ביום החמישי למלחמה, אשלי וקסמן בקשי ארזה את ארבעת ילדיה וטסה לצרפת. "זה היה אחרי שהגעתי למלון של מפונים בשפיים, הלכתי לתרום איפור. רציתי לשמח את הבנות, אבל אמרו לי, 'תודה על הכוונות אבל זה מוקדם מדי, לא מתאים'", היא מספרת בשיחת זום מפריז. "חשבתי מה אני יכולה לעשות כרגע כדי לתרום, חשבתי על זה שיש לי אנגלית, יש לי צרפתית, יש לי קשרים, יש לי מקום לישון בו בצרפת ובקנדה. הבנתי שאני צריכה להפיץ את המסר לא רק דרך הרשת אלא גם לפגוש אנשים בלייב. הרגשתי שזה מה שהיקום אומר לי לעשות".
היו גם פחד ודאגה שהובילו להחלטה?
"הייתה ההבנה הזאת לצד המצב עם הילדים, הבן שלי שעבר ניתוח לב וכל אזעקה הלב שלו היה על 200 ורועד ובוכה. חשבתי שאולי זה גם יעשה להם טוב לא לשמוע את האזעקות".
בקשי נחתה בניס, השאירה את הילדים בדירה של חברה ("אמרתי לבת שלי, 'אין מה לעשות, זה למען המדינה'") והגיעה ישר לבית הכנסת במונקו. "נכנסתי בדיוק ב'אל מלא רחמים', עמדתי מאחור ופשוט התפרקתי. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בלי הילדים ויכולתי לשחרר. עליתי לנאום מיד אחרי זה, ביקשתי שישאלו אותי את הדברים הכי קשים ששואלים והם לא יודעים לענות, ונתתי להם את התשובות. זה מילא אותי בתחושת מסוגלות, הבנתי שאני מוכנה ויכולה, ולא פחות חשוב – הקהילה היהודית במונקו היא אחת העשירות בעולם ובאותו רגע חילקתי לינקים ואנשים תרמו בטירוף. היה בחור אוקראיני שרצה לתרום מערכות צבאיות, הרמתי טלפון למשרד הביטחון, לאיפה שעבדתי פעם, קישרתי בינו לבין מז"י (מפקדת זרוע היבשה – א"ו) כדי להבין בדיוק מה הצבא צריך, גרמתי לחיבורים אמיתיים. ומשם גם הבנתי שאני צריכה להכין מסמך מסודר עם תשובות לשאלות קשות, אז בלילה הכנתי מסמך כזה. יש תשובות קצרות, שאפשר גם לעשות להן קופי פייסט ולשים בתגובות ברשת, ויש תשובות מפורטות, אם מגיעים באמת לנהל שיחה".
אני לא אחיה בשום מקום אחר
אתם לא מתבלבלים. זו אותה בקשי (38), בלוגרית האיפור והטיפוח שלפני 12 שנה פתחה עמוד יוטיוב מצליח, קיבלה דחיפה בזכות דמותה הבלתי נשכחת של אשלי בקשי דקשי ב"ארץ נהדרת", והקימה חברת איפור מצליחה.
בימים כתיקונם היא מתגוררת בהרצליה עם עידן בעלה וילדיה (ליה בת 9, אריאה בת 7, עמנואל בן 5 וסופיה בת 4). אבל כמו בסרט הקלאסי של ריס ווית'רספון, גם היא לא רק בלונדינית שמתעסקת באיפור. בקשי, שעלתה לארץ לפני 17 שנה והתנדבה לשירות צבאי בחיל האוויר, היא ציונית גאה, קצינה לשעבר שעבדה במשרד הביטחון ויש לה תואר שני בלוחמת טרור.
לכוח שלה ברשת – 340 אלף עוקבים רק באינסטגרם – מתווסף גם הידע הנחוץ. "ב-2003, כשעוד הייתי באוניברסיטה בקנדה, הגעתי לארץ במסגרת 'תגלית' ובפעם הראשונה ראיתי את גדר ההפרדה", היא נזכרת, "כשחזרתי לקנדה היה שבוע אפרטהייד בקמפוס והם הביאו חתיכה של קיר להדגים איך האפרטהייד נראה. הסתכלתי ואמרתי 'אבל היי, זה לא ככה. אחד הקריטריונים לאפרטהייד זה כשעם אחד רוצה לשלוט בעם אחר, אנחנו בנינו את הגדר לא כדי לשלוט עליהם אלא כדי להגן על האזרחים שלנו'. מאוד הפריע לי שלא מציגים את כל האמת, אז הקמתי ארגון ליהודי הקמפוס – היינו רק 60 יהודים מול עשרת אלפים סטודנטים – ולארגון שלי הצטרפו רק כמה נוצרים אוונגליסטים כי היהודים פחדו להצטרף. התחלתי לקרוא ספרים והתחברתי לארגון Stand with Us שמעצים את היהודים בקמפוס. אחרי שנה יצאתי לקורס של משרד החוץ והגעתי לחודש לירושלים לקורס הסברה. גם התואר השני בלוחמת טרור נתן לי כלים לאיך נראה טרור באופן כללי".
ומשם לאיפור?
"כן, אבל תמיד התעסקתי גם בהסברה. העוקבות הוותיקות שלי יגידו לך שזה לא חדש אצלי, פשוט אז עסקתי בהסברה פנימית – למה בחרתי לעשות עלייה, למה אני ציונית, למה אני אוהבת את הארץ, למה אני גאה להיות ישראלית".
למה באמת?
"אני חיה בתקופה שבה לעם היהודי יש ריבונות בארץ ישראל ואני לא אחיה בשום מקום אחר. יש לי את הזכות להיות פה, אחרי אלפיים שנה שחלמנו על זה. אפשר להגיד הרבה על המדינה, אבל בסוף זה המקום עם הכי הרבה משמעות לחיות בו. אני מרגישה עמוק בנשמה שלי שאם לא בישראל אז אין לי למה לחיות".
ייקח המון זמן לשקם את האינסטגרם שלי
זה התחיל כבר במבצע איתן. "אחרי שנתיים ביוטיוב הרגשתי שכבר יש לי פלטפורמה ויש לי את הידע לצלם ולערוך. צילמתי סרטון על למה אני תומכת בישראל, ולמרות שזה היה עמוד דובר עברית בלי הרבה עוקבים הוא תפס תאוצה. ב'שומר החומות' כבר הרגשתי שהפלטפורמה שלי מספיק גדולה, והתחלתי לעבוד על זה עם עוד כמה משפיענים". 
בתשלום?
"אני חברה בנבחרת שהוקמה על ידי משרד החוץ בזמן 'שומר החומות' ואז הועברה למשרד התפוצות. אנחנו לא מטעם, אין לנו הסכמים מסודרים ואנחנו לא מקבלים משכורת, אבל אנחנו בתוך קבוצת וואטסאפ עם עידו דניאל, נציג מהמשרד שמעביר לנו מידע ומסייע אם יש לנו שאלות, והשר שיקלי הסכים להמשיך את זה. זה לא דורש מהממשלה כלום".
למה שתקציב ממשרד ההסברה לא יגיע אליכם?
"גם אם היו רוצים לשלם לי הייתי מעדיפה שלא, אני נהנית לא להיות כפופה לממשלה, לא רוצה שיגידו לי מה לעשות, להקריא מסרים. אני בן אדם עצמאי ואני עושה בהתנדבות וככה צריך. במבצע האחרון הבנו כמה כל הבלה חדידיות גדולות ומשפיעות. היה לי סרטון שממש שבר את הרשת, ומורות מתיכונים בארה"ב השתמשו בו כי הן לא ידעו איך לתווך את מה שקורה במזרח התיכון. בגלל שבאתי מהרקע הזה והחלום שלי היה לעבוד במשרד החוץ, ידעתי באותו רגע שאני חייבת להתחזק בפלטפורמה כדי להשתמש בה. זה כאילו כל האיפור היה בתת-מודע הכנת תשתית ליום הזה".
בריאיון עם נועה תשבי, היא סיפרה איך מבחינתה המשחק היה רק התשתית להיותה מוכרת, כדי שתוכל להשתמש בפלטפורמה ולדבר את התוכן שבאמת חשוב לה.
"זה בול זה, הרגשתי שלכאן היקום הוביל אותי. ואני מסתכלת על נועה תשבי ואני אומרת לעצמי – אני יכולה לחזור לדבר על איפור רגע אחרי המלחמה? אני מסתכלת עליה כמודל שמשקף בפניי את הדילמה הפנימית שלי, מה באמת אני הולכת לעשות מחר בבוקר? כמובן שגם קראתי את הספר שלה והיא מדהימה, מה שהיא עושה יותר חשוב מכל מה שפוליטיקאי שלנו עושה".
את מעלה תכנים שיכולים לפגוע במפעל חייך, נכון?
"הורידו לי שני סרטונים ואני נמצאת באזהרה אדומה, שזה אומר שכרגע אני מנועה מלעשות לייב. כן, האזהרות האלה והדיווחים על החשבון פוגעים באלגוריתם. כרגע באינסטגרם למדתי איך ומה להעלות, וגם עם כמה שאנחנו רוצים להראות לעולם את הזוועות אני מבינה שילדים נמצאים בפלטפורמה הזו, אז עכשיו אני רק מעלה סרטוני הסברה שלי מדברת על רקע נייטרלי. בטיקטוק יש כרגע רק שני סרטונים כי את כל השאר הורידו. בהחלט ייקח המון זמן לשקם את העמוד, אבל זה יותר חזק ממני. דווקא בטיקטוק חשוב להיות כי זו הפלטפורמה הכי אנטישמית, הכי נוראית".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
מה ההבדל בין אינסטגרם לטיקטוק?
"באינסטגרם זה יותר פייק ניוז, זו פלטפורמה קצת יותר אינטליגנטית ברמת השיח. בטיקטוק זה לא אינטליגנטי בכלל, אבל שניהם ביחד עושים נזק, מי שחי בפלטפורמות האלה יודע ובדיכאון מזה. יש תחושה שבאינסטגרם קצת התעוררו אבל בטיקטוק יש עדיין ואקום, לא שומעים יהודים בכלל. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה כאן בעוד 5 שנים, אנחנו נשלם על זה לצערי גם בחיי אדם".
את נכנסת לעימותים?
"יש בחור שאני ממש בקרב איתו כמו שהחיילים שלנו בקרב בדרום, משפיען שיש לו מיליון עוקבים בטיקטוק, בחור שחור אמריקאי שכל סרטון שלו מדבר על היהודים הפריווילגיים הלבנים, ואני מנסה להסביר לו שאם היינו כאלה לא היו רוצחים אותנו. זה באמת הפך להיות מלחמה באנטישמיות".
אנשים עלולים לגלגל עיניים על האמירה הזו שאת כמו חייל בחזית.
"המלחמה ברשת פחות מסוכנת אבל לא פחות חשובה, היא פשוט מתעסקת בעתיד. היום אנחנו מאוד נהנים מזה שביידן הגיע ומקרון היה, וגרמניה ובריטניה, אבל אנשים צריכים להבין שהדור שגדל היום בתוך הרשתות הם הדור של מקבלי ההחלטות בעוד 15-20 שנה. עם כמות השנאה שהם חווים וסופגים וכמות השקרים, יש דור שלם שגדל פה לתוך מציאות פיקטיבית. ובסוף גם ממשלות מסתכלות אסטרטגית קדימה, ביידן רוצה לחזק את בת הברית הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון אבל גם הוא לא יכול לפעול בתוך ואקום במדינה שלו, בסוף הוא צריך לחשוב על הבחירות שמתקרבות ולכן דעת הקהל מאוד מאוד חשובה ליכולת שלו להמשיך לתמוך בישראל".
האלגוריתם מגיב חזק לגל גדות
ביום שבת הארור, בקשי לא התמהמהה. בעשר בבוקר כבר עלה סרטון הסברה ראשון לעמוד האינסטגרם שלה. "אחד הסרטונים הראשונים שראיתי היה סרטון של בחורה מדממת. נפל לי הלב, רעדתי, בכיתי ואמרתי לעידן, 'אתה לא מבין מה אני רואה'. לא דמיינתי שזה יהיה כלום לעומת מה שעוד נראה אחר כך. לקחתי מיד את כל החומרים וערכתי סרטון שהגיע ל-800 אלף צפיות באותו יום. ביום שלישי הזמנתי את הנבחרת אליי הביתה, צילמנו סרטונים ביחד, הבנו שהזמן קריטי ברשת, אני עזרתי עם האנגלית, ואייל ברקובר ועידן מטלון עוזרים לנו בספרדית. התראיינו בשידור חי לתוכנית הבוקר הכי נצפית בארגנטינה ותוך כדי הייתה אזעקה, כל הנבחרת עם הילדים שלי יורדים למקלט ואנחנו ממשיכים לשדר. זה היה רגע הסברתי מדהים".
מה דעתך על משפיעניות שלא משתמשות בפלטפורמה שלהם?
"ראיתי ישראלית עם 800 אלף עוקבים שחוץ מכמה סטוריז בעברית לקהל הישראלי, לא עשתה כלום. כמובן שכמה שיותר זה מבורך, אבל אני גם לא חושבת שכל אחד צריך להעלות סרטונים. בן אדם שלא יודע לעשות את זה טוב, או שאין לו שפה, או שהוא לא בקיא במידע, אז באמת תשאירו את זה למי שיודע, כי אחרת אפשר לעשות נזק. לדוגמה, התראיינתי לחדשות באיטליה, המנחה דיבר איתי על כמויות הרוגים ואני לוקחת אותו לנרטיב של ההבדל בינינו: איך כשאצלנו נרצחים הם יוצאים לרחובות וחוגגים את זה, ואצלנו יושבים ובוכים גם על המסכנים בעזה שמתים. והוא אומר לי 'כן? אז מה זה?' ומראה לי משפיען ישראלי בטיקטוק, שרוקד ושמח כשמפציצים בעזה. סיימתי את הריאיון, השגתי את הטלפון של אותו משפיען ואמרתי לו, 'תשמע, אתה מטומטם, אתה מבין כמה נזק אתה עושה?'. בגלל זה אני אומרת שלא כל אחד צריך לעשות הסברה אבל עצם השיתוף, הלייק, התגובה – זה עוזר לאלגוריתם ולתוכן הטוב להגיע הלאה". 
זה בעיקר יעזור לכולנו להילחם בפייק ניוז שצף ברשת.
"שאלתי חבר ילדות שלי מקנדה מה אומרים בתקשורת הקנדית והוא ענה שהוא מקבל את החדשות שלו מטוויטר ומטיקטוק. אז שאלתי, 'שמעת על בית החולים? אתה יודע למה זה קרה?' והוא אמר, 'כן, אני מכיר את חמאס, הם בטח משתמשים בביה"ח לנשק, אז אם ישראל הפציצה – יש סיבה'. כלומר, אפילו הוא שתומך בישראל לא יודע את האמת, וזה עושה נזק כי מחר הוא יילך למשרד שלו, ישאלו אותו והוא יענה את התשובה הזאת".
אבל איך נלחמים בזה? למאפרת הודא שמפרסמת סרטונים פרו פלסטיניים יש 3.3 מיליון עוקבים, אלה מספרים עצומים.
"אני לא חיה בלה לה לנד, אני לא יכולה לנצח את המספרים שלה, אבל כשאתה פוגע לבן אדם בפרנסה ככה הוא מבין, אז יש כרגע עצומה להוציא אותה מ'ספורה'. תראי את קניה ווסט, הוא הבין רק כשאדידס הוציאו אותו מהקמפיין. כסף מדבר. אם אי אפשר להשתיק אותה אז לפחות לגרום לה נזק כלכלי. והם גם רואים את הדברים, אני הגבתי לה בריל והיא חסמה אותי. אנחנו מגיעים אליהם. אז גם לדווח זה עובד וחשוב".
מה לגבי ישראלים מפורסמים בחו"ל, איך הם אמורים להתמודד עם המצב לדעתך?
"אני חושבת שזו בושה וחרפה שמשפיענים שיש להם עוקבים בינלאומיים חושבים על הקריירה שלהם לפני המדינה שלהם. אני יושבת כאן על אדמת אירופה, עם אנטישמיות כמו שבחיים לא חווינו ואני סוף סוף מבינה את השאלה שכל חיי לא הבנתי: איך הנאצים עלו לשלטון, איך הם הגיעו למצב הזה, איך לא עצרו את זה לפני. והיום אני מבינה כי היהודים פה בשאננות, מפחדים קודם כל על הקריירה והכסף שלהם, ואת האירופאים זה לא באמת מעניין. זה ברור לי שאם לא הייתה מדינת ישראל זה היה חוזר על עצמו. אבל סוף סוף, אני לא אגיד שמות, יש כאלה שכן התעוררו".
את מתכוונת לגל גדות?
"גם. היא סוף סוף התעוררה וזה מבורך. אני מבינה שיש לה קריירה ואני מבינה שזה מפחיד כי את גם בחוץ ומוכרת, אז בסדר את לא צריכה להיות בחזית ההסברה, אני אעשה את זה, הכל טוב. אבל כן חשוב לשתף את התכנים שלנו או לעשות לייק, כי ככה האלגוריתם עובד – מספיק שהיא עם ה-100 מיליון עוקבים שלה, שזה יותר מהיהודים שיש בעולם, כותבת תגובה על סרטון, האלגוריתם רואה שחשבון מאוד חזק הגיב והוא מקפיץ אותו. זה מאוד חשוב. אנחנו לא עושים את זה בשביל עוד עוקבים".
אפילו בלה חדיד אמרה משהו חכם השבוע
כמו כמעט כל אדם במדינה, גם משפחתה של בקשי נפגעה במתקפת הטרור. "בת דודה שלי נרצחה, היא הייתה תצפיתנית, בן דוד של בעלי נרצח במסיבה וחברים של חברים כמובן. כואב לי על כולם וכואב לי הכי הרבה על הילדים. לזה באמת אין מילים".
הסרטונים ברשת של אנשים שמורידים שלטי חטופים, זה לא מעודד את המנהג?
"המסר בכל הסרטונים האלה הוא 'תעלה תמיכה משלך, למה אתה מתנגד להחזרת שבויים?' אם היה מדובר בעם אחר, אף אחד לא היה מוריד את זה. אפילו בלה חדיד אמרה שהיא לא תומכת בטרור שנעשה כנגד היהודים כי זה לא משרת את ה'פרי פלסטין מובמנט', אפילו בלה חדיד אמרה משהו חכם השבוע, אז כשאנשים הולכים ותולשים תמונות של ילדים, זה חשוב מאוד להראות את זה. אבל כן התחלתי לעקוב אחרי דעת הקהל, ומתברר שלרוב האנשים בעולם פשוט לא אכפת מה קורה במזרח התיכון, אנחנו כל הזמן חושבים שרוב האנשים הם נגדנו". 
כי זה מה שאנחנו רואים ברשתות. בפועל הרוב הגדול של האנשים לא נמצא ברשתות, ואם הוא כן שם, הוא פאסיבי.
"נכון. במחקר בארה"ב הראו שדווקא אצל הדמוקרטים יש עליה בתמיכה בישראל, לעומת התמיכה בפלסטין שירדה. אצל הרפובליקנים זה בכלל מטורף, התמיכה בפלסטינאים רק על אחוז אחד. אבל מה שבאמת עודד אותי זה שאם אנחנו מסתכלים בעשור האחרון התמיכה של הדמוקרטים בישראל חוזרת, כמו שהיה פעם בהסכמי אוסלו. לצערי היה צריך בשביל זה משהו כל כך נוראי וברברי כדי להחזיר את העולם אלינו".
איך את מסבירה את זה?
"זה בגלל שבסוף הנרטיב הוא יותר חזק מהכל, והמאבק הזה מצטרף למחאות ה-Black Lives Matter וה-MeToo שקרו בגלל האשמה של האנשים הלבנים, הגבר הלבן הפריווילגי גרם לאנשים הלבנים הנורמטיביים לקחת קיצון אחר ולאסוף אליהם כל מה שהוא לא אדם לבן פריווילגי. הם רואים את הנרטיב הפלסטיני כאותו מאבק – מבחינתם יהודים הם לבנים קולוניאליסטים פריווילגיים אל מול האדם כהה העור שמדוכא, וזה יושב להם עמוק על האשמה שלהם, על מה שהם עשו לשחורים לפני שנים ומה שהם עושים לנשים כבר מלא שנים. חוץ מזה, אנחנו השקענו את כל המאמצים בלהגן על עצמנו. במקום להתעסק בנרטיב של להשמיד את האויב, לשכנע את העולם, התעסקנו אך ורק בלהגן על עצמנו. ונכון שאנחנו צבא הגנה לישראל אבל זה לא בושה גם להיות צבא התקפה לישראל, כי לפעמים ההתקפה היא ההגנה הכי טובה שיש. ואנחנו לא התעסקנו בזה, לא במלחמה הפיזית ולא בתודעה. זו הסיבה שהגענו לאן שהגענו ברשתות. הנרטיב הפלסטיני נורא חזק ואנחנו לא מתים כי יש לנו את כיפת ברזל, שאני חושבת שזה הנזק הכי גדול שנעשה למדינת ישראל".
למה?
"משתי סיבות, אחת הסברתית – איך אתה מסביר לעולם למה אתה תוקף בעזה על רקטות כשלך אין מתים ושם מתים 1000 איש בכל סבב; ושתיים – הוא לא גרם לנו לטפל בשורש הבעיה, זה פלסטר. כמובן שאני מודה למערכת כל פעם שהיא מצילה חיים, אבל אם אנחנו מסתכלים אסטרטגית לטווח הרחוק, לא מנהלים מדינה בלהגן להגן להגן. בסוף מה נעשה, ממ"ד אחד גדול על כל ישראל?"
יש בך כעס על הממשלה?
"אני פחות כועסת על מה שקורה עכשיו מאשר שזה בכלל קרה, על זה שאוגדת עזה לא הייתה שם, על זה שתצפיתניות כן התריעו, אלה הדברים שאני שואלת את עצמי. אני חושבת שזה די ברור שהממשלה לא תישאר כמו שהיא, אבל מאמינה שרק בעוד כמה שנים אנחנו נדע באמת מה קרה פה. כרגע זה לא הזמן למשפט שדה כי זה מחליש את החוסן הלאומי ופוגע בחיילים שלנו".
בתוך העשייה והמידע הקשוח הזה, איך את שומרת על עצמך?
"טיפול פעם בשבוע דרך הזום. ומנסה מדי פעם להתנתק, השבוע לקחתי את הילדים ללונה פארק. זה היה חשוב וברור שלא מספיק ואחר כך נצטרך לעשות הרבה יוגה. אני הולכת לישון מאוד מאוחר, כי כשהילדים נרדמים זה הזמן שלי לעבוד על סרטונים ולהתעדכן, אני מוצאת את עצמי ב-3 לפנות בוקר רואה אלג'זירה, רואה את כל מה שאומרים נגדנו כי אם אתה לא לומד את האויב, אתה לא יודע איך להגיב לו".
איך את מסבירה את המצב לילדים שלך?
"הם מודעים לאזעקות, לזה שיש מלחמה מול עזה ושכרגע מסוכן לדבר עברית ברחבי פריז. אבל גם יודעים שלא כל ערבי רע ובגלל שאנחנו לא יודעים מי כן ומי לא אז אנחנו נזהרים. הם יודעים גם שהמלחמה שלנו זה לא נגד ערבים אלא נגד חמאס".
אמרת שהתפרקת בפעם ראשונה כשהילדים לא היו איתך. את לא בוכה לידם?
"השבוע הבת שלי שפכה כוס יין אדום על כל הקיר ובכיתי. זה בסדר גמור לבכות, השאלה אם זה בכי שמפחיד או מערער את הבטחון. אני זוכרת שכשרבין נרצח שמעתי את זה ברדיו וכשנכנסתי הביתה ראיתי את אמא שלי יושבת מול הטלוויזיה ובוכה, ממש בוכה. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה ככה וזה היה לי מאוד מבלבל, הרגשתי שהעולם קורס. עליתי לחדר שלי ובכיתי ואפילו לא ידעתי על מה. הייתי ילדה, לא באמת היה לי עצוב על רבין עצמו, אבל ראיתי ככה את אמא שלי והבנתי שמשהו נורא מפחיד או מטלטל קורה. אני לא רוצה להמשיך את הטראומה הבין-דורית הזאת".
"אני גם באמת אופטימית", בקשי אומרת עם הפנים קדימה. "תמיד אחרי מלחמה עשינו שלום עם מישהו, אז אני מקווה שהפעם זה יהיה עם מי שבאמת צריך. מקווה שבשנה הבאה ניפגש ברגוע בחוף הים בתל אביב ונמשיך להגיד לילדים שכשהם יגדלו, כבר לא נצטרך צבא".