אורטל עמר דיברה מעט מאוד בשנה וחצי האחרונות. באוגוסט 2022 נחשפו הקלטות של בן זוגה לשעבר, בן אל תבורי, ובהן הוא נשמע מקלל את עמר, אם בנו, וכן מתבטא בחריפות כלפי בנם המשותף תו פרינס. רק עכשיו עמר מרגישה מוכנה לחזור ליום שבו הכל קרה.
"ידעתי שזה הולך להתפרסם רק מהסוכנים של בן אל וסטטיק, כי אליהם ערן סויסה (כתב הרכילות והבידור של 'ישראל היום', שפרסם את ההקלטות לראשונה – יה"א) פנה", היא משחזרת. "ידעתי שיתפרסם משהו, אבל לא ידעתי מה תוכן הדברים. כשזה קרה נסעתי ברכב, הוצאתי את תו מהגן, וקיבלתי טלפון מעיתונאי אחר שביקש ממני תגובה על ההודעות הקוליות שפורסמו. אמרתי, 'איזה הודעות קוליות?', הוא שלח לי לינק ונכנסתי, כשאני ברמזור ירוק. שמעתי את זה, תו במושב האחורי, והתחלתי לבכות. ישר הפסקתי את זה, התחלתי לבכות בכי תמרורים. העיתונאי לא הבין למה אני בוכה. תו התחיל להילחץ כי בכיתי, מלא צפצופים מאחוריי. סגרתי את הטלפון, ו-24 שעות לא פתחתי אותו. זה היה היום הנורא ביותר בשנים האחרונות מבחינתי".
למה לא דיברת שנה וחצי?
"הייתי בשוק. בשוק מכל הדבר שקרה לי".
תו רוצה אח תינוק
עמר (33) מילאה תפקידים שונים בתקשורת, בין היתר ככתבת שטח ומגישת תוכנית רדיו. היא הפיקה, הנחתה וגם שיחקה ודגמנה קצת, ועיקר פרנסתה כיום הוא כמשפיענית רשת. אבל גם לצד כל אלה, ברור לגמרי שהתפקיד הראשי הוא להיות אמא. "הסתכלתי על הראיונות הקודמים שהיו לי ב-mako. באחד הראיונות הראשונים שלי הייתי בת 25–26 ואמרתי שעד גיל 28 אני אהיה אמא, וזה מה שקרה. הבנתי שיש משמעות למילים שאתה אומר בקול רם".
אז מה את אומרת בריאיון הזה בקול רם?
"אני אומרת שעד סוף 2024 אני אהיה אמא לשניים, או בהיריון לפחות".
עמר שיתפה בעבר את רבע מיליון העוקבים שלה באינסטגרם שעברה הקפאת ביציות. היא גם לא מסתירה את רצונה בעוד ילדים, אחים לתו פרינס – וכמה שיותר. "הקפאת ביציות זאת האופציה האחרונה, אבל זאת אופציה שאני משאירה לעצמי. אני גם לא שוללת הורות משותפת, אבל כרגע אני לא שם. אני מאחלת לי להקים משפחה בתוך מערכת יחסים זוגית ולהביא עוד ילדים עם אותו בן זוג לאורך שנים, ולחיות באושר ועושר עד גיל 100".
היה משהו על הפרק?
"היו דברים שהתחרטתי שלא נתתי להם צ'אנס יותר טוב. זו הייתה אשמתי. אני הרבה יותר ביקורתית היום בגלל שיש לי ילד, בגלל שאני רוצה עוד ילדים. אני לא מוכנה להתפשר".
מתחילים איתך?
"כן, המון. אני לא באפליקציות היכרויות, למרות שאנשים אומרים לי שאולי כדאי. אני אומרת לעצמי, 'תעבדי בזה, שימי את זה בראש מעיינייך, כמו שאת יודעת להשקיע בדברים אחרים. תחליטי שעכשיו זה מה שאת רוצה'. בסוף זה יקרה. זה ממש קרוב".
איך תו יקבל גבר חדש בחייך?
"פנו אליי מתוכנית היכרויות, הוא היה לידי כשדיברתי בטלפון ואמרתי 'שתדעו שחתונה זה לא הדבר שהכי מרגש אותי', אבל אז תו התערב בשיחה והוא אמר לי: 'אמא, אם את רוצה שיהיה לנו תינוק, את חייבת להתחתן. אני רוצה שיהיה לי אח תינוק'. אפילו בברכה כשהוא כיבה נרות, ביום הולדת 5, הוא ביקש אח תינוק".
אז תוכנית היכרויות זה משהו שעל הפרק?
"אם אני עכשיו נכנסת לתוכנית שיש בה המון אנשים שבאים לחפש זוגיות, אז לא. אם אני המרכז של הדבר, אז כן הייתי רוצה".
את חושבת שיש לך טראומה מהזוגיות והפרידה מבן אל שמעכבת אותך?
"לא. עברו מלא שנים, זה סתם תקוע לאנשים בראש".
עכשיו לא הזמן למתן בסתר
כמו כל אדם במדינה, המלחמה תפסה גם את עמר לא מוכנה. מה שהגביר את הקושי היה העובדה שהיא לבד עם תו, אחראית בלעדית לביטחון הנפשי והפיזי שלו. "ב-7 באוקטובר היינו בבית, בערך בשש וחצי הייתה אזעקה והתעוררתי. הרמתי את תו בשניות לממ"ד, סגרתי את הדלת וסימסתי לליאור דיין. שאלתי אם זה תרגיל, הוא ענה שממש לא. נכנסתי לטלגרם וחשכו עיניי".
"בשבועיים הראשונים ירדתי שבעה קילו, בקושי הצלחתי לאכול ולתפקד", מספרת עמר. "הייתי בחרדה קיומית כמו הרבה אחרים. המלחמה גם מאוד מזקקת את הבדידות. בסוף זה רק אני ותו, אני רוצה שמישהו יישן איתי בלילה, אני רוצה שמישהו יחבק אותי, שמישהו ידאג לו. אני מאוד חזקה, ונמאס לי להיות כל הזמן החזקה. תו ואני ישנו בממ"ד כשהוא נעול. הפחדים עלו לי, פחדתי מכל רעש. הייתי מרדימה את תו ולילות שלמים מסתכלת מעל הארון, 'מאחורי הקופסה, זה המקום הכי טוב שאני יכולה להחביא אותו'. בהתחלה הסתרתי ממנו הכל. אחרי שבוע בא אלינו ילד חמוד מהגן שלו והתחיל לספר לו על הטילים והמחבלים, כי ההורים שלו עשו נכון והסבירו לו על המצב. מאז תו נכנס לחרדות אימה, וכל הזמן היה אומר לי, 'אמא, אם הרעים יבואו לקחת אותי, מה תעשי? את תצליחי להילחם בהם? את מספיק חזקה?'. מה אני אגיד לו? שזה לא יכול לקרות? הוא לא הסכים לישון לבד, לא הסכים להיות בשום חלל בבית לבד כשהוא לא רואה אותי".
מה עשית?
"התייעצתי עם פסיכולוגית ילדים, והיא אמרה לי שלא משקרים לילדים. להגיד שהחיילים שלנו חזקים, שהצבא שלנו חזק ונלחם, שאנחנו בסוף ננצח, שאנחנו נהיה בסדר, שהחיים טובים, שאין רק אנשים רעים בעולם".
בהתחלה נסגרתם בבית?
"כן. עזרתי מרחוק בטלפון. אחרי שבועיים התאפסתי על עצמי. חזרה גם תוכנית הרדיו היומית שלי עם ליאור דיין ב-91 FM, ואמרתי, 'או-קיי, אורטל, זהו, מפה את יוצאת למסע ואת עוזרת לכל מי שאת יכולה'. תרומות, גיוסים של ציוד, עזרה לחברים שלי שפתחו חמ"לים, ביקורי פצועים. יוסף חדאד פנה אליי ואמר לי, 'בואי איתי לבקר פצועים', ואני אגיד לך את הקלישאה הנכונה, יצאתי מחוזקת. הרגשתי שעשיתי משהו אמיתי. הדבר הכי מרגש שיצא לי לעשות זה לחבר בין יונתן כהן, שניצל מהטבח בפסטיבל נובה, לבין מי שהציל אותו. אני חושבת שהרשתות החברתיות צריכות להיות מנוצלות לזה. מי שיכול ויש לו כוח, חייב להשתמש בו".
יש ביקורת על אנשים עם במה גדולה ברשתות החברתיות, שלפני המלחמה היו פעילים מאוד ונעלמו.
"יש ציפייה באופן גורף מאנשים שיש להם כוח. ברשתות החברתיות, בטלוויזיה. יש כזה טבח ושואה, אז אין להם זכות לעמוד מנגד. כל אחד חייב למצוא את הדרך לעשות את זה. בסוף ישראל במלחמה קיומית. יש אנשים שגם עושים מאחורי הקלעים, אבל אני בימים האלה לא מאמינה במתן בסתר. תראו שאתם עושים. זה מעודד אחרים לקום ולעשות גם".
העלית סטורי על לוסי איוב וקיבלת עליו הרבה אש.
"כן. מבחינתי לערביי ישראל יש כוח אדיר, כמו יוסף חדאד, כמו לוסי אהריש, כי הם שולטים בשפה, מכירים את הנרטיב, מכירים את התרבות, יכולים להעביר מסרים. אז איך אפשר לשתוק? הבקשה שלי ממנה הייתה, תצטרפי למאבק כי לך יש כוח יותר מלאחרים".
מתי היה השלב שהרגשת שוב בנוח להשתמש ברשתות החברתיות לדברים שהם פרנסה או סתם שגרה?
"היו על זה דיונים מאוד סוערים בעולם המשפיענות. כולם לא ידעו איך לגשת לזה, ובצדק, כי גם בטלוויזיה בשבועיים הראשונים לא היו פרסומות. לא חשבתי שזה יחזור כל כך מהר, אני חייבת להגיד. חשבתי שזה ייקח כמה חודשים קדימה. הייתה לי אפילו מחשבה לחזור לגור אצל ההורים שלי. אמרתי לעצמי, איך אני אחזיק דירה עם ילד וכל ההתחייבויות שיש לי. אני לא יכולה לעשות את זה בלי עבודה".
לעבוד כמשפיענית זה קשה מאוד
היותה של עמר אם יחידנית לא נעשה קל יותר מאז תחילת המלחמה, אבל היא כבר יודעת להתנהל בתרחישים לא רצויים. "לפני חמש שנים כבר הבנתי שאני הולכת להיות חד-הורית, אני כמובן מקבלת מזונות על פי חוק, אבל הבנתי שאני הולכת להיות המרכז של תו וזה מה שעשיתי. אמרתי לסוכנת שלי להכניס לי עבודה כמה שאפשר. היום אני מבוססת כלכלית ולא צריכה אף אחד. גם אם תהיה לי זוגיות, אני לא צריכה אף אחד שידאג לי".
את חיה, צריך להגיד, בדירה מפנקת בצפון תל אביב.
"כל מה שאת רואה פה שלי. אני רוצה לחיות באיכות חיים גבוהה, אני רוצה שיהיה לתו טוב, אני רוצה לקנות לו איזה צעצוע שהוא רוצה. אני רוצה שיהיו לנו חופשות, אני רוצה לתת לו חיים טובים. אני עובדת קשה מאוד בשביל זה. לעבוד כמשפיענית רשת זה קשה מאוד, זה עולם מלא בתחרות. זה עולם שצריך לתחזק כל הזמן, לשתף בחייך האישיים ולהיות חשוף לביקורת".
את לא מפחדת מביקורת.
"אם כותבים שאני יפה, מכוערת, שמנה, רזה, סתומה, לא מעניין אותי. אבל אם מישהו כותב משהו על האימהות שלי שהוא שקר, נגמר. אם מישהו יעז לכתוב שאני לא נותנת לבן אל לראות את הילד, אני כותבת לו בפרטי, 'מה שכתבת זה שקר. אם לא תמחק, אם עוד פעם תכתוב את הדבר הזה, אני תובעת אותך'".
טוב, את העלית את השם בן אל, אז בואי נתעכב על זה רגע.
"כמה שפחות".
הוא פוגש את תו?
"עשיתי החלטה עם עצמי, כשההודעות הקוליות המזעזעות פורסמו לפני שנה וחצי, שהחיים האישיים של תו הם שלו. מערכת היחסים שלו עם אבא שלו – זה שלהם. רואה, לא רואה, כמה רואה, אני יכולה להגיד לך דבר אחד: תו יודע שאבא שלו אוהב אותו".
איך הוא יודע את זה?
"כי אני אומרת לו את זה כל הזמן. אני בחיים לא אבוא ואגיד 'אמא אוהבת אותך'. 'אבא ואמא הכי אוהבים אותך בעולם. אבא אוהב אותך, אבא מתגעגע אליך, אבא דואג לך'".
אבל אבא בתמונה?
"בדרכו".
תו שואל שאלות? אולי אבא יבוא ליום ההולדת, יבוא לקחת אותי?
"אם יש לו שאלות הוא יכול להתקשר ולשאול את אבא שלו, והוא עושה את זה. הוא יודע את הקוד שלי לטלפון, בגלל שאנחנו לבד, לימדתי אותו שאם חס וחלילה קורה לאמא משהו, הוא יודע לאיזו שכנה ללכת. הוא יודע למי להתקשר. זה חשוב. אם אני אתעלף, מה הוא יעשה? יש לנו גם צוואה".
את בת 33.
"עשיתי את זה אחרי שכל המשפחה של הילד איתן בירן נהרגה ברכבל באיטליה, והוא ניצל וסבא שלו חטף אותו לארץ. הסיפור המטורף הזה הגיע לבית המשפט, ואני לא מוכנה שאם חלילה אני לא אהיה פה, יתחילו לריב על תו. אני הכנתי לתו כסף, הכנתי לו ביטוח חיים, הכנתי כל מה שאני יכולה להכין כדי שב'יום שאחרי' תהיה לו קרקע יציבה".
אני רוצה לחזור למה שאמרת. אמרת שאם תו רוצה הוא מתקשר לאבא שלו. הוא עושה את זה?
"כן, לפעמים כשבא לו".
הוא יכול להתקשר ולהגיד לו, "אבא, בוא נעשה משהו כיפי היום"?
"לא זוכרת אם זה קרה, אבל אם הוא רוצה ברור שכן. בואי נגיד שכל הדבר הזה, המזעזע, שאומרים שאני לא נותנת לבן אל לראות את תו, זה שקר מוחלט. הדלת שלי תמיד פתוחה. תו יכול להתקשר לאבא שלו מתי שהוא רוצה ולראות אותו מתי שהוא רוצה".
איך מערכת היחסים שלך ושל בן אל? מדברים?
"כמו של אנשים פרודים. אנחנו לא חברים".
אני במוד סלחני
עמר ותבורי לא היו חברים גם לפני הדלפת ההקלטות, אבל משם העניינים הסלימו בהחלט. אחרי מאבק ארוך עמר מרגישה בשלה להשאיר את הפרשה בעבר – אבל לא לפני שתסגור כמה עניינים. "בואי נתחיל מהסוף, זה פגע בי מאוד, נפשית, תדמיתית, מול בן אל – כי כולם חשבו, כולל בן אל, שאני זאת שהוציאה את ההקלטות".
הרגשת שעשו עלייך עליהום?
"מזעזע. לקח לי שבוע לקום מהמיטה, ואני אדם חזק. לא האמנתי שזה מה שקורה לי. גם בן אל האשים אותי, אז זה עוד יותר הוסיף לעליהום. אף אחד לא יצא להגנתי, כולם יצאו נגדי, איזו אמא גרועה אני, איך עשיתי דבר כזה. זאת לא אני! אף אחד לא האמין לי. ובתוך כל העליהום הזה, העיתונאי שפרסם לא טרח אפילו להבהיר שזו לא אני".
בסוף אלה הקלטות סופר-אישיות ואינטימיות. את יודעת מי הדליף אותן?
"יש לי חשדות. קודם כל אלה ארבע הודעות שונות שחוברו להודעה אחת. אני העברתי אותן לבית המשפט כחלק מהליך בדלתיים סגורות, ואחרי שבועיים זה יצא".
אז מישהו מתוך בית המשפט?
"לכאורה. אני חושבת שמי שהעביר לא עשה את זה כדי לעשות לי רע. הוא לא חשב שהקהל ילך ויגיד דברים כאלה קשים עליי".
ואת יכולה להבין למה חשבו שזו את?
"אני לא אדם תלוש. אני מבינה, ועדיין, אתם שומעים כאלה זוועות – ובזה אתם מתעסקים, במי הדליף? באמא שלכם?".
בסוף ההקלטות ירדו מכל מקום, אבל אף אחד לא התנצל בפנייך.
"חכי, אנחנו עוד לא הגענו לישורת האחרונה, ואני מבטיחה לך שכל מי שצריך להתנצל עוד יתנצל. ההתנצלות חשובה יותר מכל סכום כסף שאני אקבל. מאוד חשוב לי שאנשים יידעו שלא אני העברתי את ההקלטות, שזה יהיה מאוד ברור, אם מישהו עדיין חושב אחרת. אם הייתי זו שמעבירה את ההקלטות, לא הייתי יכולה לתבוע או להגיש תלונה במשטרה, כי כשיש צד אחד שמאשר את השימוש, אפשר להשתמש. גם בן אל הגיש תלונה במשטרה. אבל המשטרה סגרה את התיק בטענה שזה לא מספיק ראייתי".
אגב, חוץ מהתלונה במשטרה, גם בן אל היה מעורב בתביעה?
"הוא לא רצה".
למה?
"תשאלי אותו, אני לא יודעת. הצעתי לו לתבוע ביחד והוא סירב".
חשבת על זה שההקלטות בחוץ ותו ישמע אותן ביום מן הימים?
"ברור. זה היה הפחד הכי גדול שלי. אלה לא הודעות שהיו צריכות להתפרסם, נקודה. עיתונאי אחראי שמספר את הסיפור כמו שצריך, לא מוציא הקלטה ערוכה אפילו בלי לבקש ממני תגובה. כשסויסה פרסם את הדבר הזה הוא לא חשב לא עליי ולא על תו. הכי חמור שהוא לא חשב על תו, כי אלה דברים שנאמרים על קטין, הוא לא פרסם קללות שרק אני קיבלתי. הוא לא פרסם סתם ריב קולני בין בני זוג. הוא פרסם אלימות שהופנתה לילד קטן. לא ייתכן שתו ילך איתי לגינה ושילדים יחקו את הדברים שנאמרו כי זה עלה בטיקטוק. המלחמה שלי הייתה שזה ירד מהאוויר, וזה ירד מהאוויר. התחננתי, מלא זמן, זה לא עניין אותם. רק כשהגעתי לבית המשפט והגשתי תביעה הם הורידו את זה מהאוויר".
את מבקשת כסף?
"בטח, מאות אלפי שקלים, ואני גם אקבל את מה שאני רוצה. אני לא אוותר על זה. זה מעבר אליי, אנשים צריכים ללמוד. בילדים לא נוגעים. אין שום סיבה שהודעות כאלה יסתובבו חופשי על חשבון הגב שלו".
אז איפה זה עומד כרגע?
"קודם כל זה ירד מהאוויר. וכרגע בתי המשפט עובדים פחות בגלל מה שקורה במלחמה, אבל את ההתנצלות שלי אני אקבל – גם מסויסה, ואני חושבת שאני גם צריכה לקבל התנצלות מבן אל שהאשים אותי בניכור הורי שלא קרה. אני יודעת שבלב שלו הוא יודע שהוא עשה טעות, אני יודעת שאנשים לפעמים אומרים דברים בכעס ולא מתכוונים להם. אני יודעת שהוא יודע שאני אמא טובה לבן שלו. אני יודעת שהוא יגיד לך את זה אם תשאלי אותו. אני במוד סלחני מאוד".
ניסית לפנות לבן אל ולהגיד, ברוח התקופה, בוא נשים את הכל מאחורינו?
"עם כל הכבוד, מערכת היחסים הזו איתו היא לא מה שמאפיין אותי ולא בא לי שהיא תאפיין אותי יותר. היה מה שהיה, ויש לנו ילד מהמם ביחד, וזהו".
אני רוצה להיות השראה למישהי
מצב הרוח המפויס של עמר בכל הנוגע לסכסוכים מהעבר הוא פועל יוצא של המלחמה, לדבריה. "הפרופורציות שאנחנו קיבלנו ילכו איתנו שנים קדימה ואנחנו ננצח במלחמה, אבל מלחמת ההסברה היא כישלון. שנים חמאס עבדו במלחמת הסברה משובחת. כשהם משחררים חטופים יש להם זמן לשים מצלמות ותאורות והעמדות ורחפנים וצלמי קלוז-אפ. הם עובדים שעות נוספות במלחמת ההסברה שלהם, כי הם יודעת שזה עקב אכילס שלנו בעולם. אם תשאלי מפגינים פרו-פלסטינים בעולם מה הולך כאן, להרבה מהם אין להם מושג. הם ניזונים מקבוצות הטלגרם של חמאס, שעושים עבודה חזקה מאוד לצערי".
מה חסר לנו בשביל הסברה חזקה?
"חסרים לנו ידוענים בעולם, חסר לנו לגייס אנשים שבאמת יש להם כוח ענק בעולם".
יש לנו את גל גדות.
"גל גדות הפתיעה אותי לטובה במערכה האחרונה, היא עבדה בזה שעות נוספת ויש לה כוח אדיר. נועה תשבי בכלל עושה עבודה מדהימה. זה נהדר ואנחנו מאוד זקוקים לזה, אבל בסוף אנחנו צריכים משרד ראוי שיעשה פה הסברה לא רק סביב חמאס, אלא סביב ישראל. כמה מדינת ישראל היא מדינה יפה ומוצלחת, כמה תיירות צריכה להיות פה. צריך להשקיע בנגב, למה הנגב לא מיושב? למה אין שם חיים? למה לא מפתחים את אילת? למה אין רכבת לאילת? אני ממש נשמעת כמו חברת כנסת לעתיד".
זה משהו שמעניין אותך?
"לא בגיל שאני נמצאת בו, אבל זה לא משהו שהייתי פוסלת על הסף. אני לא חושבת שיש מספיק נשים חזקות בפוליטיקה. אני לא חושבת שיש מספיק נשים במערכה הזו. נולדו המון כוכבי רשת, אבל לא נולדה אישה חזקה מספיק בסשן הזה. באסה, זה חסר. ואני רוצה שלאנשים יהיה אכפת ממה שהיא אומרת ועושה. אני רוצה להיות השראה למישהי".
את מרגישה השראה?
"כותבות לי כל הזמן. את יודעת מתי כותבים לי הרבה? אחרי ששומעים אותי מדברת. בטקסט זה לפעמים יוצא אחרת. אני מודעת לזה שיש אנשים שחושבים עליי דברים שלא נכונים, אני מודעת לזה שזה קרה בגלל המשבר סביב הזוגיות הקודמת שלי. זה כל כך מאחוריי, שאני רוצה שזה יהיה גם מאחורי הקהל".
בתעשייה את מרגישה מוערכת?
"חד-משמעית כן. אני מרגישה שיש משמעות לדברים שאני אומרת, עוקבים אחריי אנשים מאוד חשובים בתעשייה. אם זה מנחים, תסריטאים, משפיעניות חשובות. יש לי השפעה חשובה וחזקה".
יש משהו שאת חולמת עליו ועוד לא קרה? יש פנטזיות?
"בעבר היו לי פנטזיות בטלוויזיה. אבל זו כבר פחות הפלטפורמה שאני אוהבת. אני רוצה ללכת למשחק, אני חושבת שאני יכולה להיות שחקנית טובה. עשיתי מלא אודישנים. אפילו עשיתי אודישן ל'פאודה' כשליהקו מסתערבת חדשה".
את מרגישה ששופטים אותך לא רק על פי היכולות שלך, אלא על כל החבילה?
"ברור. השחקנים הממש-טובים לא רוצים שתכיר אותם כל כך, כי הם לא רוצים שיהיה להם דימוי שלא תוכל לשחרר ממנו. אז אני מבינה את זה שאני באה עם מטען או דימוי. בסדר, זה תהליך שאני מוכנה לעבור".
View this post on Instagram
עם הורים כמו עמר ותבורי, לא סביר לחשוב שהאהבה לאור הזרקורים תפסח על תו פרינס תבורי. מתברר שכבר עכשיו, והוא רק בן 5, די ברור מה תו רוצה להיות כשהוא יהיה גדול. "הוא מת על הפרסום. הוא חולה על זה שפונים אליו ברחוב. הוא יותר כוכב ממני. גם הציעו לו קמפיין, ויש דברים חמודים שאני חושבת שהוא יכול להיות מושלם בהם".
את רואה אותו בתעשייה?
"אני לא יודעת, כי הוא חנון חמוד. יותר מעניינת אותו למידה, הוא אוהב לגו ויצירות. הוא יודע לצייר מדהים. אני אראה לך, את תגידי שלא יכול להיות שילד בן 5 צייר את זה".
יש לך פנטזיה על הקשר של בן אל ושל תו?
"בטח. אני מאחלת להם שהם יאהבו אחד את השני, שיהיו בקשר של אבא ובן הכי טוב שאפשר. שיעשו דברים ביחד, שיבלו ביחד, שיהיו בטוב. זה כבר קרה וזה עוד יקרה".
נמשיך בקו האופטימי הזה. מה את מאחלת למדינה?
"למדינה האהובה שלי אני מאחלת שיהיה טוב. שהיא תפרח, שהקיבוצים יקומו מחדש, שהצפון והדרום יחזרו לעצמם, שהמדינה תהיה מאוחדת. גם אם נריב טיפה, שהבסיס שלנו יהיה תמיד מאוחד, ושנחיה בשלום. אבל לפני הכל, שהחטופים יחזרו. זה הכי מפחיד אותי, שננהל שגרה ונשכח מהחטופים. אסור לשכוח, אסור לעצור עד שכל החטופים יחזרו".
ולעצמך, מה את מאחלת?
"בריאות הנפש ובריאות הגוף, ושאני תמיד אוכל לכלכל את עצמי בכבוד ולתת לילד שלי שקט נפשי. שההורים שלי יהיו בריאים, שאחי יהיה בריא. כל השאר בונוס, את כל השאר אפשר להשיג".
צילום: זוהר שטרית | סטיילינג: לטם גלעד | איפור: שחר שבו | שיער: דקל בן ציון | הפקה: טל פוליטי