איך מפורסמים מצליחים לשמור על הפרטיות שלהם בפייסבוק? מה הם מרשים לעצמם לכתוב, ואיזו אינפורמציה הם שומרים לעצמם?
ג'ודי ניר-מוזס-שלום, אשת תקשורת ועסקים: "הפרטיות היא משהו שנלקח ממני מזמן"
"פייסבוק בשבילי זה מקום בלתי אמצעי לבטא את עצמי. זה מקום לביטוי שהרבה שנים נאלצתי לשמור בבטן. כשעבדתי ב'ידיעות אחרונות', בגלל שאני אחת מהבעלים, לא יכולתי להתבטא בחופשיות - כי אז כביכול אני מבטאת את דעת העיתון. היום, כשאני עובדת בקול ישראל, אני גם לא יכולה להגיד את דעתי בחופשיות ברדיו, כי הוא שייך למדינה. בפייסבוק אני יכולה להרשות לעצמי הרבה יותר".
את מרשה לעצמך להתבטא בחופשיות מלאה בפייסבוק?
"תראה, הייתי רוצה להגיד לך שאני מכניסה לכל מי שבא לי, אבל אני מנועה לפעמים מלהגיד דברים שקשורים לממשלה, היות שבעלי (סילבן שלום) חבר בה. אני מסבירה כמה שאני יכולה, שדעתי היא דעתי, ושאני וסטיב לא חייבים לראות דברים כמו תאומים סיאמים. דעותינו יכולות להיות, ובמקרים לא מועטים הן שונות".
מה לגבי אובדן הפרטיות?
"הפרטיות היא משהו שנלקח ממני פחות או יותר מאז שהתחתנתי עם בעלי הראשון שהיה ידוע, וגם הבעל השני נמצא באור הזרקורים, שלא לדבר על עבודתי בעיתון, ברדיו ובטלוויזיה. פרטיות כמו של אדם שהוא לגמרי אנונימי ממילא אין לי, אבל אני שומרת על גבולות גיזרה ולא חושפת נושאים אישיים באמת".
האם היה לך מקרה שהצטערת שפרסמת משהו בפייסבוק?
"כתבתי פעם או פעמיים על הילדים שלי בקשר למבחן במתמטיקה, והם התבאסו מזה. ואז כתבתי שאני יותר לא כותבת על הילדים, וגם מזה הם ממש התבאסו. לפעמים אני ממש המומה מההד האדיר שיש לדברים שאני כותבת בפייסבוק, שלכאורה מיועדים רק לחברים שלי. האמת, זה די מעצבן אותי".
מיכאל איתן, השר לשיפור השירות לציבור: "לא מעוניין לחשוף הרגלי האכילה שלי"
"אני אישית דוגל במדיניות של מקסימום שקיפות ציבורית, ומצד שני הגנה על פרטיות. אני מפרסם באתר שלי את יומן הפגישות ואת תלוש השכר, מתכתב עם אנשים בפייסבוק באופן אישי - אבל לא על דברים אישיים. השימוש שלי בכלי הזה הוא בעיקר מקצועי, למרות שגם חברים אישים כותבים לי על ה'קיר'. התמונות שאני מעלה פחות פורמליות - לא תמונות עם מכנסיים קצרים, אני עדיין פוליטיקאי - אבל כן כאלה ללא חליפה".
אתה מרגיש לא נוח להיחשף?
"אני מרגיש שפייסבוק הוא לא המקום שבו אני יכול להתנתק מעובדת היותי פוליטיקאי. אני גם לא משורר, ואין לי שום עניין לחשוף את הרגלי הקניות או האכילה שלי. אני גם לא מרגיש צורך לנצל את הפייסבוק כדי להעביר ביקורת - אבל זה עניין של אופי".
מה עמדתך בעניין סוגיית שחיקת הפרטיות בפייסבוק?
"תופעת שחיקת הפרטיות בפייסבוק היא מדהימה בעיניי. מול עינינו מתחולל מהפך נוסח ג'ורג' אורוול, שהוא תחילתו של כרסום האוטונומיה של הפרט. היכולות המתפתחות של טכנולוגיות רומסות את הזכות לפרטיות, עד כדי כך שהגנים החברתיים של הדורות הבאים ישתנו לבלי הכר.
"היום אני נאבק רבות בכך שחברות הסלולר שומרות את נתוני המיקום של הלקוחות ומעבירות בקלות יחסית את המידע למשטרה. אני נאבק גם במאגר הביומטרי וגם השימוש המסחרי בנתונים אישיים של הציבור בפייסבוק אינו לרוחי. אבל נוצרה מציאות שבה ברירת המחדל היא לחשוף מידע ובעצם מי שעומד על זכות לפרטיות - הוא יוצא הדופן. באווירה מתירנית זו, לא ירחק היום שאנשים ייזכרו באיזה 'מטומטם' אחד, מיכאל איתן, שנאבק על זכות הציבור לפרטיות, ולא יבינו מה הוא רצה".
בקי גריפין, אשת תקשורת ודוגמנית: "ענייני הזוגיות שלי הם מחוץ לתחום"
"כל מי שמכיר אותי טוען שאני מכורה לפייסבוק, אז אם היו חוסמים לי את הפייסבוק בטח הייתי ב'קריז' (צוחקת). פייסבוק עבורי זה כלי תקשורת שמחבר בין אנשים, ערוץ לסוג של תקשורת שלא אפשרית בשום מדיה אחרת".
למה את כל-כך אוהבת את פייסבוק?
"אין לי שליטה על טוקבקיסטים שכותבים שטויות בכל מיני אתרי תוכן, אבל בפייסבוק יש לי שליטה. האמת, שמאז פייסבוק אני הרבה פחות נכנסת לאתרי חדשות, ומקבלת את הכל מהמדיה החברתית. הדברים החשובים באמת צפים במסגרת הדיונים שיש בפייסבוק".
את לא חוששת מאובדן הפרטיות?
"עד לא מזמן, הפרטיות אפשרה ממש להגדיר מי יכול לראות מה, והיה קל להגביל את החשיפה. זה השתנה לפני קצת יותר מחודש, ואז שקלתי לסגור את חשבון הפייסבוק. בסופו של דבר החלטתי לזרום עם הדברים, והתחלתי לאשר חברויות עם אנשים שאני לא מכירה - מאחר שגם ככה אין פרטיות באמת.
"הגבול שלי לחשיפה הוא החיים האישיים שלי - ענייני זוגיות - שזה באמת לא מעניינו של איש. כמו כן, אני לעולם לא אביך את המשפחה שלי. סבא שלי קיבל דרכי ברכות ליומולדת, למשל, כי אין לו בכלל פייסבוק, ככה שזה היה יותר בשבילי. לגבי תמונות, אלבום התמונות היחידי שלי שפתוח לציבור הרחב הוא של החמאס, שבו הם נראים מחזיקים חלקי גופות של חיילים ישראלים. המטרה היא כמובן להראות את חוסר האנושיות שלהם לעולם".
על מה את אוהבת לכתוב?
"הסטטוסים הפופולריים שלי הם בדרך-כלל כאלה שאני עצבנית, אבל לאחרונה חברה - אמיתית, לא וירטואלית - ביקשה שאהיה יותר חיובית, אז אני משתדלת. אני משתמשת בפייסבוק למטרות הסברה, כמו למשל פרשת המשט, סוגית גלעד שליט, וסתם אם יש גור כלבים שזקוק לאימוץ, בשביל זה המציאו את כפתור ה-SHARE, לא?".
מוטי אלמליח, מנכ"ל יורוקום-פנסוניק: "חושב המון לפני שאני כותב בפייסבוק"
"כל מיני, אבל בעיקר לינקים לנושאים מעניינים. אנשים שמכירים את הדעות ובמה שאני מתעניין, יכולים למצוא שם סרטונים לדברים כאלה. אני גם נכנס ללינקים אצל אנשים שאני מכיר בשביל לקרוא דברים שהם מתעניינים בהם. ככה אנחנו חולקים עניין בדברים שונים. בסופו של דבר, אם אתה לא טוב ולא מסקרן את מי שקורא אותך, אנשים לא יתאמצו לקרוא מה אתה כותב".
האם הצטערת פעם לגבי מה שכתבת?
"אני לא מצטער על דברים שאני כותב, כי אני חושב המון לפני שאני כותב אותם".
אתה חושש מאובדן הפרטיות בפייסבוק שלך?
"אני מעדכן אותו כל יום, אבל אני לא מרחיב את התחום האישי שלי יותר מדי. האמת, אני בעיקר מקדם את הפייסבוק של החברה. כל מה שעשיתי עד עכשיו באישי, זה כדי ללמוד אותו בשביל הצד העסקי. רציתי לראות איך הניו-מדיה מתאים לעסקים. אני בוחר בקפידה מה לשים בחלקים השונים בעמוד שלי בפייסבוק, ולכן הנושא הזה נמצא אצלי בשליטה. אני, למשל, פחות אעלה לפייסבוק תמונות מחופשות שלי".
איך פייסבוק עוזר לעסקים שלך?
"זה מאוד עוזר. אם פעם היה צריך לעשות המון פרסומות בשביל שהצרכן יקרא על המוצר שלנו, עכשיו אפשר לעשות את זה בפייסבוק ולהפיץ את זה לחברים. אנשים אוהבים להגיב אצלנו בעמוד, ויש גם הזדמנויות מכירה. חוץ מזה, גולשים מחפשים דעות של אנשים על מוצרים שהם הולכים לקנות ממומחים, והם יכולים לקבל דעות של אנשים אחרים בעמוד שלנו. בכלל, הניו-מדיה עדיין מחפשת את עצמה, ואנחנו עוד נראה לאן היא הולכת".
