המידלטונים: פיפה וג'יימס עושים את וינדזור
לאחרונה אני חשה געגועים עזים לימים היפים שבהם משפחת המלוכה הבריטית הייתה אקסקלוסיבית ומתבדלת, ולא סתם עוד חמולת סלבס דביקה. כשכל אייטם על הארי או וויליאם היה מטופל בזהירות הראויה לאצולה תכלכלת דם, וכשהיה להם מספיק קלאס להפציע רק באירועים נבחרים, לרוב לצד הסבתא ואיזה ארכיבישוף.
קרבן האהבה: מי הטריד מינית את אבי ביטר?
מהיום, אם לא אכפת לכם, נקרא לו א'.
אז כנראה שבסופו של דבר אבי ביטר היה קצת יותר מעיין חודדה וקצת פחות מנחם בן, קורה. יום אחד הוא עושה פן לרוחמה רז, למחרת הוא כבר בעיצומו של התקף זעם ומאשים את דיירי הבית בהטרדה מינית. שזה מרענן, תודו, בניתי דווקא על שליפת השד העדתי. כנראה שכוזרים הם גם סוטי מין, או שסתם אדם התבלבל בינו ובין הפוף. והתפנה שם מקום, אין ספק. לא רק בגלל שעכשיו אפשר להכניס שם פעמיים את עוזי פוקס והסגנונות, אלא כי אחד מיצרני העניין המרכזיים הלך לדרכו (נו אופנס, איגי וקסמן). איך נמלא את החלל? בינתיים בני אלבז ואריק סיני מנסים לשמור על הגחלת, אבל לכו תדעו כמה זה יחזיק. נקווה שזה לא אומר שנצטרך להתרכז יותר במוזיקה, כי מוכרחים להודות שעדיף לשמוע את אילנה אביטל צורחת על אדם מאשר סתם על הבמה.
למה מה רע בבורר?
1. נחמד שדיוויד דוכובני מפרסם את הוט, עכשיו נראה אותו מתנתק מהם.
2. הסלב החו"לי, האינגלוז העילג, הפאנץ' הדלוח – זאת בכלל נראית כמו פרסומת ישנה לyes.
3. תודו שהסרטון הזה מוביל לצניחה חדה בסקס אפיל של האנק מודי.
ולסיום – מחרוזת תימנית
ערב השפות של "כוכב נולד" הוכיח שכבר ממזמן היה צריך לתת למתמודדים לשיר באנגלית. גם אם לא כל הביצועים הפילו אותי, היה שם משהו מרענן בערב ולו בגלל שהמתמודדים סוף סוף שרו שירים שהם אשכרה שומעים גם בבית. עם כל הכבוד לשמוליק קראוס, יש יותר סיכוי שלחגית יאסו יש את לוריין היל באייפוד. ומי שלא דחף לעצמו פצירה לאוזן לאחר קטע הראפ של עמוס בן דוד, בטח גם יסכים איתי שלדויד לביא יש איזה דיסק של רדיוהד בבית. מהרגע שהם קיבלו הזדמנות לשיר משהו שהם באמת מתחברים אליו, כל הערב קיבל חיים משל עצמו. קצת כמו השיער של נוי דנן, כשחושבים על זה.
כי באמת, או שתעשו לו פן, או קוקו, או שתורידו לו את הסנאי המת מהקרקפת וזהו. אה, ורון וויינריך? קאבר לבון ג'ובי, ועוד על כיסא גלגלים ועם רוח בשיער – זה הרגיש קצת כמו נאמבר מ"גלי". לא נעים - אבל חייבים לסיים את זה.
הבעיה העיקרית עם ביצועים באנגלית היא שבגלל המבטא זה מרגיש לפעמים קצת כמו קריוקי. מצד שני, גם בלי מבטא זה מרגיש לפעמים קצת כמו קריוקי. כנראה שהמבחן האמיתי לזמר הוא אם הוא נשמע סבבה למרות הקשיים בהגיית העיצור th. ובכלל, הפעם עוד מותר להיות סלחניים, אבל לספיישל הבא הילדים מוזמנים לשפר קצת את הבחירות. כי באמת, "קריפ"? "אימג'ן"? איזה צ'יזלנד, וחמור מכך – פחדנות. אם לירון רמתי השווה מכל (חייבים לדבר עליו בהזדמנות) מסוגל לתת מחרוזת בתימנית (!), גם דויד לביא מסוגל לשיר משהו קצת יותר עכשווי בלי לחשוש שהקהל לא יכיר.
וזהו, פייבוריטית ראשונה שלי הודחה. כמה צפוי. מלי, סליחה שניחסתי. וביוש.
אלין ואלישי שוב ביחד
לא שאי פעם היה לי ספק שזה יקרה, אבל חזר לי האמון באהבה. עכשיו, אם אפשר, שמישהו יקמבק לי את רן ונינט, תודה.