סולנית אפלה בלהקת מטאל, לובשת שחורים וניטים וחולה על גולגולות ואיפור מקאברי: אוזי הגותית היא בדיוק מה שאפשר לצפות מבחורה שמייצגת את קהילת הגותים בישראל. אבל מתחת לאייליינר ולפירסינג, מתגלה תמונה קצת פחות קודרת. אחרי הכל, אתם מכירים פאנק-רוקיסטים עטויי עור שאומרים "בעזרת השם" בכל משפט שני והולכים להופיע בצוות הווי ובידור באילת?
"מסתכלים עליי ורואים את הלבוש והתדמית, וישר כל ההתייחסות אליי היא מתוך אינספור קלישאות ודעות קדומות", אומרת אוזי, "מי שמכיר אותי יודע שהחיצוניות שלי מאוד שונה מהפנימיות".
יש למראה שלך סטייטמנט מאוד ברור.
"אני אוהבת את המוזיקה הזאת, את הלבוש השחור והאיפור. מבחינתי הם משדרים עוצמה וסקסיות. אבל חשוב לי שיבינו שגותים הם אנשים נחמדים, ולא איזה שוחטי חתולים כמו שכולם חושבים".
הצצתי למקפיא של זולטק, ואכן אין שם שאריות של חתולים. המגרגר היחיד בדירתה החדשה בצפון תל אביב ("עברתי לפני שבוע מפלורנטין לבבלי, מזל שאבא שלי עוזר לי לשלם את שכר הדירה") הוא סיאמי אפרפר העונה לשם "סושי" וחי איתה כבר שש שנים. האלמנט הגותי היחיד בכל הדירה הסולידית נמצא בתוך המקרר – שלוש עוגות בעיצוב מרשים של גולגולות שהכינו לה חברות ("אני פשוט חייבת להשמין אז מפטמים אותי בעוגות"). על השולחן מונח צמד מכשירי שמיעה, תזכורת לכך שאוזי חייבת להיעזר בהם כדי לשמוע אותי.
אבל ההוכחה הכי משמעותית לכך שאושרת זולטק (30), אוזי הגותית בשבילכם, היא בחורה מפתיעה, היא כנראה הצטרפותה לקאסט של עונת ה-VIP של "מה שקורה באילת" – הממתק הקיצי של ערוץ 24. אחרי עונה שזכתה להצלחה, החליטו בערוץ לשדרג את הקונספט ושלחו חבורת סלבס מזמרת לתפקד כצוות הווי ובידור במלון אילתי טיפוסי.
אוזי לוהקה לתוכנית על תקן האאוטסיידרית הביזארית, בין המניירות הנרקיסיסטיות של אביבית בר-זוהר ואצולת הטראש ליהיא גרינר. המלהקת של התוכנית ראתה אותה באייטם על הפסטיבל הגותי ב"גיא פינס", והחליטה שזה בול מה שאילת ועם ישראל צריכים. "כנראה שסקרנתי אותה כי אני מביאה משהו אחר מכל המשתתפים שהם ליהקו – בטח לא אמנות מסחרית של צוות הווי", קובעת אוזי.
אבל מה לבחורה כמוך ולריאליטי שעוסק בצוות בידור באילת?
"מה שעניין אותי זה כמובן הפלטפורמה שזה נותן לי. הייתי צריכה את החשיפה ואני לא מתביישת בזה. הפורמט עצמו נורא בעייתי עבורי, אילת, שמש. ואני נורא שונאת שמש, ילדים והפעלות. היו דברים פחות מגניבים כמו להופיע בכל מיני מקומות ביזאריים, אבל הצלחתי להישאר נאמנה לעצמי ולמה שאני. לא עשיתי שום דבר שלא רציתי לעשות".
"התביישתי לשים מכשירי שמיעה"
היא נולדה בקריית אתא בשם אושרת, בת הזקונים לאמא דיילת מכירות ואבא מנהל רכש באלביט, ואחות צעירה לעוד שני אחים. משפחה מסורתית. "סבא שלי ז"ל היה חזן, ואבא שלי מחזן גם קצת בעצמו. אנחנו לא דתיים, אבל בהחלט אפשר לקרוא לנו מסורתיים", היא אומרת. "אני מאוד מאמינה באלוהים ומאוד מחוברת לדת. קידוש עם כיפות ביום שישי, בית כנסת לפעמים וכמובן שאני צמה ביום כיפור. הדת שלנו מאוד מרגשת אותי".
איך זה מסתדר עם הפירסינג והקעקועים?
"אין שום קשר בין מה שבן אדם לובש לבין מה שהוא אוהב לשמוע. זה בוודאי לא קשור לאמונה שלי, זו בורות לחשוב ככה. זה נותן לי כוח וסוג של שליטה – לא באנשים, אלא בחיים. זה סקסי ומושך את העין ויש בזה המון תשומת לב. אני אוהבת את המסתורין ואת זה שזה מייצר סקרנות אצל אנשים".
מלבד מסורת, מה שמלווה את אוזי מילדות היא לקות השמיעה שממנה היא סובלת. "מגיל 3 היו לי דלקות כרוניות באוזניים שפשוט אכלו לי את עור התוף", היא מסבירה, "תמיד היו לי בעיות אוזניים ותמיד הייתי עם צמר גפן באוזניים וסבלתי מכאבים. זה גרם לי להיות מנותקת מהסביבה. לא בגלל שלא שמעתי, אלא כי הייתי אסטרונאוטית, ממציאה לעצמי חברים דמיוניים ועולם דמיוני".
אז איך זה שהתחלת לשיר דווקא?
"הייתי ילדה מאוד מפונקת שקיבלה כל מה שהיא רוצה ותמיד עשתה הכל בשביל שיראו אותה ובשביל למשוך תשומת לב. התחלתי לשיר בגיל 6. משכתי את ההורים שלי לכל סוג של פסטיבל שירה שקיים. ידעתי שמה שאני רוצה לעשות כשאגדל זה להיות זמרת".
ואיך הצלחת לשיר כמו שצריך?
"בגלל הבעיות בשמיעה עשיתי רק קולות רקע בלהקות ששרתי בהן, אף פעם לא סולו. אני חושבת שבצורה לא מודעת האוזן שלי ספגה צלילים נכונים ושירה נכונה, הצלחתי ללמד אותה לא לזייף בכלל ולשמוע זיופים בשירה ובמוזיקה של אחרים".
היית ילדה דחויה?
"הייתי ילדה מאוד פופולארית והיו לי הרבה חברים בשנות ההתבגרות. בבית הספר הייתי זמרת בטקסים ומעודדת של נבחרת הכדורגל של אליצור קריית אתא. בגיל 14 אפילו הייתי קצת פרחה בהשפעת הסביבה. הייתי הולכת עם עגילים גדולים מזהב".
החיבה לגותיות הגיעה אחרי שפאזת הפרחה לא צלחה. היא הצטרפה למחנה הפריקים בתיכון, שכלל עישון סיגריות במחששה וצביעה תכופה של השיער. כשהגיע זמן הגיוס ניסתה להתקבל ללהקה צבאית ונענתה בשלילה. "בצבא הייתי מאוד ממורמרת, נעשה לי שם עוול נפשי ובריאותי מאוד גדול. לא קיבלו אותי ללהקה צבאית בגלל שהכל שם פרוטקציות".
גם לשרת בבסיס פתוח לא אפשרו לה. "הייתי ילדה שבאה עם תיק ענק של בעיות אוזניים, ושמו אותי בבסיס סגור בדרום. נכנסתי לדיכאון רציני ומצאתי נחמה גדולה במוזיקה הגותית, הייתי שומעת את היהודים, ניין אינצ' ניילז, הקיור, ג'וי דיוויז'ן ועוד הרבה להקות. התחלתי לצאת למועדונים גותים וככל שהייתי יותר בדיכאון לבשתי יותר שחור ושמתי על עצמי ניטים יותר גדולים".
מאמא ופאפא זולטק היו בטוחים שזה רק עוד שלב באבולוציה. הם בטח לא חשבו שהבת שלהם תהפוך לסמל לאלפי גותים בישראל. "חינכתי את אמא שלי להבין שזה סקסי וייחודי, אבא שלי התעצבן מזה הרבה יותר. הם עדיין לא קיבלו את זה, אבל הם מבינים שאין מה לעשות. זה מי שאני".
מיד בתום השירות הצבאי הפכה לסולנית בלהקת beyond cause, להקה גותית שמנגנת דארק וויב, אלקטרו וסינתפופ. "הרמתי את הלהקה להצלחה גדולה ולהופעות. החלטתי שאנחנו לא נהיה בצללים – הגענו לחמם להקות גותיות מחו"ל שבאו להופיע בארץ. כמעט יצא לנו לחמם את דפש מוד".
במהלך התקופה היא עבדה על אלבום סולו אישי שגנזה בסופו של דבר. "הייתה לי פרידה מאוד כואבת מאקס וכתבתי שירים קיטשיים על אהבה ולב שבור. זה היה זוועה, אבל הייתי צריכה להוציא את זה מהמערכת. כמובן שלא העזתי להוציא את האלבום הזה, וטוב שכך".
גם המשבר לא ערער את האמונה שלה. "אני מודה לאל כל בוקר שאני קמה. לא איבדתי את האמונה בשום שלב, אבל בתקופה הזאת הייתי נורא מורבידית".
איך מתיישבת הפרסונה הדיכאונית עם הדת היהודית שמצווה לשמוח?
"האג'נדה שלי תמיד הייתה חיובית ואופטימית. זה שאני גותית לא אומר שאני בחורה דיכאונית שיושבת בחושך ומחפשת לחתוך את הוורידים. אני בחורה חיובית ותומכת. המון אנשים באים אליי לקבל עצות כי יש לי אינסטינקטים טובים".
"לא אוהבת להגדיר את המיניות שלי"
אחרי שעברה לתל אביב, אוזי המשיכה לפתח את קריירת השירה. היא למדה קצת אצל ריקי גל ואפילו נרשמה בעידודה לבית הספר למוזיקה "רימון", טראומה שהיא מעדיפה לשכוח. "זאת הייתה חוויה נוראית, בא לי להקיא כשאני חושבת על זה. שרדתי שם 3 חודשים עד שברחתי. פשוט בזבוז זמן לנגן מוזיקה שהיא לא אני ולא בשבילי. זה דיכא לי את היצירה".
בשלב כלשהו החליטה לנסות את מזלה ב"כוכב נולד". היא נרשמה לאודישן לעונת העשור, אבל חוותה טראומה נוספת. "אמרתי באודישן שאני כבדת שמיעה ושצריכים לסדר לי את הבמה כמו שצריך – שאני אעמוד עם המיקרופון כמה שיותר קרוב לפסנתר ושהוא לא יהיה מאחורי כדי שאני אוכל להיות בקצב איתו. בפועל הייתי רחוקה מאוד מהפסנתר וזה היה פשוט אסון. קטלו אותי. זה הרגע שבו החלטתי שאני שמה מכשירי שמיעה".
ההחלטה הזאת עשתה לך שינוי בחיים?
"בלי המכשירים לא הייתי שומעת כלום, הייתי מפספסת המון דברים, בעיקר פניות של אנשים. עם המכשירים אני שומעת יותר מדי, לפעמים גם דברים שאני לא רוצה לשמוע. אין בלאנס. אבל גיליתי עולם אחר לגמרי, רעשים שמעולם לא שמעתי. פתאום התחלתי לשרוק ולשמוע כל מיני צלילים בהופעות. אפילו שמעתי את הרעש של הניאגרה בשירותים בפעם הראשונה בחיים שלי".
התהפוכות בחייה לא פסקו. כשהייתה בת 24 התאהבה פתאום בבחורה. "פשוט עברתי מבנים לבנות", היא מודיעה, "התחתנתי עם אישה. מבחינתי זה לא אישו בכלל. הייתי נשואה לאישה והתגרשנו אחרי שנה וחצי. היינו ביחד בסך הכל שלוש שנים".
פתאום באמצע בחיים גילית שאת אוהבת נשים?
"עד גיל 24 הייתי סטרייטית לכל דבר, אבל אז הכרתי אישה שגרמה לי להרגיש את מה שהרגשתי לגברים. התאהבנו, התחתנו, בסופו של דבר זה לא עבד והתגרשנו. זה כל מה שאני מוכנה לספר על זה".
אז היום אפשר להגיד שאת נמשכת לנשים?
"אני לא מקטלגת את עצמי וממש לא אוהבת את ההגדרות האלה, לסבית או לא לסבית. המשיכה שלי היום היא יותר לנשים מאשר לגברים, אבל שוב, אני ממש לא אוהבת להגדיר את המיניות שלי".
והיום את רווקה או בזוגיות?
"רווקה לגמרי".
מה את מחפשת בבן או בבת הזוג?
"חשוב שיהיו תחומי עניין משותפים. שיפרגן ויתמוך באמנות שלי ויהיה אמנותי בעצמו. לא יכולה להיות עם מישהו שלובש לבן או ורוד. לא חייב להיות גותי, אבל כן שייכות למה שאני עושה, אחרת זה יהיה משעמם פצצות, כמעט כמו לצאת עם אביבית בר זוהר".
חשוב לך שהוא יהיה מישהו מאמין?
"לא חשוב לי שהוא יהיה מסורתי, אבל רצוי שלא יאכל מולי כל היום שרימפסים וקאלמרי".
יש שמועות שאת בענייני סאדו.
"אני אמנם יוצאת לדאנג'ן, אבל זה רק בגלל שאני אוהבת את המוזיקה, נטו בשביל לרקוד. תמיד אמרתי שאם אעשה משהו קינקי זה יהיה בחדרי חדרים, אבל אני ממש לא בעניין של סאדו-מאזו, זה לא עושה לי את זה. אנשים כל הזמן ניגשים אליי במועדון ורוצים ללקק לי את הנעל, לא תאמין איזה הצעות אני מקבלת".
מה למשל?
"אנשים מציעים לי לשלם לי בשביל לנקות לי את הבית, ורק שאני אהיה נוכחת, ועוד כל מיני פטישים. אני כבר רגילה, זה בסדר. מה שכן מקומם זה שמשייכים אותי לקלישאות רק בגלל מה שאני לובשת. הכי צפוי לבוא ולהגיד 'זאת עושה סאדו בגלל שהיא לובשת שחור'".
טים ליהיא
אחרי כל המסעות, נראה שאוזי מוכנה לשלב הפריצה בחייה. בשבועות הקרובים ייצא הסינגל הראשון מתוך אלבום בכורה שלה עם מוזיקה מקורית בהפקת עידן רואה ובמימון עצמי שלה. "האלבום שלי הוא רוק אלטרנטיב עם נגיעות של בלוז פופ, דאב סטפ אלקטרוני וקלאסי. לקחתי הלוואה בשביל זה מהבנק, אני מאמינה בעצמי".
איך את חיה באמת? אפשר להתפרנס מהז'אנר שאת מייצגת?
"נורא קשה להתפרנס בארץ מאמנות, נקודה. וזה לא משנה איזה סוג מוזיקה את עושה. יש לי דיי ג'וב בשביל לשלם חשבונות, אני עובדת בקבלה של מכון ספא".
בינתיים, כאמור, אוזי מתחככת עם התהילה ב"מה שקורה באילת", ונראה שהיא הסתגלה למעמד די מהר. כבר בפרקים הראשונים היא הספיקה לבחור צד בסכסוך המתוקשר, כשסירבה לשהות עם אביבית בר-זוהר באותו החדר, הפכה לצ'ילבה רשמית שלה, ומיהרה להגר לצדה של ליהיא גרינר.
נראה שלקחת צד ברור במלחמת העולמות.
"היה לי מאוד כיף עם ליהיא ונשארנו בקשר טוב. כולם חושבים שהיא הסיטה אותי נגד אביבית אבל זה ממש לא ככה. ראיתי את אביבית עוד ב'אח הגדול' ובכל מיני מקומות לפני ופשוט לא יכולתי לסבול את האישיות שלה. כל היחס שלה לגברים וכסף זה פשוט דוחה בעיניי. זה לא בן אדם שאני יכולה להתחבר אליו. אני לא שונאת אותה ואין לי שום דבר נגדה, אבל פשוט לא חשבתי שזה יהיה חכם לשתינו להיות באותו החדר במשך חודש שלם".
אז את במחנה ליהיא מן הסתם?
"אני לא בשום מחנה ולא בוחרת צד. שיפתרו את זה בעצמן. אני כן יודעת שלא לוקחים מכלה את תשומת הלב כמו שאביבית עשתה לליהיא".
ואיך הסתדרת עם הבנים?
"בהתחלה לירון נראה לי כמו איזה ערס מעצבן, אבל בסוף הוא התברר כגבר מצחיק ושנון. הוא מאוד מפנק ואכפתי. נראה לי שהייתי בוחרת בו בתור בן זוג אם לא הייתה לי ברירה. הוא היה מכין לי קפה כל בוקר והייתי יכולה לשים עליו ראש בכיף".
אז מה הלאה, הזמנה להשקות? זה ממש לא מסתדר עם התדמית האפלה.
"אני לא רואה בזה שום סתירה. אני אוהבת לשמוח ונהנית ללכת להשקות וממש לא מתנצלת על זה. אני מנצלת את זה שמזמינים אותי – מבחינתי כל אירוע כזה זאת הזדמנות להכיר אנשים חשובים שיקדמו לי את הקריירה".
אולי התברגנת קצת ופתאום נראה אותך משנה פאזה?
"אולי אתמתן קצת בעתיד, אבל אין שום סיכוי שאפסיק להופיע בפסטיבלים גותים, בעזרת השם. זה לא איזה פייז חולף בחיים, אני לא אפסיק לקנות מחוכים, לא אתחיל ללבוש ורוד – זה מי שאני ומה שאני אוהבת. הדבר היחיד שקצת מעייף אותי זה ההשקעה באיפור לפני כל יציאה, על זה אני מוכנה לוותר".
את כבר מקבלת יחס של סלבית ברחוב?
"כן, המון ילדים עוצרים אותי ומבקשים להצטלם כי אני נראית להם מגניבה ועוף מוזר כזה. זה בחלט כיף".
איפור ושיער: עידן גיטקר לירין שחף.