"אין לי בעיה חברתית", אומר שי חי, מבקש להבהיר דברים אחת ולתמיד. "אני חושב שבסיטואציה של הבית הייתה לי בעיה חברתית, אבל היא הייתה קשורה לחברה עצמה".
ובסיטואציות אחרות?
"לא קל לי עם אנשים. קשה לי לא להגיד את האמת בפנים ולשמור בבטן, ובאמת יש מצב שאני אדם טיפה קשה. בחיים בחוץ בניתי לעצמי איזה עולם שבו אני לא נחשף בו הרבה לאנשים. אני עם החבר'ה מהקראטה ועם המשפחה והחברה. חוץ מזה אין לי חברים. אני חי את החיים שלי כמו שבניתי אותם ונמנע מלצאת למקומות עמוסים כמו ברים ופאבים, יותר מסעדות ודברים רגועים. לא תמצאי אותי בים בשבת".
ובמעגל הקרוב שלך, אין אנשים שאתה מונע מהם אמיתות קשות? כולנו קצת צבועים, זה חלק מהמשחק האנושי.
"אצלי זה פשוט מעורר תחושת בחילה. אני אומר דברים גם אם הם טיפה קשים, כמו שזה, בלי לייפות".
לתלמידים שלך בקרטה אין בעיה לשמוע דברים קשים?
"לא. גם המורה שלי ביפן אמר לי את הדברים בפנים. הוא אדם אולד סקול, היה מכניס לי גם איזה סטירה או שתיים בפרצוף. הוא לימד אותי בדרך הקשה על קודים של התנהגות ונימוסים. וגם בבית, אמא שלי היא מאוד ישירה ואומרת הכל. זה משהו שחייתי איתו מאז ומתמיד".
ועם הילדים שלך? אם הילד חוזר עם ציור מכוער מהגן?
"אני אומר לו אם זה מה שאני חושב. כשזה הילד שלך תמיד תחשוב שזה יפה, אבל אם קיו יביא ציור מהגן אני אבחין אם הוא השקיע או סתם שרבט, ואגיד לו שהוא יכול יותר".
תגיד לחברה שלך שהיא השמינה?
"כן, אמרתי לתניה בבית כמה פעמים. גם כשלא אהבתי את הפוני אמרתי לה. היא לא חייבת לעשות מה שאני אומר אבל מגיע לה לדעת מה שאני חושב באמת".
וכשזה מגיע מהכיוון השני? כשהביקורת מופנית אליך?
"כשזה נובע מתוך רגש טהור והם באמת חושבים ככה, אני מקבל ואני מהרהר בזה ואולי גם מבין שזה נכון".
היה משהו בבית שאמרו לך ויצא לך להרהר בו?
"הם היו מאוד טריוויאלים בתגובות שלהם. 'אתה שוביניסט' – אני לא שוביניסט, אני אוהב נשים. 'אתה משחק למצלמות' – אני לא משחק למצלמות, אני היחיד פה שלא משחק למצלמות. כן, מסתכלים על המצלמות, אבל גם על הדשא ועל החלון".
מבחינת שי חי, "כל האמת בפרצוף" היא לא רק פינה בעונה השביעית של "האח הגדול" (רביעי ושבת, 21:00, ערוץ 2) שהפכה אותו ליוצא הריאליטי המדובר של השנים האחרונות אלא, נאיבי ככל שזה ישמע, דרך חיים. בראיון איתו בצהרי שבת האחרונה, יממה לאחר שיצא מהבית ובמה שעתיד להפוך לשבוע האינטנסיבי בחייו, הוא עדיין לא ממש מודע למימדי התופעה אליה הפך. ככל הנראה חברי "צבא האמת", שצועקים מתחת לחלון החדר שלו במלון נווה אילן, רומזים לו קצת על המצב - אבל את גודל הוויכוח סביבו, הביקורת הרבה שהופנתה כלפיו וגם ההערצה לה זכה, הוא עתיד להבין רק בהמשך.
אתה שומע אותם? לא נתקלנו בדבר כזה אף פעם. איך אתה מסביר את מה שקורה סביבך?
"זה פשוט מאוד. לאנשים נמאס לראות צביעות, בא להם להגיד את האמת בפרצוף ולהיות עצמם ושאם מישהו לא אוהב את זה שילך לעזאזל. זה רק זה".
"דודו צבוע יותר מכולם, נחש"
זה לא משנה אם אוהבים אותו או חושבים שהוא הדבר הכי נורא שקרה לחברה הישראלית, לכולם ברור שזה היה הבית של שי חי. גיבור העונה, או אנטי גיבור, או בכלל נבל, מה שתרצו. הרי הטלוויזיה מלאה כבר שנים בדמויות ראשיות פגומות ובעייתיות ואנחנו אוהבים אותן, לכן היה טבעי שזה יגיע גם לריאליטי. אף אחד לא יגיד שהוא מעדיף ש"בית הקלפים" בלי פרנק אנדרווד (להבדיל, נו) - אנשים צפו, ראו, והתמודדו עם הרגשות שזה עורר בהם. אז נכון, שי חי הוא לא פרנק אנדרווד או וולטר ווייט או טוני סופרנו, אבל גם הוא דמות טלוויזיונית מורכבת, פליט ריאליטי משודרג, 2.0, שיש בו חסרונות ויתרונות ופגמים שהופכים אותו למרתק. והוא כבר יודע שהוא פילג את העם.
מצד אחד, צופים וגולשים התלוננו עליו בלי הפסקה ונדמה שהוא זוכה לכמויות שטנה שלא הופנו עד היום כלפי יוצאי ריאליטי. מצד שני, "צבא האמת" התגייס למענו באופן שמזכיר כתות מאורגנות או ניסויים פסיכולוגיים בשליטה חברתית. מי מהם ייצא עם ידו על העליונה? עוד מוקדם לדעת, אבל תתעניינו לגלות שעד תחילת השבוע, כבר שמונה יחצנים שונים התקשרו למערכת מאקו סלבס כדי לבקש את המספר של שי חי ולהציע לו קמפיין. היום אף פורסם כי הוחתם אצל מאיר קוטלר, הסוכן שמייצג בין היתר את אביב גפן, יעל פוליאקוב ואלירז שדה. למרות ובגלל כל האמוציות שהוא מעורר, נראה שהבחור הזה הולך להישאר בסביבה. אבל לפני ההשקות והקמפיינים: סגירת חשבון עם המתמודדים האחרים.
"אני עומד מאחורי כל מה שאמרתי. עמרי הוא קנאי, אור אישה רעה, ברק ערמומי", מצהיר שי חי. "שי וקסניה הן חסרות עמוד שדרה ומי שכחתי?"
דודו.
"צבוע יותר מכולם, נחש. כל מי שיזכה שם יהיה מבחינתי בלתי נסבל. לתת פרס לאנשים נאלחים אחד אחד".
אתה נראה רגוע לגמרי, אבל אתה בעצם ממש כועס.
"אני לא כועס, אני מודע למצב. אני משאיר את זה מאחוריי, אבל אני לא אצפה חרא בסוכר. לא הייתי יכול לעשות כלום אחרת, דחקו אותי לפינה. קינאו, כל פעם שקיבלתי צעקות מעבר לחומה או שעלה לכבודי מסוק הייתי נכנס בבית לכמה ימים של סבל, שיורקים לי על הבגדים ומנגבים עליהם דברים. אמרו דברים כמו 'שאבא שלו יהיה מחובר לצינורות'".
בכל העונה לא היה אפילו אדם אחד שחיבבת?
"כל מי שיצא מהבית היה סמרטוט וזומבי חוץ מארבל ואיציק".
אתה חייב להודות שאור מאוד אינטליגנטית.
"לא, אני לא יכול להסכים. זה שהיא משננת אג'נדות זה לא מעיד על יכולת אינטלקטואלית. היא ישבה עם אנשים וספגה דברים אבל אין שם כלום, היא ריקנית. והיא באה לשם, ומסובבת את כולם כי כולם טיפשים".
מה לדעתך יקרה עכשיו בעונה בלעדיכם?
"לאח הגדול תמיד יש הפתעות וההפקה גאונה. אני הייתי סוגר את השאלטר ואומר להם עופו הביתה, אכזבתם, אבל הם אוהבים אותם ורואים משהו אחר ממני ויכולים להביא דברים שמרגשים אותם לידי ביטוי. תמיד יש הפתעות ואני בטוח שההפקה תהפוך את מה שנשאר מהעונה למשהו סבבה ושדיר אולי אפילו מעניין. מבחינתי, כצופה, הם ניצבים, הם תמיד היו. הם ניצבים של אור במשחק הקטן שלה וכשאני הייתי בבית הם כולם היו ניצבים שלי. לא כי אני חושב שאני משהו גדול אלא כי תמיד הייתי נושא השיחה. אור אומרת שהייתי אובססיבית כלפיה אבל כל מה שהיא עושה זה לדבר עליי".
"נהנתי לראות אותם סובלים"
גמר העונה השביעית של האח הגדול ישודר ב-6 באפריל (יום רביעי) ב-21:00. לאורך כל העונה, השיח סביב שי חי הרגיש לי היסטרי, צדקני וחסר פרופורציות. או אם לעשות את הנורא מכל ולצטט טור של עצמי - "לעבור עונות על גבי עונות של בובליל, אלירז או דן מנו ועדיין לטעון שמי שצריך לנצח הוא ה'ראוי', או להאמין שהדמות הזאת שאתם לא אוהבים בטלוויזיה היא סוג של מראה ושיש לה השפעה על חייכם באופן כלשהו זה כנראה אנושי, אבל גם נאיבי ומתיש ומיושן". בנוסף, בניגוד לחברים שטענו שכששי חי בעט במיצג של אור הם הרגישו כאילו הוא בעט בהם עצמם, אני חשבתי שהאקט עצמו של הבעיטה לא היה כזה ביג דיל. אם כבר אז רגעים אחרים, מילוליים לגמרי, היו פוגעים הרבה יותר. פינות "כל האמת בפרצוף", למשל, היו קשוחות ומשפילות ושברו לא מעט אנשים. הייתי מתבאסת הרבה יותר אם היו קוראים לי "מכשפה ריקה מבפנים" מאשר אם היו בועטים לי בקופסת קרטון עם קשים. שי חי, לעומת זאת, לא מבין על מה אני מדברת.
"היה לי חשוב להיות בפינות האלה מאוד נוקב, אבל לדעתי ההדחות הפומביות היו עדיין מאוד מדויקות", הוא אומר. "זה הפחיד אותם והם לא הבינו מה נפל עליהם, זה כמו שאתה נכנס לים ובא לגלוש ורואה פתאום גל ענק מולך, זה ערער את כולם".
נהנית מזה?
"מאוד. נהניתי מכל ההדחות הפומביות".
היה בהן משהו קצת סאדיסטי.
"לחלוטין. נהניתי לראות אותם סובלים ויוצאים מאיזון ועושים ישיבות חירום. הייתי יושב לסיגריה ונקרע מצחוק, שמעתי את הכל. שמעתי כל יום כמה הם מתחנפים לכולם, 'כמה אתה יפה, כמה את יפה, כמה אור יוצא ממך', די כבר. אז כן, הייתה לי סוג של הנאה מזה. לראות אותם מזועזעים עד עמקי נשמתם, רגעים קטנים של אושר בתוך התופת הזאת בבית".
ומה עם הטענות נגדך על אלימות?
"ההוכחה לכך שאני לא אדם אלים זה שביליתי שלושה חודשים בחרם, והאנשים שאומרים שאני אלים כבר מזמן היו מתפלפים שם. לא הרמתי יד או רצחתי עם הפה שלי אף אחד, יכולתי לעשות את זה ונזהרתי לא להגיע לשם. שמרתי על השיחה ברמה של מטקות - בן אדם לא נגמר מיד ויכול להגיב".
גם לגבי כל נושא החרם יש לא מעט ויכוחים. השבוע העלתה אורטל בן דיין, אקטיביסטית ואחת מדיירות העבר האהובות ב"האח הגדול" (כלומר, אהובות עליי), פוסט מפתיע שכלל ביקורת כלפי חברתה, אור סיונוב. אב"ד סיפרה בפוסט שהיא, כאחת שעברה חרם בבית "האח הגדול", יודעת מקרוב איך זה מרגיש. "קבוצה של שישה אנשים הצליחה לקחת מהגביר את הכוח לפגוע ולהשפיל אחרים - זו הנקודה בה בעל הכוח - המוסרי - צריך לסגת ולא להמשיך לבעוט בגופה. לתת בעיטה לגופה בזמן שהיא כבר בפרפורי גסיסה זה הדבר הכי בזוי לעשות", כתבה במה שהפך, במחנה שלה לפחות, להתאבדות חברתית.
מנגד, אחרים טוענים שעם כל הכבוד לכך שחרם הוא דבר בזוי, אם אתה עסוק כל היום בלהעליב את כולם, טבעי שאף אחד לא ירצה לדבר איתך. האם חרם על הבריון של הכיתה הוא עדיין חרם או שזאת פשוט הגנה עצמית? שי חי סיפר באחד הפרקים, בווידוי נוגע ללב, שבכל מקום אליו הגיע בילדותו הוא עבר חרם. אז אולי מדובר בדפוס אצלו ולא אצל אחרים? כרגע, הוא מעדיף להתרכז בתומכים שלו מחוץ לבית, ובתופעה המדהימה הנקראית "צבא האמת". מדובר בקבוצת פייסבוק מרתקת המונה כ-6,000 אנשים -צעירים, מבוגרים, ערבים, יהודים - ועוד כמה אלפים שממתינים לאישור (כרגע, לפי פוסט שעלה בקבוצה, החליטו לא לאשר עוד מצטרפים). מדובר באסופת מעריצים אובססיביים שעוסקים בטינוף על כל הדיירים האחרים (כולל תניה בת הזוג שנכנסה במיוחד בשבילו) עיצוב חוגרים של צבא האמת (כן כן), טוקבקים נסערים בכל אייטם שמזכיר אותו, התנתקות המונית מערוץ 26 לאחר פרישתו ודהירה יומיומית ליישוב המנומנם נווה אילן על מנת לצעוק לו מעבר לחומת הבית, מגמה שממשיכה גם עכשיו, למרות שהוא בכלל לא שם, סתם כדי לנחס קצת לדיירים האחרים.
"יש לי כבוד עצום והערכה ותודה לכל מי שהיה איתי, והם היו איתי, כל רגע", אומר הרמטכ"ל על חייליו. "אם היה משהו שאני לא ראיתי הם דאגו שכולם יראו, בסרטונים ובתגובות שלהם, וזאת הרגשה של משפחה כי לא משנה מה עשיתי, הם עדיין היו מאחורי. הבעיה היחידה היא שהאהבה שלהם כל כך גדולה, שלפעמים הם שוכחים שהם צריכים לתת כבוד למי שאני אוהב".
כן, הם לא עפים על תניה.
"הבנתי שהיה שם יחס רע לתני, אבל הם צריכים להבין שהם לא היו שם, הם לא יכולים לשפוט את תני. תני היא תני והיא אדם של שלום, היא עשתה הרבה בשבילי בבית ונתנה לי כוח בעצם הנוכחות שלה".
מאז הראיון, שי חי כבר הודיע שיסרב לקבל תרומות מ"צבא האמת" לרכישת דירה חלופית כנגד זו שהפסיד כשפרש מהתכנית, אבל כבר מתוכנן מפגש מעריצים ענק, שאליו גם יגיעו חברי קבוצת הפייסבוק שקוראת לו לחזור לגרושתו. הקהל בבית, הוא הבין מהר מאוד, דורש נתח בחייו הפרטיים. "הכל נובע מתוך דאגה ורצון שיהיה לי טוב אז אני בא לזה מסוג של צניעות, אבל אנשים צריכים להבין שאני בן אדם ויש לי את הרצונות שלי ואני לא מושלם ועשיתי טעויות, בחרתי בתני ואני מעריך אותה וטוב לי איתה ואני מקווה שאנשים יבינו ויקבלו את זה ויכבדו את זה".
הקילוגרמים שירדתי בבית
אחת הביקורות הקשות על שי חי הייתה על היחסים שלו עם ארוסתו. תניה, בת 23, נכנסה אחריו לבית "האח הגדול", ניסתה להשכין שלום בינו ובין הדיירים, קיבלה ממנו הצעת נישואין (והסכימה), אבל גם התמודדה עם הרבה ריבים ושתיקות ובכי ואור וברק אפילו כינו אותה "שפחה" ואותו "גבר מכה". במלון בנווה אילן, רק יממה אחרי שיצאו מהבית, היא נראית זוהרת ומלאת חיים כמו שלא נראתה כבר תקופה ארוכה על המסך, והיא ושי חי לא מפסיקים להתחבק ולהתנשק. כשהיא עוזבת את החדר, הוא מנסה להבין למה היחסים ביניהם עוררו אי נוחות בקרב הצופים.
"תראי, זה לא פשוט להיות זוג בבית. הרבה יותר פשוט להיות אדם בודד. ההדחה הופכת להרבה יותר קשה, אתה מרגיש אחריות עליה ועל האושר שלה בבית, ואי אפשר להתעלם מזה שהיה נראה לי לפעמים כאילו היא לוקחת את הצד של האנשים האלה, שעשו לי כל כך רע בבית".
כי היא רצתה לצאת בסדר עם כולם.
"כן, והגעתי למצבים שאמרתי רבאק, למה את לא אומרת כלום, למה כל דבר בסדר מבחינתך? אבל זאת תניה. היא האדם שפותר דברים ושמאזן אותי מחוץ לבית".
היה לה מאוד קשה.
"והיא סופגת על זה הרבה אש עכשיו. הניסיון שלה להשכין שלום בבית, גם אם זה נראה לאנשים מדי פעם כאילו זה הגיע על חשבוני, זה לא ככה. הרבה פעמים שאלתי איך את מסוגלת לשבת עם האנשים האלה ולחייך ולצחוק איתם כשהם אומרים שאני אוטיסט ואומרים לה להוריד את התמונה של הילדים שלי. אבל היא רק לא רצתה שנריב, רצתה שנעבור את זה בלי פציעות ושאני לא אצא כי היא ידעה כמה אוהבים אותי בחוץ. הייתי איתה קשה מדי כי ציפיתי ממנה לנהוג כמוני.
"לא היה לה קל איתי - לא לפני שנכנסנו ולא לא אחרי. הייתי במצב על הפנים כשהכרנו אחרי הגירושים והכל, והיא כמו גבר גבר, סליחה על הביטוי אני יודע שאת פמיניסטית, כמו אחלה בן אדם או בת אדם, הגיעה לבית והשתמשה בכל הכוחות הנפשיים כדי לעמוד לצידי. אני קצת ננעל כשאנחנו רבים, פשוט יושב ושותק ויכול להעביר ככה ימים עם הכעס שלי. וננעלתי לה, אבל בכל פעם שננעלתי זמן השחרור התקצר".
בראיון עם ההורים של תניה הם היו קצת מסויגים מהצעת הנישואין. אתה מבין למה?
"לא. לפני התכנית היחסים בינינו היו אחלה. אני חושב שהמשפחות ראו דברים מסוימים שהם לא אהבו לראות, ובכל קשר נורמלי יש את זה, אבל לא כל קשר עומד למבחן ציבורי ומדברים עליו. אתה, כבן משפחה, חייב לקחת את הצד של האדם שמגיע ממך, וכשאתה לוקח את הצד הזה אתה חייב לקחת מרחק קצת מהצד השני. אבל אני יודע שהמשפחה של תני מאוד אוהבת אותי. אני יודע שהמשפחה שלי אוהבת את תני. אין לי ספק בזה ושקצת המים ירדו הכל יראה הרבה יותר בהיר. כרגע לכל אחד יש דעה על מה שהיה בינינו בתוך הבית, אבל אף אחד לא היה שם. אני עברתי שם כל יום מלחמות ואולי זה נראה קטן מהצד, אבל ירדתי שישה קילו במהלך העונה".
טוב, החביאו אוכל.
"אוכל היה אישיו עד היום האחרון שלי. אור טענה שהיא לא משתמשת באוכל כנשק אבל הייתה מסתכלת עליי כל פעם שהייתי אוכל, הייתה מעירה הערות. וכולם אמרו לי שאני לא יכול להתנהל לבד כי אין תקציב לזה, אין מספיק מצרכים, אז אמרתי שבסדר טוב, אני אוכל מה שיש, ועדיין לא הייתי אוכל את האוכל שלה. רק כשלא הייתה ברירה. ואז היא הייתה מדברת על זה כל הזמן".
טענה נוספת שעלתה כלפיך הייתה שאתה שוביניסט. שעימותים עם נשים בבית היו מלווים במילים קשות יותר מאשר עימותים עם גברים, שלעמרי לא היית קורא "צ'יוואווה".
"דווקא לעמרי עשיתי את המוות בתחילת העונה, אבל המצב בינינו השתנה וכבר היינו סוג של חברים וגם אחרי שהכל קרה הוא אמר לי שהוא שומר לי כבוד. אבל הבנות באו ממקום אחר, לא ממקום של לעשות שלום ושכל אחד יחיה את החיים שלו, הן ניסו להסלים. רינת הלכה ובחשה והציעה שלא אקבל סיגריות ועוד דרכים להרע את החיים שלי, ואור עשתה אור. אצלי אין נשים וגברים, יש בני אדם. מה לעשות שהנשים הספציפיות האלה היו נשים איומות".
אחד הרגעים הדרמטיים בעונה היה סירובו של שי חי לבנות את החומה במשימת הקיסר. היו כאלה שחשבו שהוא סתם עצלן, אבל הוא מתעקש שמדובר בעקרון. "אני ותניה היינו בהרגשה שזה אנחנו מול כל העולם ובגלל זה אמרתי שאני לא בונה את החומה", הוא אומר. "עמדתי מול תני שבעיניים דומעות אומרת לי שמתעלמים ממנה בכוונה ושהיא מרגישה בודדה, ואני צריך לבנות לה חומה מול הפרצוף? היא יותר חשובה מהמשימה".
ואחרי זה הגיעה הצעת הנישואין.
"הדיירים התנגדו להצעה כי הם פחדו שזה יתנו לי פוקוס. הם ניסו להניא אותי מזה, היה להם הרבה מה לומר, אבל הכל הגיע ממקום לא בריא. הרי אין היגיון בזה שיום אחרי שאני מציע לתני נישואין, הם הולכים בצורה אובססיבית ובפאניקה ומנסים בכוח לארגן מסיבה לכבוד חודש ליחסים של עמרי וקסניה. זה היה מכוון כי הם ראו שלתני כואב שאין לה עם מי לדבר על ההצעה ורצו לעשות אובר קיל. מילא אני, אבל למה להתעלל בה?"
אולי כי פשוט דאגת להרחיק את כולם ממך עד שלא נשארו להם סנטימנטים? לא רצית לעשות שם קידוש, אתה לא אוהב פופ מזרחי, באופן כללי נרתעת מלהיות חבר'ה.
"הם סחפו את הבית בתקופה הראשונה למן חפלה כזאת, חגיגה, בלי ממש להתחשב בשאר האנשים. ההתנהגות שלהם הייתה מאוד פראית, למה דודו צריך לעמוד על השולחן ולשבור אותו? אתה גבר מאוד לא בריא ועולה על שולחן ושובר אותו. לא הצלחתי להבין את זה אף פעם. זה מגיע מאיזשהו מקום שמזכיר לי את המשפחה שלי. היינו משפחה מסורתית וקידוש מעלה אצלי זיכרונות לא כל כך טובים, וגם מוזיקה מזרחית זה משהו שגדלתי עליו ואפיין את הילדות שלי. היחס שקיבלתי מהמשפחה המורחבת היה לא טוב ואני חושב שזה מחזיר אותי לשם, צרות מוחין כזאת שאומרת שכל מה שזה לא הם זה לא טוב. המוזיקה היא רק מוזיקה אבל זה סימל את מה שעומד לקרות לי בבית".
ומה עם להתאמץ קצת בשביל שלום בית?
"אני לא בנוי ככה. ניסיתי כמה פעמים לזרום ולסתום וראית מה קרה, הכל יצא על יצירת האמנות. אין לי את זה בלב ובגוף שלי".
צילום: דניאל קמינסקי | שיער: בועז עוזרי לסולו | איפור: קרן שחם לסולו | סטיילינג: חיה וידר | בגדים: חליפה ורודה ועניבה: Bamoss square כיכר המדינה, חולצת פסים: מאסימו דוטי, חולצת פרפרים: Valentino לפקטורי 54, נעליים: Arama ל-Bamoss square, טבעת חותם: פדני, שעון מרובע: Cartier לפדני, חולצה ומכנסיים פרחוניים: טומי הילפיגר, חגורה: דיזל, שעון עגול: Jaeger le coulter לפדני, ג'קט: Bamoss square