בחדר המדרגות משתרך ריח בישולים שלא אופייני לשעה זו של השבוע, תשע בערב במוצאי שבת. רוב האנשים קמלים בשעה הזו לתוך שביזות יום א', אבל רוב האנשים הם לא מעיין אדם, שהתעוררה הבוקר בשש וחצי בערב ומאז העמידה סירים. היא פותחת את הדלת בחליפת פיג'מה כשבידה כף עץ עם שאריות של רוטב, שולפת יין רוזה מהמקרר ומוזגת לתוך שתי כוסות יפות שהעמידה מראש לצד נר. אירוח ברמה הגבוהה ביותר, שזה גם צעד טקטי לא רע - איך אפשר שלא להתאהב במי שמאכיל אותך?

כבר שלוש שנים שהשעון המעורר שלה מכוון לארבע בבוקר. אדם עולה על המונית עדיין בפיג'מה ונוסעת לאולפני הרצליה, שם היא תופסת מקום מכובד ב"חדשות הבוקר" של ניב רסקין בקשת 12. היא הגיעה לתוכנית לתפקיד קטן, אבל בזכות מוח חריף ופה חסר מעצורים הפכה לחלק מהותי בחדשות הבוקר.

מעיין אדם (צילום: שי פרנקו)
טוטאל לוק: אסיה|צילום: שי פרנקו

"אחרי 'הישרדות' הייתי בעוני קשה", היא מספרת, "הייתי בטוחה שהנה אני כובשת את העולם ומגיעה לפריים טיים, אבל הטלפון לא צלצל. כלום. דממה. דפקתי על דלתות ואמרו לי 'תבואי מחר'. לקחתי הלוואות, לא רציתי לחזור לעבודה מהעולם הישן, לא רציתי לוותר על הפרונט. משהו בי לא איפשר לי להיות מהלוזרים שחולמים ולא מגשימים. כולם אמרו לי 'רבע שעה של תהילה', והתחשק לי להראות להם מאיפה משתינה הדגה. אגב, זו החיה היחידה בטבע שלא משתינה, היא מפרישה. חלק מהדרייב שלי זה 'אני אראה לכם', לאלה שתמיד זלזלו בי".

שנה שלמה חיפשה אדם הזדמנות תוך שהיא שוקעת בחובות ומרוויחה גרושים בתוכנית רדיו בהגשתה. "כשרצו שאבוא לאודישן לתוכנית הבוקר סירבתי, אמרתי 'סליחה, יש לי תכנית רדיו משלי, אבוא לשבת בפאנל'. טיפשה. בוקר אחד לא התעוררתי לתוכנית שלי. להתעורר באור כשיש לך תכנית שמתחילה בחושך. אם היה מופיע לי תנין בחדר הייתי נבהלת פחות. קיבלתי עונש - לא להגיע לתוכנית יומיים. הרווחתי 350 שקל לתוכנית, ו-700 שקל היה הכסף שלי לסופר לכל החודש. מהלחץ התקשרתי לקשת ושאלתי 'אתם משלמים על הטסטים?'. אמרו לי, 'אם תרצי, נשלם'. אחרי יומיים הודעתי לרדיו שאני עוברת לקשת".

ההחלטה בהחלט השתלמה. מלבד תוכנית הבוקר היא מגישה גם תוכנית שבועית בקשת 12("מה הלו"ז") ותוכנית חברתית ברדיו 103 - אלא שהשכר על אלו לא מתקרב לסכומים שהיא מצליחה להרוויח מהיותה מפלצת סושיאל. היא שגרירה של המותג "BUYME", ובזכות פעילותה באינסטגרם הפכה לאחרונה להיות קריאייטורית של רשת "רנואר" וגזרה שני קמפיינים נוספים לרשת "קי קאר" ו"ג'ו מלון". פעילותה ברשת מוערכת בשווי חודשי של רבע מיליון שקלים; מצד אחד כבר לא חסר לה כסף לסופר, ומצד שני מדובר במשאב מכלה זמן שדורש תפעול מסביב לשעון, לצד "פיץ'", העסק שהקימה להלבשה ספורטיבית ולסדנאות הכתיבה שהיא מעבירה. 

"האינסטגרם שואב זמן, אנרגיות, ואת כל המשאבים שלי, ואני עדיין בדין ודברים מהותי עם עצמי מה המקום שלי בו, מה המקום שלו בי. אנחנו גדלים ביחד", היא מסבירה, "יש לי 241  אלף עוקבים, רובם הגיעו מהטורים שלי. אנשים שיתפו אותם בערימות, החשיפה עלתה בפיק היסטרי בימי שישי. העוקבות היו רגילות לחפש אותו, ואני אומרת רגילות כי יש לי למעלה מ-80 אחוז נשים, יצרתי עולם לנשים. לצערי הפסקתי לכתוב ואני בייסורים, זה הדבר הכי בריא לי בעולם – לכתוב. השבוע הייתה לי הרגשה רעה, ושיתפתי, ותוך חמש דקות נהייתה לי הרגשה טובה. זו קבוצת תמיכה בשבילי".

מעיין אדם (צילום: שי פרנקו)
טוטאל לוק: מיס גיישה|צילום: שי פרנקו

מעט מאוד אנשים שרגילים למדיה הקונבנציונלית מצליחים לספר סיפור בסטורי, ואת עושה את זה נהדר.
"את מתכוונת מעניין?".

כן.
"אני בחרדות שזה לא מעניין".

את גם יודעת למכור, אני תמיד רוצה לקנות את מה שאת מציגה, למרות שאני לא צריכה את זה.
"אני מאוד מנסה שלא למכור. לפעמים אני בחרדה שבגללי נשים ייכנסו להוצאה או יקנו כשלא צריך. אני מנסה לפצות ומעלה סרטונים עם יועצת כלכלית, נותנת טיפים לצרכנות נבונה. אני מנסה להראות חוויות מהעיניים שלי, וגם כשאני מראה מה אני לובשת זה דרך מראה. ולכן יש בזה משהו אותנטי. אני גרה בדירת שלושה חדרים בפתח תקווה, קמה לעבודה כל יום, אני לא מוצאת סיבה לעקוב אחריי. הרבה פעמים אני שואלת את עצמי למה זה מעניין. אף אחד לא יכול להיות מרתק כל הזמן. לא הכל מעניין. אני מנסה, שואלת, לומדת את העוקבות".

וביום כזה, שבו את מתעוררת בשש וחוץ מלבשל לא עשית בו כלום, מה את מראה?
"אם לא בא לי להעלות משהו אני נעלמת ליום אחד. פעם הן היו שואלות איפה הייתי, היום הן התרגלו וכבר לא שואלות, ואז החרדה הפוכה - למה הן לא שואלות, לא אכפת להן ממני? אני יכולה להעלות 100 סטוריז ביום ואני יכולה להעלות שלושה. זה לא קבוע, כי אם מעלים בכוח אז מרגישים את זהֿ".

זה הפך להיות מקור ההכנסה העיקרי שלך, איך עושים את זה?
"אני מנסה להיזכר מתי שחררתי ולקחתי את הפלטפורמה שבניתי, עם צפיות כמו ערוץ מסחרי בישראל, והפכתי אותה למשהו שלא רק העוקבות או העסקים מרוויחים ממנו, כי אני ממליצה על דברים שאני אוהבת. החלטתי שאני מביאה ילד לבד. אני זוכרת את היום הזה, את ההחלטה, את ההליכה לרופא, משהו ברגע הזה הצמיד אותי לקיר והתמלאתי תחושת מחויבות להיות יציבה כלכלית. רציתי מצד אחד שלילד לא יחסר דבר ומצד שני לא להתרסק כלכלית.

מעיין אדם (צילום: שי פרנקו)
טוטאל לוק: אמריקן וינטג'|צילום: שי פרנקו

"במקביל, חברת 'קי קאר' שלחה לי מוצר להתנסות ואמרתי להם שאני לא אוהבת, אז הם ביקשו לשלוח לי עוד משהו, איזה סרום, אותו ניסיתי כמה ימים והרגשתי שהפנים נראות טוב. צלצלתי אליהם ואמרתי 'תשמעו, אני מתה על זה, אני מעלה היום'. המלאי בארץ נגמר עוד באותו הערב. כשבנות עוצרות אותי ברחוב ואומרות לי שהעור שלהן מדהים, אין גאה ממני. כשאני מעלה קוד הנחה, העוקבות שלי מפילות את האתר. העוקבות מרוויחות, החברה מרוויחה ואני כבר בסדר עם זה שגם אני מרוויחה קצת".

הפוך מכלוב של זהב

בזמן שהעוקבות של מעיין אדם עושות לייק ועוד לייק, בחיים האמיתיים אי אפשר לומר שהיא קונצנזוס. היא סופגת אש כמעט על בסיס יומיומי בתוכנית הבוקר, מהקהל וגם מהקולגות, אבל כל זה לא נוגע בבחורה שגדלה בנהריה ויוצרה מטפלון.

אסיף ומעיין עובדים על הזוגיות (צילום: מתוך
"אסיף היה מזריק לי לבטן". אדם עם אלקיים|צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", קשת 12

"העורכת שלי ב'הישרדות' הייתה אומרת לי: 'מעיין, את כמו כוסברה - חלק אוהבים, חלק שונאים, אבל אי אפשר להתעלם מכוסברה. את מעדיפה שלא ירגישו אותך?'", אומרת אדם, "מאוד חשוב לי שיאהבו אותי, זה אפילו מניע אותי לעשות הרבה דברים, אבל ברור לי שאלה לא יהיו כולם כל הזמן. כתבתי את זה פעם – 'גלים ואנשים זה משהו שמגיע גבוה, אבל הוא חולף'. אנשים שלא חלפו הם אנשים שהשאירו חותם, יוצרים, שקוראים את הספרים שלהם, ששומעים את השירים שלהם, הם השאירו משהו. אני עוד לא שם, אבל זה מה שמעיר אותי בבוקר. אני רוצה להיות מספיק חשובה כדי לא למות אף פעם. כשאת קמה ככה בבוקר, זה דרייב של עשרה אנשים וזה הפוך מכלוב של זהב, זה כמו מנוע פנימי שלפעמים בא לך שקט, די אני רוצה לנוח, אבל אני לא מצליחה להפסיק".

פתאום, קצת משום מקום, עיניה של אדם נרטבות והיא קצת רועדת. לכל הצלחה יש מחירים, והעייפות מתחילה לגבות אותם אצל אדם: "את מרגישה כל הזמן שאת חייבת להיות משמעותית, ולא משנה כמה את עייפה, ואת אוספת את עצמך, ואומרת 'את עוד לא שם, רק התחלת'. אני יודעת שאם אמות מחר, אם יגידו לי שיש לי רק 24 שעות לחיות, אתבאס נורא, אבל אגיד חייתי, הגשמתי את עצמי, עשיתי כל מה שרציתי ומעבר.

"אלה דמעות של עייפות. אני רוצה לוותר לעצמי ולא מצליחה. אני עדיין רעבה כאילו לא אכלתי מעולם. אני כבר לא ישנה, לא נמצאת מאה אחוז בשום דבר, אני מדברת איתך ויש לי בראש כבר את יום הצילום של מחר, ואני גאה ולא מרחמת על עצמי, ומאוד שמחה במה שיש לי, אבל יודעת שאני קצת קורבן של החיים שאני מאחלת לעצמי".

מעיין אדם (צילום: שי פרנקו)
טוטאל לוק: אמריקן וינטג'|צילום: שי פרנקו

היא נולדה בנתניה, בת בכורה ליונה וגבי. "הייתי תינוקת בלתי נסבלת כנראה. אימא שלי הייתה בדיכאון אחרי לידה, שאז עוד לא ידעו לאבחן", משחזרת אדם, "אבא שלי היה קצין בצי הסוחר, הוא היה בהפלגות עד שירד מהים והם עברו לגור מול סבתא שלי כדי שהיא תעזור איתי". אחריה נולד אחיה ירדן בן 31 ואחותה מפל בת ה-24 ("אימא שלי סיכנה את חייה כדי להביא את מפל וכשהיא נולדה זה היה כאילו הדליקו את האור בבית"). לדבריה כבר בחטיבת הביניים סומנה כבעייתית עם פה גדול ועזות מצח: "בכיתה ח' הלכתי לאיבוד, חטפתי את גיל ההתבגרות לפנים, התלבשתי פרובוקטיבי, הברזתי משיעורים. לדעתי פשוט משכתי תשומת לב, אבל את ההורים שלי זה מאוד הדאיג והם שלחו אותי לבית ספר בקיבוץ. זה לא מאוד עזר להם. המורים לא הסתדרו עם החוצפה שלי, היום אני מבינה את זה. זה מעצבן שילד בטוח שהשמש זורחת לו מהתחת וקורא עליהם תיגר. דעתנית הייתי מלידה, אבל בית ספר זה לא שוק דעות".

אדם לא סיימה 12 שנות לימוד. בדיוק בשנים האלה התגרשו הוריה, מה שבוודאי לא הועיל. "הייתי בת 15 כשהם נפרדו ועברתי לגור עם אבא שלי, עם אימא לא הייתי בקשר באותן שנים", היא מספרת, "בגיל 17 אבא שלי ביקש שאעזוב את הבית, ניסה לחנך אותי ושאעריך את הבית. הוא אהב אותי כמו שמפקד בצבא אוהב את החיילים שלו - חינוך במקום הראשון, אחר כך חיבוקים ונשיקות. אבל מבחינתי ננטשתי, לא היה לי אדם בעולם. עזבתי את הבית והלכתי לגור אצל חבר בדירת חדר לא ראויה למגורים. לא הייתה אפילו מכונת כביסה, הייתי לובשת את אותם תחתונים כמה ימים. לא היה לי מה לאכול, לא היה לי שקל, הייתי במקום מאוד נמוך, ואז אימא שלי גילתה את זה והיא פשוט הופיעה שם בדירה וארזה אותי. היום היא עמוד השדרה שלי, היא הכל בשבילי".

על הצבא אדם לא התכוונה לוותר. היא שירתה כמ"כ בחיל חימוש, אבל חלמה על דובר צה"ל: "עוד לפני הגיוס כתבתי מכתב מכובד לדובר צה"ל, שאמנם אין לי 12 שנות לימוד והקב"א שלי בתחת, אבל אני חושבת שאני יכולה להיות טובה בזה, שיתנו לי הזדמנות. כמובן שזה לא הוביל לשום מקום, אבל באמצע השירות החלטתי שאני הולכת להגשים את החלום הזה. תשעה חודשים רדפתי אחרי דובר צה"ל. בהתחלה דיברתי עם איזו רב"טית, שהעבירה אותי למפקד שלה שהעביר אותי למפקד שלו, וככה כל יום, הם לא הצליחו להיפטר ממני. לא ויתרתי עד שלא ארגנו לי פגישה עם דובר צה"ל, אבי בניהו, בכבודו ובעצמו. את יודעת מה זה בשבילי, ג'וק מנהריה, להגיע ללשכה של דובר צה"ל? צבטתי את עצמי. רעדתי. הוא נתן לי חמש דקות למכור לו את חיל חימוש, נתתי לו את נאום חיי. כמו שהוא אומר, באתי עם סכין בין השיניים, ובניהו מת על אנדרדוגים. הוא ראה את הרעב שלי, ולמחרת מינה אותי לקצינה בלשכה שלו. הדלת הזאת שהוא פתח לי, שם התחילו החיים החדשים שלי".

מעיין אדם (צילום: שי פרנקו)
טוטאל לוק: אמריקן וינטג'|צילום: שי פרנקו

היא קוראת לזה סכין בין השיניים, אחרים עלולים לקרוא לזה "חתולת רחוב". "אני לביאת רחוב", מטעימה אדם, "אני זוכרת שראיתי את מירי רגב בטלוויזיה והיא אמרה 'גדלתי בשכונה, שכונה זה המקום שאני הכי אוהבת, למה כשמנסים להנמיך משהו אומרים שכונה? מה רע בשכונה?'. הרגשתי שזו אני, שהיא מדברת עליי, שתרבות הרחוב שלי היא לא משהו ללעג, אני גאה בה, ולא הייתי מתחלפת עם אף אחד שגדל בצהלה. אני אוכלת עם הידיים, אין לי נימוסי שולחן. השפה שלי, זה מי שאני".

כשהשתחררה מהצבא החלה לעבוד כיועצת התקשורת של שאול מופז, אז יו"ר מפלגת קדימה. משם עברה להיות דוברת משרד הקליטה בראשות זאב אלקין והתקדמה להיות הדוברת של שרת התרבות והספורט, אותה מירי רגב. בשיא קריירת הדוברות שלה, אדם לוהקה ל"הישרדות" והגיעה למקום השני. "אני חושבת שיצר ההישרדות שלי נורא חזק, וזה גם מה שהפך את הקורונה לשנה הכי טובה שהייתה לי בחיים. מרוב הפחד לבזבז את הזמן, לקפוא, לחלות, טיפסתי יותר ויותר גבוה. אני הכי טובה כשאני עם הגב אל הקיר, הגרסה הכי טובה שלי היא מצוקה".

שימור פריון זה דבר מאוד עלוב בתפיסה החברתית

יש אנשים שעושים מלימון לימונצ'לו. אדם יודעת לקחת לימון ולהפוך אותו לתותים, לראיה סיפור הפרידה שלה מהאקס המתוקשר אסיף אלקיים. הקשר חווה עליות ומורדות, כשהכל פתוח וגלוי לעיני הציבור, עד שהם נפרדו סופית לפני כשנה. כשהיא בדמעות, אדם סיפרה בשידור חי שהסיבה לפרידה היא הרצון שלה להפוך לאימא, תשוקה שאלקיים לא היה שותף לה. בעידן אחר, לא כל כך מזמן, נשים קרייריסטיות פחדו לדבר בפומבי על הכמיהה לאימהות, ואז באה גברת אדם ומכריזה בריש גלי שהיא רוצה ילדים, והיא הולכת לעשות זאת לבדה.

את הדרך היא החליטה לתעד בעצמה, כולל כל הרגעים הלא פוטוגניים, הזריקות, הדמעות, הפצעונים, וגם את הבחירה בסופו של דבר להקפיא ביציות. המסע כולו ישודר בקרוב בכתבה ב"אולפן שישי". "אני חיה על תחושת משמעות", היא מסבירה את הבחירה במסלול הפומבי. "כשהתחלתי את התהליך, עשיתי גוגל ולא מצאתי שום כתבה, רק כל מיני ברושורים של מרפאות שתכליתן למכור את הטיפול. הבנתי שיש בעיה, ושהבעיה היא הבושה. בתפיסה החברתית שימור פריון זה דבר מאוד עלוב, הודאה בכישלון - אני נואשת, מבוגרת, לא אמצא בן זוג, את מה שהכי טבעי לכולן אני לא מצליחה לעשות.

"ואז אני אומרת, רגע, אני צעירה, אחרי שעתיים איפור אני גם יפה, מצליחה, יחסית מחוזרת, אולי בעצם עליתי פה על משהו גאוני. אני קונה זמן. בזמן שגבר מסיים צבא, לימודים, מתברג בתפקידים ניהוליים וכשהוא מרגיש מספיק בטוח ויציב כלכלית הוא מקים משפחה, ואז הוא המשענת הכלכלית של המשפחה. האישה בזמן הזה צריכה להביא ילדים. אנחנו לא מבינים כמה אישה מונעת מהשעון הביולוגי שלה. המשרה שהיא בוחרת בה, מקום המגורים, האם היא לוקחת קידום או לא".

מעיין אדם (צילום: שי פרנקו)
טוטאל לוק: אמריקן וינטג'|צילום: שי פרנקו

זה ידוע שגברים בגילאי 30-40 מבססים את הקריירה שלהם ונשים מקדישות את העשור הקריטי הזה לילודה ולקינון. 
"את יודעת כמה מהפערים החברתיים המגדריים המובנים נובעים מהמקום הזה? כמה נשים תלויות בבן הזוג לפרנסה, חוות אלימות רבתי ואלימות כלכלית, רק בגלל השעון הביולוגי שלהן? אני לוקחת את התובנה הגאונית המעצימה ואומרת  - רגע, אני יכולה להקים משפחה שבה אני יכולה להיות המשענת הכלכלית בבית. הוא יבוא, ייעלם, נתגרש, ניפרד, זה לא רלוונטי. אני ראש החץ. כל זה בגלל שיש לי עוד כמה שנים למצב את עצמי, מה שלרוב הנשים היום אין, רק בגלל הבושה. אם בעוד עשר שנים מהיום אישה תכתוב לי באינסטגרם שבזכותי יש לה ילד, זהו, לא צריכה יותר. זה האוויר".

מדובר בכל זאת בפריבילגיה שעולה לא מעט כסף. תפעלי להכנסת הקפאת ביציות במימון המדינה?
"זה טוב למדינה משני טעמים - אחד בהיבט החברתי, צמצום הפערים, לאפשר לנשים שכבר מוכיחות את עצמן כמעולות להתקדם לתפקידים בכירים לפני שהן מתמסרות לילדים. ההיבט השני הוא כלכלי. אישה שלא הרתה עד גיל 35 ותרצה יותר מילד או שניים כנראה תידרש לטיפולי הפריה מפרכים ויקרים שאותם המדינה כן מממנת. זאת אומרת, אם המדינה לא תממן שימור פריון עכשיו, היא תממן טיפולי פוריות אחר כך".

זה גם עשוי לשפר את היכולת למצוא זוגיות. אישה עם בנק ביציות בצד לא צריכה להיות מונעת מלחץ.
"התחלתי את התהליך הזה בזוגיות, אסיף היה מזריק לי לבטן. כשסיימתי את התהליך כבר הייתי רווקה. הייתי יוצאת לדייטים והבחור היה צריך לחכות לי, כי הייתי מזריקה הורמונים. מישהו רציונלי מבין שזה טוב גם לו, זה נותן לזוג צעיר שקט ומבטיח את היכולת שלהם להיות הורים".

ואז הלב שלך נפתח?
"אני לא יודעת אם זה מה שפתח לי את הלב, אבל זה לחלוטין הרגיע אותי. אני באה בשלווה היום. גם הבנתי שהמטרה היא לא ילד, אלא משפחה. היו רגעים שחשבתי שילד הוא המטרה ושאבנה משפחה מסביב. את רואה את אחוזי הגירושים מסביב ואת אומרת 'אוקיי, הגבר יילך, הילד יישאר'. היו לי כל מיני מחשבות, אבל היה לי ויז׳ן של תמונה שאני מחזיקה בטן, ואבא של הילד מנשק לי את הבטן העגולה".

מעיין אדם (צילום: בר כהן)
שגרירת המותג. אדם בקמפיין Buyme|צילום: בר כהן

אז את כבר יודעת איך לבשר לעוקבים כשהיום הזה יגיע?
"אני יודעת שאני רוצה משפחה. היה משפט שאמרו לי שגרם לי לעשות פליק-פלאק לאחור מהסיפור של להביא ילד לבד, ומחילה מהנשים שעשו את זה. אני לא מאמינה שזה נכון, אני לא חושבת כמו האנשים האלה, אבל הם ממש הצליחו להכאיב לי ולערער אותי כשאמרו לי שזה אגואיסטי להביא ילד לבד, שהוא צריך אבא. אני חושבת שיש אבות שלילד שלהם עדיף בלעדיהם ויש אימהות חד הוריות שהן הרבה יותר טובות מרוב המשפחות שאני מכירה, אבל תהיתי אם זה לא קצת מוקדם מדי לוותר על הזכות שלילד יהיה אבא, וזה בלם אותי".

הוא השפיות שלי

כמו בקלאסיקות של סיפורי סינדרלה, בדיוק ברגע הנכון הגיע הגבר הנכון. שמו יובל צלנר, חבר כנסת לשעבר וכיום נדל"ניסט מצליח. "כבר בדייט הראשון אמרתי לו שהוא האביר שלי על הסוס הלבן", היא נזכרת, "הוא עבר תאונה קשה כשהיה בצבא ושבר את המפרקת. רוב האנשים מתים מזה, הוא שרד, אבל מאז לא יכול לעשות 'לא' עם הראש. אמרתי לו שזה מה שחיפשתי כל החיים - מישהו שלא יכול להגיד לי לא".

הפעם, בניגוד למערכת היחסים הקודמת שלה, אדם משאירה את הזוגיות רחוק מעולם הלייקים. "לפעמים בא לי לשתף באינסטגרם, אבל אני אוהבת את הבחירה שלנו להתכנס פנימה. אם זה היה מפריע לי באמת, זה לא היה עובד. יובל נותן לי רוח גבית מטורפת, הוא אפילו דוחף אותי, אני מרגישה שאני האדם הכי פושרי שיש והוא דוחף אותי ומאתגר אותי עוד יותר".

לא רחוק היום שבו השניים יקחו את הקשר הזה צעד או שניים קדימה, אבל אדם מסרבת להרחיב: "יובל הוא לא חלק מהעבודה שלי וזה טוב. אני רק יכולה להגיד שבפעם הראשונה בחיים שלי, לי ולבן הזוג שלי יש חלומות משותפים מכל בחינה. אנחנו מאוד מפרים אחד את השני, ואני מרגישה שהנוכחות שלו בחיים שלי מאוד ממקדת אותי. הוא מקום שפוי, הוא לא חלק מהסערה שמתחוללת בחוץ, הוא למשל לא ידע מי זו ליאל אלי ומה קרה בינינו. הוא מגמד את זה לגודל אפונה ועושה לי שקט. אולי אני לא אומרת לו את זה מספיק, אבל הוא השפיות שלי, ואני גאה בו. בגילי הוא היה חבר כנסת, כזה ווינר".

כשהזווית הזוגית בחייה עלתה על המסלול הנכון, נותר רק לתהות מה עוד על הכוונת של אדם, שבזמן כתיבת שורות אלה שברה שיא ישראלי במכירות באינסטגרם: "כשאומרים לי 'אי אפשר' על משהו, כל מה שעובר בגוף שלי זה רק איך אני מוכיחה שאפשר. אם יגידו לי 'מעיין, את מסוגלת', יכבו אותי. אני צריכה ברקסים, תקרות, אנשים שיתנשאו מעליי ולא יאמינו בי, כדי להצליח. בסדר, לפחות אני מודעת לזה, אני מטופלת".

מה הדבר הבא על הכוונת שלך?
"תלוי, מה את חושבת שאני לא יכולה לעשות?". 

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: איתי בצלאלי | איפור: נגה תמיר | שיער: ניב בוגלבסקי | ע׳ סטיילינג: קים אליהו | הפקה: רותם פנחס