אחת לתקופה מבשרות הכותרות על פרידה של בני הזוג ויצמן, ואחת לתקופה הן מבשרות על סיומו של המשבר. בקיץ האחרון היה נדמה שהפעם זה סופי, ושמיכל ויצמן, היא מיכל הקטנה, נפרדת מבעלה ומאבי ששת ילדיה, ניר – מבעלי רשת המלונות בראון; אבל גם בפעם הזו, מהר מאוד סיפרו השמועות על חזרתו של ניר לדירת המשפחה באחד ממגדלי היוקרה של תל אביב. ויצמן, כדרכה, לא מנסה לייפות את המציאות ומספרת בכאב שהזוגיות ביניהם נמצאת כרגע בהולד.
ממה נגרם המשבר הנוכחי?
"אני מנסה לחשוב יחד איתך. אני הולכת ברחוב ומקבלת המון אהבה, ואז אני חוזרת הביתה והוא בתוך העולם שלו. אני חושבת לעצמי, 'איך זה יכול להיות שהרגע קיבלתי כל כך הרבה אהבה וכל כך הרבה אנשים התחפשו אליי, ואני באה הביתה – וכלום?'. כאילו אנחנו חיים בשני יקומים מקבילים. אני לא רוצה להיות מובנת מאליה. הייתי רוצה להרגיש שנלחמים עליי, להרגיש שאני אשתו. הייתי מאוד רוצה להרגיש נחשקת. כל הזמן חיפשתי תשומת לב בחוץ, כשבעצם רציתי אותה מהבית שלי. בסוף אני כמו כל אישה, רוצה תשומת לב ויחס. ההבדל ביני לבין כל אישה הוא שאני משדרת חוזק כל הזמן. 'הכל בסדר, אני אסתדר'". 
אז מה השתנה עכשיו?
"אני בן אדם שכל הזמן מתפתח. בסופו של דבר גם קקטוס צריך להשקות. אולי כל השנים לא היה לי צורך בתשומת הלב שלו כי היה לי במה להתעסק, למזלי בורכתי בעבודה שמעניקה לי המון תשומת לב ואהבה אמיתית כל הזמן. אבל זה לא קורה בבית. אני לא בן אדם שמאשים אף פעם, אני לוקחת אחריות על עצמי. זו גם בעיה, אני לוקחת אחריות על הכל. אף פעם לא דרשתי דברים, וכשהתחלתי לבקש ניר לא הבין מה קרה לי".
מה ביקשת?
"הכל. מים מהברז, לא משנה מה. עד עכשיו הייתי באטרף, אבל הגעתי לנחלה עם 'מיכל הקטנה' והיום אני רגועה. יש לי שישה ילדים, מבחינתי שיהיו 20, אבל זה לא משהו שעכשיו אני איכנס לאטרף אם לא. אז פתאום את מגיעה למצב שאת מבקשת דברים, והוא לא מבין מה אני מבקשת. נהיה פער. אני רואה דברים אחרת ממנו. אצלו שום דבר לא חשוב חוץ מהעבודה, אצלי זה לא ככה. אצלי המשפחה והבית יותר חשובים. אני לא אוותר על מופעי חנוכה בשביל להיות עם המשפחה, אבל אני כבר לא במרדף".
בשיא המשבר הזוגי האחרון עלתה ויצמן לשידור לייב באינסטגרם. היא התכוונה לדבר עם הגולשים על דברים אחרים, אלא שבשלב מסוים לא יכלה להתעלם יותר מהשאלות החוזרות ונשנות על מצבה הזוגי, וענתה בכנות שהיא לא יודעת היכן נמצא בעלה. "אני לא יודעת איפה ניר. יש לו אינסטגרם, אתם מוזמנים לכתוב לו ולשאול אותו, ותודיעו לי", אמרה במה שהפך להודאה פומבית ושוברת לב על המצב בבית.
למה החלטת לשתף באינסטגרם בנושא כל כך פרטי?
"אני לא החלטתי לשתף, לא חשבתי על זה. מלא שאלו איפה ניר, אז אלתרתי ואמרתי שאני לא יודעת. הוא לא היה בבית, היו מלא שמועות וכולם התקשרו אליי, זה הגיע למצב שזה נהיה קטע מפגר. אני לא חושבת שעשיתי משהו לא בסדר, אני חושבת שזה מאוד בריא. אין זוג שלא חווה משבר".
מה הסטטוס שלכם היום?
"יש בינינו אהבה מאוד גדולה, אבל אף אחד מאיתנו לא עובד בקשר. כאילו התפטרנו מהקשר".
אז עכשיו אתם ביחד, או לא?
"אנחנו אבא ואמא בשלב הזה. אנחנו כל החיים נישאר ביחד, יש לנו שישה ילדים, אבל ביני לבינו אני לא יודעת. צריך לשים את זה בראש סדר העדיפויות, ואם זה לא יקרה, אז אני לא יכולה להילחם לבד".
לא, אבל את יכולה לדרוש ממנו להילחם גם כן.
"לנהל מערכת יחסים זאת העבודה הכי קשה בעולם, זו עבודה ברמה השעתית. את צריכה שיהיה לך פרטנר. כרגע אני מרגישה שאני עובדת לבד, אז לא. יכול להיות שאני משלמת מחיר על זה שלקחתי על עצמי הכל".
אז הרמת ידיים?
"לא הרמתי ידיים, אבל אני לא עובדת בזה יותר, אני בחל"ת. לפעמים צריך לדעת לשחרר. בגלל שאני מרגישה שתמיד ויתרו עליי, אני לא אוותר על עצמי לעולם. לא על עצמי, לא על האושר שלי. היום אני במקום שאני לא תלויה באף אחד".
אם אני מתגרשת אני לא מתחילה מאפס
חשבתי שאני מכירה את מיכל ויצמן (41) היטב. אני מסקרת את חייה ועבודתה כבר שנים רבות, אבל מעולם, עד היום, לא ישבתי איתה לראיון עומק. היום אני מבינה שלא הבנתי כלום בקשר אליה: מיכל הקטנה היא אישה גדולה, חזקה, אמא במשרה מלאה לשישה ילדים (יולי, 16, ליאו, 15, ריף וריי, 6, אלי, 4 ונאיה, שנתיים וחצי) שמתפעלת את הבית ביד רמה ובמקביל מתחזקת קריירה כאחת מכוכבי הילדים הגדולים במדינה. התקופה האחרונה לא הייתה פשוטה לה, ולא רק בגלל המובן מאליו.
את תמיד נראית בשליטה מלאה בחיים שלך.
"אני דווקא ממש לא".
את מתפרקת? את בוכה?
"אני בוכה בכל יום".
את בוכה ליד הילדים?
"כל הזמן, ברור. למה לא?".
את רבה עם ניר, ואז יושבת ליד הילדים ובוכה?
"לא. אנחנו לא אנשים שרבים. החיים של שנינו מאוד אינטנסיביים, ניר מאוד עמוס בעבודה שלו וגם אני, מיכל הקטנה זה 100% אני. לכל דבר יש מחיר, גם לזה".
מה המחיר?
"כשאת אישה חזקה יש לזה מחיר. 'מיכל מתמודדת, מיכל תסתדר'. זה נורא מחמיא שזה מה שחושבים עלייך, אבל לפעמים את רוצה להיות גם האישה הזו שמניחה לרגע את הראש".
במשך שנים לא דרשת כלום והרגלת את כולם שאת חזקה. את מתחרטת?
"התשובה היא חד-משמעית לא, כי אין מחיר לחופש. אם אני מתגרשת היום אני לא מתחילה מאפס, אני אישה עצמאית".
את מפחדת מהמילה גירושים?
"לא. אני מפחדת רק מהקדוש ברוך הוא".
זה עובר לך בראש?
"עובר לי בראש שאני רוצה להיות מאושרת, ושאנחנו אחראים לאושר שלנו".
מיכל וניר הכירו לפני 25 שנה. "הוא הכיר אותי כמלצרית בבית קפה. הוא בכלל לא רצה להתחתן, ואני מגיל 12 רציתי להיות אמא. הוא לא דמיין בחיים שיהיו לו שישה ילדים. הייתה בינינו אהבה מאוד גדולה שהוא לא רצה לוותר עליה, אז הוא התחתן איתי. בגיל 28 הוא הפך להיות אבא, משהו שמבחינתו לא היה בתוכניות שלו. אז הוא כן התחתן, הוא כן הביא ילדים, הכל בסדר. הוא מעולם לא היה מעורב בבית, מתוך בחירה שלי ושלו. בגלל ששנינו דומיננטיים, עדיף שאחד יהיה מעורב ב-100% בחינוך. על זה אין לנו שום ויכוח. אבל פתאום הפכתי להיות דמות ציבורית, וזה קשה. פתאום הוא הפך לבעל של מיכל הקטנה".
הוא אמר את זה?
"הוא לא אומר גם כשקשה לו. אני נורא אוהבת במות ואת כל השואו, והוא ממש לא בעניין".
מה מחבר אתכם, בעצם?
"אהבה גדולה, אין שום דבר אחר חוץ מאהבה. אנחנו אנשים מאוד-מאוד שונים".
בא אליי ילד ואומר לי, "מיכל, את יודעת שאבא שלי מת?"
בשבת 7 באוקטובר התעוררו בני המשפחה יחד. "ליאו, הבן שלי, העיר אותנו בבהלה מהאזעקה", נזכרת ויצמן. "נכנסנו לממ"ד, ולאט-לאט התחלתי להבין מה קורה מהטלגרם. בשמונה קיבלתי טלפון מהדודה שלי, סימה, והיא עדכנה אותי שהבת שלה, קארין, הייתה במסיבה בנובה. הייתי כמו זומבי, פתאום אני רואה את הדודה שלי בטלוויזיה, זועקת. ניסיתי להפעיל קשרים, להתקשר לגילה גמליאל, מירי רגב וכל מיני, לנסות למצוא את קארין. אבל אף אחד באמת לא ידע".
תפקדת?
"אני מתפקדת הכי טוב במצבי לחץ. האמונה חיזקה אותי וחיברה אותי, מצאתי בה הרבה ביטחון. אחרת אי אפשר לשרוד את זה. ואז החלטתי שאני מקבלת עליי את השבת. זה התחיל בעבור קארין, ומאז כבר שלושה חודשים שאני שומרת שבת. ההתנתקות הזו, להיות עם הילדים, עשתה לי טוב. באופן כללי מאז 7 באוקטובר אני רוצה להיות יותר עם הילדים. אני מרגישה שבאמת אי אפשר לדעת מה יהיה מחר".
במשך 11 יום המתינו בני המשפחה עד שהבשורה על הירצחה של קארין ז'ורנו, בת דודתה של ויצמן, הגיעה. "אי אפשר לצאת מהלופ הזה. לי יש שישה ילדים, אבל הדודה שלי הביאה רק שתי בנות, ופתאום היא נשארה עם אחת. זה הגיע למצב שלא היה אפשר לקנות זרים עגולים, לא היו בכל המדינה זרים עגולים. היו פקקים בגלל הלוויות. לא הייתי כמעט ברשתות בתקופה הזו, כי מה, אני אעלה סטורי? הרגשתי ששום דבר אחר לא חשוב".
איך הילדים שלך עברו את התקופה הזו?
"הילדים שלי לא הלכו למסגרות וגם אחרי שחזרו המסגרות לא שלחתי אותם, לא הייתי רגועה. גם אני לא יצאתי בהתחלה להופיע ולהתנדב. לא יכולתי לעזוב את הקן שלי, אני הביטחון שלהם. יש לי עזרה, ברור, אבל אני כל כך דומיננטית, אמא זה תפקיד חיי. זה כמו שלאומן יש את איש ההגברה או הנגנים שלו, אבל בסוף הוא זה שמופיע".
מה הילדים יודעים ולא יודעים על הזוועות שקרו?
"ליאו עוד מעט בן 15 והוא ממש מכור לחדשות. הטלטלה דווקא הרבה יותר קשה אצל הגדולים מאשר אצל הקטנים. אני בעד לספר את האמת, סיפרתי להם שיש מלחמה והם שואלים שאלות ואני עונה, כמובן בהתאם לגיל שלהם".
אחרי כמה שבועות התחילה לצאת ולהופיע בבתי מלון לפני מפונים, והחוויה הייתה לא פשוטה. "בא אליי ילד ואומר לי, 'מיכל, את יודעת שאבא שלי מת?'. מה אני אומרת? מה? באה אליי אמא ואומרת לי שהבת שלה מוגדרת כסוג של הלומת קרב. במשך שמונה שעות הן נלחמו עם הידית של הממ"ד. היא מספרת לי את זה ואני חושבת, 'איך זה הגיוני, אם אני תקועה חצי שעה בכביש עם פנצ'ר, אני מתה'. שמונה שעות עם היד על הידית, לא הבנתי בכלל איך הדבר הזה יכול לקרות".
גמולה מעצבים
אומנם ויצמן נעזרת במטפלת, אבל היא מגדירה עצמה כאמא במשרה מלאה, ובנוסף להופעות המרובות ולניהול העסק שלה היא גם עובדת סביב השעון במשק הבית המשפחתי, שאותו היא מחזיקה בסטנדרטים גבוהים מאוד שעשויים להגיע, במקרים קיצוניים, גם לקיפול של שקיות זבל בשעה חמש בבוקר. ברשתות החברתיות היא מאפשרת לעוקבים שלה הצצות רבות לחיי היום-יום והלילה שלה, ומהן עולה תמונה משפחתית להתקנא בה.
את עושה רושם של אמא מושלמת.
"מה זה אומר אמא מושלמת?".
תמיד סבלנית. תמיד מעסיקה את הילדים שלך. לא קצרת רוח איתם, לא כועסת, לא צועקת.
"אני לא צועקת כי הקול שלי הוא כלי העבודה שלי. ואני גם גמולה מעצבים כבר עשר שנים".
איך נגמלים מעצבים?
"זה לא שאני לא מתעצבנת, היום אני פשוט יודעת לווסת את העצבים. אני יודעת לראות מצב, ויודעת איך להתמודד איתו. מאוד-מאוד קשה להוציא אותי משלוותי. מה זה 'להיגמל'? הייתי אצל פסיכולוגית מדהימה. ישבתי אצלה בכיסא ואמרתי שאני רוצה שהיא תעזור לי. רציתי ללמוד איך לעצור את התגובות האימפולסיביות, כמו שמסבירים לילדים קטנים, 'תספרו עד עשר'. אני לא מטאטאת מתחת לשולחן, זו שיטה שמלמדת אותך לשנות תדרים. אם את רואה טלוויזיה ולא בא לך לראות משהו, את מעבירה ערוץ. אז אני משנה תדר".
הילדים שלך לא חווים אותך כועסת אף פעם?
"ברור שהם חווים, אבל אני בשליטה על זה, אני לא יוצאת משלוותי. להתנהל ככה זה מה שאני מכירה ויודעת. זה כמו שאומרים לי, 'איך את יכולה לגהץ תחתונים וגרביים?'. זה אורח החיים שלי, זה מה שאני מכירה".
מה זה נותן לך, לגהץ תחתונים וגרביים?
"אני מאוד אוהבת לגהץ, זה מרגיע אותי, זו התרפיה שלי. מה זה נותן לי? נראה לי שזה החלום של כל אחד, לקום בבוקר ושהארון מדוגם והכל מסודר. זה כיף".
זה נכון. מצד שני, זה בא על חשבון משהו, וזה יכול גם לפגוע באיכות החיים.
"מה זו איכות חיים?".
אם במקום לישון את תעמדי שעתיים ותגהצי גרביים ותחתונים שהילדים לובשים ומחר זה שוב חוזר לכביסה.
"איכות החיים שלך היא לא איכות החיים שמתאימה לי. זה עניין של דרך חיים ואיך את מאמינה. כשאני מבשלת, אני מעדיפה שהתבלינים שלי יהיו מסודרים ומתוקתקים".
כי הסדר, הארגון והניקיון עושים לך שקט מבפנים?
"יש לי שישה ילדים. יחד איתי ועם ניר אנחנו שמונה אנשים בבית. אם את לא מקפידה, זה בלגן. אין מה לעשות, אני לא יכולה ללכת לישון כשיש לי כלים בכיור. זה מתנהל כמו מפעל".
אבל יש לך עזרה. זה לא מקל?
"עזרה היא בגדר עזרה. אלה לא דברים שהיא יכולה לעשות במקומי, הסדר שלי הוא שלי. זו השליטה שלי. כשאני חוזרת מהסופר אני פותחת את הכל חוץ מאת קופסאות השימורים. אני פותחת את הסוכרזית ומסדרת אותה בתוך הקופסה, שיהיה לי מסודר. לי יותר נוח לקום בבוקר לחדרים של הילדים אם בלילה הכנתי מראש את הבגדים שלי. אני חוסכת לעצמי עצבים בבוקר, אני מונעת. אני חיה כל הזמן ממקום של מניעה. אם יש לי לקוחה בעייתית, אני מעדיפה לתת לה פיצוי, להחזיר לה את הכסף ולהשתחרר ממנה. אני לא בן אדם של מלחמות. איפה שאני מזהה שמישהו מנסה לגרות בי את יצר הרע הזה, ויש כאלה בכמויות, אני חוסמת אותו".
אמא עושה בושות
בתה הבכורה של ויצמן, יולי, הפכה בשנתיים האחרונות לכוכבת רשת בפני עצמה וכעת היא גם מדגמנת. הרגשות של ויצמן בנושא הזה מעורבים. "מה שהיא תחליט שיעשה לה טוב והיא תהיה מאושרת, אדרבה", היא אומרת.
היית מעדיפה שהיא לא תלך בדרכך?
"לכל דבר בחיים יש מחיר, אין מה לעשות. אם היא תחליט שזה מה שהיא רוצה ותעשה את זה בקצב שלה, אני לא אוכל לעצור אותה. לא אני ולא אלף כמוני, בשום תחום בעולם. יולי ילדה מאוד חכמה. כשהיא הייתה בת 11 היא אמרה לי, 'זה שאת לא מרשה לי, לא אומר שאני לא אעשה, זה רק אומר שאת לא תדעי'. זה טלטל אותי. אני רוצה לשמור את הילדים שלי קרוב אליי, אנחנו נמצאים היום בעולם כל כך חשוף, מסוכן ומפחיד".
את ויולי כמו חברות, לא?
"כן, אבל זה גם נורא מבלבל, גם אותי וגם אותה. כי את חברה שלה, ואת משתפת ומספרת, וגם היא משתפת, אבל פתאום את צריכה להיות גם אמא. זה קשה, אין נכון ולא נכון".
מה הנוסחה שלך?
"הנוסחה שלי היא תקשורת. אני מעדיפה שהיא תגיד לי את כל האמת כמו שהיא, גם אם היא נראית לה איומה, ושלא תפתח לעצמה עולם ותחיה בפחדים לא להגיד".
היא נערה מתבגרת, יש דברים שאת עושה שמביכים אותה?
"איזו שאלה, ברור. גם את האח שלה. העליתי סרטון שלי רוקדת על עמוד, והסתלבטו על ליאו. הוא בא אליי ואמר, 'תקשיבי, אמא, אני מבקש ממך להפסיק'. ליולי, לדוגמה, יש המון חשיפה. כשהוצאתי ליין של מוצרי שיער ביקשתי ממנה שתעלה פרסום לרשתות, והיא לא העלתה. כששאלתי אותה למה, היא אמרה, 'אני צריכה קודם לנסות אותם ולראות אם אני מתחברת'".
ליולי יש סוכן, או שאת מנהלת אותה?
"בהתחלה רציתי לנהל אותה, ואז החלטתי שאני לא רוצה. יולי דעתנית, ותוסיפי לזה את גיל ההתבגרות. אני לא רוצה לערבב, אני רוצה להיות אמא שלה. זה כמו לעבוד עם בן הזוג, אין באמת הפרדה. אם דקה לפני כן לא הסתדרתם על משהו, אז את באה הביתה וזהו, זה לא עובד. אם את עכשיו כועסת, את כועסת".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: מזל חסון | איפור: הלן אמויאל | שיער: דקל בן ציון | הפקה: טל פוליטי