אפתח בוידוי: נראה לי שאני מאוהבת - אהבה היסטרית - בשני גברים. הם אמנם לא התמודדו אתמול, ובצדק, על מקומם בתוכנית, אבל בכל פעם מחדש גורמים לי להתלהבות אינסופית. בקצב הזה בקרוב אפעיל את הרמקולים בצלילים מזרחיים ואתחיל לשמוע אוספים של אירוויזיון. וזה נדיר, תאמינו לי.
בטח הבנתם, מדובר בעומר אדם וחובי סטאר. והאהבה הזאת שלי אליהם, יש לציין, מקשה על ליבי. בכל פעם שבה הם מתמודדים אני מסתכלת למעלה – ואז בשופטים - ולוחשת: "אלוהים, צדי, תעשו שהם יהיו חסינים". זה עובד רוב הזמן.
לחיצה אחת קשה
ובשל העובדה שתפילתי נענתה והשניים עברו גם את מבחן השופטים וגם את מבחן הקהל ביום ראשון, יכולתי להקדיש את ספיישל אהוד מנור לדברים אחרים. למשל, לניסיון נואש להוכיח את צדקתי בסוגיית מיי. זה הולך ככה, כמה דקות לפני השידור שאלה חברה: "תגידי, באמת מתלהבים מהמיי פיינגולד הזאת?". כחכחתי בגרוני, שהרי אני מאוד בעד הפיינגולד האדומה, שקולה מזכיר להפליא את קולה של אורית שחף, סולנית היהודים. "בטח", אמרתי לה, "היא קצת צועקת אבל היא שרה מדהים".
ואז הגיע הביצוע. וכל שנותר לי לומר זה: או מיי גוד! ולתהות למה היא עשתה את זה לעצמה ועוד יותר למה היא עשתה את זה ל"אמור שלום" הכל כך נפלא, ובעיקר - איך אוכל להתהלך עכשיו ולומר: מיי הזאת, היא אחלה זמרת שבעולם, כשכל קולה הוא זעקה? זה לא הופך למרשים יותר או גדול יותר אם לוחצים ולוחצים כדי לנסות להרשים, מצטערת. ומיי, זמרת עם ניסיון ובגרות, אמורה לדעת את זה. מזלי שהשופטים (להוציא את מרגול, כפרות עליה, השופטת שהכי נוגעת ברגש) הסכימו איתי. ואמרה זאת דנה יותר טוב מכולם: "מאמי, נשמה" (טוב, את זה היא לא אמרה) ,"עם צעקות כאלה פלא שהבחור אמר לך שלום?". ובכן, התשובה היא לא. לא הפעם לפחות. בתוכנית הבאה, פיינגולד תתחשב ותיתן לי לזכות בויכוח, נכון?
מבצע מישניה הצליח
המשימה שהוטלה על המתמודדים, לשיר את שיריו של אהוד מנור ז"ל, אינה פשוטה בכלל, בעיקר לאור העובדה שאת כל אחד מהשירים ביצע בעבר כוכב על בפני עצמו. ובכל זאת, היו כמה רגעים מרגשים.
ואני בדילמה רצינית אם המרגש ביותר היה של פאולה, שללא ספק תהיה כוכבת גדולה וללא כל בדל של ספק נמצאת ברמה אחת מעל - ולא, אי אפשר להתעלם מנתוניה הפיזיים שמשדרגים אותה אפילו יותר - או של המצטיין השני שלי, בניגוד לדעת השופטים, ולדי. עד כה, אני חייבת להודות, לא ממש חיבבתי את הבחור. אין סיבה מיוחדת, פשוט לא הייתה כימיה בינינו.
אבל אתמול, תוך כדי צפייה ותחת השפעת הודעות היח"צ המרובות של חברו הטוב מישה קירקילן בפייסבוק - "הצביעו לולדי, זה חשוב!", התעמקתי בבחור קצת יותר. ואין ספק, מישניה, השיווק עבד. כמו גל אוחבסקי גם אני חושבת שולדי לקח את "אין לי ארץ אחרת" למקום אחר, למקום שלו בארץ הזאת, וזה הרעיד קצת את מיתרי גרוני המזייף והציני. אל תשאלו, זה נגמר בסמס.
הודחו בצדק
אושרי אלמוריש הוכיח שאפשר לצאת מלהקת בנים אבל אי אפשר להוציא את להקת הבנים ממך, וחבל. ומזל פיקדו אמנם בחרה ב"היא שלו והוא שלה" בשל היכרות מוקדמת עם השיר, אבל ביצעה אותו באפס עוצמה.
פתח לתקווה
והרי בשורה לעם היושב בציון: יש חיים בפתח תקווה! לירן דנינו, תושב העיר, גורם למקום האפור הזה להרגיש כמו הפינה הכי סקסית בישראל.
ואור קולנברג, נשמה עדינה שכמותך, המלצה קטנה: אל תיקח הכל לתוך הנשמה. אנחנו רוצים אותך בעוד כמה שלבים, וכשאני אומרת רוצים אני לא מתכוונת לראות אותך מרוח על הרצפה מפאת התרגשותך הרבה. אחרי הכל, תשאל את צביקה, מישהו דואג לך.
רוצים לזכות בחופשה זוגית? שלחו לנו תמונה של הדבר שאתם לא יכולים בלעדיו ותתחילו לארוז מזוודה.
רוצים כרטיסים לסרט "סיפר גדול"? ענו על 2 שאלות ואולי תזכו בזוג כרטיסים לסרט החדש בכיכובם של איציק כהן ודביר בנדק.