"לפעמים נשים אומרות לי משהו כמו 'וואו, את לא רק יפה, את אינטליגנטית"

שנה חדשה היא זמן לחשבון נפש ורות אסרסאי, שגם חוגגת החודש את יום הולדתה ה-35, נמצאת בעיצומו של אחד מורכב במיוחד. "בזמן האחרון אני שואלת את עצמי מה זה להיות אישה", היא אומרת ומשתהה. "אני מבינה שזה לא קל, זה תיק. כל הזמן אנחנו אומרות שאנחנו רוצות שיוויון, אבל אין שיוויון, שיוויון מתחיל מהטבע ואנחנו לא שוות בטבע, גם אם יש בנות שאומרות 'זיינתי אותו'. מצד שני אנחנו יותר חזקות מנטלית מגברים, אנחנו אלה שעוברות לידה".

איך הייתה השנה ה-35 בחייך?
"הייתה לי שנה מאוד משמעותית, סבתא שלי, אמא של אמא, אדייה, נפטרה בגיל 93. פתאום הסתכלתי על החיים של סבתא שלי מהצד".

מה ראית?
"שהיא הייתה הפמיניסטית הכי פיור שיש. היא לא קראה לזה פמיניזם אלא להיות אישה חזקה, אבל היא הייתה דוגמא מדהימה – אישה שכל החיים הייתה דעתנית ואמרה את מה שהיא רוצה, ובגיל מבוגר התגרשה מסבא שלי, בחרה לחיות לבד מתוך רצון מלא. גדלתי בסביבה של נשים מאוד חזקות. סבתא שלי הייתה אומרת שאישה חזקה לא מורידה גבר, אלא מעצימה אותו. אני לא יודעת כמה נשים מאמינות בגברים היום".

"בת חן אדם פתוח, שלא מגדיר את עצמו"

המתחים בין גברים לנשים הם גם חלק בלתי נפרד מהעונה החדשה של "מטומטמת" בהוט (ימי א'-ג' 22:15 ב-HOT3 וב-HOT VODׂ), בה אסראסי חוזרת בדמותה של תמי, שוטרת הנשואה לשוטר (מיקי לאון) ונמצאת במערכת יחסים מתעללת. בדרמת המתח האדג'ית המדוברת של הגיבורה בת חן סבג, המגלמת את הסוכנת הכפולה שירי אזוגי - תמי היא הציר המאופק, לכאורה, האישה הכנועה והמנומסת, זו שמקללת הכי פחות על הסט. אבל בעצם, רות מנתחת היום, מערכות היחסים של תמי ושירי מקבילות זו לזו, בשתיהן יש מישהי שרוצה לפרוץ החוצה.

"תמי היא דוגמא לאנשים שהתחתנו צעירים ופתאום גילו פער עם בן הזוג שלהם, וזה כבר לא מתאים. היא רצתה את האידיאל, הגבר הצבר, אבל עם השנים היא רואה כמה הוא ילד, היא לא אוהבת את זה. יצא לי לפגוש הרבה נשים כאלה, חזקות שחושבות שהן במערכת יחסים שיוויונית אבל בסוף מובילים אותן. ואת תמיד אומרת, 'איך? איך את שם?'".

לך זה קרה? היית בקשר כזה?
"אין אחת שזה לא קרה לה, אני לא חושבת שעברתי התעללות, אבל כן בהחלט ויתרתי על עצמי בגיל יותר צעיר. אבל זהו, סיימתי לטפל בהם, סגרתי את הקליניקה ".

ובתעשייה?
"לא מעזים להציק לי בעבודה כנראה", היא מהרהרת, "אבל אין מקום שבו את לא חושבת על התפקיד שלך כאישה. לא מזמן גיליתי שבכל סיפור יציאת מצריים משה קיבל את הקרדיט, אבל היו שם כל כך הרבה נשים שזו גם עבודה שלהן. פועה ושפרה ובת פרעה, כולן עבדו ביחד וקיבלו רק פסוק אחד. הן הלכו לפי צו ליבן וזה הסיפור שלהן לא פחות ממנו, ובסוף מה את עושה בגן מעיסת נייר? את משה בתיבה. זה מעצבן אותי".

גם ההשתתפות ב"מטומטמת" עוררה משהו בתודעה הנשית של רות. בת חן סבג לא רק שמינפה את הכשרונות שלה כדי ליצור הזדמנויות שלא מצאה בעצמה, אלא יצרה יקום של נשים עגולות, מחוספסות, צועקות ואוכלות. הבמאי שי קפון, משתפת רות, גם הוא חלק מהתוצאה מלאת היצרים הזו. "שי דאג לאורך כל הסדרה שכולנו נהיה הכי נקיים, שנבוא לא מאופרים, את רואה אותי שם עם שקיות מתחת לעיניים, כל הזמן לובשת אותו דבר", היא אומרת בהתלהבות, "ובת חן הביאה פרספקטיבה נשית שלא תמצאי בהרבה מקומות. לפעמים היו לנו שיחות והתנגחויות אבל היום אני רואה שהיא צודקת, פאקינג קיים פער בין גברים ונשים. פעם היא הראתה לי איך גבר פועל מהמקום שלו, לא רואה את האישה שמולו, ואני רואה את מה שהיא אומרת ואומרת, וואו, איך לא התעסקתי בזה עד עכשיו?".

טוב, אם יש פער מגדרי הוא לא בבית שלה. הסתדרה על אורנה בנאי, כיף לה.
רות צוחקת. "בת חן אדם פתוח, שלא מגדיר את עצמו. אני שמחה בשבילן".

"טלוויזיה זה פרויקטים, זה לא הוליווד כאן, שם את עושה סרט ונחה שנה. כאן עד שתקבלי את הכסף זה יגמר כבר, קשה לחיות מזה, לכן אני כל כך שמחה שיש את התאטרון, זה הלחם שלי. אני מתה על שייקספיר וצ'כוב אבל גם אם תורידי משייקספיר כמה דברים, תגלי שבסוף הגאונות שלו הייתה בפשטות, ביכולת לכתוב אנשים. המילים הגבוהות זו רק מעטפת".

חיי השחקנית מלאים בחוסר יציבות. זה בא לך טוב?
"לא, זה ממש לא מתאים לאופי שלי, הדברים האלו לא בשליטתי. לכן החובה שלנו היא ליצור משהו משלנו, כדי שלא תהיה לנו חרדה מאיפה זה יגיע. אבל אני מפחדת להגיד שאני יוצרת, לקח לי זמן להגיד שאני שחקנית בכלל, אז יוצרת? כותבת? אני עוד לא בשלה לזה. אבל זה בדרך".

"פתאום כולם מסביבך לוקחים כדורים נגד דכאון"

הוריה של רות, דניאל ורחל, עלו בשנות ה-80 מאתיופיה לישראל. אחרי רות הגיעו ארבעה אחים ואחיות, והחיים בשכונה נצבעים לה מדי יום ברומנטיקה, במיוחד כשהיא משווה אותם למציאות התל אביבית שכבר הפכה לטבע השני שלה. "היום אני מאוד תל אביבית, אבל בילדות שלי הכל היה פשוט יותר", היא משחזרת, "רק כשהגעתי למרכז הבנתי את הפער, פתאום כולם מסביבך לוקחים כדורים נגד דכאון, לא היה לנו את זה. לא שמעתי על זה אפילו. אנשים כאן יושבים בבתי קפה כל היום, זה משהו שלא רואים בבאר שבע. שם אנשים עובדים, אין להם זמן".

ממה מתפרנסים הורייך?
"אמא שלי הייתה גננת והיום היא יועצת קליטה בכירה, ואבא שלי עובד במפעלי ים המלח. הם אנשים הישגיים וזה תמיד היה אישיו אצלנו. הם דרשו ממני מצויינות, תמיד דאגו להשכלה הכי גבוהה, שאלך לכל החוגים. פעם הייתה לי ביקורת עליהם והיום אני מעריצה ואוהבת את זה בהם. אצל אתיופים, הסדר והחינוך הם במעלה ראשונה".

אז יכולת לבחור להיות עורכת דין או רופאה?
"דווקא לא, המשחק לא הפריע להם, העיקר שאני אתפתח. גם אני לא ידעתי מה אני רוצה לעשות, אבל ידעתי שאני אצא מבאר שבע, חשבתי אולי אפילו לחו"ל, חלמתי על משהו גדול. הייתי ילדה ששרה בטקסים, אז הלכתי ללמוד בבית צבי, ורק בשנה ב' גיליתי שאני שחקנית. החיים סידרו את זה".

לגיטימי, אבל דיברת שונה בעבר. זה מעורר מחשבות שאולי שילמת מחיר על מה שאמרת.
"אני עומדת מאחורי כל מה שאמרתי אי פעם. אבל נמאס לי מהנושא האתיופי, די. מה שאני אקח מזה, זה את התרבות שאני באה ממנה, תרבות אתיופית מהממת, כל כך יפה, מלאה בכבוד. היא תמיד הייתה קיימת, הנימוס הוא ערך עליון אצל האתיופים, תמיד חושבים על האחר, איך הוא ירגיש".

אחד המתמודדים בעונה האחרונה של ה"אח הגדול", אנדל, סרב ללבוש מדי שוטרים במשימה כי אמר שבשבילו זה כמו מדי נאצים.
"לא ראיתי את זה, לא עקבתי. אני מבינה את החוויה שלו, אפשר היה לנסח את זה אחרת. אני לא אומרת שהכל פרפקט במדינה הזו, ואני לא יכולה להגיד שהילדים שלי לא יסבלו מגזענות, אבל אני כבר יודעת, שאעשה הכל כדי להכין אותם לזה הכי טוב שאני יכולה".

ובן זוגך, שאינו יוצא אתיופיה, גם צריך הכנה לזה? למה שיעבור על ילדיו?
"צחי מזרחי, תאמיני לי שהוא מוכן".

היו לחוצים סביבך?
"כן, היו הערות, הציקו לי – 'תראי איזה יופי את נראית, את מוצלחת ויפה, למה את לבד'. חברות שלי בחו"ל אומרות לי שזה מצחיק, שם אין את זה בכלל. אישה בגיל 40 בלי ילד זה נורמלי שם. והאמת היא שאם צחי לא היה נכנס לחיים שלי, אולי מקנה לעצמי את הזכות להיות אמא בלי גבר. אף אחד לא היה לוקח לי את זה"