אין תמונה
חדש במשכן: מחוקקים בעזרת אסאמאסים!

חוק יסוד ציפרלקס: האח הגדול בכנסת
השבוע, לבוקר אחד קסום, ערוץ הכנסת הפך לערוץ 20. סוף סוף נבחרי האומה שלנו עסקו במשהו חשוב באמת – טלוויזיה. יש מצב שזה היה הפרק הכי טוב של "האח" העונה, או לפחות כזה שהזכיר לנו מה שכבר ידענו, שבין האנשים שמככבים בהשקות ובין אלו שנבחרים לנהל לנו את המדינה אין באמת הבדל - כולם רק רוצים להיות בטלוויזיה. עובדה, זה היה אחד הדיונים הכי הומים ואמוציונליים בכנסת, לרחל אדטו חזר הברק לעיניים. והאמת? הח"כים ניסים זאב ומיכאל בן ארי יכולים להיות יופי של ליהוק, תנו להם לריב בשכשוכית בעונה הבאה, ג'קי ואלעד הגמד יכריעו במקומם לגבי התקיפה באיראן. יש לי תחושה עמומה שזה לא ישנה יותר מדי.

הישרדות VIP: עונה זהב
לפי הפרומו הזה, "הישרדות VIP" הולכת להיות העונה הכי טראשית, מצחיקה, אפלולית ומסעירה של התכנית. ולא פלא, עונות VIP, כמו שכבר למדנו מ"האח הגדול", הן תמיד המוצלחות מכולן. אסופת הנואובאדיז, כולל התחת של אנה ארונוב ובוקי נאה ועזאם עזאם, מסתמנת כליהוק המבריק ביותר מאז "חי בלה לה לנד". נותר רק לפנות בתחינה דקה לערוץ 10 – לט איט בי. בבקשה, רק הפעם, אל תעשו את כל מה שאתם יכולים בשביל לבאס, למרוח ולהמאיס עלינו את כל העסק עוד לפני הלקט הראשון. הנה ברית סודית: אתם תתנו לעונה הזאת להיות הגאולה של הפורמט החבוט והחבול הזה, אנחנו לא נתלונן על פסלוני חסינות מופרכים וגמר של חמש שעות.

האייפד החדש (צילום: יעקב תם  )
פיכסוש|צילום: יעקב תם

אייפד 3, למה אתה מעפן?
כצפוי, האייפד החדש שהושק השבוע שבר את כל שיאי המכירות, איף. מי צריך את זה בכלל? ברצינות, זה מיותר יותר אפילו מאייפון ארבע S, בו לפחות יש את הכונפה ההיא שמדברת איתך. לפי הביקורות שקראתי, לאחר חודשים של פיתוח יצא להם בדיוק כמו האייפד 2, שגם אותו לא קניתי כי אם לומר את האמת, אייפד זה מכשיר מפגר. אין לזה מקלדת ואין לזה וורד, זה כמו מחשב עם ניוון שרירים. על זה חמש מאות דולר? בשביל רזולוציה חדה יותר באנגרי בירדס? זאת המורשת שלך סטיב ג'ובס? מאות סינים מתאבדים בסווט שופס של אפל, לפחות שיעשו את זה בשביל מטרה נעלה באמת - אייפון חמש.

אין תמונה
מולך, אילוסטרציה


משחקי הרעב: הקרב על הכרטיס האחרון לגמר
יהיה בין סער לשרי
בהנחה שהקרב הסופי יהיה בין קותי לתמיר, שיאנה תנסה לתת פייט ברגע האחרון ושאביבית הרוויחה ביושר את המקום בגמר (כי בינינו, היא עשתה את העונה), הדבר היחיד שנותר זה לסגור את סוגיית המתמודד החמישי. בכל עונה יש תעלומה שכזאת, מישהו שמצליח להשתחל לגמר כנגד כל הסיכויים, ולפעמים הוא גם מרגיש שם מיותר בערך כמו הערבייה ב"דה וויס". המקום החמישי על שם איתי זיו, אם תרצו.

בעונה הנוכחית זה בין סער לשרי, ויהיה חבל אם דווקא שרי תעלה. נכון, היא בחורה מתוקה שדומה קצת לנינט ויש לה סיפור חיים עצוב אבל בינינו, היא לא עשתה כלום העונה וגם לא טרחה לפצות על זה בשום מאפיין חמוד או זכיר. אם היא תגיע לגמר זה יהיה מחמת הסיון אברהמי, סתם כי אף אחד לא טרח להדיח אותה וכי כל אלו שנוהגים להכניס פתקים לבנים לקלפי החליטו לאמץ אותה בתור הכלום העונתי שעדיף על כל היתר.

סער, לעומתה, הוא המתמודד שנשאר כנגד כל הסיכויים. פלצן תל אביבי שמאלני שמספר כמה הוא שונא ריאליטי ואוהב את דוד אבידן, שחבריו הסופר מעצבנים שולחים לו קלטות עמוסות מטאפורות מתישות ושלל כתבות. סער היה הדייר עם הכי מעט סיכויים להתחבב, ולמרות זאת כולם מתים עליו. אבל מעבר לדיון החשוב שהצליח לעורר לגבי חופש הביטוי, הדמות שלו מעניינת בגלל הפער בין התפיסה שלו את עצמו כחתרן ומורד, המתמודד שבא לעשות בעיות ולמוטט את הריאליטי מבפנים, ובין המהירות שבה זה עבר לו. ההתלהבות שבה סער ניגש לכל משימה, הקונפליקטים הפוטוגניים והרומן עם ערן – הוא בא כדי לעשות בעיות והפך לדייר למופת. הוא עבר תהליך שהוא יבין רק אחרי שיראה את עצמו בתכנית (ואז ידכא אותו מאוד, אני מניחה). תהליך שהתחיל בתפקיד הראשי שלו במשימת "ת'רילר", הגיע לשיאו בצייתנות שלו בכל פרשת הכתבה שהוברחה מבחוץ, ויושלם בגמר - סער הוא זה שניסה לטלטל את המערכת והפך לחלק ממנה.

ויצים: כמה קטנים וזה

אביבית היא זאת שהחזירה לשוקולד השחר את המוג'ו, אפילו שבועיים הם לא יכלו לחכות לה עם הקמפיין?

אשטון קוצ'ר הולך לטוס לחלל. יש מצב להשאיר אותו שם?

"איראנים, אנחנו אוהבים אתכם ולעולם לא נפציץ את ארצכם!". אין ספק שזוהי תופעת הרשת המעיקה של השבוע, בין היתר כי היא מוציאה אותנו שקרנים. אף אחד לא באמת מתעלף על איראנים ורוב הסיכויים שנפציץ את ארצם. אז בואו ננסה לדייק את זה: "איראנים, אנחנו בטוחים שחלקכם נחמדים וגם יש לכם קולנוע סביר, אבל עדיף שתכינו את המקלט. בידידות, ישראל".

למרות שכישורי האיור שלי זהים לאלו של קיפוד גידם, גם אני נפלתי ב -draw something, ואני יכולה לומר בביטחון שעד שלא מצאתם את עצמכם מנסים לצייר טווס ל(כנראה) ילד בן ארבע בשם מרווין, אתם לא יודעים מה זה להרגיש מפגרים.