רועי ניק היה עד לא מזמן מקור לתסכול במדורי הרכילות. שחקן צעיר, עסוק ולוהט, שפשוט סירב לתת חומרים כיפיים לעבוד איתם. הוא לא הלך למסיבות ולהשקות, מיעט להתמנגל עם כוכבים, סירב לספק דלק למלאכת פמפום הסלב הישראלי המצוי. יחסית לשחקנים אחרים שצמחו לידו, כמו אליענה תדהר, תובל שפיר או דניאל מורשת, הוא הצליח איכשהו להתחבא.
ואז בדצמבר ניק סוף סוף שימח את צלמי הפפראצי. כמה דייטים עם שירה נאור, כוכבת "תאג"ד" היפהפיה, הפכו אותם לזוג הנכון של הרגע. ניק אמנם רגיל ששואלים אותו בראיונות על אדם מפורסם ממנו, בן דודו יהודה לוי, אבל כשאנחנו מדברים על נאור יוצאים ממנו קולות של מבוכה. "זה רגיש לי כי אני עוד לא יודע מה וכמה להגיד. זה כיף, שנינו מנסים להבין מה עושים עכשיו".
אני מתה, אתה מאוהב!
"אל תמותי", הוא צוחק, "זה מוזר: פתאום יש תמונה בעיתון, ובתקשורת מספרים לנו עלינו לפני שאפילו גילינו מה אנחנו. אני יכול להגיד שטוב ומרגש לי".
שניכם מצליחים יפה עכשיו, אבל שירה – אל תכעס – יותר מוכרת ממך. איך אתה מרגיש עם זה?
"אין לי בעיה. היא עושה את המסלול שלה ואני את שלי, הם לא צריכים להתנגש. משלב די מוקדם בקריירה הבנתי שיש דברים שיותר חשובים לי מלהיות מפורסם".
בשנים האחרונות הספיק ניק בן ה-24 לצבור קילומטרז' שלא היה מבייש שחקנים מנוסים בהרבה: מסרטים כמו "שש פעמים", "רוק בקסבה", ולאחרונה גם "העמק", דרך סדרות נוער כמו "החולמים", "גאליס" ו"אופוריה", עד לתפקיד ראשי בסדרת המתח "בתולות" שעולה השבוע לעונה שנייה בהוט. הליהוקים האלה, הוא אומר, תמיד החמיאו לו יותר ממעריצים שמבקשים חתימה או מציקים בפייסבוק. "כשהתחלתי בסדרות ילדים, עם עוד קבוצה של שחקנים בגילי, הרגשתי מסביב שיש אנרגיה שאני לא שותף לה, של הרצון להיות כוכבים. האחרים היו מסתכלים אחד על השני בתחרותיות, בודקים מי יותר מצליח".
למי יש יותר עוקבים באינסטוש?
"עוד לא היה אינסטגרם כשהתחלתי, אבל היה דיבור של את מי מזהים יותר ברחוב, למי הילדים צועקים, את מי מזמינים להשקות. זה לא דבר רע, אבל לאחרים היה נוח בתוך כל זה ולי פחות. אני לא הולך לאירועים אם אני לא חייב, לא צריך שישלמו עלי, ואם אני רוצה לקנות שעון אני קונה אותו בעצמי. אני יכול להבין שזה נעים להרגיש אהוב ומפורגן, להיות אחד מהאנשים האלה בתל אביב שמכירים את כולם וכולם מכירים אותם, אבל זה לא אני".
המשפחה שלי התפרקה, זה שחרר משהו
כשניק התיישב לידי בבית הקפה שקבענו בו, לקח לי רגע להבין שהוא לא טעה בשולחן. הגבר המסוקס עם הפנים האדישות שהכרתי על המסך נראה במציאות כמו היפסטר מזוקן וארוך שיער, המדבר בקול רך וחיוך מבוייש. "היפסטר? באמת?", הוא מופתע, "פשוט גידלתי שיער לסדרה חדשה על הנח"ל החרדי שאני עומד להצטלם אליה. אסור לי להסתפר ולהתגלח".
אני בהלם מכמה שאתה נראה שונה. אתה ממש זיקית.
"אומרים לי את זה הרבה. אנשים שראו אותי משחק לא מזהים אותי במציאות. התפקידים שעשיתי מאוד מגוונים, וזה מגניב שאין לי טייפ קאסט. כאן בארץ אחד העניינים המהותיים זה המוצא, ואני יכול להראות גם וגם. אבא שלי מזרחי ואמא שלי אשכנזייה, אז יצא לי טוב".
לכאורה, נשמע שהחיים של ניק קלים, אולי אפילו קלים מדי. ילד טוב הרצליה, בן לאיש אבטחה מצליח ועקרת בית, שעושה את דרכו למעלה. הוא לא מסוג השחקנים שהגיעו להצלחה אחרי שורת משברים וחיפושים עצמיים, אבל חייו בכל זאת עברו טלטלה רצינית לפני חמש שנים, כשהוריו הודיעו שהם מתגרשים. "פתאום המשפחה שלי התפרקה, וכשזה קרה הרגשתי שהקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים. זה לא היה קל, אבל גם שחרר משהו. אבא שלי חי היום בקפריסין, ואנחנו בקשר ככל שאנחנו יכולים. התרגלתי".
איך המחשבה שההורים שלך ייצאו לדייטים גורמת לך להרגיש?
"אני רוצה שהם יהיו מאושרים ומאמין שאנשים צריכים לחיות טוב, אבל הכל קצת מוזר לי, אני עוד קצת ילד שלא רוצה לגעת בנושא הזה. אני עוד בשלבים אחרונים של הבנה שהמשפחה מפוצלת".
אולי הדרמה המשפחתית האישית עזרה לריק לככב ב"בתולות", סדרה מהסוג שמבקרים אוהבים לכנות "דרמה עוכרת שלווה". במרכזה עומדת שלי רג'ואן טולדנו, שוטרת אילתית ותיקה עם תעלומה משפחתית לא מפוענחת וילדה בעלת כוחות מסתוריים. ניק הוא השוטר הצעיר שמלווה את טולדנו, ובשלב מסוים מתקרב אליה קצת יותר מדי – מה שמוביל למשבר בנישואיה.
מגי אזרזר, שמגלמת את שלי, הפכה עבור ניק לסוג של מורה לחיים. "היא פרנטרית מדהימה", הוא אומר, "מה שקורה בינינו בסדרה הוא בסימן שאלה, כמו הכל שם, אבל בחיים התקרבנו מאוד. היו לנו המון סצנות ביחד במצבים קיצוניים. הבנתי בעזרתה שהדבר הכי חשוב זה לא להצליח מהר מהר ב-5 השנים הקרובות, כי משחק זו דרך חיים, ואני צריך להקדיש לה זמן".
פתאום הבנתי את האימה שנשים חיות בה
הוא היה ילד מופנם וחולמני, כזה שנפתח רק על הבמה, שהיה מאושר לגלות את הנס שנקרא מגמת תיאטרון. "תמיד הרגשתי שיש בי משהו שאני לא יודע איך לבטא אותו. פתאום כשלמדתי משחק הבנתי את הדבר הזה. כל היום היינו מאלתרים, יוצרים, מופיעים, רק רציתי עוד ועוד. לנסות הכל ולהבין מה אני אוהב".
יהודה לוי כבר היה כוכב בשנות ההתבגרות של ניק, ועזר לפתוח לו את הדלת. הוא חיבר אותו לסוכנות שחקנים, ובמקביל לשירות צבאי בגלילות ניק החל לפקוד אודישנים. הסדרה הראשונה שאליה לוהק היתה "חיים אחרים", כאחיו הדתי של עוז זהבי. אחריה הגיע תפקיד ראשי ב"רוק בקסבה" של יריב הורוביץ, ואח כך - שורה של תפקידים בסדרות שהתמקדו בבני נוער.
במציאות ניק הוא אולי הבחור הטוב האולטימטיבי, אבל רבות מדמויות הנוער שלו מיניות, דקדנטיות, ולפעמים גם אלימות ונצלניות. ב"אופוריה" הוא גילם עריק מצה"ל שמעביר את ימיו בסקס מזדמן, ובסדרה "2.3" – להבדיל – דמותו היתה מעורבת באונס. שתי הדמויות האלה, כך נדמה, היו הקדמה ל"שש פעמים" המדובר, סרט שבו תפקידו של רועי משמעותי ומצמרר. יוצרי הסרט, יונתן גורפינקל ורונה סגל, חשפו בו את תרבות האונס של הנוער הישראלי, כאשר הגיבורה (סיון לוי), מאוהבת בדמותו של ניק, והוא ספק מנצל אותה מינית יחד עם חבריו, ספק מעלים עין.
"הרגשתי שאנחנו מספרים סיפור חשוב ב'שש פעמים'", הוא אומר, "הדמויות היו בגיל שלי ומהאזור בו גרתי, הכרתי אנשים כאלה היכרות מאוד טובה. היה לי קל להביא את זה, להיות באנרגיה הזו. אלה ילדים שלא מבינים שהם לא בסדר. לפעמים הם רוצים להשפיל כדי לחזק את עצמם, אז הם ידברו על איך הביאו בחורה, מי זורמת ומי לא זורמת, אין שם אמפתיה. זה לא נובע מרוע, אולי משעמום או מחוסר הכוונה. זה כמו ב'בעל זבוב', כולם מנסים לשפר את המעמד שלהם. הייתי ילד טוב, אבל היו לי חברים שהסתובבו ברחובות וחיפשו מה לעשות".
מה אתה חושב על השיח שיש עכשיו סביב הטרדות מיניות?
"תמיד היו לי הרבה חברות בנות, והן אמרו לי 'אתה לא יודע מה זה להיות אישה'. פעם נסעתי בחניה אחרי בחורה שהלכה למכונית שלה, רציתי לשאול אם היא יוצאת, אבל אז הבנתי שאני ממש מלחיץ אותה כי לילה והיא לבד. אז פניתי אליה בקול הכי גבוה ועדין שלי. הבנתי באותו רגע את רמת האימה והחרדה שאתן חיות בה. אני לא יכול לתאר לעצמי מה זה שלא כיף ללכת ברחוב, שמישהו הולך אחרייך ואת רק רוצה שהוא יעקוף אותך. זה לא צריך להיות ככה. אני מנסה להיות ג'נטלמן, מקווה שזה מצליח".
מדברים גם על הטרדות בתעשיית הבידור, על גברים שחוצים את הקווים.
"אני אישית לא שמתי לב לשום דבר בהפקות שעבדתי בהן, וגם לא שמעתי מחברות שחקניות. אבל אני מבטיח שאם אני אראה אני אתייחס לזה, ואני מקווה שגם אפעל. דווקא בגלל שיש סצנות של סקס ונשיקות, אנחנו צריכים להיות עוד יותר בבקרה, ליצור גבולות ובתוכם להיות בחופש, לא ליצור חופש בלי גבול".
נסעתי באופניים מהסטודיו ובכיתי
ניק אולי קיבל תפקידים שסטודנטים למשחק חולמים עליהם, אבל לפני שנתיים וחצי הוא החליט להפוך לסטודנט כזה בעצמו. כיום הוא בשנתו השלישית בסטודיו ניסן נתיב, ועובד על הצגה בית ספרית בבימויו של אריאל ברונז, שהתפרסם כשתחב דגל לישבנו במיצג שערך בוועידת ישראל לתרבות של "הארץ". "אני מאוד מחובר אליו, הוא גאון. הוא לימד אותי שייקספיר".
הוא לא משוגע?
"הוא ברונז, ככה הוא פועל, מתוך אימפולס ואינטואיציה, וכך גם האמנות שלו. בכל מקרה זה היה דגל לבן, לא דגל ישראל. אני לא פוליטי בכלל, לא בקיא ולא מעוניין להיות".
כמו הרבה סטודנטים למשחק, ניק מאפשר לחוויה הבית ספרית לשטוף את כולו. "אומרים שבשנה א' מפרקים אותך, בשנה ב' בונים אותך ובשנה ג' נותנים לך את הכלים. זה בדיוק מה שעברתי. התחלתי כשחקן עם ניסיון, ועד שהגעתי לסטודיו קיבלתי רק פידבקים חיוביים, אבל המורים שם ראו את כל השחקנים הכי מוצלחים ועבדו ברוסיה ובצרפת. אתה לא מרגש אף אחד כי עשית כמה סדרות. אולי אפילו תהיה עליך ביקורת שאתה משחק יותר מדי בשביל המצלמה".
מה עוד אמרו עליך שם?
"ריסקו לי שם כל טיפת הבנה שחשבתי שיש לי. היה קטע בשנה א' שעשיתי מונולוג של אותלו, ומיקי גורביץ' אמר שאני נראה כמו זקן סיעודי ושאני צריך ללכת ללמוד נגרות. הוא אמר את זה בצחוק, אבל כבר לא ידעתי מה לעשות. חשבתי שאין בי כלום, שאני לא יכול להרשים אף אחד. אני זוכר את עצמי נוסע הביתה ובוכה על האופניים: 'למה אני כזה גרוע?'".
זה מזכיר את הסרט "וויפלאש", שמתאר יחסים מתעללים בין סטודנט למורה.
"אבל בסוף הסרט הוא באמת עשה את הטוב ביותר, לא? השאלה היא איפה עובר הגבול. אני מתחבר לחיפוש הזה אחרי הקיצון, אבל זוכר גם שמשחק צריך לבוא מהנאה. יש שחקנים שנוטים לחשוב שהדאון גורם להם להראות כמו אמנים, ואם אתה מבואס ונראה מיוסר זה עמוק ואמנותי. אבל ברוב המקרים זה זיוף".
ולניק יש עוד סיבה להיות מיוסר פחות מחבריו לסטודיו: בניגוד לתדמית השחקן הרעב, הוא חי טוב. "לא חסר לי כסף" הוא אומר, "אני מבית אמיד, וכשחברים שלי עבדו בעבודות מזדמנות עשיתי סדרות והרווחתי יפה. אבל אני מנסה לא להיות חזיר אלא רגיש, כי אני נמצא בחברת סטודנטים שחלקם באמת קורעים את התחת וחיים מהיד לפה".
כשקיבלתי סקייטבורד מכוער מיהודה לוי
את זוגתו הנוכחית והמפורסמת, מספר ניק, הוא מכיר כבר שנים – אבל רק לאחרונה השניים הבינו שהם קצת יותר מידידים. גם לפני שירה הוא לא ממש שרץ בטינדר, אלא היה מונוגמי סדרתי רוב הזמן. "היה לי נוח תמיד להיות במערכות זוגיות, והן תמיד היו ארוכות. בשלב מסוים הבנתי שאני רוצה גם חופש ולהכיר את עצמי כרווק, ואז בסוף הייתי רווק משעמם".
לא היה פיק אפ?
"היה, אני לא אומר שלא, אבל הכל יחסי. יש לי חברים שלא הייתי יכול להיות כמותם בחיים מבחינת התקשורת עם בחורות. מה שהיה לי כיף כרווק זה שאף אחד לא דואג לי ואני לבד. ומצד שני, אף אחד לא דואג לי ואני לבד. נעתי בין כל הדרכים שבהן אפשר לקרוא את המשפט הזה".
בקרוב ניק אמור לצפות מהצד ברווקות מתוקשרת מגיעה לסיומה, כשיגיע לחתונה המצופה של יהודה לוי ושלומית מלכה. "את שלומית אני לא מכיר, אבל אני יודע מחברים שהיא מקסימה. הקשר ביני לבין יהודה יותר אנרגטי מת'כלסי. הוא תמיד שמע והתעניין במה שאני עושה, אנחנו מסמסים אחד לשני אחרי שרואים סדרות שלנו בטלוויזיה, אבל זה לא קשר מאוד אישי".
אתם מאוד שונים.
"ברור", הוא מחייך, ומיד פוצח בחיקוי של בן הדוד. "מה נשמע, כפרה, מה העניינים יא גבר?". זה חיקוי לא רע בכלל, שאורז בתוכו את כל המוחצנות הנרגשת של הסטאר, שניק משועשע ממנה אבל גם קצת מעריץ. "הגלאם של יהודה הולך רבע שעה לפניו, הוא למשל מישהו שממש יודע להיות סלב, בניגוד אלי. הוא טוב בזה ואני מעריך אותו על זה".
הייתם קרובים יותר כשהיית ילד?
"יהודה גדל בדרום אפריקה, וכשהם חזרו לארץ הם עברו להרצליה, ואז הוא ואמא שלי היו בקשר טוב. הם בני דודים מדרגה ראשונה, ואני למעשה בן דוד שני שלו. אני בעיקר זוכר שכשהייתי בן שש הוא נתן לי את הסקייטבורד שלו, שהיה ענק ומכוער, אבל נורא אהבתי אותו".
אתה כבר מוכן לחתונה?
"בטח, כבר הודעתי להפקה שאני לא יכול לעבוד באותו יום. אבל אני לא זוכר מתי זה יוצא, נדמה לי שבחודש מאי. זוהר יעקובסון היא הסוכנת של שנינו, היא כבר תתאם".
צילום: גיל חיון | סטיילינג: אביב כפיר | איפור שיער: יוסי טייר | סוודר גולף שחור: פול אנד בר, מכנסיים שחורים: אתא, נעליים שחורות: פליי לונדון לסטורי, סוודר כתום: ZARA, חולצת ג'ינס: רנגלר, מכנס בז': אתא, נעליים לבנות: נייק, חולצה מכופתרת שחורה: רנואר, ז׳קט כחול: אתא, חולצה אוף וויט: רנואר. מוצרי איפור בחסות smashbox