קהל אלפים נאסף אמש ברחבת מוזיאון תל אביב בעצרת "רוצים תרבות אחרת", שארגנה תנועת "גרעיני אמנויות" בשיתוף איגוד אמני ישראל (אמ"י). מדובר, אמנם, בקמצוץ מול המיליונים (39.1 ליתר דיוק) שנצמדו במקביל בכל רחבי הארץ לשידור החי של גמר "האח הגדול" אבל מספיק כדי שהאירוע יוכתר כהישג משמעותי עבור מארגניו.
עשרות אמנים, שחקנים, זמרים ואנשי רוח נצפו בין ההמונים שגדשו את רחבת המוזיאון ודרשו לקבל יותר תרבות גבוהה ופחות בידור טראשי להמונים כחלק מסדר היום הציבורי. במקביל למופעים המוזיקליים על הבמה (דן תורן, להקת "ג'ננה", הג'זיסט דניאל זמיר, ניר פרידמן ועוד) הועלו על הרחבה ובדרך אליה מגוון מופעי רחוב ומיצגים שיזמו מארגני הכנס. הבולט בהם מפגן צלליות על סדין ענק, שהציג אנשים היושבים בחוסר מעש בבית בעוד דיילת חולפת שוב ושוב על פניהם ובידה שלט ועליו מתנוססת המילה: "מעניין". רמז עבה לפצצת הרייטינג שהצמידה מדינה שלמה למסך הקטן בשלושה וחצי החודשים האחרונים, ובדיעבד העלתה לשיאים חדשים את הדיון הציבורי שהוביל לקיום העצרת.
"לא רצינו לצאת אישית נגד מישהו", מבהיר יו"ר אמ"י יעקב מנדל, "הרעיון המקורי בא מקבוצת אנשים צעירים, מנהלי 'גרעיני אמנויות', אבל אני מודה שכאשר הם הגיעו למשרדי אמ"י ובקשו שנעזור להם בארגון רציתי לנשק אותם. גם העובדה שרוב הקהל שהגיע מורכב מצעירים מעידה שלא רק מבוגרים שמרנים ואליטיסטים מרגישים שחסרה להם תרבות איכותית בטלוויזיה. צומח כאן דור שלם החרד לגורלו וגורל ילדיו בעידן בו תרבות הופכת למילה גסה".
איך עצרת אחת תעזור?
"קודם כל, צריך להתחיל מאיפה שהוא. שנית, וזו נקודה מכרעת, המצב הנוכחי הוא עבירה על החוק. מדינה שאין בה חוק, איך תיתכן בה תרבות? הרי זכייניות ערוצי הטלוויזיה מפרות את החוק כאשר הן מקפיאות הפקות מקור, המיועדות לספק פרנסה לשחקנים ויוצרים, ומעדיפות להפיק רק שעשועונים ותוכניות ריאלטי למטרות רווח נטו. איש לא יגיד שאין מקום על המסך לשעשועונים, אבל כאשר זה הדבר היחיד שרואים בטלוויזיה ראוי להרים קול זעקה".
עידו מוסרי, מהשחקנים הרבים שנכחו בעצרת, מאשר את הטענות. "כאשר הגוף בעל ההשפעה התרבותית המסיבית ביותר בישראל, הטלוויזיה, הופכת למפרת חוק אני מרגיש שנגרם לי עוול אישי. אין לי עדיין ילדים, אבל יום אחד יהיו לי וחשוב לי לאילו תכנים הטלוויזיה תחשוף אותם", הוא אומר, "לא ייתכן שמי שהבטיח לספק לי כצופה, שהוא גם צרכן תרבות, איזון מבורך בין איכות ובידור יבחר רק באופציה השנייה".
במפתיע, חלק לא מבוטל מהאמנים שהגיעו לעצרת להביע תמיכה בסיסמה "רוצים תרבות אחרת", גזרו בעצמם בעבר קופון נאה על חשבון תוכניות ריאלטי ושעשועונים. גיא אריאלי, זוכה העונה השנייה של "רוקדים עם כוכבים", לא מכחיש. "דווקא בגלל שהייתי חלק מריאלטי יש לי זכות להביט במה שקורה סביבי ולומר: 'נסחפתם'", הוא אומר, "אני יודע כמה ריאלטי יכול להיות מהנה, וגם כמה קל לאבד פרופורציות כי תרבות זה לא. תוכנית או שתיים בשבוע זה אחלה, אבל אם חמישה ימי שידור בשבוע מציבים תוכניות ריאלטי בלב הפריים טיים מישהו הגזים. התחושה שלי היא שמישהו מנסה לשטוף לי את המוח. יש לי חברים טובים בתעשייה, שכבר חודשים מנסים לקדם דרמה חדשה שיצרו, ופתאום כל הזכייניות אומרות: 'לא מתאים עכשיו'. מה קרה בעצם? אם לאף אחד אין כסף, למה לריאלטי תמיד יש"?
ואם היו מציעים לך לקחת חלק ב"אח הגדול סלבס"?
"כבר הציעו לי, וסירבתי. אני לא מוכן להיסגר בסביבה לא טבעית לי, עם קבוצת אנשים משועממים מהתחת. לא רוצה להיות אחראי למדינה שלמה הדבוקה למסך, במקום לצאת בערב מהבית ולראות הופעה טובה או הצגת תיאטרון".
זה כמו מחאות המפסידים בבורסה. השיטה טובה רק כשהיא משחקת לטובתך.
"זו נקודה נכונה. בגלל זה אני חוזר וטוען שהטלוויזיה היא כלי חשוב, ואין עוררין על ההשפעה העצומה שלה בעיצוב התרבות במדינה. לכן אני, ושאר האמנים שהגיעו להופיע בעצרת, מבקשים רק דבר אחד: איזון".
"אנחנו רוצים מה שמגיע לנו בזכות: הכרה בכך שגם אנו חלק בלתי נפרד מהתרבות בארץ", מסכם המלחין הוותיק אפי נצר, "קשה לי עם המחשבה שאני חי במדינה בה בתוך כמה שנים ילדים לא ידעו מיהו יוני רכטר, או שאני מייצג תרבות שאין לה מקום בסדר העדיפויות של ערוץ 2. מתי בפעם האחרונה הוקדשה תוכנית טלוויזיה לזמר עברי? אומרים לנו: 'מה אתם רוצים? משדרים אתכם'. אבל מתי? בפילרים בשלוש לפנות בוקר, כשאף אחד לא צופה? זה הרי מעליב עוד יותר מלא לשדר בכלל. אם נכונה הטענה שיש מקום לכולם, תנו לנו את המקום הזה".
הדיון הציבורי, כך נדמה, רק מתחיל.