אז מה כן היה?
הייתה בינינו נשיקה אחת תמימה שממנה נבהלנו. אינטימיות שמשמעותה 'אני חושב על בנאדם אחר בזמן שאני איתך, עידית'. ואז אתה מתחיל לרצוח את הבנאדם שאיתך כי אתה משקר לו. החברה הישראלית היתה מעדיפה שאנהל את הרומן הזה בסתר. שדנה תישאר נשואה לאלכס, שאני אשאר עם עידית ונהיה זוג מאחורי הקלעים שבוגד בבתי מלון. ככה מקבלים את זה, זה בסדר, אבל זה לא היה המקרה שלנו. התאהבנו באמת. לא היה טעם לשקר. אני חושב שלשבת עם עידית ולחשוב על דנה זה הדבר הכי גרוע שאני יכול לעשות לעידית".
במבט לאחור, יכול להיות שהסדרה עזרה לך לצאת מהזוגיות הזאת?
"בטוח. לגמרי. מה שהכי כאב לי והפך להיות מסדק לפער, זה שאני רציתי לספר את הסיפור שלי כפי שהמצלמה הראתה ומנעו את זה ממני. הסצנות הכי קשות הן אלה שמסבירות מה קרה אצלנו בבית, מה הייתה המפלצת השחורה שבגללה הכל התפרק".
עידית עדיין כועסת עליך?
"אני מניח שהיא תכעס עליי כל החיים. היום, שנה אחרי, אני יכול להגיד לך שיש בעידית משהו אצילי והגון, ואני מסתדר איתה מדהים. יש לדנה ולי חתול בשם ארבע, כי יש לנו ארבע ילדות. תחשוב על המשפחה שלנו: זה ארבע ילדות, שלוש אמהות, שני אבות, חתול אחד. זה המבנה. איך שאתה לא רוצה, דנה, נעמה, עידית, אלכס ואני - יש בנו שותפות גורל מטורפת".
בהמשך הראיון משתף שריג על החיים עם ספקטור. "אנחנו בודקים כל יום מחדש את טמפרטורת האהבה שלנו. לחיות עם דנה זה להיות עסוק בזה כל הזמן. לא סתם התאהבנו. אני גם הייתי כזה - הצקתי לכל הנשים המסכנות שהיו איתי, שזה לא מספיק לי. דנה ואני שני אנשים נורא טוטאליים, נורא פסיכים בעניין הזה. אף אחד לא הבין אותנו עד שפגשנו אחד את השני".
שריג מספר גם על היחסים עם אדיר מילר ועל כך שהוא לא הוזמן לטקס האמי. "זכינו באמי", הוא מספר, "הייתי אמור להיות שם עם אדיר, אבל מכל מיני סיבות אישיות ונפשיות לא נסעתי. היה בינינו נתק, הייתה תחושה שלא תהיה דרך חזרה, אבל בהמשך עשינו ערב גישור - נפגשנו אדיר, שלי, אני ודנה כמה פעמים - ואמרנו שניתן לזה הזדמנות, לראות אם הקסם ימשיך בחדר הכתיבה. לקח קצת זמן וזה חזר. מה שיש בין אדיר לביני זה גם סוג של זוגיות. הוא מכיר אותי טוב, אנחנו מבלים שעות ביחד, הוא בן זוג שלי. כשהוא ראה שהתאהבתי באמת הוא היה מהראשונים שקיבלו את זה. מצד שני, העובדה שלא באתי לאמי, זה עמד בינינו".
למה?
"כי בסופו של דבר 'רמזור' היא לגמרי סדרה של אדיר. הוא היוצר, הוא הבנאדם שמדליק את האור ראשון ומכבה אחרון, אבל מצד שני, בכל מה שקשור בסיפורים מחדר הכתיבה יש משהו באדיר־רן שעושה את 'רמזור'. זו ממלכה של שנינו, ארגז חול שבו מותר להיות ילד, מותר לטעות. אני חושב שאדיר הוא גאון אמיתי ומי שעובד איתו יודע שלגאונות שלו יש מחיר - אבל המחיר שווה את זה. אני מעדיף אלף פעמים לעבוד עם גאון כמוהו".
הראיון המלא במגזין רייטינג שמצורף למוספי סוף השבוע של מעריב.