כשהרופא בישר למעיין בן ציון, "הקואצ'רית של הסלבס", שלבתה זואי בת ה-3 יש סרטן, היא קודם כל בישרה לו שהוא טועה. הוא לא טעה. "אמרתי, 'זה לא יכול להיות', אבל הרופא אמר לי שמחר בבוקר הילדה מתאשפזת. אמרתי, 'אתם לא נוגעים בילדה שלי'. מרוב שהייתי מבוהלת, זו הייתה התגובה שלי, 'מה אתם ממציאים דברים, הבת שלי בסדר גמור'. אבל בתוכי ידעתי שהיא לא".
זה היה לפני כמעט 20 שנה, כשבן ציון עדיין הייתה עורכת דין שכירה. "חייתי בלחץ, בעשרה לארבע בכל יום צריכה להוציא את הבנות מהגן, יוצאת מהעבודה והבוס שלי אומר, 'מה, את כבר הולכת?', לא משנה באיזו שעה", היא נזכרת. "כשזואי חלתה זה היה שיעור מטורף, השינוי של חיי. הייתה לי בבית החולים ילדה בת 3 ובבית עוד תינוקת בת שנה וחצי, והייתי ילדה בעצמי. היא צריכה אותי, והיא צריכה אותי. מאיפה מתחילים בכלל?".
הרופאים התחילו לטפל בזואי בכימותרפיה, אבל מצבה לא השתפר. בן ציון נזכרת במפגש מטלטל עם אחת הרופאות. "היא הסתכלה על זואי במבט נורא רציני. פחדתי ממנה, ולא יכולתי להסביר למה. היא אמרה שהמצב לא טוב, ושאם זה לא ישתפר זואי תיכנס לניתוח ביום ראשון. ידעתי שזואי נמצאת במצב שבו ניתוח יסכן את החיים שלה, ובכל פעם שהרופאה אמרה את זה, לא יכולתי לנשום. הבנתי שאם אני אכניס כל הזמן את הפחד הזה, אני בחיים לא אוכל להיות מודל נכון עבור הבת שלי".
זה היה ביום חמישי. "הלכתי ככה הביתה, לא נושמת והכי מפוחדת ואומללה שיש", מספרת בן ציון. "לקחתי את הטלפון וחיפשתי איש קשר אחרי איש קשר, כל כך רציתי לשמוע מישהו שיגיד לי, 'אתם תצאו מזה', אבל הבנתי שאף אחד לא יכול להגיד לי שהכל יהיה בסדר. מה יגידו לי? ואם יגידו, אני אאמין בכלל?".
בשלב כלשהו נשמט הטלפון מידיה של בן ציון, ומובסת היא פרצה בבכי. "משהו בי נכנע, ומתוך הכניעה הזאת נזכרתי פתאום שלמדתי בקורס בקבלה שצירוף האותיות מהש הוא סגולה לרפואה. כל הלילה הכנסתי בראש שלי 'מהש' לכל תא בגוף של זואי".
וזה עזר?
"למחרת הגעתי לבית החולים, וזואי ביקשה קציצה. אני לא יכולה להסביר לך מה זה אומר שבכלל הייתה לה טיפת תיאבון. המשכתי לעשות את זה, ישבתי לידה והכנסתי לה, 'מהש', 'מהש', וזו הייתה האנרגיה שהבאתי לשם. ביום ראשון היא עשתה בדיקות, והשינוי לטובה היה לא ייאמן".
ומה עם הרופאה השלילית?
"לא אכפת לי! אפילו לא הלכתי לדבר איתה. יכול להיות שהיא נכנסה ואמרה שיש שיפור, מבחינתי היא לא הייתה קיימת. בזכותה הבנתי למה אני לא מוכנה: אני לא מוכנה שיפחידו אותי כל הזמן".
מה המחלה הזאת באה ללמד אותי
אם נתקלתם בשמה של בן ציון (50), זה כנראה משום שכל המשפיעניות מתאמנות אצלה ומזכירות אותה בסטוריז שלהן חדשות לבקרים. היא מאמנת את לירן כוהנר, דנה זרמון, גילי אלגבי וסיגל שחמון, אבל בן ציון, כמו שניתן להבין מהסיפור על המחלה של בתה, היא לא עוד תופעת אינסטגרם קלילה.
יהיה מי שיטען שהקשר בין צירוף האותיות "מהש" להחלמה של בתה זואי, היום בת 22, מהמחלה הקשה, הוא מקרי בלבד – אבל הלקח שלקחה בן ציון מהסיפור ההוא עומד במרכז התכנים שהיא מלמדת היום. "אז עוד בכלל לא הבנתי מה אני עושה. היום אני יודעת להסביר את זה מדעית", היא אומרת.
מדעית?
"זה קשור ליכולת שלנו לדמיין. מאחר שהמוח שלנו לא יודע מה האמת ומה מפוברק, הוא מגיב אותו הדבר לשניהם. לכן, לדעתי, אין מציאות בחוץ. בסרט 'להירפא', המדענית והרופאה קלי טרנר חקרה 2,500 מקרים שהרפואה הקונבנציונלית לא הצליחה למצוא להם מרפא, כמו סרטנים בשלב 4, קרוהן, מחלות כרוניות. טרנר חקרה בסרט מה אפשר לחולים האלה לרפא את עצמם. היא בודדה תשעה פרמטרים, ורק שניים מהם היו קשורים לעולם הפיזי, לתזונה".
והשבעה הנוספים?
"האחרים היו קשורים למקום הרגשי, הרוחני והנפשי של החולה. כשהנפש עמוסה, כשיש בתוכנו אנרגיה עמוסה מדי, אין לנו ברירה אלא למשוך לחיים שלנו מחלות. אבל כשבן אדם עושה תהליך מודע ומבין מה יצר בתוכו את המחלה, הוא יכול להיות חופשי, להשתחרר מכל הדברים האלה ולהתהלך מאוד בריא בעולם הזה".
קשה להאמין שאנחנו אלה שמביאים על עצמנו מחלות, ושאם רק נחשוב נכון נהיה בריאים.
"זה מדהים שלמרות כמויות של מחקרים, עדיין לא קל לנו לשמוע את זה. תאר לך שהיינו מסכימים לשאול את עצמנו שאלות כמו, 'מה המחלה הזאת באה ללמד אותי? איפה אני צריך יותר איזון בתוכי? איפה אני תוקף את עצמי? איפה אני עוד לא יודע להגן על עצמי?'. הרבה פעמים אנחנו כל כך מפוחדים מזה, שאנחנו בכלל לא מגיעים לשאול את השאלות הנכונות".
המשפיעניות האלה באמת משפיעות
בעקבות ההתמודדות עם המחלה של בתה התחילה בן ציון לשאול את עצמה את השאלות הנכונות. "אחרי שהיינו שנה וחצי בבתי חולים, סוף-סוף התחלתי לשאול את עצמי שאלות שעד לאותו הרגע לא יכולתי בכלל לשאול, כי הייתי במרוץ. שאלתי את עצמי מה אני רוצה. לא קרץ לי לחזור להיות עורכת דין".
היא שינתה מסלול ונרשמה לקורס אימון. "מה שהיה הכי מדהים הוא שהיה לי נורא קל", היא מספרת. "כילדה הייתי, מה שנקרא, 'מקשיבה טובה'. התאהבתי בעולם של האימון, נורא רציתי לרפא אותי. רציתי להיות מאושרת, לחיות את החיים שאני רוצה".
הדרך שלה לאושר כללה גירושים מאבי בנותיה וזוגיות נוספת בת שבע שנים, שממנה נולדה לה בת נוספת, לפני שגם היא הסתיימה. "אני היום אמא לארבע בנות", מסבירה בן ציון, "כשחייתי עם האקס שלי גידלתי גם את הבת שלו, ועד היום, הרבה שנים אחרי שנפרדנו, היא הבת שלי לכל דבר ועניין".
ההתפתחות שלך בעולם האימון עזרה לך עם הפרידות?
"הפרידה הראשונה הייתה תוצאה של המחלה של הבת שלי. הפרידה השנייה הייתה לא פחות קשה. אני לא מרגישה שאני מצליחה למצוא את החיבור הזה. זה ממקום מודע, אבל זה עדיין נורא כואב, כי יש גם הלקאה עצמית: אני אחרי אימון ויודעת את הכל, אז איך זה שאני לא מצליחה ליישם? אבל אני יכולה גם להגיד לעצמי שאפו שאני לא מוותרת ושאפו שאני אנסה עד סוף חיי, עד שאני אמצא את החיבור שאני רוצה, שאני יכולה לנשום בו טוב. הפרשנות בסוף מכתיבה את מה שאנחנו מרגישים".
אחרי יותר מעשור של אימון אישי, לפני כשש שנים התחילה בן ציון לתת הרצאות וקורסים מרובי משתתפים מול קהל של מאות והפכה לאחד מהשמות החמים בתחום ההתפתחות האישית ותהליכי הצמיחה. לפני כשנתיים הקימה את וולספרינג (Wellspring), "חברה להתפתחות וטרנספורמציה", שמציעה קורסים וסדנאות לאנשים פרטיים וחברות וגם קורסים להכשרת מאמנים.
מה סוד ההצלחה שלך?
"אף פעם לא היה לי חשוב כמה אני אהיה מפורסמת, את מי אני אכיר או עם מי יצלמו אותי, הכוונה שלי היא באמת שאנשים יקבלו ערך. כשאנחנו פועלים מהאגו זה תמיד הרבה יותר מוגבל בתוצאות לעומת כשאנחנו באמת מכניסים כוונה אותנטית".
אז איך הפכת כל כך פופולרית בקהילת המשפיעניות?
"אני לא יודעת איך הגעתי לזה, ויותר מזה, הרבה פעמים אני אפילו לא יודעת מי הן. אני לא מזהה את מי שבא אלינו לקורסים, אני לא רואה טלוויזיה. לירן כוהנר פתחה לנו המון דלתות, ואני יכולה להגיד שיש לי זכות ענקית, כי הבחורות האלה באמת משפיעות על המון אנשים. אנחנו חיים בעולם כל כך חיצוני, כמה לייקים וכמה עוקבים ואיך אנחנו נראים וכמה כסף יש לנו, ופתאום הנגיעה הזאת בעולם הפנימי, היכולת להביא משהו אחר לכל כך הרבה אנשים, היא בעלת ערך מטורף".
החיים כל כך מדויקים
מחוץ לדלת ביתה של בן ציון מונח כלי קטן עם מטבעות, תזכורת לאג'נדה שאם רק נשנה את דפוסי המחשבה הדכאניים שלנו נזכה לא רק לבריאות אלא גם לממון ולשפע. בן ציון לא מתחמקת מדיבורים על כסף, להפך – היא מאמינה שיש לה שליחות חברתית. "מה שקורה בחשבון הבנק שלך הוא תוצאה של מה שקורה אצלך פנימה", היא קובעת. "אם החשיבה של בן אדם היא ענייה – לא כי הוא רוצה, אלא כי הוא לא יודע אפילו את מה שאני אומרת – זה בהכרח יבוא לידי ביטוי חיצוני".
ההבטחה לבריאות והצלחה בכוח הדמיון מאוד מפתה, אבל מעוררת ספק טבעי. איך מחשבה חיובית יכולה להפוך אותנו לעשירים?
"תדמיין שאתה הולך למקרר ומוציא לימון. תדמיין את עצמך לוקח את הלימון, מביא קרש חיתוך, לוקח את הסכין הכי כיפית שיש לך במטבח וחותך אותו באמצע. אני רוצה שתראה את עצמך לוקח חצי מהלימון וסוחט אותו לתוך כוס, ואז לאט-לאט אני אבקש ממך לדמיין את עצמך שותה לימונדה. אם תתאר את זה לאנשים בקצב הנכון, בלוטות הרוק שלהם מתחילות להפריש".
בטח, כשחושבים על אוכל בלוטות הרוק פועלות.
"הלימון לא פה. אתה מופעל בעצם זה שאתה חושב עליו, בין אם זאת המציאות ובין אם לא. הרגש שיש לנו בגוף עובד על תדרים. אם תהיה במודעות אתה תראה שלכעס, עלבון, מרמור או קיפוח יש תדרים נמוכים, וזה נכון גם לגבי כסף. אם בן אדם, לא משנה באיזה עוני הוא נמצא, ידמיין כל יום כסף שמגיע אליו ומה קורה לו פיזית בעקבות זה, הגוף שלו כבר יהיה מוכן לקבל את הדבר האמיתי".
אבל מה אכפת לכסף איך אני מרגיש?
"אנחנו תמיד זוכים לקבל את המינימום שאנחנו מצפים לו בחיים, ואני חותמת על המשפט הזה אחרי 17 שנה של אימון. בן אדם שלא מוכן, אבל באמת לא מוכן, להרוויח פחות מ-20 אלף שקל בחודש, לא ירוויח פחות. אנחנו יכולים לדבר ולהגדיר מה זה 'מוכן' או 'לא מוכן', אבל בן אדם שלא מוכן שמישהו ידבר אליו בזלזול או בחוסר כבוד, זה לא יהיה במרחב שלו. בן אדם שלא מוכן להשמין עשרה קילו, לא ישמין עשרה קילו".
אז כל העשירים פשוט רוצים ממש חזק להיות עשירים?
"לא. יש אנשים שנולדו לכסף. יש אנשים עשירים. אבל אתה אומר שהחיים הם אילו קלפים נתנו לך ביד, ואני אומרת שהחיים הם מה שאתה עושה עם הקלפים שקיבלת".
יש תנאים חיצוניים. יש נסיבות חיים, פערים חברתיים ואי-שוויון עצום בהזדמנויות שאנשים במקומות שונים בעולם זוכים להם. את אומרת שכל זה לא קיים מול כוח המחשבה?
"זה ניהיליזם להגיד 'לא קיים כלום', אבל בסופו של דבר, הסיפור שאנחנו מספרים קובע את האנרגיה שלנו. אם לא תאמין, לא תספר סיפור שאתה הולך להצליח, ולא תהיה לך האנרגיה. מישהו שאין לו כלום, וראיתי כאלה אנשים, לא אחד ולא שניים, בא ואומר, 'אני עושה את כל מה שאני שצריך למיזם שלי, אני אשיג את כל המשאבים'. לעומת זאת ראיתי אנשים שלא הולך להם, שבאים ואומרים, 'לא נתנו לנו מספיק'. אתה צריך את היכולת להסתכל במראה ולא לרוץ לחלון".
בן אדם משכונת מצוקה לא יהפוך למיליארדר בגלל מחשבה חיובית.
"מה שאתה אומר זו התנגדות. זה נמצא במערכות של כולנו, הספק מגן עלינו. בסוף זה פחד. אני לא רוצה שיישמע שזה בא מהתנשאות, כי זה בא מדרך אמיתית שאני עשיתי. גם אני כילדה שמעתי מלא פעמים את אמא שלי אומרת, 'את לא יכולה לקבל כל מה שאת רוצה'. השכל אומר מיד, 'נכון'. אנשים חושבים שאי אפשר לבקש שפע כלכלי או זוגיות, אבל למה לא? כי מישהו אמר לנו? זה מה שמשדרים לנו".
מה הכוונה?
"אני חושבת שאף אחד לא רוצה שנדע שאנחנו יכולים להרוויח מלא כסף או להרגיש מה שבא לנו. זה מסוכן מדי לאפשר לנו להיות אנשים חופשיים באמת, יותר קל לשלוט באנשים צייתנים. לכן כל הזמן זורעים בנו פחד. תראה כמה מפחידים אותנו בחדשות, כל הזמן, על כך דבר. אז אתה מסתובב בעולם מפוחד, בטח שנגביל את הכוח והיכולות שלנו. לכן אני לא רואה חדשות. זה לא שלא אכפת לי מה המצב, אני פשוט לא מוכנה כל הזמן לפחד".
למה לזמן דווקא כסף ולא דברים יותר חשובים?
"כי אנחנו חיים בישראל, וצריך כסף כדי לממש את עצמנו באמת. אני לא בן אדם חומרי. אי אפשר להיות מאושרים לאורך זמן משום דבר חומרי, אבל באמצעות כסף אני יכולה לפתח את הנשמה והגוף שלי. כסף הוא בסך הכל האמצעי".
כשאת מזמנת אותו, את לא הופכת אותו לדבר הכי חשוב?
"בכלל לא. זה נכון שהחברה היא מאוד קפיטליסטית ומטריאליסטית ואנחנו הרבה פעמים מקדשים עוצמה שהיא לא ראויה, וכסף זה לא הדבר הכי חשוב בחיים, אבל אנחנו חיים ביוקר המחיה הכי גבוה שיש ואנשים באמת לא מצליחים לשרוד. אני רוצה שלאנשים יהיה הרבה כסף כי לאף אחד לא מגיע לחיות בהישרדות, אני רוצה לשחרר אותם, להפגיש אותם עם העוצמה שבתוכם. כי כשאני מחוברת לעוצמה שלי אני לא צריכה להיות קורבנית. אם אני יכולה להשיג כסף, אז אני יכולה להשיג גם את הזוגיות שאני רוצה. אם אני יכולה להשיג את הכסף ואת הזוגיות, אז אני יכולה להשיג גם את הגוף. אם אני רוצה".
View this post on Instagram
חשבת פעם ללמוד פסיכולוגיה?
"האמת שאין לי שום דבר נגד פסיכולוגיה, אבל תראה את אנתוני רובינס (מחבר ספרי עזרה עצמית ומנטור אמריקאי ידוע – א"ר), מספר האנשים שהוא עזר להם הוא פנומנלי, והוא לא למד פסיכולוגיה. אבל האמת היא שבגיל 20 אמרתי להורים שלי שאני רוצה ללכת ללמוד פסיכולוגיה, והם אמרו לי, 'כל הפסיכולוגים פסיכים', אז לא הלכתי ללמוד פסיכולוגיה. תראה את הגאונות, החיים כל כך מדויקים".
בפנים תמיד ידעת שזה הכיוון שלך.
"איזה קלוז'ר יפה עשית לי. זו הייתה הכמיהה, ועכשיו אני מבינה שכל המסע שלי הוא מסע של הקשבה אליי. אתה אומר לי, 'את ידעת מה רצית, פשוט לא היו לך ביצים להקשיב לעצמך', וזה מקסים שאתה אומר את זה ככה. בסוף, מה אני מלמדת אנשים? להקשיב לעצמם".
האתר של מעיין בן ציון: Wellspringmbt.com
צילום: דנה לביא | סטיילינג: יאנה פקורין | שיער ואיפור: גילי אלגבי | הפקה: טל פוליטי