אם גם אתם תמיד תהיתם מה ההבדל בין אנשים שיש להם אומץ לבין אנשים שיש להם ביצים, ההסבר הבא הוא בשבילכם: "אומץ" - זה כשאתה חוזר הביתה מאוחר בלילה, אחרי בילוי עם חברים, אשתך מחכה לך עם מטאטא, ויש לך את האומץ לשאול אותה: "את עדיין מנקה, או שאת עפה לאנשהו?".
"ביצים", מאידך גיסא, זה כשאתה חוזר הביתה מאוחר בלילה, אחרי בילוי עם חברים, נודף ריחות של בושם חזק ובירה, ליפסטיק מרוח לך על צווארון החולצה, אתה טופח לאשתך על התחת, ויש לך ביצים לומר לה: "את הבאה בתור, שמנמונת" . ברור לכם מה סופו של אותו הגבר "עם ביצים", נכון? אם הוא ירצה להישאר עם אישתו, כנראה שהוא יישאר בלי ביצים בסוף אותו הערב.
ההבדל בין להיות אמיץ לבין להיות עם ביצים, אם כן, זה הרבה טיפשות. מועצת השבט של אתמול הראתה לנו שלבשבקין יש ביצים. אחרי שברית בשבקין הצליחה לשמור על הסודיות ולהוביל מהלך לפירוק ברית השלישייה המאוד לא סודית של מנו, טל ומרינה, חושף בשבקין את העניין ממש בתחילתה של מועצת השבט ומסכן את המהלך כולו.
אבל המהלך הושלם והאדם היחיד שבאמת, מהיכרות אישית, לא שיקר ולו פעם אחת בהישרדות – טל אנגלנדר – הודח מהמשחק במהלך כמעט צפוי מראש. די עצוב היה לחוות את הדה ז'וו שבהדחת טל, ממש כמו ב"הישרדות" הקודמת. גם אז טל היה בברית הלא נכונה, גם אז היה תם לב ותמים, גם אז הוריד קוקוסים בשביל כולם, גם אז חשב שכמו בשייטת כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם. רק שב"הישרדות" כל אחד - בשביל קול אחד.
איינשטיין כבר אמר על זה פעם: "אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות". אני בטוח שאיינשטיין לא חשב על אנגלנדר כשאמר את זה, אבל זו התוצאה: האדם השפוי היחיד במשחק הזה נפל שוב והולך לאכלס את וילת המודחים.
ושלא תטעו, בשבקין, לדעתי, הולך להיות השורד האחרון. אל תדאגו, זה לא ספוילר, את ההצבעות ממילא עושים בארץ וכמו שאתם יודעים אין לי שום שליטה על למעלה ממיליון בני 7 עד 14, אחרת הגמר הקודם של "הישרדות" היה נראה אחרת.
בשבקין מדבר בשפתם של בני התשע. לא כי הוא מבין ילדים, אלא כי הוא נשאר כזה. להישאר ילד זו כנראה לא רק המתכונת להיות מאושר, אלא גם לקחת את המיליון ב"הישרדות". מעבר לכך, בשבקין מעלה הרבה חיוך על המסך, הרבה כוח רצון במשימות וגם מעורבות לא "עוינת" בהדחות. "הישרדות" היא אולי משחק אסטרטגי, אך אני מזמין את מי שחושב שבאמצעות אסטרטגיה גם מנצחים אותו, להעיף מבט על בשבקין ולחשוב על כך שוב.
ההדחה הכפולה באותו הערב של מרינה הראתה לנו במדויק מי המובילים ומי המובלים. למי יש מושג ולמי פחות. לפני כל מועצת שבט תמיד נהוג, או לפחות כדאי שיהיה נהוג, לקחת בחשבון שתהיה הדחה נוספת. לא נדרשת פה גאונות גדולה כדי לדעת שהשפן הזה נמצא בכובע של גיא זוארץ.
ראינו שמי שהצביע לשפקס ולגיא ולא למרינה, שהודחה לבסוף, הם אותם מתמודדים מבולבלים שלא ממש מצביעים או מבינים אסטרטגיה. ההצבעה שלהם היא אסטרטגית ממש כמו החלטתה של הזברה לאן להזיז את ראשה באמצע הסוואנה באפריקה, ימינה או שמאלה. לדעתי, עם סיום המונדיאל מחירי הטיסות לדרום אפריקה צונחים ולכן המלצתי החמה לשרון: לקפוץ על ההזדמנות.
דן מנו הוכיח אתמול שוב שהוא בעל אבחנה מהירה, אבל כרגיל באיחור. לגלות שרוצים להדיח את אנגלנדר, בן בריתו, במהלך מועצת שבט זו לא חוכמה גדולה וגם מצב די סופני. עודף הביטחון העצמי מסנוור אותו בפעם המי יודע כמה ושוב מצאתי עצמי מנסה למצוא את שאריות האסטרטג. לא מצאתי.
גם כשדן מבין שהוא בצד "שמשלם את המזומנים", כפי שחברי למשחק זיו נהג לומר, הוא עדיין יוצא למתקפת נגד לא ברורה שכל תוצאתה היא חשיפתו בצריח להדחה הבאה.
על הפתטיות של מירית ומעיין, שמדברות את עצמן לדעת על ערכים וכשמדובר "בתחת" שלהן אז הן "נזכרות" לשחק ומדיחות את טל אנגלנדר, האדם היותר ערכי במשחק, מיותר בכלל להזכיר, אבל הנה הזכרתי.
"חזיר אוכל הרבה, חזיר גדול – אוכלים אותו", עוד משפט נטול הקשר מבית היוצר של שפקס. שפקס אומנם מנפיק מהלך אסטרטגי, אבל זה לא קשה בסביבה בה הוא נמצא, בדיוק כמו שמנצ'סטר יונייטד לא הייתה מתקשה לנצח בליגה ג' בישראל. שפקס, יותר מהכול ממשיך להיות הקריקטורה של עצמו. להתראות בהדחה הבאה.