בנובמבר 2014, אחרי שנתיים שבהן פסטיבל הדראג "וויגסטוק" להגברת המודעות לנגיף ה-HIV היה בהפסקה, החליטו אנשי הוועד למלחמה באיידס להחיות אותו. הם רצו להרים אירוע שיעשה רעש ויסייע לגייס כמה שיותר תרומות למטרה החשובה. לכן פנו למפיק המיתולוגי שמעון שירזי כדי לחבור לאחת ממסיבותיו שהתקיימו במועדון האומן 17 בתל אביב. על ההזמנה נכתב: חלק מהכנסות הערב יועברו לוועד כתרומה למלחמה באיידס.
לערב, שנפתח במופע של 20 מלכות דראג ושעליו עבדו יחד כמה מפיקים, הגיעו כ-1,400 איש על פי ההערכות. ועם זאת, כמעט שנתיים אחר כך, לא הועבר אפילו שקל מהכנסות לוועד למלחמה באיידס. איפה הכסף? אנשים שהיו מעורבים באירוע אמרו ששירזי היה אחראי על הכספים והקופות, אבל הוא מסביר בתגובה כי לא הגיעו מספיק אנשים ולכן הוצאות האירוע עלו על ההכנסות, על אף שכל כרטיס עלה בין 80 ל-100 שקלים. מהוועד למלחמה באיידס ביקשו שלא להתייחס לדברים.
בחירתם של מארגני הפסטיבל לחבור לשירזי הייתה טבעית. האיש, שעל מסיבותיו התנוסס תמיד אך ורק שם משפחתו, פועל כבר שלושה עשורים בחיי הלילה המקומיים ובחלק לא קטן מהתקופה נחשב למלך הבלתי מעורער שלהם. ב-2013 אף הוקדשה לפועלו תערוכה מיוחדת בבית העיר בתל אביב כמי שתרם תרומה משמעותית לעיצוב חיי הלילה שלה, ולא פחות מכך – לשינוי היחס כלפי קהילה הגאה. בעוד שבשנות השמונים הומואים ומלכות דראג נדחקו לשולי החברה ומסיבות הגייז הבודדות שהתקיימו נערכו במחתרת, שירזי הפך אותן לאירועי ענק מוחצנים עם מוזיקה אלקטרונית שטרם נשמעה פה. זאת היתה מהפכה.
אלא שאיכשהו, ההצלחה המסחררת שנראתה והורגשה במסיבות מעולם לא תורגמה לעסק כלכלי מצליח. להפך – היא גררה חובות כבדים. בעשור הקודם שירזי הסתבך בחובות, בהוצאה לפועל ואף קיבל מאסר על תנאי, וכעת, כך נראה, מגיעה ההסתבכות השנייה. בדומה להכנסות מהמסיבה שלא הגיעו מעולם לוועד למלחמה באיידס, גם ספקים ועובדים נוספים שניהלו עסקים עם שירזי בשנים האחרונות טוענים שלא קיבלו את שכרם עד היום. חלקם רדפו אחריו במשך חודשים ושנים, חלקם התפשרו על סכומים קטנים בהרבה, וחלקם העדיפו לוותר, בין אם בגלל היכרות ארוכת שנים ובין אם בגלל שהבינו שאת הכסף הזה כבר אין סיכוי לראות. החובות נעים בין אלפים בודדים למאות אלפי שקלים. שירזי עצמו נמצא בימים אלה בהליכי פשיטת רגל.
שיער ארוך, פן סטייל שנות השמונים
שמעון שירזי, בן 47, גדל ברחוב שינקין בתל אביב לאב תפאורן ובוהמיין שהסתבך בפלילים ולאם שעבדה במשך שנים באחד הברים בעיר. את דרכו בחיים היה צריך לפלס בכוחות עצמו. אחרי שנשר מתיכון עירוני א', החל לעבוד כבר בתור נער מתבגר בעולם האופנה, ברשת "ראש אינדיאני", שם עשה בעיקר סטיילינג להפקות אופנה ומדי פעם גם עבודות דוגמנות. מהר מאוד עבר לגור בדירה שכורה בצפון הישן עם איציק ניני, לימים דמות מרכזית בחיי הלילה של שנות התשעים וחבר קרוב של שירזי, והזמר אדם (שאז עוד נקרא חיים כהן). שירזי, האיש שסימן ההיכר שלו הוא כובע המצחייה הנצחי שלראשו, התהדר אז בשיער ארוך ופֵן סטייל שנות השמונים.
מעולם האופנה זלג שירזי, ביחד עם החבר והשותף ניני, לחיי הלילה. זה התחיל כשאיציק אבנרי, הבעלים של מועדון הפינגווין, העניק לשניהם הזדמנות לארגן מסיבה חד-פעמית במקום, ובעקבות הצלחתה נוסד ליין קבוע. עופר ניסים תקלט בו בקביעות ודנה אינטרנשיונל עשתה שם את מופע הדראג הראשון שלה, כשעדיין הייתה ירון כהן. "המסיבות ברובן לא היו רווחיות", נזכר ניני, "לפעמים אפילו השקענו בהן מכספנו. המלחמה שלנו הייתה שיקבלו את השונה ואת האחר. לשנות את העובדה שאי אפשר להיות גיי פה בארץ ולאפשר חופש ביטוי. ועובדה שהצלחנו – סללנו את הדרך לאופן שבו תל אביב נראית כיום".
ומה שהתחיל בקטן, המשיך בענק – באחד המועדונים המפורסמים והגדולים שהיו כאן, אלנבי 58. הבעלים אורי שטרק ורל נדל (לימים בעלי ה-TLV) נתנו לשירזי את המשבצת הנחשקת של ימי שישי בערב והוא ייסד בו ליין גייז ראשון מסוגו שהפך במהרה לסנסציה (הפליירום). "זה היה חתיכת דבר", מספר ש', איש חיי לילה תל אביבי. "כל העיר הייתה מגיעה וגם גייז מכל הארץ. מי שלא הכניסו אותו בשבוע שעבר – הגיע שוב. המסיבות היו משותפות להומואים וללסביות: בקומה העליונה היה שירזי עם המסיבה לגברים, ובקומה התחתונה התקיימה המסיבה לנשים של אילנה שירזי, דודה שלו. הם היו המלך והמלכה האמיתיים והבלתי מעורערים של הלילה".
ד', איש חיי לילה אחר שהיה פעיל מאוד באותה תקופה, מספר שתקופת אלנבי 58 הייתה בלתי נשכחת. "אלו היו חוויות משנות-חיים שהשפיעו על רבים מהאנשים הפועלים כיום בענף המוזיקה, בחיי הלילה ובכלל בקהילה הגאה", הוא אומר. "ערבי הסטרייטים היו אחלה אבל זה לא היה דומה לטירוף של המסיבות של שירזי. היית עומד בתור ומחכה שהדראג קווין תכניס אותך. הראש של שירזי תמיד בצבץ בראש המדרגות, מתרוצץ, בלחץ אם יבואו אנשים וכמה יגיעו. בפנים מוזיקה אלקטרונית, רחבה מרכזית מפוצצת באנשים על אקסטות וביטויי המיניות שם היו בולטים, באופן שכבר אי אפשר לראות היום. הערב המדהים ביותר כלל הופעה של דראג קווין בשם אורסולה שהועלתה על הבמה בכיסא גלגלים כשכולה עטופה בתחבושות אלסטיות ושרה שיר. זה היה מדהים".
אחד הסמלים הבולטים של המסיבות האלה הייתה דנה אינטרנשיונל, שבמשך שנים שיתפה פעולה עם עופר ניסים, הדי.ג'יי של הליין. "לשירזי ועופר היה מעין מונופול עליה", נזכר ש', "היא הופיעה כמעט רק אצלם. כשהיא זכתה באירוויזיון ב-98', זה היה למעשה סוג של ניצחון שלהם והביא קהל אדיר למסיבות".
מחייה שפת הגייז
מדי חג היו מתקיימות מסיבות אפטר באומן 17 בירושלים. כל המבלים התל אביבים היו מסיימים את המסיבה באלנבי בשעת דמדומים ועולים דלוקים בשיירה לעיר הקודש. "כמו שברור שבפסח יש ליל סדר ובראש השנה יש ארוחת חג – כך גם היה ברור שבכל חג כולם הולכים לאפטר של שירזי", אומר ש'. שירזי עצמו סיפר על המסיבות האלה, בראיון לעיתון "העיר" ב-2009: "אנשים היו מתכוננים למסיבה במשך שבוע שלם. ההתרגשות, ההכנות, הדרס קוד – היה פולחן שלם מסביב ללילה". ראובן לובלין, מבעלי האומן 17 שייסד את מסיבות האפטר ביחד עם שירזי, אומר ש"שם, במסיבות האלה, שירזי היה האדם שהוציא את הגייז מהארון. זה התחיל באפטרים באומן כי היה שם מיקס של סטרייטים וגייז. הגייז התחילו להראות שם את עצמם מול הסטרייטים ולראשונה היו מתקבלים בכיף".
הליין שייסד שירזי בתחילת שנות האלפיים ב-TLV נקרא FFF, וההצלחה שלו עלתה אפילו על זו של הליין באלנבי 58. "תמיד הרגשת שם שאתה משתכשך בסצנה", אומר ש', "שירזי דאג שתהיה כמות יפה של בנות שנראות טוב, מה שהביא לשם את הסטרייטים. גם סלבס היו מגיעים: חנה לסלאו, מיכל אמדורסקי שהייתה מגיעה עם פמליה של דראג קווינז, אנה ארונוב בשנים יותר מאוחרות. זאת הייתה מעין הצהרה: 'אני בא למסיבת גייז ואין לי בעיה עם זה'".
בענף מתארים את שירזי כאדם מצחיק באופן יוצא דופן, תזזיתי, שהיה נשוי כל השנים לעבודתו ושכל האנרגיה שלו הייתה מוקדשת לכך שמסיבותיו ייחשבו לטובות בעיר. במהלך המסיבות, היה נוהג להגיע ברגע השיא לעמדת הדי.ג'יי כדי להודות לכל מי שהגיע – מעין רגע של הכרת תודה הדדית בינו לבין הקהל שלו. כשצצו לשירזי מתחרים, כמו למשל חיים פנחס בתחילת שנות האלפיים, הוא היה יודע תמיד להמציא את עצמו מחדש ולהביס אותם, לא פעם גם באמצעות קמפיינים שליליים ואפילו מעט מלוכלכים עליהם, כפי שמספרים אנשים בסצנה.
שירזי לא המציא רק את מסיבות הגייז, אלא גם היה לו חלק בעיצוב שפת הגייז המוכרת היום גם בציבור הרחב. "וודג'" (פנים), "לירד" (חתיך) ו"נש" (נשי), הן כולן המצאות שלו, אומרים חברים שנשבעים ששמעו את המלים האלה לראשונה מפיו ומהפה של עופר ניסים כבר בשנות התשעים. "היינו מדברים ככה בינינו בבית כדי שאנשים לא יבינו", מספר ניני ואחרים מסבירים ששירזי וניסים הביאו הרבה מהביטויים הללו מהעיראקית.
באג אלפיים
ב-2005, בעיצומה של ההצלחה הגדולה, החליט שירזי לפתוח לראשונה מקום משלו ולהעביר אליו את הליין FFF המצליח. המקום נקרא "פאודר" והמהלך התברר עם הזמן כטעות מרה. "עם הכניסה לפאודר החלה ההידרדרות", אומרת דמות מוכרת בחיי הלילה, "שירזי החליט לעבור מבלי להתייעץ עם עופר ניסים, שותפו לאורך כל השנים האלה ומי שהיה חלק מהותי מההצלחה. כשהוא סיפר לו על כך, עופר הודיע שהוא לא מתכוון לנגן ב'פאודר', עבר לעבוד עם המתחרה של שירזי, חיים פנחס, ב'דום', והשותפות ביניהם נגמרה. התוצאה הייתה שגם הקהל שלהם התפצל".
מה שנראה בהתחלה כחבלי לידה קשים התגלה כעבור כשנה כמפלה גמורה. המועדון צבר חובות ענק שנפלו על שירזי, שהיה חתום על ערבויות אישיות של עשרות עד מאות אלפי שקלים. שירזי טען אז שהוליכו אותו שולל וכי לא היה מודע להתחייבויות, אבל נמצא על ידי בית המשפט חייב. תקופה קצרה לפני כן, לאחר פשיטה של רשות המסים על האומן 17, הורשע שירזי גם בפרשת העלמת מס גדולה שבה הסתבכו בעלי המועדון הירושלמי. מה שכן, משם הוא יצא יחסית בזול: בעוד שחלק משותפיו נשלחו לכלא, במקרה שלו הסתפקה השופטת בעונש של ארבעה חודשי עבודות שירות וקנס כספי של 8,000 שקלים. לכל אלה הצטרפו גם הפסדים ששירזי גרר ממסיבת המילניום הגדולה שקיים בשנת 2000 בגני התערוכה. המסיבה, שאותה הפיק בשיתוף עם חברת "הפקות יצירה", הכניסה לקופות סכום של כ-400 אלף שקלים, כפי שדווח אז; אלא ששותפיו של שירזי החליטו שהפר את התנאים שסוכמו ביניהם ומנעו ממנו גישה לכספי המכירות.
"הדברים האלה הצטברו ואחרי הפאודר הייתה לו תקופה קשה", מספרת דמות מוכרת בחיי הלילה, "שירזי נותר אז ללא בית למסיבותיו, עד שראובן לובלין, שפתח בדיוק את האומן בתל אביב, הציע לו ליין במועדון החדש שלו – והליין הצליח". שירזי קנה לו כך מספר שנים נוספות של שקט תעשייתי, שאיפשרו לו להרעיש עם מסיבות במיטב המסורת – אבל מאחורי הקלעים המשבר נמשך. "הפרידה מעופר ניסים, ביחד עם הקמתם של כל מיני ליינים מתחרים החלישה את המסיבות של שירזי", אומר ש'. "המסיבות שלו המשיכו להיות מעולות, אבל בינתיים צצו עוד המון אופציות והמבחר גדל משמעותית. בנוסף, הסצנה גם התחילה להתפצל להמון נישות וז'אנרים – מזרחית, גברים בלבד ועוד – ואנשים כבר פחות גילו עניין במסיבות ענק. המסיבות הנישתיות הן גם זולות יותר".
של מי החברה הזאת לעזאזל
בשנים האחרונות שירזי עבר מהפקות משותפות עם האומן להפקות עצמאיות, אבל המשיך לצבור חובות, ומנגד – מספרים אנשים שאיתם שוחחנו השבוע – גם התקשה לעמוד בהחזרים. החובות הלכו והצטברו, וביחד איתם, התשובות של שירזי נעשו מפותלות ומתחמקות. בשנים האחרונות גילו חלק מהאנשים שחתמו אתו על חוזים, שהחברה בשמה התנהל בכלל לא שייכת לו, אלא רשומה על שם מי שהיה בעבר חברו הקרוב, משה בן שושן (החברה נקראת "פנומנל"; על שירזי נאסר לרשום חברה על שמו בשל ההסתבכויות הקודמות). "לא קיבלתם כסף? תפנו למשה", אמר להם שירזי שוב ושוב.
חברת "לד לנד" למשל, המספקת מסכי לד לאירועים ולהפקות, תבעה מפנומנל כ-29 אלף שקלים לפני כשנתיים. "עבדנו מול שירזי במשך כמה חודשים", מספר אלון, עובד החברה, "סיפקנו לו מסכים למסיבות וגם לקליפ האחרון של דנה אינטרנשיונל. ההתנהלות כולה נעשתה מולו. בהתחלה שירזי היה זה שגם שילם ובהמשך משה בן שושן, שהיה מבחינתנו עובד בצוות, העביר את התשלום. בשלב מסוים, הצ'קים החלו לחזור. רק אז, כשפתחנו את הספרים, הבנו שהחברה רשומה על שמו של בן שושן. כשבאנו לדרוש את התשלום משירזי, הוא הפנה אותנו לבן שושן והסביר שכל הכספים נמצאים אצלו, אבל כשדרשנו ממשה את התשלום, הוא אמר ששירזי השאיר אותו עם חובות ולכן הוא עצמו נמצא היום בהליך פשיטת רגל".
גם בעלי בית הדפוס "שמשון הפקות" נתקלו בסיטואציה דומה: לאחר שלא קיבלו תשלום על עבודתם והגישו תביעה נגד פנומנל בסכום של מעל 13 אלף שקלים, הם התוודעו לראשונה למלחמת הגרסאות בשאלה למי בכלל שייכת החברה. חברת דפוס נוספת נותרה עם חוב של מעל מאה אלף שקלים. בסך הכל הצטברו החובות של פנומנל לסכום של כמיליון שקלים. עם זאת, חלק הארי של החובות היה חובות לבנקים כתוצאה מהלוואות שנלקחו ולא הוחזרו.
מה בדיוק הסיפור שם ומי באמת הבעלים של החברה? תלוי כמובן את מי שואלים. שירזי טען בפני מספר אנשים שבן שושן ניהל באופן בלעדי את הכספים ועשה זאת בצורה לקויה – ומכאן ההסתבכות. עורך דינו של בן שושן מציג גרסה שונה: "מרשי הוא במאי ומחזאי של הצגות ילדים ונוער שהכיר את שמעון שירזי על רקע אישי ונתן בו את אמונו", אומר עו"ד עופר פרץ, "בתקופה הרלוונטית הוא היה בקשר קרוב עם שירזי והחל לפעול בתחום ההפקות של מסיבות לצד פעילותו בתאטרון. בשנת 2010 הקים בן שושן את חברת פנומנל הפקות בע"מ במיוחד לצורך הבאתו של הזמר בוי ג'ורג' לישראל (הפקה בחוות רונית שפורסמה כמסיבה של שירזי; א"פ), אך ההפקה כשלה וההכנסות מהמופע לא הספיקו לכסות את ההוצאות שהיו גבוהות מהצפוי.
"בניסיון להציל את המצב ולשלם את החובות, חברת פנומנל המשיכה להפיק מסיבות בליין של שירזי, אך למרבה הצער והאכזבה הפקות אלו רק העמיקו את החובות. בן שושן גילה בדיעבד כי ניצלו את האמון בו, הטעו אנשים לחשוב שהוא הרוח החיה בחברה. ההתנהלות של שירזי פגעה במרשי באופן משמעותי. מאז נאבק מרשי לשלם את חובותיו ולשים פרק עגום זה מאחוריו, ניתק כל קשר עם שירזי וחזר לעסוק אך ורק בכתיבה ובימוי הצגות".
"איים שאם אתבע, יספר שעשיתי סמים"
החברות הבאות של שירזי היו על שם חברים, עובדים בצוות שלו והאחרונה שבהן – על שם אחיו. ההתנהלות, לעומת זאת, נותרה אותה ההתנהלות, כך לפחות כפי שעולה מעדויות שהגיעו אלינו. גורם בענף חיי הלילה מספר על חוב של אלפי שקלים של שירזי כלפיו מהשנים האחרונות. "במשך שנים ניסיתי לקבל את הכסף בחזרה", הוא מספר, "עשיתי לו הנחות, הצעתי להקטין את הסכום. בשלב מסוים אפילו איימתי כבר לתבוע – אבל לא היה עם מי לדבר. בכל פעם הוא אמר שהוא יסגור את זה, שאין לו כרגע ואחר כך יהיה. הוא סיפר שהוא עושה בדיוק הפקה חדשה והציע שנשתף פעולה ונסגור את זה ככה. בסוף ויתרתי. בחיי הלילה כל ענייני הכסף מרגישים לפעמים נזילים יותר. מעבר לזה יש לו איזו יכולת כזאת לגרום לאנשים לוותר לו בסוף בתחושה שהוא מסכן או לא יודע מה הוא עושה, אבל הוא לא מסכן ואין מה לרחם עליו. הוא יודע להיות מאוד כוחני. האם זה נעשה בתמימות או שהוא נוכל? לדעתי הוא קצת נוכל. הוא מתעלם במודע מזה שהוא חייב כספים לאנשים ופשוט ממשיך הלאה". צלם ששוחחנו עמו מדבר על חוב של אלפי שקלים שיש לשירזי כלפיו, די.ג'יי שהיה עובד איתו באופן קבוע מספר על חוב של אלפי שקלים, ועובד אחר שסיפק שירותים להפקותיו של שירזי טוען לחוב של כ-2,000 שקל. ויש גם מי שלא רצו לדבר על החובות של שירזי כלפיהם.
אלון גילוץ, יחצ"ן מסיבות שעבד עבור שירזי, מספר כי חשב לתבוע את שירזי על משכורת שלא שולמה לו על סך של 7,600 ש"ח, אבל ויתר. "אחרי תקופה במהלכה הפסקתי לעבוד עם שירזי, חזרתי לעבוד איתו בשנה שעברה סביב מסיבת הגאווה. עבדתי במשך חודשיים אבל לא קיבלתי שכר. כשפניתי אליו, הוא טען: 'לא עבדת, לא חילקת פלייארים ולא עשית כלום'", מספר גילוץ. "השנה החלטתי להתעקש וחשבתי לתבוע. שירזי בתגובה איים שאם אני אתבע, הוא יספר שעשיתי סמים אצלו במועדון. בהמשך התקשרה אלי אילנה שירזי וביקשה שלא אתבע כי החברה רשומה על שם אחיו של שירזי, והסבירה שיוסי הוא בעל לאישה ואב לילדים. בסופו של דבר היא נתנה לי 2,000 שקל והחתימה אותי על מסמך לפיו לא יהיו לי טענות נוספות".
חייבים לו על ההשראה
"לא מדובר פה על טייקון או על אדם שהתעשר על חשבון אחרים, אלא כזה שנתן את כולו למען הקהל שלו ובעצמו לא עשה רווח מהפקותיו", אומר השבוע על שירזי, אלעד סונגו, סמנכ"ל הקריאייטיב של קבוצת "ענני תקשורת" שעבד בעבר עם שירזי. דמויות נוספות בחיי הלילה ששיתפו איתו פעולה לאורך השנים ומקורביו, מדגישים ששירזי חי בצניעות, מתגורר כיום אצל אמו ומסבירים שאם לא שילם למישהו, זה בגלל שלא היה לו. "הוא מעולם לא לקח כסף לכיס", אומר ראובן לובלין. "שירזי נותן את הלב והנשמה לבליינים שלו וגם בימים בהם הוא פחות הצליח, הוא היה מוכן להיכנס לחובות כדי לתת לקהל את המסיבה הכי טובה".
חלק מהאנשים היוצאים להגנתו מודים ששירזי לא תמיד שילם לכולם, עוד בימים הטובים ב-TLV, ובכל זאת מרגישים כי תרומתו הגדולה קונה לו מעט חסד. "יש פה בעצם סיפור טרגי של הצלחה נורא גדולה שלא הצליחה להיתרגם להצלחה ברמה הכלכלית", אומר סונגו, "העובדה ששירזי חי את העבודה שלו ואוהב אותה כל כך, היא מה שמטשטש את האוריינטציה העסקית שלו, כי אין גבול לכמה שהוא מוכן להשקיע בכך. למרות הבעיות בתשלומים, כמעט כל מי שעבד עם שירזי למד ממנו המון. הרבה מאותם אנשים שעבדו איתו הצליחו בזכותו ועושים היום יותר כסף ממה שהוא עשה אי פעם, ביניהם בעלי המועדונים, הליינים לגייז שבאו אחריו, ברמנים ואנשי צוות אחרים שהפכו לבעלי עסקים בעצמם ואינספור אנשי אופנה, תרבות ותקשורת". סונגו מוסיף כי "אין ספק שהחוזקה שלו היא לא כאיש עסקים והוא גם אומר זאת בעצמו, אבל אני חושב שאנחנו חייבים לו הרבה, על ההשראה הרבה שקיבלנו ממנו, באינספור האירועים שהוא יצר, על הפיכתה של סצינת המוסיקה האלקטרונית והמסיבות פה בארץ למה שהיא מאז ואז היום וגם ואולי בעיקר על המהפכה שהוא היה ממוביליה, שכללה יציאה המונית מהארון בקרב הקהילה הלהט"בית והפיכתה של הקהילה ללגיטימית וכחלק מהמיינסטרים בישראל״.
עורך הדין אלכסנדר כהן מסר בתגובה בשם שירזי: ״הטענות שהופנו נגדי, נשמעות ברובן כסגירת חשבונות של גורמים אינטרסנטים ורעי לב בחיי הלילה. העולם הזה הוא עולם מורכב, ונדמה לי שהוא לא הובן לעומק בכתבה, או גרוע זה, בידיעה שאתם עושים לי עוול, החלטתם לפרסם את הדברים.
"אני אמן. אין לי נכסים. אני כבר שנים רבות מארגן אירועים, שבהם כל מה שחשוב לי שהוא שהאירועים יהיו מדהימים ומהנים. על כך רואים בי רבים בקהילה שלי, דמות שמגיע לה כבוד והערכה. מאות אנשים הרוויחו באירועים האלה כספים רבים לאורך השנים. הדרך שבה הדברים הוצגו חוטאת לאמת. צר לי שבחרתם להשחיר את שמי.
"כל הטענות הן שילוב של חצאי אמיתות, חוסר הבנה, ולעיתים פשוט שקרים.
"הטענות בנוגע לוויגסטוק 2014 הן שקרים או פשוט עיתונות גרועה. הוועד למלחמה באיידס, לצד ליינים נוספים, היה שותף להפקת האירוע – שלא הגיעו אליו מספיק אנשים – אירוע בו ההוצאות עלו על ההכנסות. מאז הוויגסטוק הראשון בגן העצמאות, בו נלחמתי בגופי מול המשטרה ועד לאירוע הוויגסטוק האחרון בו עזרתי בהפקה, לא לקחתי שקל לכיסי. זו רשעות לשמה לנסות ולהציג אותי כמי שגוזל או מונע בדרך כזו או אחרת העברת כספים לוועד למלחמה באיידס. כל חיי תרמתי לוועד בדרכים שונות, וכך אמשיך.
"מאחר ששמי הטוב הוא הנכס הגדול ביותר שלי, אני שומר לי את הזכות לתבוע על כל הוצאת דיבה״.
תודה לפיני סילוק, www.mosessiluk.com
אין ספק שהחוזקה שלו היא לא כאיש עסקים והוא גם אומר זאת בעצמו, אבל אני חושב שאנחנו חייבים לו הרבה, על ההשראה הרבה שקיבלנו ממנו, באינספור האירועים שהוא יצר, על הפיכתה של סצינת המוסיקה האלקטרונית והמסיבות פה בארץ למה שהיא מאז ואז היום וגם ואולי בעיקר על המהפכה שהוא היה ממוביליה, שכללה יציאה המונית מהארון בקרב הקהילה הלהט"בית והפיכתה של הקהילה ללגיטימית וכחלק מהמיינסטרים בישראל״.