרבת למעצר ואומרת לשוטרת "אני שחקנית ודוגמנית, מועמדת לפרס אופיר" הציתו את הרשת מיד, לפעמים מלווים באווירה מבודחת מצד מי שפרסם אותם. אבל בשביל סתיו אותו ערב הוא זיכרון טראומטי, שבעקבותיו הגיע דיכאון שעמו היא מתמודדת עד היום. מהצד שלה זה נראה אחרת.
"לי ולעמית היה ריב, זה היה בתקופה שדי ידענו שאנחנו נפרדים, זה היה ריב רועש ברחוב, רק מילולי ולא פיזי. ואז עמית יצא לעשות סיבוב ואני נשארתי במכונית לחכות לו. בשלב הזה הגיעה משטרה. אני לא יודעת מי, אבל מישהו הזמין שוטרים, בגלל הרעש שעשינו. יצא ביש מזל שעמית יצא לסיבוב בלי סוללה בטלפון, לא הייתה לנו דרך להשיג אחד את השנייה אז רציתי לחכות לו. כשהשוטרים הגיעו הם שאלו אותי אם אני יודעת למה הזמינו אותם ואמרתי להם שהיה רעש, והכל בסדר, ושעמית הלך לסיבוב, הם לא האמינו. פתאום הם שינו גישה ומלדאוג לי, התנהגו כאילו אני זו שלא בסדר. מה הם חשבו, שהרגתי אותו והגופה בבגאז'?".
בסרטון הם מבקשים שתצאי מהמכונית ואת לא יוצאת.
"הסברתי להם שוב ושוב שזה היה ריב סוער ואני בסערת רגשות אבל שזה הסתיים ולא הייתה אלימות - והם לא הרפו. הכל זכור לי במעורפל. הייתי בסטרס ולא חשבתי יותר מדי. בשלב מסוים יצאתי מהאוטו עם הכלב שלי והסברתי כמה פעמים שיש לי חרדות ואני מטופלת אז אני מבקשת שיתנו לי ספייס. פתאום הגיעה עוד ניידת, חמישה שוטרים עלי ואני נכנסת יותר לחרדה כי מרגישה שהם הולכים לקחת אותי לתחנה לחקירה. אני מסבירה להם שוב ושוב שלא קרה כלום. הייתי בהלם מכמות השוטרים. ביקשתי לא לעשות עלי עליהום, שידבר איתי שוטר אחד, לא להקיף אותי".
ואז אמרת שאת דוגמנית ושחקנית?
"אמרתי להם שאין להם זכות לקחת אותי לתחנה, להוציא אותו באמצע החיים. אפשר לשלוח לי זימון לחקירה ואגיע בכיף, וככה אמרתי את השם שלי, כדי שידעו שאין בעיה להשיג אותי. הוציאו אותי דיוה שחיה בסרט שאני שחקנית ודוגמנית מועמדת פרס אופיר, אבל זו לא הייתה הכוונה".
את יודעת מי אחראי לצילום ולהדלפתו?
"אנשים ברחוב צילמו וגם על השוטרים היו מצלמות. חשוב לדעת שמה שפורסם הוא רק מקבץ, רואים שם אותי מקללת, אבל הכל ערוך ומגמתי. יש דברים שלא רואים".
במעצר הצטערתי שהכלב שלי לא פיטבול
עדיין, הצפייה במאבק ובמעצר אינה קלה בכלל. "השוטרים הכריזו שאני מתנגדת למעצר ואחד מהם הניח לי יד על הצוואר, בשלב הזה ראיתי שחור, הרגשתי שחוטפים אותי. התחלתי לצעוק ולבכות, ממש צעקתי לאנשים ברחוב הצילו, שמישהו שיעזור לי. התחלתי לקלל את השוטר ששם עלי את הידיים שלו. ככל שנכנסתי יותר לפאניקה ולמצב של חרדה הם פירשו את זה כאילו אני נהיית יותר אלימה ומסוכנת ובמקום לעשות משהו להרגיע, להציע כוס מים. אתם מנצלים את זה שאני בהתקף חרדה, שהסברתי לכם שזה יכול לקרות, שאני מטופלת אצל פסיכולוג, וזה מה שאתם עושים לי?".
בשלב הזה, כשהיא מצולמת על ידי העוברים והשבים - בן זוגה של סתיו חזר למקום. "כבר נגמר לי הקול ואני בוכה וצורחת והם מעקמים לי את הרגליים והידיים. עמית היה בשוק, הוא צעק לשוטר 'מה אתם עושים לה, היא לא עשתה לי כלום'. השוטר לא הקשיב לו ודחף אותו והשכיב אותו על האוטו ואזק אותו. גם אותי אזקו. זה היה מזעזע. הכניסו את שנינו לניידת, התעלפתי שם במושב האחורי. כשהגענו לתחנה, הקאתי את נשמתי על הרצפה".
מה עשו איתכם בתחנה?
"כלום. שאלו אותנו כמה שאלות ואחרי כמה שעות שוחררנו הביתה. הבינו שאנחנו נורמטיביים ולא עבריינים".
מה קרה עם הכלב?
"הוא ישב איתי", היא מחייכת, "כן, הייתי עם הכלב בתא מעצר. זה היה אחד הרגעים שאני מצטערת שהוא לא פיטבול".
זו לא הפעם הראשונה שהמשטרה התערבה ביחסים שלך ושל עמית. שנה לפני כן, פורסם שהם הגיעו לדירה שלכם בעקבות ריב, לקחו אתכם לתחנה והוצאתם צווי הרחקה הדדיים.
"אני לא יודעת מי הזמין שם את המשטרה, אבל גם שם אמרנו להם שאלה בסך הכל צעקות. לא היו צווי הרחקה. הזוגיות של עמית ושלי לא הייתה זוגיות אלימה, היינו זוג נורמטיבי לכל דבר".
הלב יוצא אל סתיו אבל קשה שלא לתהות כיצד זוג מגיע למצב שבו המשטרה מוזעקת פעמיים בעקבות המריבות שלהם, בידי אנשים שונים. סתיו לא מוכנה להסביר, היא אפילו לא משתפת בסיבות הריב. את עמית וסתיו פגשתי לראיון במגזין הזה, ארבעה חודשים לתוך הקשר שלהם וארבעה חודשים לפני המעצר הראשון. הם נראו מאוהבים ביותר, אבל לא הכחישו שיש אלמנט סוער בקשר הזה. "יש ריבים, בכל זאת שנינו חולי דרמות", אמר שם עמית, "סתיו היא האישה בסופו של יום, זה סקסיסטי מצידי אבל ככה זה - נשים הן ההורמונליות".
"לא חסרו לנו דרמות, זה נכון", אומרת סתיו היום, "אבל לא הייתה אלימות בקשר. זה קשר שגרם לכאב בגלל המעורבות של העולם החיצוני, אם כל הסיפור של המשטרה לא היה קורה, ולא היה תקשורתי, זה היה פחות כואב. אני נגד כל סוג של אלימות. אבל זה לא המקרה כאן".
אם ככה, למה שלא תגישי תלונה למח"ש?
"מלא חברים המליצו לי לעשות את זה אבל אני רוצה להמשיך עם החיים שלי בשקט. להיכנס למאבק מכוער עם משטרת ישראל זה משהו שעלול לקחת שנה-שנתיים ואפילו יותר, ומבחינתי כל התעסקות נוספת תחיה את הטראומה מחדש. אני חושבת שאולי היה שם גם משהו טרנסופובי נגדי, אבל מה שבטוח - היה שם הרבה אגו של השוטרים. הם החליטו שהם עוצרים אותי מראש".
הייתי קמה בבוקר והדבר הראשון היה לבכות
מאז האירוע, סתיו עזבה את הדירה המשותפת שלה ושל עמית, והפרידות הזמניות שלהם הפכו לפרידה סופית שמסכמת שנה וחצי של זוגיות. סתיו חזרה לבית אמה ובעלה ברמת עמידר ברמת גן, שם גרות גם שתי אחיותיה הצעירות. לפני מספר שבועות, אחרי שעוקבים רבים באינסטגרם דאגו למצבה הנפשי - פרסמה פוסט בו סיפרה כי היא סובלת מדיכאון ומחרדה. "אין בושה בהתמודדות עם קשיים נפשיים, בלדבר עליהם ובלקבל עזרה. ההתמודדות עם התקפי חרדה, דיכאון ואובדנות היא לא קלה", כתבה שם, "בטח אם מתמודדים איתם לבד. אנשים החווים מצבים אלו לעתים מתכנסים לתוך עצמם ולא מראים זאת כלפי חוץ. תבדקו מה עם חברים וקרובים שלכם, במיוחד אלה שלא כותבים לכם בחזרה, ייתכן שהם צריכים עזרה".
איך את מרגישה היום?
"היום זה יום טוב, הצטלמנו וזה תמיד מרים את מצב הרוח. אני כבר שלושה שבועות על כדור בשם וולבוטרין, לפני חודש התחלתי לקחת אותו בהתייעצות עם הפסיכיאטר שלי. זה נגד דיכאון וזה מעלה מוטיבציה. בעבר לא רציתי כדורים, האמנתי בתרופות סבתא, גם לנפש. אבל בחודשים האחרונים, עם מה שקרה, הרגשתי שאני צריכה".
מתי הבנת שאת צריכה עזרה?
"מחרדות אני סובלת כבר שנתיים, אבל למדתי לשלוט בזה. פשוט בתקופה האחרונה מהתקף חרדה של פעם בכמה זמן זה הגיע למצב של כמה פעמים בשבוע ולפעמים גם כל יום. התקפים קשים מאוד, של דופק לב מאוד גבוה, רעידות בגוף, צמרמורות, הרגשה של מחנק בגרון, את מרגישה כאילו את הולכת למות, להיחנק ולהפסיק לנשום. ואז נוסף לזה גם דיכאון, שזה משהו שלא חוויתי מעולם. תמיד הייתי אופטימית, גם ברגעים יותר קשים, ידעתי שהם יעברו. ופה הגעתי לאיזו תהום שהרגשתי שהכל אבוד. הייתי קמה בבוקר והדבר הראשון היה לבכות".
למה?
"הצטברות של הכל, פרויקטים ועבודות שבוטלו בגלל הקורונה, הפרידה, הסיפור עם המשטרה. אני רגילה לאורח חיים מאוד מהיר ודינמי והעצירה של הכל החריפה את המצב. הגעתי למצב שאני לא מרוכזת, גם במעט העבודה והדברים שהייתי צריכה לתקתק, יש איזו עייפות כזו וחוסר ריכוז. אז באתי למטפל שלי ואמרתי לו שאני רוצה עזרה תרופתית. כי למה לא, בעצם? זה אולי לא משהו שאני רוצה לחיות עליו אבל יש תקופות שבהן זה יכול לעזור. אני עדיין מרגישה שזה שם, הדאגות והפחד, אבל בגלל הכדור כבר לא נכנעת למחשבות הרעות".
>>רוצים עוד? הירשמו לניוזלטרים של קבוצת mako<<
המשפחה של סתיו שמקיפה אותה בתקופה הזו, וכמה חברים טובים - הם שעוזרים לה לראות את האור. אבל היא מודאגת כשהיא חושבת על אנשים שאין להם רשת תמיכה שכזו. "בתקופה הזו חשוב להעלות את המודעות, להוציא את נושא הנפש מהטאבו. הפרעות נפשיות זה משהו שמתייחסים כאילו צריך להתבייש בו, וחבל, זה יכול לעלות לאנשים בחיים שלהם. חשוב להעלות מודעות, שכולם יידעו שהם לא לבד ושיש הרבה אנשים שעוברים את זה, תדאגו לחברים שלכם, אל תוותרו להם. אחרי הפוסט שכתבתי קיבלתי המון תגובות מאנשים שפתאום הרגישו שרואים אותם".
להרגיש עגולה יותר זו תחושה מדהימה
הקורונה הפתיעה את סתיו בדיוק כשהתכוננה להשיק את הצעד הבא שלה בקריירה - משחק בינלאומי. אחרי השתתפות בקמפיינים נוצצים בארץ ובחו"ל כדוגמנית, אחרי "האח הגדול", אחרי מועמדות לפרס אופיר על התפקיד בסרט "הנשף" - האודישנים והליהוקים החלו להיערם. "עשיתי אודישן לסדרה על גיבורת על, שעמדו לצלם בבית ההפקה די.סי, היה לי סיכוי ממש גבוה לקבל את זה, אבל דחו את זה עד להודעה חדשה", היא אומרת, "בדיוק לפני שנה, כשהתחילו לשמוע על הקורונה, הייתי בצילומים בבודפשט לסרט 'ציפור גן עדן', שישודר בקיץ באמאזון פריים. זה סרט עם השחקנית הצרפתייה ז'קלין ביסט, אני משחקת שם מורה טרנסית למחול, שהייתה פעם רקדן. היה כיף ממש ומשם הייתי אמורה לטוס לשבוע האופנה בצרפת, להיות בתצוגה של ולנטינו, אבל זה כבר לא קרה, בגלל הקורונה".
ממה את מתפרנסת היום?
"האינסטגרם פה ושם עוד מחזיק אותי, אני לא עושה כמו לפני אבל יש קמפיינים ועבודות דוגמנות. קיבלתי מענקים לעצמאים, אבל זה לא מתקרב להכנסה שהייתה לי לפני הקורונה. התחושה היא שהפקירו אותנו, הממשלה מתעסקת בזבל ושטויות. גם לפני הקורונה הרגשתי שיותר חשוב להם להעלות אחד לשני את השכר מאשר לדאוג לנו".
משעמם בבית בתקופה כזו?
"קצת, אני הרבה לבד, אבל אני מתחברת מחדש לתחביבים ישנים ומעבירה את הזמן. לא הרבה יודעים עלי אבל אני גיימרית מגיל צעיר. לאחרונה חזרתי לשחק טומב ריידר וקול אוף דיוטי, נחשפתי לקהילה מדהימה של גיימריות, אני חושבת לעשות סטרימינג של משחקים שלי. בגדול אני מחכה שהכל יגמר, רוצה להתחסן ולקבל דרכון ירוק שאוכל כבר לעוף מכאן. יש לי כמה רעיונות שאני מפלרטטת איתם בחו"ל, אני לא יודעת כמה זמן אשאר בארץ".
החיים הבינלאומיים על מזוודות היו חלק מחייה של סתיו מגיל צעיר. בהתחלה כדוגמן שמתזז בין תצוגות וצילומים במילאנו וניו יורק, ואז בישראל, עם החדירה הראשונית לתודעה בהשתתפות ב"האח הגדול". לפני שלוש שנים, הודיעה לעולם כי היא אישה טרנסג'נדרית. כאשר קיבלה מועמדות לפרס אופיר בשנת 2018 על תפקידה הראשי בסרט "הנשף", הייתה למועמדות הטרנסג'דרית הראשונה בקטגוריה זו. כשאייל ברקוביץ' שאל אותה שאלות לא ראויות בראיון עיתונאי היא הפכה לדוברת - אולי בעל כורחה - לדרישה ליחס הוגן לקהילה. "היום אני לא מרגישה כמעט טרנספוביה", היא מהרהרת, "ב-90 אחוז זה לא קיים בחיים שלי אבל אולי יש 10 אחוז שכן. כשיש הערות לא במקום, זה עובר לידי. מה שלא יעשו, אנחנו פה ואף אחד לא יוכל לשנות את זה. זה לא עניינו של אף אחד מה אנשים עושים עם הגוף והחיים שלהם".
מבלי שאני שואלת שאלות שברקוביץ' היה שואל, הפעם סתיו מספרת ביוזמתה, ובהתרגשות כי בקרוב היא עומדת לעבור ניתוח להגדלת חזה. "אני לוקחת הורמונים אז כבר יש לי ציצי קטן מההורמונים אבל בגלל שאני כל כך רזה, בכל פעם שיש קצת תנודות במשקל החזה נעלם לחלוטין וזה מפריע לי. החלטתי לעשות ניתוח, הציצי שלי עדיין ישאר קטן ועדין אבל זה חשוב לי. אמרתי לרופא שאני רוצה מידה מינוס בי".
למה זה חשוב, בעצם? הלך לך טוב עם לוק הטומבוי, לא?
"אני מניחה שתמיד ידעתי שאני רוצה חזה, אבל כל החיים שלי כמו שנמנעתי מכדורים, חשבתי שזה יעבור לי. עם הזמן אני מבינה שאין בזה משהו פסול. להרגיש קצת עגולה יותר זו תחושה מדהימה. אני אוהבת שההורמונים נתנו לי קצת ציצי, הוסיפו לי לרגליים. אני עדיין טומבוי, את לא יכולה להוציא ממני את הטומבוי, אבל אני אוהבת לשחק עם לוקים. אין דרך אחת לגבר או לאישה להיראות".
את חושבת על זוגיות? מוכנה לקשר הבא?
"כרגע אני נהנית מהרווקות, בא לי עכשיו על סתיו. מתחילים איתי כל הזמן, אבל אני לא בשלה לקשר חדש כרגע. יותר מעניין אותי לצאת עם חברים לפארק".
עמית ואת שמרתם על קשר?
"כן, אנחנו בקשר ידידותי, כמו שאני עם כל האקסים שלי. אנחנו מאוד מכבדים אחד את השנייה. לפעמים שני אנשים מאוד אוהבים אחד את השני ופשוט לא מתאימים, מה לעשות, ברוב המקרים אהבה זה לא מספיק. היו לנו רגעים מדהימים יחד והיה כיף, אבל אולי זה היה תקשורתי מדי. נראה לי שבמערכת היחסים הבאה אני אשמור אותה יותר לעצמי".
ואין חרטות?
"יש. אני מתחרטת שצעקתי כל כך חזק. אם למדתי משהו מהקשר הזה זה שלא צריך לצעוק כל כך בריבים. אני מקווה שאצליח ליישם את זה".
"מדובר בטענות ממוחזרות שהופרכו לאחר קרות האירוע. במוקד 100 התקבלו מספר דיווחים מאזרחים מודאגים, בדבר חשד לאירוע אלימות ברחוב וכאשר בקשו השוטרים מהמעורבת להתלוות אליהם לתחנה לשם בירור הנסיבות בחשד לתקיפה, סירבה להישמע להנחיות, התנגדה לעכוב תוך תקיפת השוטרים וגידופם ולפיכך נעצרה בהתאם להוראות החוק.
יובהר כי האכיפה בוצעה כחוק ובאופן מקצועי ללא קשר לזהותה. על מנת להעמיד דברים על דיוקם ולמנוע הטעית הציבור בדבר טענות שאין להן אחיזה במציאות, מצ"ב קטע מהשתלשלות האכיפה (המהווה חלק בלתי נפרד מתגובה זו)".
צילום: עדי סגל ל-ARTBOOK | סטיילינג: שירה לוי ל-ARTBOOK | איפור: לי ברכר ARTBOOK | שיער: אוראל אתון ARTBOOK | הפקה: ניר חצרוני ל-ARTBOOK