הידעתם? למונח "ספוילר" יש כבר ערך משלו בוויקיפדיה, כולל פירוש מילולי ומשמעות. סחתיין על האינטרנט והבקיאות המעודכנת שלו בלינגו. זה כנראה אומר שאנחנו לא צריכים לבזבז פיסקת פתיחה ולהסביר במה מדובר. זה כנראה אומר שאלה שחושבים שמדובר בהתקן להפחתת כוח העילוי במטוסים או בחלב חמוץ שפג תוקפו, מתבקשים להפסיק לקרוא כבר עכשיו ולרוץ מיד לוויקיפדיה. רבאק, היה על זה מערכון ב"ארץ נהדרת", באמת שאין לכם תירוץ קביל.
מצד שני, לא בטוח שגם אלה שיודעים מה זה אומר מודעים עד כמה הרסני הוא. מדובר במיסטר הייד של מהפכת המידע, הפרנקנשטיין שיצרה תרבות האינסטנט, הווירוס הערמומי שיכול לתקוף כל צופה טלוויזיה בכל רגע נתון, ואין באמת תרופה יעילה נגדו. אפשר להיזהר, אפשר לנסות להתגונן, אפשר להשתמש באמצעי מניעה אבל חבר, ברגע שחטפת ספוילר - נפלת חזק. אתה נגוע, גמור, אכול, שותת דם על הרצפה ואף אחד לא יכול לעזור לך, לפחות עד שלא ימציאו פה גלולות שכחה או מכונת זמן.
תכל'ס, הבאנו את זה על עצמנו עם כל הקידמה הזאת שלנו. פעם כשהיינו רוצים לראות סדרה, היינו פשוט זוכרים מתי היא משודרת ומתיישבים לראות. היום? לא, היום יש אינטרנט. ואימיול. והצצות ראשונות. ומארזי DVD ו-VOD. ויוטיוב. וחברים מאמריקה שפותחים קבוצות בפייסבוק על כל דבר שזז. היום, בשביל לדעת מה קורה בפרק הבא של הסדרה שלך, אתה צריך רק גוגל. בשביל לגלות מי זכה באיידול או מה קרה בלוסט, מספיק לפתוח את דף הבית בדפדפן ולהיתקל באייטם ויזואלי ומזמין. אם ג'יי אר היה מת, אין ספק שהוא היה מתהפך בקברו.
קצת פרופורציות - איט'ס דה מילניום. על כל דבר שנוצר בעולם הזה יש מידע מקדים, לכן השאלה האמיתית היא מה אתם מגדירים כספוילר, מה באמת מסוגל להרוס לכם את חווית הצפייה וכרגיל, פאקינג פוסט מודרניזם, אין תשובה אחת. כל אחד וההנאות שלו, כל אחד והפוביות שלו וכמו שיופי הוא בעיני המתבונן, ספוילר הוא בעיני המתעצבן. יש אנשים שדווקא לא אכפת להם לדעת מי מצטרף לקאסט שלהם, איזו דמות חוזרת להם מן המתים ומה בדיוק קורה בפרק הגדול ההוא שכל כך מפמפמים בחדשות הבידור של E!. וזה אמנם נכון, יפה ומאוד נאור מצדם, אבל אף אחד מהם לא יכול להתכחש לעובדה שחשיפה כלשהיא לנתחי מידע גדולים מדי, צורבת וכואבת בשביל כל אחד, לא משנה מה צבע העור שלו וכמה הוא רגיש לשמש.
היוצרים משתפים פעולה
כשב"רייטינג" נחשף בזמנו קבל עם וגיליון מה שעבר על באפי בסוף העונה החמישית שלה – זה היה וואחד ספוילר שהרתיח אפילו את אמא של הקונצנזוס. כשרענן שקד בחר לגלות בנונשלנטיות לקוראי הטור שלו שהנשיא בארטלט מפנה את מקומו לאחד רפובליקני בסוף העונה הרביעית של "הבית הלבן" - זה ודאי לא היה כיף גדול לפתוח איתו את הבוקר. כן, התקשורת עוינת ועיתונאים מספלרים, ואם היה אפשר להסתתר מאחורי הבורות ולומר שהיום יש יותר מודעות ולכן זה לא יכול לקרות, היינו עושים את זה. אבל אי אפשר, כי אפילו הם כבר איבדו שליטה במידע שהם מתווכים לציבור. מספיק עובר אורח שנקלע במקרה לסט הצילומים של "עקרות בית נואשות" וכבר יש ניוזים בכל מקום אפשרי לפני שפריים אחד שודר. זה קרה, זה קורה וזה יקרה. כל שנותר לקוות הוא שלך אולי זה לא.
באמריקה זה כמובן הרבה יותר גדול, משמעותי ודורסני. ואיך מגיבים היוצרים לעניינים האלה, שלפעמים באמת יכולים להרוס להם קווי עלילה שלמים? או שהם מתבאסים בשקט, נגיד יוצרי "האנטומיה של גריי" שפרק הסופרבול המיוחד שלהם לפני כשנתיים היה אמור לכלול תאונת רכבת ושונה ברגע האחרון בגלל מידע מקדים. או שהם מתבאסים ברעש ולא מפחדים לחשוף ברייש גליי שתאוות הספוילרים של מעריצי הסדרה הרסה להם תכניות ונה נה נה, מגיע לכם. כמו יוצרי "אבודים" למשל, שהודו שתכננו לסיים את העונה הראשונה בפלשבק דרך עיניו של וינסנט הכלב, וגנזו לחלוטין את הרעיון אחרי שוריאציה שלו דלפה החוצה למעריצים.
או שיש גם כאלה שפשוט נוקטים בגישת ה"אם אי אפשר להביס אותם – נצטרף אליהם": זוכרים, למשל, שמועות לפיהן רייצ'ל הולכת למות בסוף "חברים"? זיוף אחד גדול שנוצר על ידי מפיקי הסדרה כדי לפזר מסך עשן על מה שהם באמת מתכננים. יודעים מי זה פרד ביג? אין סיבה שתדעו, כי בניגוד ל"מידע" שאפף את צילומי הפרק האחרון של "סקס והעיר הגדולה", שמו האמיתי של מיסטר ביג התברר כג'ון, ולא פרד כמו שמישהו דאז רצה שתחשבו. הרבה יוצרים הודו שזה מה שהם עושים וכך הם נלחמים. בכלל, הפרקטיקה של לצלם כמה סופים ולא לגלות לאף אחד מה הולכים להקרין, שנחשבה פעם להיסחפות מטורפת, הפכה כבר לפק"ל פרק אחרון ועניין שבשגרה. אכן כך, אנשים יעבדו שעות ארוכות בלי תמורה כספית או קרדיט נוסף, רק בשביל אפקט הוואו שלכם. האם אתם מעריכים את זה מספיק בשביל לחדול מהחיפוש האובססיבי שלכם אחר ספוילרים, מעריצים יקרים?
דע את ספוילרך
רק למקרה ולא, הנה לכם קצת צידה לדרך, ולו רק במסגרת "דע את האויב" (כן, א-הא). ספוילרים יש כאמור בכל מקום, אבל יש כמה מקומות שממש מתמחים בהם:
"Television Without Pity" - אתר שמפרסם מדי יום ביקורות וניתוחים על כל מה שזז בפריים טיים האמריקאי.
באתר "Ain't it Cool News" מתפרסם מידע עתידי על דברים שעוד יתרחשו:
המתחרה הכי גדול שלה הוא מייקל אוסיילו מאתר Entertainment Weekly
גם לו יש טור על טלוויזיה, יתרון: הוא לא בולע בשקיקה את כל מה שנותנים לו ולא מהסס להביע דעה פה ושם. חיסרון: הוא מתלהב מעצמו כמו שרק גיי שעובד בתעשיית הטלוויזיה חושב שהוא יכול להרשות לעצמו.
כל העיתונאים האלה, אגב ואם עוד לא הבנתם, חולמים בסתר ליבם לככב ראשית בסדרות שהם כותבים עליהם, אם לא הבנתם. מצד שני, מי מאיתנו לא חוטא בזה.
