כששני אטיאס הייתה בת תשע, היא ישבה בחדר של אחותה הגדולה מורן וצפתה בה אורזת מזוודות. מי שהייתה לה אמא שנייה החליטה לטוס לנסות את מזלה בארץ המגף, והאחות הקטנה נשארה בבית והמשיכה להעביר את זמנה בצפייה כפייתית ב"בובה פראית" בערוץ ויוה. בזמן שמורן למדה איטלקית, שני למדה ספרדית ממילי אספוסיטו. וכשמורן הפכה כמעט בן לילה לכוכבת טלוויזיה מהזן האיטלקי הקלאסי - עם מחשופים ענקיים וצחוק מוגזם - שני הייתה עומדת מול המראה וחולמת שהיא נטליה אוריירו.
"ככה למדתי ספרדית פרפקט. אני הולכת לאודישנים פה ומדברת ספרדית, ואנשים לא מאמינים לי שאני ישראלית", היא מספרת. "פה", אגב, זה הוליווד - הבית של שני בארבע שנים האחרונות. היום האחיות שוב גרות ביחד, בבית רחב מידות בווסט הוליווד, בית שממנו הן יוצאות לאודישנים, לפגישות וללימודים. שתיהן, כמו חלק נכבד מתושבי השכונה, חיות מאודישן לאודישן, בצפייה מתמדת לקבל את הטלפון שמבשר על קבלת התפקיד הבא, או לפחות מודיע על זימון לאודישן נוסף, מה שקרוי בעגה המקומית "קול בק".
המחלה וההחלמה
היא נולדה בחיפה לפני 23 שנים, לאם עורכת דין ואב סוחר רהיטים עתיקים. ההורים היו עסוקים רוב הזמן, ככה שאחיה מיכאל, שגדול ממנה ב-14 שנה, ומורן, שמבוגרת ממנה בעשור, היו אלה שליוו אותה לחוגים ודאגו שהיא תעשה שיעורי בית. אבל כשהייתה בת שמונה מיכאל כבר עזב לאמריקה, ושנה אחר כך, כאמור, גם מורן עזבה. בת הזקונים נותרה לבד בבית.
"כשהחלטתי שאני רוצה להיות שחקנית לא היה לזה קשר למורן" היא טוענת. "היא הייתה אז בכלל דוגמנית ומנחת טלוויזיה, ומשחק עוד לא היה בכלל הכיוון שלה. אני הלכתי בתיכון למגמת תיאטרון וביימתי הפקות. כשנגמר התיכון הבנתי שזה לא רק חלום ילדות, אלא מה שאני באמת רוצה לעשות בחיים. חיכיתי לרגע שאני אוכל להגשים את החלום וללמוד ב'לי שטרסברג'. אבל ידעתי שקודם אני מתגייסת. אחרי שאחים שלי לא גויסו, האמנתי שאני כן אצליח. לי ולאחים שלי יש בעיה במערכת החיסונית שגורמת לנו לחלות בדלקת קרום המוח חיידקית, לא ויראלית. גם מורן וגם מיכאל חלו בזה עוד לפני הגיוס ולכן לא גייסו אותם בכלל. אני לא חליתי, ובגלל שדלקת קרום המוח נחשבת מחלת ילדים, נלחמתי שיגייסו אותי. כל יום הייתי מתקשרת ללשכת גיוס וחופרת להם, רציתי ללכת קורס מ"כיות. לא רציתי להיות פקידה, בורג קטן במערכת, רציתי משהו משמעותי, רצית להשפיע".
ולא הסכימו?
"בסוף הסכימו. אחרי מאבקים של שנה וחצי, אישרו לי את זה. הייתי כל כך מרוצה, שהתגייסתי סופר מורעלת. קיבלתי חיילת מצטיינת בטירונות, אבל שבועיים לפני הסוף – וזו הייתה טירונות קרבית של חצי שנה - חליתי בזה גם".
ומה קרה?
"הקאתי המון ואיבדתי את ההכרה. החברה הכי טובה שלי בקורס ידעה מאימא שלי על ההיסטוריה המשפחתית ופנתה מיד לקצינות כדי שיפנו אותי לבית חולים. התעוררתי באסף הרופא, בבידוד, כשההורים שלי לצדי עם מסיכות על הפנים, ואני עם אינפוזיה של סטרואידים וארבע סוגי אנטיביוטיקה. הבנתי ישר מה קרה".
היית בסכנת חיים?
"זו מחלה מסוכנת. אם לא היו מפנים אותי תוך 24 שעות כנראה שלא הייתי פה היום. לא הבנתי את זה באותו רגע, כשהתעוררתי הדבר הראשון שעשיתי זה לחפש את הנשק שלי כי פחדתי לקבל שבת. לא האמנתי שזה נגמר, סירבתי להשלים עם זה. הייתי מאושפזת שבועיים ואחר כך הייתי עוד בשיקום תקופה ארוכה, כי זה מחלה שמאוד מחלישה את הגוף ומבלבלת את הראש. את נורא רגישה לרעשים, כל סאונד מקבל עוצמה מטורפת, את בקושי יכולה ללכת ואם את קוראת עמוד מספר, שנייה אחר כך את לא זוכרת כלום. ועדיין נלחמתי להישאר בצבא, רק כשראיתי את תעודת השחרור שלי, הבנתי שזהו זה".
מורן חטפה את זה עוד פעם. גם את עדיין בסיכון לחלות שוב?
"כן, זו נטייה גנטית וברגע שאנחנו חשופות לזיהומים, זה עלול לחזור. אני מקבלת חיסון כל שלוש שנים ואני מנסה לאכול בריא, אבל אני לא בהיסטריה. אם אני שומעת שמישהו לידי חולה בשפעת, אני מנסה שהקול של אימא שלי יתנגן לי בראש, ואני פשוט מתרחקת, הולכת הביתה".
אחרי שהתגברה על המחלה ועל השחרור המאכזב מצה"ל, החליטה שני לעבור לחלום מספר שתיים ולהתחיל את לימודיה. היא הייתה בת תשע עשרה כשעברה לאל.איי והחלה את לימודי המשחק. גם אחותה כבר הספיקה למצות את הפרק האיטלקי בחייה ולעבור למכה של תעשיית הקולנוע, אבל לא רק היא – למשפחת אטיאס יש בלוס אנג'לס לא מעט דודים ודודות שחיים שם כבר שנים ומחזיקים עסקים בעיר, ואחיה מיכאל עובד כרואה חשבון בעיר, נשוי ואב לשניים. בעצם רק ההורים שלה נשארו בארץ.
אז אין געגועים לחיפה?
"יש, אבל אני כל כך רגילה לכאן. אני ומורן גרות בבית נחמד, ומבחינתי זה הבית שלי. אני מאוד סתגלנית. גם ב'הצילו' הרגשתי אחרי יומיים בבית".
אני דיווה?!
ב"הצילו! אני לא יודע לבשל", הריאליטי לסלבס מאותגרי מטבח (שבת ב-21:00 בערוץ 2), שני מנסה ללמוד איך לעמוד בציפיות שיש לאנשים כשהם שומעים שהיא באה מבית מרוקאי. "כן, אין מה לעשות, גברים שומעים 'מרוקאית' וחושבים שתפסו בשלנית", היא צוחקת. "אבל אני אף פעם לא התעניינתי במה שנעשה במטבח. ראיתי את זה קורה, אבל לא הייתי פעילה". בפרק השני של התוכנית, ששודר בשבת האחרונה, היא נקלעה לעימות עם שותפתה לחדר רנא רסלאן על רקע קציצות ואורז.
מה נסגר עם רנא?
"אני לא ממש יודעת למה היא נכנסה לסערת רגשות סביב העניין הזה, אבל סגרנו את זה בינינו. באותו ערב כבר בילינו ביחד עם גיטרות ושרנו ורקדנו. נאור אורמייה ניגן בוב מארלי והיה מקסים. במשימות אתה בלחץ ודברים יוצאים מפרופורציה, אבל שתי דקות אחר כך זה כבר נשכח".
אני הבנתי שהיא לא ממש שכחה, והיא גם קראה לך דיווה כי לא הרמת את המגבות באמבטיה.
"אני דיווה? מה אני אעשה, כל אחד מקבל ממך התרשמות אחרת. אני לא רוצה להגיד שום דבר רע על רנא כי אני ולשון הרע זה לא הולך ביחד, זה לא מה שגדלתי עליו. זה נורא הזכיר לי את הצבא כל הסיפור הזה. שמו אותנו ביחד בחדר – אני, מיכל ינאי ורנא - ולא כולם מסתדרים עם כולם, תמיד יש מישהו כזה. אני בן אדם שמסתגל מהר, כי אני רגילה לזה".
למה באת לתוכנית? אין לך איזה צורך דחוף ללמוד לבשל כרגע.
"לא, אבל פנו אלי מ'גיל הפקות' עם הפורמט הזה וזה נשמע לי מעניין. הגעתי לארץ לפגוש אותם, וזה נראה לי נחמד. למרות שהייתי בטוחה שאני מבשלת לא רע, לא הבנתי בכלל כמה אני עלובה. חשבתי שאני אהיה בין הטובות. גם החבר'ה שם בהתחלה חשבו שאני שתולה של ההפקה כי ידעתי מה זה תבלינים. יש כאלה שלא ידעו מה זה פטרוזיליה וכורכום, אני ראיתי בבית לפחות. את המשימה הראשונה, של החזה עוף והשעועית הצלחתי לעשות, אז אנשים פיתחו ציפיות. אם היו נותנים לי להכין את העוגת ביסקוויטים של רן, אוי ואבוי. מי יודע מה שמים בזה?"
עם מי התחברת?
"אהבתי את השף, ניצן רז. לכולם הפריע שהוא היה קשוח, אבל לי זה לא הפריע, כי אני אוהבת משמעת ואני חושבת שזה מה שמחייבת מסגרת לימודית. נהניתי עם כולם, היו צחוקים, זו חבורה של אנשים מוגבלים באמת שלא יודעים לעשות חביתה. כשמישהו מצליח לעשות פנקייק או שניצל, יש אחדות, תמיכה, גאוות יחידה ומחיאות כפיים. את מאור הכרתי לפני כי צילמנו יחד את 'גאליס', והיו לנו הרבה קטעים בתוכנית. הוא עבד עלי איזה פעם כשעשינו חצילים - לקח חציל חי ושכנע אותי לטעום אותו. הוא אמר לי שזה טעים כמו תפוח. יצאתי חצילה. גם מיכל הפכה להיות חברה מאוד טובה שלי וגם טל ברודי. הוא יכול להיות סבא שלי, אבל הוא מעורר בי השראה, הוא שגריר של רצון טוב, קם כל בוקר בשש כדי לקדם את ישראל בלי לקבל שום דבר, בלי שישלמו לו ובלי לקבל אייטם ב-mako, סתם כי הוא כזה".
אז עכשיו מורן מקבלת כל בוקר קוסקוס?
"ממש. קודם כל אני בעד שמורן תיכנס לעונה הבאה של הסדרה, כי גם לה יש עוד הרבה מה ללמוד. הכנתי לה פסטה פרימוורה והכנתי לה דגים והיא מאוד התלהבה, אבל אנחנו בדרך כלל חיות על סיר קינואה שאנחנו מכינות פעם בשבוע וסלט".
"יש לי התחלה של אהבה"
עד כה, בהצלחות המקצועיות הבולטות של אטיאס ניתן למנות ליהוק לתפקיד קטנטן (אבל עם טקסט, ועוד באפגנית!) בפרק של סדרת המשטרה האמריקאית NCIS, ותפקיד גדול בהרבה בסדרת הלהיט "גאליס" כנטלי רואס, הערסית ממשפחת הפשע שעושה הכל לטובת הפמיליה. אטיאס הצטרפה בעונה השנייה של "גאליס" ושיחקה גם בעונה השלישית.
"זה קרה מיד כשסיימתי את הלימודים, האודישן הראשון שעשיתי בארץ. בדיוק טסתי לאיטליה עם מורן לצילומים של 'הגוף השלישי' כשקיבלתי מהסוכנות שלי קול בק. כשהודיעו לי שהתקבלתי, היו לי שבועיים למצוא דירה בתל אביב ולהתחיל לעבוד. לקחתי מנטלי, הדמות שלי ב'גאליס', הרבה לחיים, את ה'לא עוצרים בלא' לקחתי ממנה. כשהתחלתי לצלם לא ידעתי למה אני נכנסת, כי לא הייתי פה שנתיים ולא ידעתי מה זה 'גאליס'. ואז פתאום התחילו לפתוח לי עמודי מעריצים, והבנתי את האפקט. הייתי פה עשרה חודשים כדי לצלם את שתי העונות, והמשכתי הלאה. אני לא ממשיכה לעונה הרביעית כי אני מתרכזת עכשיו באל.איי".
שבוע אחרי הצילומים היא כבר התעופפה בחזרה לפגישות עם מנהלים בהוליווד. "הדס מוזס, מ-ADD, הסוכנות שלי בארץ, סידרה לי המון פגישות עם אנשים".
הדס היא זאת שסידרה לגל גדות את ה-תפקיד כוונדרוומן.
"נכון, היא הוונדרוומן האמיתית בסיפור. אספתי את תיק העבודות שלי, הגשתי בקשה לוויזת אמן וצ'יק צ'ק חתמתי עם סוכנות מאוד גדולה שנקראת 'אנטייטלד אנטרטיימנט' וחתומים בה גם נעמי ווטס, מדונה ובלייק לייבלי בין השאר".
ואז קיבלת את NCIS, תפקיד של שתי דקות לעומת תפקיד ראשי של שתי עונות ב"גאליס".
"נכון, אבל זו הסדרה הכי נצפית בעולם. בכל פרק יש 18 מיליון צופים, משהו היסטרי. זו סדרה שרצה כבר 11 שנים, וזו מתנה מאוד יפה לגיל 22. למרות שהיה לי תפקיד קטן קיבלתי טריילר ומלבישה צמודה. נותנים לך תחושה שהעבודה שלך מאוד חשובה, ונותנים לך את כל התנאים".
בינתיים, עד שיגיע התפקיד הבא, גדול או קטן, אטיאס מעבירה את הזמן בהוראה בבית ספר למשחק שבו למדה. "אני המורה הכי צעירה שהייתה להם", היא מספרת. "באתי לבקר אחרי הרבה זמן שלא הייתי שם, נכנסתי לדיוויד סטרסברג, הבן של לי, שנתן לי בזמנו את המלגה ללימודים, והוא פשוט הציע לי ללמד. אז אני מלמדת קורס ב"שיטת המשחק", ואני מורה די קשוחה, יש שקט בשיעורים שלי, אני מחזיקה אותם קצר".
זה פעם בשבוע. מה את עושה חוץ מזה?
"אין לי שגרה, אלה החיים כשחקנית. הוליווד זה מקום מאוד נעים ונוח לחיות בו, ולכן אפשר להישאב בקלות לריק כזה של לעשות פרסומת פעם בשנה ובשאר הזמן לנוח. אני לא מסוגלת לנוח צהריים, אז איך אוכל לנוח שנה? אני כותבת סרטים קצרים, מפיקה אותם, מביימת מחזות. הרעיון הוא לייצר תוכן שלך ולצלם חומרים כדי להעשיר את תיק העבודות שלך. פיתחתי גם עם אחותי פורמט, ואנחנו רוצות למכור אותו לטלוויזיה. חוץ מזה אני הולכת לאודישנים כל הזמן. היום קמתי בשש וחצי והלכתי ליוגה חמה, שזה יוגה בחדר מחומם ל-35 מעלות, אחר כך היה לי אודישן לפרסומת של חברת פלאפונים ספרדית ואחר צהריים הלכתי לאודישן לסרט שבו הייתי צריכה להיות אמריקאית בת 18. הטווח שלי גדול יותר כי המבטא שלי טוב ולא יכולים למקם בדיוק מאיפה אני. אני קצת יותר בהירה מאחותי, ולא יודעים אם אני אמריקאית או היספנית. גם מבחינת הגיל, אני פעם בת 18 ופעם בת 29. איזה דמות שאת רק רוצה מחכה לי באוטו. יש לי שם עקבים ולק ואצטון וחולצה מכופתרת ובגד גוף. מזמינים אותי לאודישן, ולפעמים יש לי שעתיים להתכונן ולהגיע לצד השני של העיר, אז הכל נמצא באוטו. אני גם אוכלת רוב הזמן באוטו. התזונה שלי מבוססת על צ'יפס, חטיפי אנרגיה, פרי או סנדוויץ' באוטו, כמו נהג משאית".
ואז בערב מלחמת כריות בפיג'מות על הספה עם אחותך?
"בטח. מהרגע שעברנו לגור ביחד הפער של עשר השנים בינינו נסגר, אפשר לדבר כאישה לאישה. אנחנו גרות יחד כבר ארבע שנים, וכמעט בכל מקום, בכל סט שלה, אני נמצאת. שיחה שלנו יכולה להמשך ימים. יש לנו קשר מאוד צמוד. תמיד כשאני מגיעה לסט שלה, אומרים לי 'שמענו עלייך הכל, היא כל כך חיכתה לך'".
מי אומרים - אדריאן ברודי וליאם ניסן?
"גם. האמת שזה לא מרגש אותי, מגיל מאוד צעיר אני רואה אנשים כאלה. אדריאן ומילה קוניס הם חברים של מורן, אז יש מצב שהם באים לקפה. התרגשתי כשישבנו לארוחת ערב עם אל פצ'ינו. אז התרגשתי באמת. נפגשנו בטורונטו, והוא הזמין אותנו להצטרף אליו. הייתה לנו שיחה מקסימה על משחק ועל רומנטיקה. הוא צ'ארמר".
ומה עם אהבה? מורן עדיין מחפשת, מה איתך?
"מה קורה אימוש? את רוצה לדעת אם מי אני מתחתנת? יש לי עכשיו התחלה של אהבה, וזה הכי כיף. היה לי סיפור של אהבה ראשונה שנמשך הרבה מאוד שנים, און אנד אוף, וזה נגמר לפני שנה. אין עליי לחץ, קודם כל אני צעירה ממורן בעשר שנים ואף אחד לא יושב עליי. אני אמרתי תמיד שאני רוצה להיות אימא צעירה, אבל זה צריך להיות עם הבן אדם הנכון. אני חייבת שהוא יהיה ישראלי. יצאתי גם עם לא ישראלים, אבל אחרי שחזרתי מהארץ לארצות הברית הבנתי שדי, בשורה התחתונה אני לא אתחתן עם אדם שהוא לא ישראלי ולא יהודי. אני רוצה שהילדים שלי יגדלו על מסורת יהודית, ואני מאמינה שגם בשלב מסוים ארצה לחזור לארץ. אני לא מתאהבת מהר, זה לוקח לי זמן. גדלתי בתוך פרידות כל הזמן, נפרדתי מאחים שלי בגיל צעיר, אולי בגלל זה קשה לי".
איפה עושים פה דייטינג?
"יש קטע חזק באל.איי של לעשות הייקינג בקניון רניון. זה הר בלב הוליווד, ואין מישהו שגר פה שלא עושה את זה. קובעים לדייט ועושים הייקינג ויוגה. אבל אל תדאגי, אחרי זה יורדים לקפה וזוללים מיץ עם פרוטאין".
ממש סקס, סמים ורוקנרול.
"זו העיר. זו עיר שנסגרת כבר באחת עשרה בלילה".
ואז יש זמן לחלום חלומות. מה החלום הבא?
"תפקיד משותף לי ולמורן. נבחנו לסדרה חדשה שעדיין בפיתוח לתפקידים שונים, והלוואי ושתינו נתקבל. הכי מושלם יהיה לשחק אחיות - אם לא יכתבו את זה בשבילנו, אנחנו נכתוב את זה בעצמנו".