חדי העין מביניכם יכלו להבחין אתמול שהפתיח של התוכנית השתנה לחלוטין. שורדי האי הנעלם הושמטו מהפתיחה, יעקב קריספל הפך לשורד הראשון בתולדות הגרסה הישראלית ששם משפחתו מתנוסס בפתיח במקום שמו הפרטי וטל בן-דוד הפך לשורד הראשון שצבע החולצה שלו נכתב לצד שמו, כמעין בדיחה של עורכי הפתיח. מישהו צחק?
המודחת הראשונה
מיטל בן דוד זכתה בתואר המפוקפק שכל שורד ושורדת חרדים ממנו והפכה למודחת הראשונה של "הישרדות הפיליפינים". שימו לב שלאורך שלוש העונות של הישרדות ישראל, תמיד המודחים הראשונים הן מודחות. התחלנו במאיה שלא ידעה לשחות, עברנו לאירית שנתפסה בכוונת של גל, וכעת הגענו למיטל שהפסידה בדו-קרב מול שמשון ויובב הפיליפינים, או בשמם ההישרדותי, שי וזיו. האם זה אומר משהו על החברה הישראלית? האם קל יותר לשכנע קבוצה, שרק כרגע הכירה, להוקיע מתוכה אשה ולא גבר? אולי.
מיטל, מהרגע הראשון, שיחקה את המשחק הזה חזק מדי. בלילה הראשון היא כבר נכנעה ללחצים הנפשיים, נכנסה להיסטריה ופרצה בבכי על כך שאבי הבטיח לשכב איתה כפיות והעדיף את חמוקיה של אינה על פניה. למחרת היא עדיין לא התעשתה וכבר גערה באינה על המעשה, וביום השלישי היא בצעה את השגיאה הגדולה ביותר של כל צייד, כשעשתה יותר מדי רעש בשעה שניסתה לצוד את גיסנו עבדאן וגרמה לבעלים שלו, שי, להשכים קום ולהדיח אותה מהמשחק. צעד חכם ביותר, יש לומר.
רק שלא ממש הבנתי את השיקולים של שבט קאראו. אם החלטתם להדיח בחורה במקום את זיו, אז לא עדיף להדיח כבר את נועה? קרבות האגו של קאראו ימיתו עליהם אסון, ומזל שהשבטים מתערבבים בעוד כמה פרקים.
בכל אופן, לאור הפתיח שבו מיטל מבצעת משימה שטרם שודרה, נראה שתפקידה במשחק עדיין לא הסתיים. סביר להניח שעוד נזכה לצפות בדרמה וסנסציה מצידה של מיטל בן כפית, אחת הבחורות הססגוניות שלוהקו לעונה הפיליפינית.
השבט הנבחר
כרגע, שבט קאראו הוא השבט המעניין ביותר על האי, מהסיבה שאנשים שם לחלוטין לא קשורים אחד לשני. חנוך צריך אנשים כמו אנגלנדר לידו ובטח לא את שי וזיו. יעל והדס זרות לגמרי ונועה פשוט אובדת עצות. אין ספק שאחד הכוכבים הבולטים הוא זיו, שגורם לי להרגיש ממש אאוט בכל מה שקשור לסלנג החדש ("עבדאן גיסנו, זה לא גזר. זה כמו מלפפון שגדל ולא הפסיק").
אז גיסנו זיו מתגלה בינתיים כטכנאי חשמל אמיתי. הוא יתפאר במשך שעות על העבודה הנפלאה שהוא יבצע, אבל עמוק בפנים אתם הרי יודעים שהוא אף פעם לא יספק לכם קבלה.
עוד לא עבר יום מרגע שגר זיו עם אינה וכבר גיסנו עבדאן מתחיל בהחדרת פקודות פילוג והתרסה נגד השכנים: "הם זרים, אויבים, מלחמה ואם אתם רואים אותם, אפילו שלום לא אומרים, כיפאק?"; קצת נסחף מזה ששי זכה בהגרלה: "מחכים ליום למחרת, למשימה הבאה, לתת להם בראש עוד יותר חזק"; ומקנח בדקלום מתוך אמנת ז'נבה: "במלחמה כמו במלחמה לא לוקחים שבויים". אבל בקרב המשמעותי על החסינות מתגלה זיו האמיתי: "טוב תעזבו, הם מנצחים".
הדס ואן אריק
חידה: באיזה שמות, מבין השמות הבאים, לא קראו להדס? 'צרצרית', 'קרפדה', 'חייזר', 'נסיכה'? הפותר נכונה יזכה בשיעור היאבקות מהדס. לפיתת הנלסון האימתנית שלה, שלא הייתה מביישת את האחים ואן-אריק בימיהם הטובים, משכנעת אותי סופית שהדס המציאה מושג חדש בסלנג העברי – 'חיה בספר'. מצד אחד אין לה חצי מושג במשחק "הישרדות", בטח לא אם היא באמת חושבת שליאורה תתרכך מהמשפט המשכנע ש"זו משימה, מה קרה לך? בגלל זה קוראים לזה הישרדות" (תשאלי את דן מנו שהתחמם על מושיק אחרי שזה כמעט שבר לו את המפרקת באחת המשימות). מצד שני, שימו לב שהדס הפכה אתמול לשחקנית הראשונה העונה שתקעה סכין בגב לבת ברית. היא הציעה למיטל ולנועה ברית בין הבנות, אך במועצת השבט תקעה במיטל סכין. אני בספק אם זה נעשה מתוך תחכום.
צדיק בסדום
לא הצלחתי להבין מדוע השבטים נאבקו מראש על ארגז הפרס כשהיה ברור מראש שאם אין קו שצריך לחצות איתו עם הארגז, הרי שלא תהיה אפשרות להכריע מי ניצח במשימה. אבל ב"הישרדות", כמו בבילוי לילי של נערים שיכורים, אנשים קודם הולכים מכות ורק אחר כך חושבים. מזל שיש את חנוך, אחרת הם היו נלחמים על הארגז הזה עוד 51 יום.
מנהיג חזק
טל אנגלנדר מתגלה כמנהיג הגדול של שבט טינאגו, שכל מי שצפה בשני פרקים של "הישרדות" יודע שזו הטעות הכי גדולה שכל שורד יכול לעשות כי זה טוב כל עוד שני השבטים לא מתערבבים או מתאחדים. שימו לב שטל לא מסתפק בבניית מחנה שקורס על ראשו של קריספל (כמה אירוני), אלא הופך לאלוף אולימפי בהמצאת משפטי עידוד: מזכיר לחבריו מה הם הפסידו בתיבה: "לא בוכים על חלב שנשפך" (גם ככה יש מספיק חלב קוקוסים באיזור), מזכיר להם שאולי יש בתיבה גם מלח: "אתם יודעים למה אשת לוט הפכה לנציב מלח? היא הסתכלה אחורה. אנחנו מסתכלים קדימה", ואף מפאר את חבריו מאחורי גבם: "כל חברי השבט הפכו להיות הרבה יותר תותחים מהתותח שסחבנו". ועל זה נאמר, אריק אלפר מתהפך בתוך הסובארו שלו.
אמא יש רק שתיים
ריקי התמכרה לתחושת הכוח שניתנה לה ביום הראשון למשחק ומסרבת לשוב ולהרגיש כשווה בין שווים. ברגע אחד היא מתארת את כל חברי השבט שלה: "טל העו"ד החזק, אוהד הערמומי, אינה הקטנה, יעקב הקוסם ומכשפה אחת בשם ליאורה". שימו לב שאפילו היא לא מתייחסת לטל בן דוד.
ליאורה, לעומתה, עושה רושם של אשה חביבה מאד, כזו שהייתי שמח להתקע איתה על אי, אבל למרבה הצער, היא עושה מעשה דיוה ומתקצבת לאנשים את כמויות המזון הזעומות. כשיבוא היום לחפש את הקורבן הבא, הכי קל לשכנע אנשים רעבים.
רגע של חן
"זה נחמד לשיר וזה. זה לא מנצח משימות" - שי טוב באסטרטגיות, לא בעתידות.
"הכיעור של הקרפדה הזו מעליי. אני אתנקם בך, אל תדאגי" – ליאורה מזכירה לנו שהיא מלכת החן של שנת 1981.
"תן לי נשיקה" - אין יותר דוד ויהונתן מזיו ושי.
"נראה לי ש-Christmas הגיע מוקדם" - אביגיל גורמת לכולנו להרגיש יהודים.
ובשבת, קריספל עומד למבחן מול אלוהים. יותר נכון מול השליח שלו, גיא זו-ארץ. יש למה לצפות.
עוד ב-mako בידור: גיא גיאור לא יהיה "הרווק"; בר ואסתי חוגגות עם מדונה; אסי דיין כותב דרמת סמים חדשה; ג'סטין טימברלייק לא הופיע עם מדונה; מתי הייתה הפעם הראשונה של נינט טייב ומירית וקנין בקמפיין חדש.