האח המועדף: מי הוא דייר "האח הגדול" האהוב בכל הזמנים?

אלירז שדה

‫"אמור לי מי הם חברייך ואומר לך מי אתה". פחחחח! אמור לי במי אתה מתאהב ומיד אוכל לעשות לך אבחון פסיכולוגי בשקל.

העונה השנייה של האח הגדול שיחקה בדיוק על הנקודה הזו, ואתגרה את ההגדרה העצמית של בנות ישראל. אם בעונה הראשונה סיפרנו לעצמנו מי אנחנו דרך הבחירה בבובליל או שפרה (שיפרי, דה!) אז שנה לאחר מכן, כשסער ואלירז צעדו על השטיח האדום בדרך מהלימוזינה אל תוך ההסגר, היה די ברור שהפעם הסיפור הוא המאבק על הגבריות הישראלית ועל לב הבחורות בלבנט.

וזה לא שהבחירה באלירז הייתה מובנת מאליה, לפחות בהתחלה. במבט ראשון אמנם היה נדמה ששדה לוהק על משבצת הערס לייט החינני עם הפיוז הקצר ומטבעות הלשון, אבל במבט שני התגלה גבר אחר לחלוטין - מורכב, חושב, מתייסר, אכפתי, ואולי הכי חשוב - צנוע. לפעמים היה ממש מכמיר לב לראות כמה הבחור הזה לא מאמין בעצמו, עובדה שרק לחצה עוד יותר את האצבע על הדק הסמס.

נכון שמאז אותו ערב גמר חייו השתנו מקצה לקצה והוא הפך לסלב מן המניין שזה כולל בתוכו: תוכניות בערוץ 24, רומן עם אילנית, הנחייה עם ארז טל. אבל השיחות שלו עם אלין לאורך העונה לנצח יהיו השיאים של פורמט התוכנית, או כמו שהוא ניסח את זה – "פנינה שמתחבאת בתוך צדף".
(שלי פלג)

סער שיינפיין

עדר של נשים זועמות ולינוי בר גפן אחת מדביקות עליך סטיגמה, ולך תבזבז חיים שלמים בניסיונות אבודים לגנוז תדמית כל כך לא צודקת. זה בדיוק הסיפור של סער שיינפיין, שכמעט שנתיים אחרי השירות שלו בבית ההוא עדיין נצלב על ידי מנג'סות פמיניזם שנהנות לטנף מוניטין של בן אדם רק בגלל שהוא האבטיפוס של כל אותם זכרים שמעולם לא התקשרו ביום שאחרי.

שיינפיין הפך לבאד גאי המושמץ בתולדות המותג, והכול בגלל שהתגלגל לרומן לא צפוי עם דיירת חטובה במתחם ואז החליט בשובו לאזרחות כי הוא מעוניין לחזור לאקסית שנשארה מאחור. מוזר שבעונה שלאחר מכן ליהיא גרינר דפקה אקזיט לארוס שלה בשידור חי והפכה לאושיה הכי פופולרית במדינה, אבל כנראה שצביעות תמיד הייתה נחלתם של מי שצופה בריאליטי.

ההעלבות הקולקטיבית של המין הנשי אומנם ריטשה קלות את המוניטין של שיינפיין, אבל שום יללה לא תשכיח מאתנו שהעורך דין המושחז הפך את העונה ההיא למוצלחת ביותר אי פעם, בזכות הרומן היצרי והמאבק עם אלירז.

אמנם אין לו יכולת לספק פתגמי סלנג עממיים או כריזמה של מוכר באסטה, אבל שיינפיין הוא הדייר הכי איכותי שדרך בנווה אילן מאז ששפרה פינתה את החדר, ועובדה שגם בעונה שבה ניסו להפוך אותו לאויב הציבור מספר אחת, הוא עדיין הגיע למקום השני, אפילו לפני הדארלינג של העונה, אלין לוי.

כנראה שנצטרך לצפות בעוד כמה עונות של "האח הגדול" ותוכניות של אלירז בערוץ המוזיקה רק בשביל שנדע להעריך את מה שסער שיינפיין הביא למסך ואולי, רק אולי, להודות בשקט שטעינו, והאיש הוא באמת קצין וג'נטלמן. לא שמישהו באמת חושב שהמניפסט הזה ימנע מהמטקבקות להמשיך ללכלך, אבל אם איילה רשף כבר מזמן שכחה ועברה הלאה, באמת הגיע הזמן שגם אתן.
(ספי קצב)

מנחם בן

תקראו לו הומופוב, תקראו לו סייקו או הכי גרוע – תקראו לו משורר בינוני, זה לא ישנה את העובדה שמנחם בן היה הדייר המעולה ביותר בתולדות "האח" וזה שהפך את עונת הVIP לטובה מכולן.

עם אפיל של הגמד המרושע מ"הנסיכה הקסומה", לשון חלקלקה, צ'ארם פסבדו אינטלקטואלי והיכולת להפוך בן רגע למכונת עלבונות משומנת, התגלה בן כבר בלילה הראשון כאנדרדוג הקריפי, הג'וקר והבובליל של העונה, זה שלא יזכה, אבל ירסס מטאפורות לסקס עם עיזים כל הדרך עד לגמר הגדול.

מערכות היחסים המעוותות שיצר עם כל דיירי הבית וההתעללות ההדדית בינו ובין אמיר פיי גוטמן ומאיה בוסקילה (הקריירות של שניהם עדיין לא התאוששו מהמפגש הזה) הפכו את העונה מפסטיבל ליקוקים למרחץ דמים מהפנט ומענג.

והכי חשוב - בן הוא הראשון שדיבר למצלמה. פחות משנה המסר (משהו על זה שאין איידס ושסרטן זו המצאה של קורין אל אל), מה שמעניין זה שהוא היחידי שתפס את המדיום. זו הסיבה ש"האח" נחלק ללפני מנחם ואחרי מנחם, ואם אינכם מבינים זאת, כנראה שאתם לא יותר מתופרות נמוכות, אנשים פרובינציאליים, לא מבריקים, לא סקסיים, גמדיים, יהירים ומלאי רגשי נחיתות.
(נטע חוטר)

שרה לוין

מה אני צריך מדייר בבית "האח הגדול"? לא שירגש אותי, לא שיעצבן אותי, לא שיגיד לי כמה הוא אמיתי, לא שינסה להחדיר לי בכוח מטבעות לשון מאולצים שזמנם קצוב ובטח שלא ינסה ללמד אותי מוסר השכל לחיים מניסיונו הקצר. רק דבר אחד- שיצחיק אותי. בקטגוריה הזאת שרה לוין לוקחת בהליכה.

משפטים כמו "סקס זה לא הדבר הכי חשוב בחיים", "על גופתי היא תתלה את המפה, שתתלה את עצמה" ו"לקחתי נר גליצרין וישבתי בשירותים", באינטונציה הפולנית הקורעת שלה גרמו לי בזמנו לצחוק ברמות שרק נאום ה"בסוגריים אתה קוקסינל" של פרוספר אזגי הצליח להעפיל עליהן.

לא יודע אם במקרה הזה ההגדרה המדויקת כאן היא "הדייר האהוב ביותר" מאחר והאהבה הזאת הסתיימה בערך בערב הדחתה, אבל מספיק לי רק להיזכר בנרגנות הפולנית שלה ובמשפט המחץ "מה שהכי מפריע פה זה המזגנים, אם אתם רוצים להרוג מישהו אז תהרגו אותו בחוץ", כדי להתאהב מחדש.
(עומר מלכה)

פנינה טורנה

הרבה לפני שפרצו לחיינו בסערה נשות "מעושרות", קיבלנו את המעושרת האולטימטיבית שהייתה כלואה בבית האח עד ערב הגמר, פנינה טורנה. היא לא פחות עשירה מאתי דודאי (טוב, אולי קצת), לא פחות דיווה מניקול ראידמן, לא פחות אנרגטית מטלי ריקליס ואפילו עוד יותר עסוקה בעצמה מלאה שנירר ואם כל זה לא מספיק, היא גם חברת ילדות של ריטה.

פיצול האישיות שטיפחה ריתק אותי למסך. פנינה תפקדה כמקהלה יוונית משל עצמה – רוסייה, צרפתייה וגם עובדת אפריקאית זרה ("וואט אבאוט מיי סאטרדייז?") – נשמע כמו בדיחה גזענית? בפועל זה היה הרבה יותר מצחיק.

כמובן שפנינה חייבת הרבה קרדיט לדודי, גם הבעל שהשאירה מאחור וגם המליץ אליו נדבקה במהלך השהייה בבית, אבל לא פחות מזה היא חייבת למנחם בן. הריבים שלה ושל מנחם סיפקו לנו כמה מרגעי השיא של אותה עונת VIP בלתי נשכחת ("תופרת נמוכה", "אימך? מי הייתה אימך?"). מי אם לא מנחם יכול היה להוציא מטורנה את כל הטירוף המופלא הזה.

הפסאדה האקסצנטרית של פנינה סיפקה חוויה הכי לא שגרתית, כמעט רוחנית ובעיקר אנתרופולוגית. בעיניי לא התגוררה בבית דמות יותר צבעונית וממכרת ממנה. אולי בעצם ארז דה דרזנר.
(ניר סלונים)

שימי תבורי

בחשבון פשוט, שימי תבורי הוא יוצא "האח הגדול VIP" שהרוויח הכי הרבה מהשתתפותו בתוכנית. חזרה לתודעה, קאמבק קטן לקריירה הוותיקה והמדשדשת, תכנית ריאליטי מצליחה בערוץ 24 ("התבוריס") והשקת הקריירה לבנים, בראשם בן-אל. מה עוד יכול לבקש מתוכנית ריאליטי זמר שמתקרב לגיל 60, שהלהיט הגדול האחרון שלו יצא לפני 25 שנה והוא בעצמו כבר מדבר על פרישה משירה והשקעה בנדל"ן.

האמת היא שתבורי גם יצא הכי גבר מ"האח". לא התלכלך עם אף אחד, לא הסתכסך, וניסה לפשר בין מנחם בן לבין שאר הדיירים, שפשוט לא סבלו את המשורר הציני. בכך הרוויח שימי מחדש את מעמדו הציבורי כזמר-מחמד שכולם אוהבים לאהוב, אבל חשוב מכך – הוא הוכיח שהוא ממש לא טיפש, כפי שלימדו את הקהל משך שנים הבדיחות של ננסי ברנדס על חשבונו.

אבל אחרי כל זה - מה נזכור משימי תבורי של "האח הגדול"? בעיקר את מציצת האצבע הילדותית כשהוא ישן. הנה גבר מבוגר, שרמנטי, כוכב ה"מעושרות" של לוס אנג'לס, לאס וגאס ובת-ם (עוד לפני שהמילה הזו היתה קיימת) זמר אהוב, רומנטיקן, חוליו איגלסיאס הישראלי. והנה הוא מוצץ אצבע כשהוא ישן. תודו שבשביל זה היה שווה לסבול חודש שלם עם דודי מליץ.
(אסף נבו)

רנין בולוס

היתרון העצום שיש למתמודדי העונה הראשונה של האח הגדול הוא שלא משנה מה יקרה בעונות הבאות, הם תמיד יהיו הראשונים. אז זה לא באמת משנה כמה אלין לוי מתוקה או נופר מור דעתנית – הנסיכה הראשונה לבית האח הגדול תהיה לעד רנין בולוס.

רנין הייתה נסיכה אמיתית, כמו שבחורות קוליות שלא סופרות אף אחד ממטר, צריכות להיות. היא לא סתמה את הפה בשלוש שפות שונות, היא ידעה לשחק יפה עם שאר הדיירים אך גם לא חששה לעמוד על שלה במה שחשוב ובעיקר, כמו כל נסיכה, היא מדי פעם פרצה בבכי נוגה ואיימה לעזוב הכל.

גדולתה של רנין הייתה ביכולת לבחון את ההתרחשויות מהצד ולקרוא את הבית נכון. היא הצליחה כאישה חכמה ואינדיבידואלית בעונה שהתאפיינה בעיקר במאבק בין טובים ורעים, שפרות ובובלילים (התאימו את הצדדים כראות עיניכם).

סיפורנו לא יהיה מושלם מבלי שנזכיר את תייסיר, הנסיך שחיכה מעברה של החומה והצליח להביס את משמרות ההפקה ואף להשליך עם אבן מסר קטן של אהבה. וכמובן, כראוי לבת מלוכה, בתום העונה, לאחר כמה הופעות אורח בטלוויזיה ומספר אירועי השקה, היא יצאה מהפריים לטובת קריירה מצליחה בלונדון.
(מיכל רגולנט)

אלין לוי

אם יש דבר אחד שעידן הריאליטי לימד אותי הוא לעולם לא להאמין למי שמנסה בכח לשכנע באותנטיות. נסו לשאול את עצמכם כמה פעמים שמעתם משפטים כמו "אני אמיתי" או "כולם פה מזוייפים" ממשתתפי ריאליטי באשר הם? כולם הגיעו מטיפוסים שכל מהותם הייתה הצגה מהרגע הראשון ועד האחרון. בתוך כל אלה הצלחתי רק פעם אחת להתחבר למתמודד באמת, לקוות שיצליח להגיע עד הסוף, וכן, אני מודה, ברגע של חולשה אפילו לשקול לרגע ברצינות לסמס.

אלין לוי היא אחת הדמויות המרתקות שנראו על המסך שלנו בשנים האחרונות, דווקא בגלל הפשטות שלה. היא נכנסה על תקן הביקיני התורן, הבלונדינית התורנית שתשתכשך בהאט טאב עד שיימאס. אלא שבניגוד לרבים אחרים, אלין הצליחה לשבור את התווית. בין כל הצחקוקים והבעות האסטרונאוט, היא הצליחה לרגש, לשכנע בחוויה שעוברת עליה, ולהעביר טוב לב שנראה כמעט זר למקומות עמוסי אינטריגות כמו בית "האח הגדול".

ואם הייתי צריך לבחור רגע אחד של ריאליטי שיישאר איתי תמיד, לא הייתה זו הדחה מרעישה, משימה מטורפת או עוד קרב עמוס טוסטסטרון על השאריות של הנוטלה. הבחירה שלי הייתה הולכת לרגע שבו בחורה מרגשת אחת שרה לכולנו את "יסמין", זה שהפך להמנון, ולו לכמה רגעים של אותנטיות לאומית, ממש לפני שנזכרנו שרגשות וריאליטי לא הולכים ביחד.

(אילן קפרוב)