אסי כהן לא מתראיין. הוא לא אוהב להתראיין, הוא לא נהנה מלהתראיין. זה נוהל מוכר וידוע. בכל פעם שאתה מגיע לסקר תוכנית שהוא משתתף בה הוא אומר שלום, מניד בחיוך ומבקש באדיבות להתחשב ולא לראיין אותו. לעיתים רחוקות אפשר לגנוב ממנו חצי משפט כשהוא בתוך דמות. לעיתים עוד יותר רחוקות הוא מוכן בכל זאת לדבר, אבל תחת מספר הגבלות. כך, למשל, לפני עליית "הפרלמנט", הסכים להתראיין רק לצד שותפיו ליצירה אסף הראל, ערן זרחוביץ' ומאור כהן.
אלא שלעיתים יש יוצא מהכלל, ואחרי מסע שכנועים מאסיבי ולחץ פיזי מתון כהן הסכים לראיון אחד על אחד נדיר לרגל עליית העונה השנייה של "חטופים". הנטל שמונח על כתפיו של הכתב, כך הובהר לי, הוא רב מנשוא ועלול לקבוע את עתיד יחסיו של אסי כהן עם התקשורת הישראלית כולה. אבל בלי לחץ.
נפגשנו בבית קפה בגבעתיים, לא רחוק מבסיס האם שלו. הוא חייך את החיוך הכובש שלו. התחבקנו.
אז למה אתה כל כך נרתע מראיונות?
"זו קצת ביישנות, קצת מופנמות. בכלל, אני חושב שהיכולות שלי נמצאות על המסך ובמה שאני עושה כשחקן – אני מתבטא שם יותר טוב מאיך שאני מתבטא מילולית. זה לא שאני לא יודע לדבר, אבל בראיונות, בעיקר מצולמים, אני מרגיש מאוד לא נוח. אני מגיע לחוץ ובחרדה, עומד מול המצלמה מאוד נבוך ורק מחכה שיעבור, בלי אף רגע אמיתי. אני מכיר את הכוח שלה ויודע שרואים דרכה את כל המבוכה. אני זוכר שראיתי כתבות ישנות שלי, שנאתי את איך שיצאתי שם, והרגשתי שלא בא לי להתראיין ולא משנה לי איזה מחיר זה גובה. חוץ מזה, לפני כמה שנים קיימתי ראיונות שיצאו בעיקר דיכאוניים וזה ערער אותי. מאז אני באמת לא עושה את זה".
אבל זה לא רק הסירוב האריק-איינשטייני הזה. אסי כהן הוא הכי אנטי-כוכב שיכול להיות. לא מככב במדורי רכילות, לא הולך להשקות ובאופן כללי לא משחק את המשחק. אפילו דף הפייסבוק שלו מזמן לא פעיל.
בנאדם, זרוק איזו עצם למעריצים.
"אין לי מעריצים. אם ניגשים אלי ברחוב אז מצטלמים ונותנים מחמאות וזה נחמד, אבל אני לא בערוץ הילדים ולא מחכים לי מתחת לבית. יש לי פייסבוק לא פעיל וזהו. זה נראה לי מאותו מקום של הראיונות, ואני גם לא אפרסם תמונות של הבנות שלי ושל המשפחה ולא אכתוב משפטים שנונים. זה פשוט לא אני".
כשגילה אלמגור בלחץ
מעבר למבוכה, לביישנות ולחוסר הנוחות, כהן, שחגג השבוע 38, סובל גם מחוסר ביטחון קיצוני. אפילו היום, אחרי 16 שנים על הבמות ו-13 על המסך, כשבאמתחתו תפקידים מגוונים בקולנוע ("אהבה קולומביאנית", "הכוכבים של שלומי", "יוסי וג'אגר" והבלחה קלה ב"מינכן" של סטיבן ספילברג) ובטלוויזיה ("שידורי המהפכה", "רק בישראל", "ארץ נהדרת", "הפרלמנט") פלוס שני פרסי אקדמיה לשחקן הטוב ביותר על "אהבה זה כואב" ו"מסודרים", הוא אומר ש"לא החשבתי את עצמי שחקן עד לפני כמה שנים, וגם עכשיו אני לא יודע אם אני מחשיב את עצמי כשחקן".
אתה רציני? אתה אחד השחקנים היותר מוערכים בארץ. איזה עוד הוכחות אתה צריך?
"הכישרון הזה הוא חמקמק. ברגע שנדלקות המצלמות צריך שיקרה איזה קסם, ואתה כל פעם מחדש נמצא בפחד שזה לא יקרה. אתה לא יודע למה זה היה קודם ואתה לא יודע אם זה יהיה מחר".
מאיפה מגיעה אצלך החרדה הזאת?
"תשמע, אני מכיר את החברים שלי וחושב שכולם בעצם כאלה חסרי ביטחון. גם החברים ב'ארץ', גם על הסט של 'חטופים', גם שחקנים ותיקים. אני פשוט פחות מסתיר את זה. אני זוכר שכששיחקתי ב'מינכן' בתפקיד של עשר שניות שרק ראו לי בו את התחת אז שגילה אלמגור הגיעה לסט. רק כשראיתי שהיא כל הזמן בלחץ של איך היא תיראה, אמרתי לעצמי 'וואי גילה אלמגור בלחץ, אז זה כנראה בסדר'. אנחנו אנשים כאלה".
אתה רואה אנשי מקצוע בנדון?
"אני בטיפול כבר שנתיים. אבל בלי קשר לזה".
עם כל הרזומה העשיר של כהן, ב"חטופים" הוא משחק בפעם הראשונה בתפקיד דרמטי הארד-קור. בהוליווד זה דבר ידוע שקומיקאים גדולים עושים את תפקיד חייהם דווקא בדרמה, למשל רובין וויליאמס או ג'ים קארי, אבל כהן, בטח כבר ניחשתם, לא היה בטוח שהוא בשל לתפקיד.
"לי תמיד יש חשש כי אני רגיל לזה שבקומדיה אתה מתחבא מאחורי פאות, מאחורי איזה מבטא, לגמרי לא אתה. זו יכולת מסוג אחד, ולדעת לדבר רגיל ולשחק כשזה הפנים שלך בפרונט זה משהו אחר שמצריך יכולות מסוג אחר. מה שעשיתי לפני 'חטופים', אם זה ב'אהבה זה כואב' או ב'מסודרים', זה היה אני בוורסיות אחרות, אולי עם גוון קומי. ב'חטופים' אין בכלל קומדיה".
לא רק שאין קומדיה, "חטופים" נוגעת בפצע הפתוח של החברה הישראלית – שבויי מלחמה שחוזרים הביתה בעסקה שנויה במחלוקת אחרי 17 שנים. כהן משחק שם את עמיאל בן-חורין, שנחשב למת לאורך כל העונה הראשונה עד לטוויסט בפרק האחרון. "כשגידי רף (תסריטאי ויוצר הסדרה – ז"י) התקשר והציע לי לעשות את התפקיד של עמיאל בעונה הראשונה, לא רציתי", הוא מודה, "זה היה תפקיד מאוד קטן של רוח רפאים, משהו הזוי. מאוד אהבתי את הכתיבה של גידי ושל הסדרה, ואפילו ביקשתי להיבחן לאחד התפקידים של השניים האחרים, שהלכו בסוף ליורם טולדנו וישי גולן, אבל זה לא היה ממש מוצלח. גידי אמר לי שיש לו בראש כבר קדימה את העונה השנייה, שתהיה על הדמות שלי. לא ידעתי אם הוא אומר את זה סתם כדי לשכנע אותי, אבל איכשהו באינסטינקט הלכתי על זה. אשתי גם קראה את התסריט והייתה בטירוף".
קלייר דיינס סתם מנומסת
רף קיים את ההבטחה שלו, ובגדול. ממה שכן אפשר לספר על העונה השנייה (יום שני ב-21:45) מתברר שעמיאל בכל זאת בחיים, אבל לא ברור אם הוא בגד במדינה ובאיזה צד הוא. בפרומואים, בכל אופן, יש לו משהו נורא עצוב בעיניים.
"כשהתחלתי לקרוא את התסריט של העונה הזאת ממש נבהלתי, כי זו עונה שהתפקיד שלי בה הוא כולו בערבית", אומר כהן. "זה נשמע אולי מגניב, אבל בזמנו חשבתי שזה אתגר גדול מדי. הייתי מאוד לחוץ. התחלתי ללמוד עם מורה לערבית ביפו כמה חודשים לפני הצילומים ועבדנו על השפה ועל הבניינים. זה נחמד מאוד, אבל הזמן התקדם והסדרה התקרבה וזה לא היה פשוט. זה לא רק לזכור את הטקסט, זה גם הגיות וכל מיני ח"ית וכאלה. אמרתי לגידי שאני בלחץ והוא אמר שאם הוא היה במקומי גם הוא היה בלחץ. אתה מבין? הוא לא אמר לי שיהיה בסדר ושאני שחקן טוב ושהוא סומך עלי".
סליחה על השאלה, אבל מי שמכיר אותך מהקומדיה ויראה אותך מדבר ערבית ככה לא ייזרק ישר ל"חמודי"?
"האמת שמזה פחדתי בכל העונה הזאת, לא האמנתי לעצמי שעכשיו אני אהיה ערבי, שבוי. ובכל זאת, החלטתי ללכת על זה עד הסוף, יאמינו לי או לא. יכול להיות שזה ייראה מאוד מוזר שאני מדבר ערבית בפרק הראשון, אבל אני מאמין שבהמשך זה יעבור, כי אני מרגיש שיש כאן דמות ויש סיפור כל כך חזק.
"כל העניין שלי כאן זה לייצר אמינות. בקומדיה זו לא בעיה, אלה דמויות מופרכות ואני שוחה בזה. פה עשיתי עבודה רצינית. קראתי את כל העונה פעמיים-שלוש, אחרי זה פירקתי רק את הקטעים שלי כדי לראות מהלכים של דמות. עשיתי סיכומים, יש לי מלא קלסרים בבית. הלכתי על זה עד הסוף".
בדרך להבנת התפקיד, פגש כהן גם את גלעד שליט, שעוד היה בשבי בזמן העונה הראשונה אבל השתחרר במהלך צילומי העונה השנייה. "במקרה ראיתי את גידי יושב בבית קפה, וכשהתקרבתי להגיד שלום קלטתי שהוא יושב שם יחד איתו", הוא אומר. "התרגשתי מאוד לראות את גלעד, לחצתי לו את היד, אבל לא דיברתי איתו וגם לא הצטלמתי איתו".
אתה בערך היחיד שעוד לא עשה את זה, האיש הפך לסלב מטורף.
"אני בעד. אחרי שהוא היה סגור חמש שנים אז אין סיבה שברצלונה לא יזמינו אותו. שייהנה, שיצטלם, שיעשה מה שהוא יכול. אני שמח שהוא השתחרר".
היית בעד העסקה בזמנו?
"כן. פשוט מתוך הזדהות עם הרגש הבסיסי של אדם ששוכב שם באיזה חור, ורק שיחזור ושיוציאו אותו".
העונה השנייה של "חטופים" עולה שבועות ספורים אחרי הזכייה הגורפת באמי של מקבילתה האמריקאית, "הומלנד", שחלקים מעונתה השנייה צולמו בארץ. כשכוכביה ביקרו בישראל הם דאגו גם להגיע ולצפות בפרק הבכורה של סדרת האם המקומית. "קלייר (דיינס) ניגשה ואמרה לי 'איזה יופי' על התפקיד, אבל זה יכול להיות סתם נימוס אמריקאי", אומר כהן. "בכל מקרה, תקציב של פרק שלהם זה בערך כמו של עונה שלמה אצלנו".
מעניין אותך לשחק בהוליווד?
"בחלום כאילו כן, אבל אני מאוד ריאליסטי ויודע שלא. בעיקר בגלל מגבלות השפה".
גם על איילת זורר עוד מרגישים את המבטא, והיא בהחלט מצליחה שם.
"תראה, אני ממילא לא חושב שהייתה לי את הסבלנות לגור שם ולהתחיל את כל התהליך הזה, וגם אם הייתי נוסע היה עדיין מעניין אותי מה חושבים עלי פה. אם יקרה איזה נס ויראו אותי וייקחו אותי לאיזה משהו שם, אז מילא, אבל נראה לי שקשה בהוליווד לשחקנים זרים. בהצלחה שיהיה לכולם. לי טוב פה".
יגרור את עצמו בכוח לקלפי
הבחירה להישאר בארץ, כהן יודע, מגיעה עם סל תוספות מכובד: מזג אוויר בלתי נסבל, שחיתות מתפשטת והרבה מנהיגים שלא אומרים כמעט כלום. "אני לא סובל פוליטיקה, לא אוהב את התככנות הזאת", הוא אומר. "הייתי באחת הצעדות של המחאה החברתית, כי זה יותר חשוב מהעסקנות, אבל אני לא פעיל".
תצביע בבחירות?
"כן, אני אגרור את עצמי בכוח".
ולא מדגדג לך לחזור לעשות סאטירה פוליטית?
"תראה, עד שהגעתי ל'ארץ נהדרת' בכלל לא עשיתי סאטירה פוליטית, או אפילו חיקויים. עשיתי דמויות פיקטיביות, וזה משהו שיותר מדבר אלי כשחקן וכיוצר. כשהגעתי ל'ארץ' ההתעסקות בחיקויים ובאקטואליה הייתה חדשה עבורי והיא הקסימה אותי, אבל מאז זה כבר פחות מעניין אותי".
העזיבה הדרמטית של "ארץ נהדרת", אחרי חמש שנים מוצלחות בהן התבסס כהן כאחד הכוכבים הגדולים במדינה, יצרה בשנה שעברה רעידת אדמה בעולם הבידור. ככה, לקום וללכת מאחד המקומות הכי מבוקשים בתעשייה? "זה לא קרה ביום, זה משהו שהתבשל", הוא מסביר. "היו הרבה שיקולים כבדים אבל הייתה גם רוח נעורים שרוצה ליצור ורוצה חופש יצירתי שפשוט לא היה לי שם. התוכנית תרמה לי המון מבחינה מקצועית, אבל הגעתי למקום שבא לי לעשות את שלי. רציתי להספיק עוד דברים לפני שאני מזדקן, כי אני לא יודע עד איזה גיל יהיה לי מגניב לעשות ככה קומדיה עם פאות והכל. שלוש הבנות שלי עדיין קטנות, וזה הרגיש לי כמו הזמן הנכון לתת לזה צ'אנס. אז נכון, היה לי מאוד מוזר בהתחלה לא להיות שם בעונה האחרונה, אבל שחררתי".
ואם לרגל הבחירות המתקרבות יקראו לך לדגל לעשות איזה איווט, תגיע?
"לא חשבתי על זה, אבל אני לא שולל כלום".
נראה שאפשר להוציא את אסי כהן מ"ארץ נהדרת", אבל קשה להוציא את "ארץ נהדרת" (או את שאולי) מאסי. קצת אחרי הפרישה מהתוכנית הוא החל לשבת יחד עם אסף הראל, ערן זרחוביץ' ומאור כהן ולפתח את מערכוני "הפרלמנט" המוכרים לסדרה קומית חדשה תחת אותו שם, שהפכה למרענן הרשמי של הקיץ.
"האמת שכשכתבנו את זה לא ידענו מה יהיה", מספר אסי, "לא ידענו אם זה יצליח, אם זה יצחיק. זה בעיקר הצחיק אותנו. יש שם דברים הזויים מכל מיני סגנונות ועולמות, ולא היה לנו מושג מה זה יעשה על המסך. כשב'קשת' ראו את זה והתחלנו לקבל תגובות זה החזיר לנו את הנשימה קצת. אני שמח שזה פגע בול ושמח שזה הצליח מעל ומעבר לציפיות".
החברים מה"הפרלמנט" הם גם החברים הקרובים שלו בחיים ("אנחנו סוג של פרלמנט בעצמנו"), וכנראה שהם גם מתייעצים שם לא מעט. השבוע למשל התפרסם שערן זרחוביץ' החליט לעשות אסי כהן ולפרוש מ"ארץ" אחרי שנה אחת בלבד לטובת התמקדות בכתיבת העונה השנייה של "הפרלמנט". "הוא עשה מהלך שנראה לי נכון מבחינתו", אומר כהן. "הוא התסריטאי הראשי של 'הפרלמנט', הרוב זה הברקות שלו, ובאמת שיש לנו כימיה מדהימה על המסך וזה נדיר. בעונה שעברה עצרנו הכל כשהוא הלך ל'ארץ' והתקדמנו באיטיות עד שהוא חזר, ואני חושב שהפעם הוא הרגיש שחבל לעצור את זה שוב לחצי שנה. אני מקווה שזה יתברר כמהלך נכון".
ואיך מתקדמת באמת הכתיבה של העונה השנייה?
"כרגע אנחנו מחפשים איזה צימר או איזו זולה כדי להתבודד ולכתוב כמה ימים. זה לוקח המון זמן".
עד שזה יקרה, כהן מעביר את הזמן בתיאטרון. אחרי הפסקה ארוכה מאוד הוא חזר השנה לבמות, ומשתתף בהצגת הפרינג' "מייקל", אליה נקלע במקרה אחרי שראה ביוטיוב את האודישן של אבי הזמר ל"כוכב נולד". "הרמתי לו טלפון ואמרתי שאני רוצה לפגוש אותו. הוא הזמין אותי לראות את ההצגה שבה הוא משתתף ונדהמתי. זו קומדיה שחורה שקרעה אותי מצחוק, ורציתי להיות חלק מהדבר הזה. קרה שמישהי ילדה שם והתפנה איזה תפקיד וביקשתי לעשות את זה. מאז היא חזרה וכבר יש לה ילדה, ואני עדיין תקוע להם שם פעם בחודש".
הפידבק הישיר הזה של הקהל לא עושה לך חשק לחזור לעשות סטנד-אפ?
"כן, זה מדגדג לי מאוד. האמת שניסינו בהרכב של יוצרי הפרלמנט לעשות פעם-פעמיים איזה משהו בערב חובבים, ואני מאמין שבקרוב אני באמת אקדם את זה ואתחיל חשוב על הכיוון. לעמוד לבד עם הדמויות על הבמה".
ומה עם איחוד עם גורי? אתה חושב לפעמים מה היה קורה אם הוא לא היה יוזם את הפיצול שלכם?
"חשבתי על זה בעבר כי הרגשתי שאנחנו יכולים לעשות עוד המון דברים, אבל אני מבין אותו. בזמנו היה לי מאוד קשה וכעסתי עליו קצת, אבל מזמן שכחתי מזה. אנחנו בקשר טוב, הבנות שלנו באותו גן והן חברות טובות".
ובאמת, כשזה מגיע לכהן הכל כנראה מתנקז בסוף למשפחה. לו ולאשתו ליאן יש שלוש בנות (אלי בת 6, דני בת 4, וגבי בת שנה וחצי), והוא מעיד שכשהוא איתן הוא משתדל להשאיר בצד את הלחצים ומנסה להיות הכי "קול" שאפשר. "אני עוד מצחיק אותן, אז זה הרבה כיף".
עושה חיקויים בבית?
"לא חיקויים, אבל שטויות כל הזמן".