לפני 15 שנה איציק כרסנטי שלח מכתב לאשת ראש הממשלה שרה נתניהו. "זה לא היה סתם מכתב", הוא משחזר, "הדפסתי אותו על נייר כרומו משובח, עם מעטפה שהזמנתי במיוחד. בפנים היה כתוב שאני, איציק כרסנטי, מעצב שיער מחיפה, רוצה לעשות לה מהפך. זו הייתה תקופה שכולם השמיצו אותה ואמרו שהיא נראית כמו מיס פיגי, היה לה קארה מיובש, לוק נוראי. כתבתי לה שאני אגרום לאהדת הציבור כלפיה לעלות, כי אני אהפוך אותה לזמינה ונגישה יותר".
מה היא ענתה?
"היא לא ענתה. אולי היום היא תקרא את הכתבה ותיזכר בזה. חיכיתי לתשובה שלה, אבל זה לא קרה".
זה, בתמצית, הסיפור של איציק כרסנטי. הוא תמיד היה שם רגע לפני, כמעט טעם את התהילה - אבל נותר משקיף מהצד, רואה איך הסנדרה רינגלריות של העולם מקבלות את הקרדיט על רעיונות שהוא חשב עליהם קודם. "שרה עברה מהפך מעולה, פנטסטי, אני שמח שהיא נתנה לעצמה את הפתח הזה לעשות את השינוי. עכשיו תורו של ביבי. הוא גבר חתיך ושרמנטי, אבל צריך לעשות משהו עם הגוון הסגלגל הזה בשיער שלו. זה נראה כמו צבע מאכל, כמו מיסיס סלוקומב מ'מישהו מטפל בך'".
לכרסנטי נמאס לחכות. בגיל 46, הוא מבין שצריך לעשות הקרבות כדי להתגלות, ולכן החליט להיענות להצעות ההפקה ולהיכנס כדייר בכניסת הדיירים השלישית לעונה הנוכחית של "האח הגדול". מכאן, הוא מבטיח, הוא עומד לצאת כטאלנט. "אני מרגיש כמו פספוס טלוויזיוני שלא התגלה עד היום", הוא אומר, "אני לא עף על עצמי אבל באמת, אני חושב שאני פספוס טלוויזיוני. במשך השנים ניסו לעשות איתי כל מיני דברים בטלוויזיה, אבל זה תמיד נופל על תקציב".
אז כסף זה מה ששכנע אותך להיכנס לתוכנית? הרי כתבת פוסט בפייסבוק שקורא לאח הגדול ביב שופכין.
"תדייקי. כתבתי שזה ביב שופכין ושאם רוצים להכנס לאברבנל או שערי מנשה אפשר ללכת ישירות ולא להכנס לבית, כי בשביל מה לעשות את הסייקל הגדול הזה? כן, כתבתי את זה. אבל איכשהו, הם הצליחו לשנות את דעתי. לא שהיה להם קל, שיגעתי אותם. יש לי עסק גדול, ארבעה ילדים, אני עושה מלא דברים ויש לי מה להפסיד. אני לא בחור בן 23 בתחילת הדרך שאין לו כלום וחלום חייו זה להגיע להשקות".
מה בכל זאת משך אותך ברעיון?
"תראי, התעשייה הזאת היא הרי זיוף ובלוף אחד גדול, אני לא מאמין לכאלה שמחמיאים כל הזמן ואומרים לך כפרה, חמוד, יפה ומתוק. אבל אני אנתרופולוג, חוקר אובססיבי, אוהב להיות בתהליכים וניסויים ואני חושב שיהיה לי מעניין. לא שאני שם בשבל התפתחות רוחנית אישית, אני הגעתי לשלמות בגיל 40".
ומה השלב הבא? זכייה בדירה?
"לא, אני לא חושב שיש סיכוי שאזכה, אבל כן שמשהו יצא מזה. לדעתי תפור עלי להנחות תכנית אירוח, שבה אבקר כל מיני דברים בחברה. אני יכול להגיע לכנסת ולמסעדות ולמשחטת עופות, לא משנה לאן, ולחקור את המקום הזה. משהו בסגנון של גיל ריבה, אבל בדרך שלי".
"אני אגיד לשי חי: בוא איתי לאחד על אחד"
כרסנטי יודע שבשביל שתוכנית החומש שלו תתגשם הוא חייב לבלוט כבר מההתחלה. וזה לא פשוט: בבית אחד יושבים טרנסג'נדר ולסבית עם ספק דו-מיני מעפולה, הומו-עבריין (שמאוהב בטרנג'נדר), לוחמת פמיניסטית ואחד שמתעקש להגיד את כל האמת בפרצוף, כל הזמן. אליהם מצטרף עכשיו סוג חדש של גבר ישראלי: באמתחתו ארבעה ילדים, שתי גרושות, וסגנון התבטאות אישי שלמדנו להכיר מאז שבת, אשר נע על המנעד שבין שמעון פרס לאלכסיס קרינגטון.
אנחנו נפגשים בחדר מלון בנווה אילן, כמה שעות לפני שכרסנטי עומד להכנס לבית האח הגדול ולהדיח פיקטיבית את שי חי ודודו. לשנינו אין מושג שחדר לידנו יושב לו עוד מעצב שיער בדרך פנימה. בשלב זה, איציק הוא על תקן האורקל העתידי והיחיד של הבית בענייני יופי ופסיכולוגיה בין אישית. מוצרי האיפור והשיער שלו פרושים על השולחן, ולצידם שלל תובנות על דיירי הבית הנוכחיים.
"הבנות צריכות עזרה, דמות שתבוא ותאחד אותן ותתן חוזק. ארבל צריכה לשמוע שהיא יפה וסקסית, תניה צריכה להתחזק. תגידי לי, למה היא צריכה את שי חי? היא מייצגת בעיני דפוס התנהגות של אישה מוכה. את יודעת את מי היא מזכירה לי? את הנשים של עברייני הצמרת. היא כנועה, איבדה את האישיות שלה ומקבלת כאפות מבן הזוג, זה בלתי נסבל, הוא מרסק אותה עם פטיש רגשי, והיא עוד מתחנפת וצריכה לפצות אותו ולרכך אותו שישלימו. אני נתקל במקרים כאלה גם אצל לקוחות שלי. יש נשים, גם באקדמיה, שחיות שנים במערכות יחסים של השפלה ואלימות מילולית, ומשהו אצלן דפוק, הן לא עושות את העבודה העצמית שהן צריכות לעשות, הן סוחבות תסכולים מהילדות ומסכימות לספוג את זה".
אתה הולך להתערב בקשר שלהם?
"אני חייב לדבר איתה על זה. להראות לה שהיא תמיד תהיה מקום שני אצל גבר גרוש עם ילדים, לעולם לא תהיה במקום הראשון. היא מקסימה ואני אוהב את הלוק שלה, אני רוצה לספר אותה, היא זקוקה לספר. יש לה שיער דליל, והלוואי שאוכל להכניס תוספות שיער ולעשות לה נפח. אל תדאגי, אני לא עושה דברים בסגנון צ'חצ'חי, אני מאוד פיין וקלאסי".
מי עוד זקוק לך בתחום הטיפוח?
"לאור יש קטסטרופה של שיער, הוא מוזנח ועבה, לא מטופל, אין לה סגנון מגובש. הייתי רוצה לסגנן אותה, היא צריכה תספורת חופשייה שתוציא לה את הגלים. למייקל יש בלורית יפה אבל צריך לשנות טיפה את הכיוון. אני רוצה לחמצן את השיער של דודו שיהיה אפור מטאלי. ואני רוצה לדבר איתו, אני רוצה שהוא יעבוד על המשקל שלו, זה פרימיטיבי להיות אובר וויט ב-2016, הוא צריך לעבוד על הלוק. כולם. גם אני, מי לא?".
הימור שלי: הולכים לצעוק עלייך שם.
"אני לא נוהג לצעוק חזרה, צעקות הן הסגניות של המכות בעיני, אבל אני מאוד לא נעים כשאני מתעצבן. יסלחו לי הפולניות, אבל אני כמו פולניה קרה כקרח כשאני כועס. אני יכול להגיד לאנשים דברים מאוד קשים, בצורה ישירה מול העיניים". הוא מתקרב לפניי בטוח אפס ומדגים לי. "ככה אני אבוא לשי חי ואגיד לו - בוא איתי אחד על אחד. תתמודד איתי אם אתה גבר. לא עם חבורת הינוקות שפה. אני לא בטוח שזה יעבוד, כי שי חי לא מכיר את המילה דיאלוג, הכל אצלו זה מונולוג. שתדעי שאני דואג לו. מישהו כמו שי חי, הוא יהיה שרוט לנצח. השריטה כבר נמצאת שם וגדול הפלסטיקאים לא יוכל לתקן ולטשטש אותה".
אתה נורא דואג לכולם, ממש עובד סוציאלי.
"תשמעי, מי לא צריך אפגרייד בחיים? כולנו. ולי יש ידע ואני בא עם אהבה, לא לריב אלא לתת. יש לי לב גדול ורחב ונשמה טובה, אני פועל שחור עם סטייל. 30 שנה עובד עם קצפת של אנשים אבל אני פועל, הידיים שלי מלוכלכות מצבע ואני מטאטא שערות מהרצפה. ביום שאני אחשוב שאני כבר לא פועל - סיימתי את השליחות שלי".
"היחסים שלי עם הגרושות זה סוג של אידיליה"
כרסנטי נולד בשכונת בת גלים בחיפה, למשפחה ממוצא לבנוני. "הם מאצולת המזרח התיכון, סוג של אירופה של פעם. אבא שלי גידל אותי כמו נסיך והייתי ילד מאוד מפונק. היו אומרים עלי שאבא שלי יביא לי חלב יונים אם אצטרך".
בחטיבת הביניים הרגיש "שמשהו מדגדג לי באצבעות" והחל לשחק עם השיער של כל הילדות בכיתה. המורים ניסו לשכנע אותו לעבור לבית ספר מקצועי, אבל הוא התעקש לסיים בגרות מלאה, ורק אחר כף התפנה לפתוח את המספרה שלו. ההצלחה הייתה די מהירה, וההשתלבות בחוג הסילון החיפאי הגיעה לאיציק באופן טבעי, למרות שמשהו תמיד היה רעב לעוד. "לא רק תל אביב דגדגה לי, גם חו"ל", הוא אומר, "היו מחשבות להיות בניו יורק אבל לא הייתי בשל מספיק. יש לי משפחה ענקית ואמידה במנהטן ויכולתי להיות טייקון שיער שם. היו שנים של צער ומרמור על כך שזה לא קרה, אבל זה עבר בשיחות ובטיפולים. היום טוב לי בחיפה, לא מענייינת אותי מספרה בתל אביב. כל הזמן אומרים לי לפתוח בכיכר המדינה, אבל בעיני מודל הסניפים לא עובד בישראל. את חיפה בטוח לא אעזוב, כי הילדים שלי כאן".
ארבעה בנים יש לו: דיוויד בן ה-18 ("הוא יתגייס כשאהיה בפנים, ולא אהיה שם איתו. זה לא קל"), עילאי בן ה-10, אליען בן ה-8 ונהוראי בן חמש. כנתין של ארבעה בוסים דעתנים, היה צריך לקבל את אישורם לפני שעשה את הצעד הגדול ללב הפריים טיים, ומסתמן כי בן ה-10 היה המאתגר מכל: "עד הרגע האחרון הוא כל הזמן שולח לי הודעות שלא אביך אותו", אומר איציק, "הוא אמר לי - אבא, הספיקו לי הגירושים שלך ושל אמא, אני לא מוכן שתתנשק ותקיים יחסי מין על המסך. התייבשתי לגמרי. הוא אפילו לא מסכים שאלך בלי חולצה ובטח שלא עם תחתונים. בסדר, הסכמתי. אני לא יכול עכשיו לפגוע בילדים בהתנהגות שלי ושהם יהיו מטופלים כל החיים כי אבא השתטה בטלוויזיה".
בגיל 25 נישא לראשונה ללימור, אשת יחסי ציבור, "פצצת על מוכשרת" ואמו של הבכור – נישואים שהסתיימו אחרי שבע שנים. כעבור שנתיים נישא בשנית, הפעם לאורית, "רומנייה טובה מבית טוב" ואם שלושת הנוספים. לפני שנתיים התגרש, והיום הוא לבד. "היחסים שלי עם הגרושות שלי הן סוג של אידיליה", הוא אומר, "זה לא קל, קשה לפרק בית וילדים ולהשאיר אותם במצב תקין, אבל אני חושב שהצלחנו. הגירושים היו המשברים של החיים שלי והתאכזבתי מהרבה אנשים. יש כאלה שהיו חלק מהחיים שלי כשהייתי נשוי ויצאו אחר כך נגדי. קיבלתי הרבה כאפות ודקירות והפסקתי להאמין באנשים. כשמסתכלים עלי ורואים אדם עם מאות חברים, אבל מעט מאוד יודעים מי זה איציק כרסנטי באמת".
"לקח לי זמן להבין שאני כבר לא אהיה ערס"
מה שכן יודעים עליו, ארוז במעטפת מעט מיושנת אך עדיין מלאת קסם של "כוכב מקומונים". איציק הוא מלך בחיפה, זו הממלכה שלו ושם הוא מושל. "בחיפה אני מעצב דעת קהל. אני כותב על אוכל בעיתונות המקומית, מתעסק בצד הפילוסופי של הקולינריה, וחוץ מזה אני גם מעצב סידורי פרחים וחנויות ראווה, עוסק באמנות רדי מייד, עובד עם נשים חולות סרטן ועושה להן פאות. אני בקשר מאוד קרוב עם ראש העיר יונה יהב, מנסה עכשיו להביא מרתון לחיפה, הוא השתגע על הרעיון. אני רוצה גם לפתוח אגודת ידידים לתאטרון חיפה. אני באמת לא יודע איך אני מספיק את הכל, הראש שלי עובד עובד עובד. אני מפעיל את עצמי וזה פוגע בי, אני מעייף את עצמי".
יש לך לקוחות מפורסמות?
"אני לא יכול למסור שמות, אבל יש אצלי נשים מאוד בכירות. שופטות, נשות חברה, נשות רוח ועסקים מכל העולם. בחיפה יש קצפת, עשירים אמיתיים, שקטים, כסף ישן ולא נובורישים. משפחות סופר דופר אמידות שלא צריכות את הפרסום. תמצאי אותן בכרמל הישן ובנווה נוף, ספונים באחוזות של 10 מיליון שקל. אני חש סדקים באלפיון העליון, אגב, הוא איבד מזוהרו. התקופה היא אחרת: לנפנף במותגים זה לא מוסרי ולא נעים ומנקר עיניים. הן מגיעות אלי וכבר שואלות כמה עולה שמפו, פעם זה לא היה קורה. אני לא מסתיר מהן את דעתי: בעיני, המדינה שלנו בקריסה כבר כמה שנים, יש קרייסיס אחד גדול בפוליטיקה, כלכלה, החברה מפולגת, העם לא שבע רצון. אני מחובר לרחוב ויודע שאנשים לא מרוצים".
למי הצבעת?
"לכחלון. כמעט עשיתי שינוי בבחירות האחרונות והצבעתי לזהבה גלאון אבל בדקה ה-90 אמרתי לעצמי - איציק, אתה עדיין לא שם. אתה לא מרצ. אולי בעתיד זה יקרה, כי אנחנו חייבים שינוי".
אם יש דבר אחד שכרסנטי המכור לאסתטיקה רווה ממנו נחת, זו מגמת הטיפוח הכללי שהוא מזהה סביבו. "באופן אישי הפנים שלי חלקות, כי אני עושה פילינגים מגיל מאוד צעיר. אני לא מזריק, אבל אני חושב שרוב האנשים צריכים להזריק. טיפוח זה חשוב. הטכנולוגיה כל כך מפותחת אז למה לא להראות צעירים? תזריקו".
מהגברים הישראלים אתה מבסוט?
"כן. אני אוהב שהגבר הישראלי מטופח יותר היום. הוא עשה טרנספורמציה לא נורמלית בשנים האחרונות. אני רואה חבר'ה מכיתה ז' מטופחים, יפים, כבר אין ילדים מכוערים. כולם עם ג'ינס טוב ומסופרים טוב. בגילאים מבוגרים יותר, אין כבר את הלוק של הכרסתן הרפתן עם שערות בחזה וריח מסריח, זה הסתיים. חבל רק שמבפנים כולם עדיין אגרסיבים, חייבים לצאת אחלה גבר, כי אחרת אתה קוקסינל. גם אני הייתי פעם ככה".
איך?
"הסתרתי את הרגישות שלי. רציתי להיות ערס והייתי יותר אגרסיבי ולקח לי זמן להבין שאני כבר לא אהיה ערס. זה עשה לי שינוי מאוד חיובי בחיים. אין טעם לזייף - הרי כשאתה לא אמיתי, אתה לא יפה".