את התפקיד המחייב של סטלה קיבלה שטראל בעזרתו של שלמה ניצן, שהכיר אותה מהתיאטרון והמליץ עליה לחברו, במאי הסרט בועז דוידזון. למרות שייצגה את דמות הקוגרית בכישרון רב, התפקיד כנראה הקדים את זמנו והשנים שעברו לא הטיבו איתה.
בשנים שלאחר הסרט כיכבה במספר הצגות בתיאטרון ובתפקידים שולים בסרטים "טעות במספר" ו"ישראלים מצחיקים". כיום היא מסתגרת רוב הזמן בביתה שברמת אביב ומייחלת לצ'אנסים מאנשי התעשייה בשביל להמשיך ולעסוק במקצוע שהיא כל כך אוהבת.
לפרויקט היוצרים האחרון שנערך בדימונה לפני כשבועיים היא הגיעה ברכבת, כדי לנסות להזכיר לכל אנשי התעשייה שהיו שם שהיא עדיין בעניין המשחק ובתקווה למצוא תפקיד חדש שיחזיר אותה למרכז הבמה. היא זכתה להתעלמות מסוגננת מבכירים בענף שלא ממש זכרו לה חסד נעורים.
"פה במדינה שלנו ברגע שהצחקתה אנשים בדרך מסוימת אז מצפים ממך שתעשה את זה כל הזמן", היא אומרת בצער, "תייגו אותי כסטלה ולא נתנו לי שום הזדמנות לכלום. התעשייה, אנשים מהסרט, מפיקים, במאים - כולם התעלמו ממני. היחיד שהיה איתי בקשר מהסרט הוא יפתח קצור שגילם את בנצי".
כסף ראית מכל ההצלחה?
"למרות שהופעתי רק בסרט הראשון, כל שנה שהיו מקרינים את הסרט או משחררים סרט המשך היו קוראים לזה 'סטלה חוזרת שוב' או 'סטלה מגמרת שוב', כמובן שאני לא ראיתי מזה אגורה שחוקה אחת".
גם ברחוב לא עשו לך הנחות באותם ימים.
"הסרט יצא בסוף שנות ה-70, המדינה לא הייתה כמו היום ואנשים לקחו את זה קשה מאוד. המפיצים קראו לזה פורנו וחגגו על הגב המסכן שלי".
יש לך זיכרונות מהסצנה המדוברת?
"צילמנו את זה בבית של איזו זקנה ברחוב גאולה בתל אביב, אפילו לא שילמו לה על זה נראה לי. היה חם נורא וזה לקח כמה ימי צילום הדבר הזה. הקטע הזה שבו אני רוקדת ומפתה את הבחורים היה רעיון שלי והבחורים נורא התביישו בכל זמן הצילומים. כמובן שלאף אחד לא היה מושג מה הולך לקרות מהדבר הזה ולא נראה לי שמישהו חלם על הצלחה כזאת. לצערי אני הדמות הטראגית של אותה ההצלחה".