הבוקר שמעתי פוליטיקאי מקונן, ממש כמו רנין, על כך שמעט מאד אנשים מצביעים בבחירות ומאיים איומי סרק, ממש כמו רנין, להתחיל להטיל קנסות על אזרחים. פוליטיקאים יקרים - רוצים שיותר מחמישים אחוז מהאוכלוסיה ילכו להצביע? אולי כדאי שתאפשרו לנו להצביע עבור יוסי בובליל. אם כבר לבחור למי לתת המון כסף בשביל לא לעשות כלום, אז לפחות שפעם אחת יתנו לנו מועמד שבאמת עומד במילה שלו, ובמקרה הזה גם קולע בזמן. כבר שלושה שבועות ברציפות שיוסי מקיים הבטחות ומדיח את מי שהוא שם על הכוונת: קודם אשר, אחר כך שי, בהמשך ונסה ועכשיו צבר. אחרי ארבע צליפות ברצף, הדורבן הפך באופן רשמי מניצוד לצייד.
כמו בכל בחירות, יש מועמדים שלומדים מטעויות ויש כאלה שכל כך מאוהבים בעצמם ותולים את האשמה בציבור הבוחרים. צבר, שפרה ורנין, נגיד, שלא מסוגלים לפרגן להצלחה של יוסי, אז הם מתרצים אותה בכישלון שלנו, הקהל בבית. האמת שזה התחיל עם שי, שהשווה אותו לקרמר ("סוג של מונגולאיד שהקהל אוהב"), המשיך עם שפרה שהסבירה שהארץ "מלאה ביהודים יד שנייה" והסתיים, נכון לעכשיו, ברנין שסיננה כלפיו " בנאדם עם כזה רוע וחוסר יושר, שילך לחפש חתיכת... (צונזר - קללות בערבית)". האמת הפשוטה היא, חברים, שיוסי הוא לא רק מצחיק – הוא שחקן הרבה הרבה יותר טוב מכם. תתמודדו.
ממש כמו בכלא אמיתי, צבר נשלח אמש הביתה לאחר שניכו לו שליש על התנהגות "טובה". מה זה טובה, עד כדי כך טובה שגרמה לו להיראות כמו אנדרואיד ולא בן אדם. המשחק של צבר היה קרוב למושלם - עד ליום בו נצמד לשי, שהאש המתפרצת שלו המיסה את מעטה הכפור של צבר וחשפה אצלו צדדים אנושיים, לפעמים אנושיים מדי. החל מאותו יום, הוא שמח לאידו של אשר ("תוריד, תוריד ת'כיפה"), הסתלבט על איתי ("סליחה, תודה"), לעג ליוסי ("השפה שהוא מדבר זה בכלל לא עברית"), התנשא על החדשים והגדיל את חוצפתו אמש כשהאשים את יוסי בזלזול - "אני התחשמלתי כאן כשאתה לא הצלחת במשימה" – ושכח, כמה נוח, שגם הוא וגם שי היו שותפים שווים לכישלון. צבר אף נהג להדגיש מספר פעמים את השכלתו המשפטית: "אני משפטן, זה מה שאנחנו עושים. חושבים לפני שאנחנו מדברים", רק שבקרב הסנגורים האחרון, דווקא הקבלן מאשקלון חסר ההשכלה, זה שצבר טען שהשפה שהוא מדבר בכלל אינה עברית, הוא זה שהצליח להציל ברגע האחרון, את מרשו, שחר, מהרשעה בטוחה. הבעיה המרכזית אצל צבר לא הייתה הפגמים שלו, אלא העובדה שהוא התאמץ לצאת טהור גם לאחר שהם נחשפו. די, לקהל נמאס כבר מצדקנות. על שחר צוחקים שהוא מזכיר לוויתן, אבל לוויתנים הם עדיין יונקים, שזה הרבה יותר קרוב לבני אדם מרובוטים.
אסור לגעת, וגם לא להתקרב
יש אנשים שפשוט לא לומדים. שי, כזכור לכם, הודח מהמשחק בשל אהבה עצמית ואסטרטגיה גרועה, ואמש הוא חזר הביתה מספיק זמן כדי להבחין בכך שהוא כושל בדיוק באותן נקודות. במקום לסרב להזמנה ולהציל את חבריו מכישלון במשימה ומעוד שבוע של רעב ללחם, הוא כל כך "דואג להם" שהוא ניצל את ההזדמנות לזכות בעוד שעתיים של זמן מסך ואפילו התאמץ להקשות עליהם - "לאהוב אתכם זה לשלם בכאב". אז אחרי שהוא גרם לרשל"צים לחבק אותו ולצבור 4 פסילות, הוא נזכר לומר להם פתאום "תחזרו, זה לא שווה את זה". מתחשב, לא?
מה שיותר מדהים בעיניי זו התרומה האדירה שלו להדחתו של צבר. שי היה צריך להבין שפסילה מכוונת תפגע בחבריו, תחשוף את הצד הלא מתחשב שלהם ובעיקר תשחק לידיים של יוסי, שעימותים מספקים לו הזדמנות מצוינת להעצים את עצמו. מה ששי לא רואה מסנטימטר, יוסי רואה מקילומטר, והוא אכן מנצל את ההזדמנות, מתעמת עם הרשל"צים, גורם להם לחשוף צדדים פחות נעימים שהם כל כך מתאמצים להסתיר והכי חשוב, בניגוד אליהם לא מצטדק כמו אמא תרזה אלא נותר כנה עם הקהל בבית ומודה בפנינו "זה טוב בשבילי, נפתחה מלחמה מחדש". הנה שוב מביא שי "המנהיג" במו ידיו להדחתו של עוד אחד מחייליו, והפעם הוא עושה זאת כשהוא בכלל מחוץ לבית. ומבלי להתחפש לצפרדע.
זה חבר, זה?
אני חייב להוריד את הכובע בפני אינה. לאט לאט הבחורה חושפת לא רק את גופה, אלא גם הרבה חוכמה ואומץ. איך אמרה חגית על שפרה? "דברים שרואים משם לא רואים מכאן"? אז הנה גם אינה גילתה שצבר הוא לא מציאה גדולה, הצביעה נגדו ואף התאמצה לגבש את החדשים יחד. ובזמן שרנין נפעמה משי כאילו חזתה בלידתו המחודשת של ישו, אינה העזה לצעוק בפניה שהשייח' הוא עירום. שאפו. אני יכול רק לשמוח בשביל רנין שבקרב ערביי פולין לא נהוג לנקום על פגיעה בכבוד המשפחה. או בכבוד התייסיר.
נקודה להצתת השבלול
כל הכבוד לעורכים על שהחלו לחשוף לקהל גם את 'המיסטר הייד' באישיותה של שפרה, אבל אני לא יכול שלא לתהות - מדוע שכששפרה מקללת כמו למשל: "אל תשימי לב אליו, שילך להזדיין... אם אשתו הייתה כאן הוא היה שם זין על כולם", אז משמיעים לקהל בבית צפצופים ואילו כשיוסי אומר "בת שרמוטה" ו"בת כלבה", אפשר פתאום לשמוע אותו חזק וברור?