עם כל הכבוד לברק אובאמה ולג'ון מקיין יש לנו דברים קצת יותר חשובים להתעסק בהם, כמו יוסי בובליל ולוויתן בשם נמו. בזמן שמאות מיליוני אמריקנים הוכיחו שהם מעדיפים את הנבחרים שלהם צבעוניים, אנחנו הוכחנו שאנו מעדיפים אותם אפרוריים במיוחד. אפילו שבסוכות אנחנו מעדיפים לטוס לצרפת ולא לקוטב הצפוני, אפילו שבלילה אנחנו מעדיפים לפנטז על צרפתיות ולא על אסקימוסים ואפילו שכבר הגיע החורף - אתמול העדפנו לשחרר את הצרפתיה החמה ולהמשיך לצפות בנטיפי קרח קפואים.
תחי המהפכה
ונסה נורא מזכירה לי את סופרמן. יש לה המון כוחות, אבל ברגע שהיא רואה גבר, הוא מחליש אותה כמו קריפטונייט. למעלה מחודשיים ונסה צברה המון אהדה, בעיקר בזכות הישירות והפשטות שבה, אבל את כל הקילומטרז' החיובי שצברה, היא הצליחה לדרוס בהינף יוני אחד.
בניגוד לשפרה וצבר, שמקריאים שירים של יהודה עמיחי מאחורי הגב, ונסה תמיד בטאה את דעותיה בישירות בפניהם של הדיירים שאיתם הייתה לה בעיה, תכונה שהקהל הישראלי מאד אהב. היא התכסחה עם יוסי על הסיגריות ("יוסי, אתה משקר לי בפנים"), גערה בתרבות הדיבור של עינב ("עוד פעם אחת תגידי לי תסתמי..."), העמידה במקום את רנין ("אל תשתמשי כל פעם בזה שאת ערביה מסכנה שאף אחד לא אוהב אותה") וגם לא נבהלה מהתפרצויות הזעם של שי. מי שצפה בשידור המלא היה גם עד לחמלה שלה כלפי בעלי חיים, דוגמת פרפר אותו הצילה מטביעה בבריכה, גורי חתולים אותם האכילה בדגים ובחור נחמד בשם איתי, אותו טיפחה ככלבלב.
אבל אם ונסה פתחה את המשחק בהצהרה שהיא מקווה למצוא כאן זוגיות ואהבה, הרי שאתמול היא הוכיחה בדיוק את ההפך. בימים הראשונים היא עוד התאמצה לפתות את צבר, להציץ לו במקלחת וללעוג לו שהוא חנון, עד שהבינה שהוא צאצא לקרחון שגרם לשקיעת הטיטאניק ועברה להתחמם עם איתי.
עם הלוליין היא שיחקה כמו בקרקס, מתחה אותו כמו קפיץ ודרכה עליו כמו על סמרטוט: נישקה אותו במקלחת ורצה לסלון לצרוח "הוא נישק אותי צרפתית, זה לא בסדר שהוא מנצל אותי ככה"; סיפרה שהיא מתחילה להתאהב בו ובאותה נשימה צעקה עליו "לך לחדר" ו"זוז ממני"; התגרתה בו ש"אם יבוא בחור חדש ואני אתאהב בו אתה תמות" ואז קפצה עליו בנשיקות הרגעה "נראה לך?".
את כל זה עוד היינו מוכנים לעכל, אבל המופקרות שלה בשבוע האחרון הייתה קשה לעיכול גם עבור סרקוזי. ברגע שיוני הגיע, הוא חדר אליה (במחשבות) כמו סוס טרויאני ומחק את איתי מהזיכרון, ואנחנו יודעים כמה ונסה אוהבת סוסים. היא עוד לא הכירה את הבחור וכבר מציצה לו למקלחת "אני רק רוצה לראות את הטוסיק", מראה לו את הציצי כי הוא ביקש (הגיוני ביותר) ומספרת לאיתי בגילוי לב מתעלל, אחרי שהזמינה אותו ללילה בסוויטה, ש"אני מה זה חרמנית על יוני, מה זה בא לי שהוא יהיה פה איתי", מה שלא מונע ממנה להורות לאיתי לעשות לה עוד מסאז'. ההתנהגות שלה כנראה הזכירה לארז טל את כל הבחורות שהתעללו בו בעבר, עד כדי כך שלא התאפק וגער בה ש"ההתנהגות הבעייתית שלך מתבטאת בתוצאות".
שבעת החטאים
התרומה הכי גדולה של הדיירים החדשים לבית, היא בכך שהם מצליחים להבליט את המגרעות של הדיירים הקיימים:
עינב - פינוק וגזענות. עינב אמנם שירתה במשטרה הצבאית, אבל מתנהגת לחדשים כמו חייל רובאית בגולני. מורידה לטוראית אינה פקודה "אני רוצה שתעשי כלים". אבל אינה, שלא שירתה בצבא ולא מבינה מה זה כבוד לותיקים, תוקפת בחזרה: "אני מזהירה אותך... את משחקת אותה כאילו את איזה פרחה... אם תעצרי ותסתמי את הפה רגע...".
במקביל, היא מורה לאיתי ולחייל החדש יוני לפנק אותה בטוסט ("שימו לי פרוסת לחם בתוך המצנם, ואתה תשים לי הרבה חמאה"), ולטנק שחר ללטף לה את השיער ("גם ככה אתה לא עושה כלום עם הידיים").
עינב גם עוזרת לחדד לנו את טיב יחסה לאשכנזים. אם לפני שבוע סיפקה הוכחה שהיא ממש לא גזענית: "הנה, איתי אשכנזי והוא חבר טוב שלי", אתמול כבר אמרה עליו: "הוא לא יכול להיות גבר, הוא פרידמן". אז עכשיו סוף סוף הכל ברור. אם אתה אשכנזי, אז אתה פרידמן מתנשא ולא גבר. יחד עם זאת, קיומך נסבל כל עוד תעשה כלים ותכין לי טוסטים.
צבר- כריזמה של קובית קרח. למי שלא הבין מדוע צבר התרחק משפרה, אז הנה ההסבר: בשיחה שלא שודרה, אינה הפרה את החוקים וספרה לצבר שמבחוץ הוא נראה יותר מדי שקול ולכן צריך להשתחרר. צבר מאד נבהל, מכר את שפרה בשביל רייטינג וניסה לעורר עניין. הבעיה היא שלהגיד לצבר להיות מעניין זה כמו לצפות מקרחון שיהפוך למדורה ואכן הלהיט הכי גדול שהוא הצליח לייצר זה מעין סלטה (אחרי הגול) שנראית כמו חתול שעבר תאונת פגע וברח.
ליאון- מציקנות. שי היה בשבילו 100% חתלתול, אבל שחר עד כדי כך חריג, שליאון לא מצליח להחליט לאיזה משפחת חיות לשייך אותו ולכן קורא לו "נמו שלי", "נמר קטן שלי" או בכלל "יונק". מה שמוזר זה שברוב הסרטים על גברים כלואים, המתעלל והקורבן הם בדיוק הפוכים.
רנין- צביעות. שי הלך, שפרה בדיכאון ורנין חוזרת לחבק את עינב כאילו מעולם לא נשבעה לשמור על מורשתו הלא ברורה של הש'ייח וייחלה להדחתם של הבובלילים ("מתי כבר יעיפו אותו? אותו ואת הבת שלו?").
ומה קורה עם יוסי? אצלו מדובר בתהליך הפוך לגמרי. בניגוד לותיקים, שנחשפים בקלקלתם, הדיירים החדשים אך ורק מעצימים את הדורבן ("סוף סוף הביאו אנשים חמים ולא רובוטים"), מה שמאפשר לו להירגע ולהקדיש לאח הגדול ולעם ישראל וידוי מרגש, שני במספר, על אהבתו לאשתו.
בשבוע הבא אין חסינות. אינה חוזרת לדגמן קלטות סקס.